שאילתות דרב אחאי גאון מ״בSheiltot d'Rav Achai Gaon 42
א׳שאילתא דמחייבין דבית ישראל למימסר נפשייהו על קדושת השם דקודשא בריך הוא ואילו מאן דאנסין ליה עו"ג ואסרין ליה כפור במילת' דשמיא ופלח לע"ג ואי לא קטילנא לך מיחייב למימסר נפשיה לקטלא ולא ליפלח לע"ג דהכי אשכחן בחנניה מישאל ועזריה כד אקים נבוכדנצר רשיעא צלמא דדהבא וגזר למפלח ליה מסרו נפשייהו לאתונא דנורא ולא סגירו לצלמא דכתיב איתי גוברין יהודאין די מנית יתהון על עבידת מדינת בכל שדרך מישך ועבד נגו גברייא אלין לא שמו עלך מלכא טעם לאלהך לא איתהון פלחין ולצלם דהבא די הקמת לא סגדין ות"ר את זו דרש תודוס איש רומי מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו את עצמן לכבשן האש נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים מה הצפרדעים שלא נצטוו על קדושת השם מסרו עצמן לאש דכתיב ובתנוריך ובמשארותיך אימתי משארת מצויה אצל תנור בזמן שהתנור חם ואנו שמצווי' על קדושת השם על אחת כמה וכמה וכן נמי על גילוי עריות ועל שפיכות דמים מחייב למימסר נפשיה לקטלא ולא למיעבר עילוייהו דאמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק נמנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד כל עבירות שבתורה אם אומרים לו לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג חוץ מע"ג וגילוי עריות ושפיכות דמים וע"ג לא והתניא היה רבי ישמעאל אומר מניין שאם אומרי' לו לאדם עבוד ע"ג ואל תיהרג שיעבור ואל יהרג שנא' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וחי בהם ולא שימות בהם יכול אפילו בפרהסיא ת"ל ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי וגו' אינהו דאמור כרבי אליעזר דתניא רבי אליעזר אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאודך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך אלא ללמדך שיש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאודך גילוי עריות דתניא ר' מאיר אומר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה וכי מה למדנו מרוצח מעתה אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש רוצח לנערה מאורשה מה נערה מאורשה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו מקיש נערה המאורשה לרוצח מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורשה יהרג ואל יעבור ורוצח מנלן מההוא דאתא לקמיה דרבא אמר לי מרי דוראי אי קטלת לפלניא מוטב ואי לאו קטילנא לך אמר ליה מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי וגילוי עריות נמי כיון דקא פגים לה הוה ליה כי דקטלה אבל איהי לא מחייבא למימסר נפשה לקטלא אלא כשאר עבירות שבתורה דהא אסתר לא מסרה נפשה לקטלא ואונס בדידיה מי איכ' והאמר רבא אין אונס בערוה שאין קישוי אלא מדעת משכחת לה להתרפאות שמאנס יצרו ונופל בחולי על תאות יצרו דכי אתא רבין א"ר יוחנן בכל מתרפאין חוץ מע"ג וגילוי עריות וש"ד היכי דמי כדרב יהודה דאמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד ונתן בן צוציתא שמיה שנתן עיניו באשה אחת אשת איש וחנה שמה והעלה בלבו לטנפה ושיגר לה זהב וכסף לשכב אצלה ולא קיבלה ומרוב תאוותו נפל בחולי וחלה ימים רבים באו ושאלו לרופאים אמרו אין לו תקנת רפואה אלא עד שתבעל לו כששמעו חכמים בדבר אמרו ימות ואל תבעל לו ואם לא תעמוד לפניו ערומה אמרו ימות ואל תעמוד לפניו ערומה תספר עמו מאחרי הגדר אמרו ימות ואל תספר עמו מאחורי הגדר פליגי בה ר' יעקב בר אידי ור' שמואל בר נחמני חד אמר אשת איש היתה וחד אמר פנויה היתה בשלמא למ"ד אשת איש היתה שפיר אלא למ"ד פנויה היתה מאי כולי האי רב פפא אמר משום פגם משפחה רב אדא בריה דרב איקא אמר כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ולינסיב מינסב לא מיתבא דעתיה כר' יצחק דא"ר יצחק מיום שחרב בית המקדש נוטל טעם ביאה וניתן לעוברי עברה ומאי טעמא מים גנובים ימתקו וגו' כי אתא רב דימי א"ר יוחנן הא דאמרת כל עבירות שבתורה יעבור ואל יהרג לא שנו אלא שלא בשעת השמד אבל בשעת השמד יהרג ואל יעבור מאי טעמא כיון דגזירה למעיקרא למילתא הוי קידוש השם וקרינן ביה ולא תחללו את שם קדשי כי אתא רבין א"ר יוחנן שלא בשעת השמד נמי בצינעה אבל בפרהסיא אית ביה קידוש השם וקרינן ביה ולא תחללו את שם קדשי ואפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור מאי מצוה קלה אמר רבה בר יצחק אמר רב אפי' ערקתא דמסנא אפי' הא דאיסור דרבנן היא מאי פרושא כדאמור רבנן נתפזרו לו מעות בפני ע"ג לא ישוח ויטלם מפני שנראה כמשתחוה לע"ג נכנס לו קוץ ברגלו בפני ע"ג לא ישוח ויטלנו מפני שנרא' כמשתחוה לע"ג כגון אלו דומה התרת ערקת מסנא דבשעת השמד אם יאניסו את ישראל עבוד ע"ג ואינו רוצה ואח"כ יעמידוהו בפני ע"ג ויאמרו לו כפוף עצמך והתר ערקתא דמסנא שלא תשתחוה לע"ג אלא כפיפתך היא להתיר ערקת מסנא ובלבד רואיך יאמרו שהשתחוית אסור הוא וזה הוא איסורא דרבנן שאף על פי שאינו משתחוה לע"ג אלא שוחה להתיר הואיל ונראה שוחה בפני ע"ג אמר שכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור וכמה הוא פרהסיא א"ר יוחנן אין פרהסיא פחות מעשרה ישראלים פשיטא פרהסיא דישראל דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל בעי ר' ירמיה תשעה ישראלים ואחד עו"ג מהו כיון דרובא דישראל מי מיצטרף עו"ג אי לא ת"ש דתני רבינא אחוה דר' חייה בר אבא אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם הבדלו מתוך העדה מה להלן י' וכלם ישראלים אף כאן י' וכולהו ישראלים:
1
ב׳ברם צריך הני מילי היכא דקא מיכוון עו"ג לאעבורי לבר ישראל איסור' היכא דקא מיכון להנאתו מאי דכיון דפרהסיא הוא אית ביה קידוש השם או דילמא כיון דלאו לאעבוריה קא מיכוין אלא להנאתו לית ביה משום קידוש השם ת"ש דאמר רבה האי אנסא דאניס ליה לישראל ואמר ליה קטיל אספתא בשבת ושרי לסוסיא ואי לא קטילנא לך יעבור ואל יהרג קטול ושרי לאיבוד דלא להנאתו אלא לאעבורי' קא מיכוין יהרג ואל יעבור וממאי דכי אמר רבא בפרהסיא קאמר מדקא קשיא לך והא אסתר בפרהסיא היא היכי לא מסרה נפשה לקטלא ואמר אביי אסתר קרקע עולם היא רבא אמר שאני אסתר דלהנאתו קא מיכוין דאי לא תימא הכי הני קואקי ודמינקי דפליגי לבי נורא היכי יהבינא להו אלא כל להנאתו ליכא קידוש השם ואע"ג דפרהסיא הילכך ע"ג וגילוי עריות ושפיכות דמים אפי' בצינעא יהרג ואל יעבור שאר עבירות בפרהסיא נמי יהרג ואל יעבור להנאתו אפי' בפרהסיא ואפי' ע"ג כגון קואקי ודמונקי יעבור ואל יהרג בשעת השמד אפי' שאר עבירות ובצינעה יהרג ואל יעבור וששאלתם היכי דמי קרקע עולם דקא אמרי' לעניין ממסר איניש נפשיה על קידוש השם דקא אמרי' אמר רב' האי בר ישראל דא"ל עו"ג קטיל אספסתא אי אמר ליה קטיל ושדי לסוסיא ואי לא קטילנא לך להנאת עצמו קא מיכוין ליקטול ולא לקטיל הא דאמר ליה קטיל ושרי לנהרא לאעבורי' קא מיכוין ולאיסורא קא בעי ליקטיל ולא ליקטול ומקשינ' והא אסתר דלא מסרה נפשה לקטלא ואזדקיקה ליה לאחשורוש ומפריק אביי דאסתר לא דמיא לע"ג ולחילול שבת דנשי' לכך נוצרו כשם שהארץ נוצר לזריעה ולעבוד בה כך אשה נוצרה לבעילה רבה אמר לאו מן הדין טעמא אלא אפי' תימ' בשבת ובע"ג כיון דאחשורוש להנאת עצמו מתכוון כאספסתא לסוסיא דמי ושדי ליה פי' קואקי ודמינקי כלי של טיט הוא ודומה לעציץ ועושין אותו בני אדם כשמתחממין כנגד מדורה ומבקשין לישן כופין אותו על הגחלי' ועל הדשן כדי שלא תיצת האש בכלי' שבבית ובמלכות פרסיים היו חברי' שבהן מחזירין בכל בתי ישראל ומכבין את הנרו' וחותין את הגחלי' ומוליכין אותן לבית האור שלהן שהו' ע"ג ולא היו עוזבי' לא אש ולא גחלי' שיוליכן בלילה חוץ מע"ג שלהן שהיא בית האור כי דקא אמרינן בהמביא גט אתא ההוא חברא שקלא לשרגא מקמייהו אמר אלהי' אי בטולך אי בטולא דבר עשו והיו מוליכין אותו בקואקי ודמינקי דהוו להו משמשי ע"ג ואע"ג דמשמשי ע"ג הם כיון דלא לעבורינון איסורא לישראל קא מכוונים אלא להנאת עצמן מותר לנו ליתן להם:
2