שאילתות דרב אחאי גאון מ״גSheiltot d'Rav Achai Gaon 43
א׳שאילתא דאילו מאן דמוזיף זיפתא לחבריה אסיר ליה לאוזפינא בריווחא דכתיב את כספך לא תתן בנשך וכי היכי דמוזפנא קאים באיסורא ה"נ יזופא קאי באיסורא דכתיב לא תשיך לאחיך נשך כסף מאי לא תשיך לאחיך דקאמר רחמנא ליזופא לא תכתייה איסורא לחברך וכי היכי דיזופא לא שנא כספא ולא שנא אוכלא קאי באיסורא דכתיב נשך כסף נשך אוכל ה"נ מוזפנא דיליף נשך נשך וכי היכי דמוזפנא ויזופא קיימי באיסורא ה"נ ערב ועדים דחתמין על ההוא שיטרא קיימי באיסורא כדתנן אלו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים דכתיב לא תשימון עליו נשך ומלוה בריבית פסול לעדות כדתנן אלו הן הפסולין לעדות המשחק בקוביא ומלוה בריבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית ואמר רבא לוה בריבית פסול לעדות מ"ט כיון דצריך לממונא הוי רשע דקא מנכית איסורא לחבריה והוה ליה עד חמס דת"ר מלוה ישראל מעותיו של עו"ג מדעת העו"ג אבל לא מדעת ישראל באי זה צד ישראל שלווה מעות מן העו"ג בריבית וביקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר וא"ל תנם לי ואני מעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אסור ואם העמידו אצל העו"ג מותר ואמר ה"ד כגון שנטל עו"ג ונתן בידו וה"מ מעות דעו"ג דכי העמידו אצל עו"ג מותר אבל מעות דישראל למימר לע"ג שקול אזפינון לישראל בריווחא אסור ולא מיבעייא הא דריבית מישראל קא שקיל אלא אפי' אוזפייה לעו"ג למישקל רביתא מיניה מקום שצריך ישראל אסיר דכתיב אם כסף תלוה את עמי עמי ועו"ג עמי קודם פשיטא אמר רב נחמן לא נצרכנא אלא לעו"ג בריבית ולישראל בחינם והיכא דבעי ישראל למיזף מיניה ואמר לעו"ג שקול תלינון בגויך ואוזפינון לישראל בריבית ומכסה מן בשרא ודמא קב"ה דגליא קמיה הוא מתפרע מיניה דאמר רבא למה לי למכתב רחמנא יציאת מצרים גבי רבית וגבי ציצית וגבי משקלות אלא אמר הק"בה אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור ובין טיפה שאינה של בכור ואני עתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו לעו"ג ומלוה אותן לישראל בריבית וממי שיטמין משקלותיו במלח וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא רבינא איקלע לסורא דפרת א"ל רב חביבא מסורא דפרת לרבינא יציאת מצרים דכתב דחמנא גבי שרצים למה לי א"ל אמר הק"בה אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור אני הוא עתיד ליפרע ממי שמערב קרבי דגים טמאים בקרבי דגים טהורים ומוכרן לישראל אמר ליה אנא המעלה קא קשיא לי מאי שנא דשני קרא בדיבוריה תנא דבי רבי ישמעאל אמר הק"בה אילמלא לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה דיי אמר ליה מי נפיש אגריה טפי מריבית ומציצית וממשקלות א"ל אע"ג דלא נפיש אגריהו טפי שרצים מאיסי למכלינהו והיכא דקא יזיף מיניה פירי בעידנא דזולין ובעידנא דקא בעי למפרעיה אייקרו להו דאי משערת להו לדמי קאים עליה טפי ממאי דאוזפיה לא שרי ליה למפרעיה אלא לפי דמי דהוה שוה מעיקרא ואי ודאי אית ליה פירי לההוא יזופא בעידנא דקא יזיף או שאמר לו הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח שפיר דמי כדתנן לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור של חיטין ואני אתן לך לגורן אבל אם א"ל הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח מותר והלל אוסר וכן הלל היה אומר אל תלוה אשה לחברתה ככר עד שתעשה דמים שמא יוקרו חטים או שמא יוזלו ונמצאו באות לידי רבית ואע"ג דפליג הלל הלכתא כרבנן:
1
ב׳ברם צריך היכא דבעידנא דקא יזיף אית ליה פירי ולא הוי יזפתה כולה מי שרי אי לא מי אמרינן ההוא שעתא דקמו להו פירי כי אית ליה שיעור יזפתא כולה הוא דאמרינן מההיא שעתא דקמו להו פירי ברשות דמלוה אבל היכא דלית ליה שיעור יזפתא כולה לא שרי אלא מאי דאית ליה או דילמא כיון דאית ליה פורתא כל גריוא וגריוא חזו לאיפרועי ת"ש דאמר רב הונא יש לו סאה לווה עליה סאה סאתים לווה עליה סאתים ורב יצחק נפחא אמר אפי' אין לו אלא סאה לווה עליה כמה כורין תני רב חייא לסיועיה דרב יצחק נפחא טיפת יין אין לו טיפת שמן אין לו הא יש לו לווה עליה כמה טיפין אי נמי היכא דלית ליה ושכיח בשוקא דאי בעי זבין ופרע בעידנא דקא יוזיף מאי מי אמרינן כיון דלדידיה לית ליה אסיר או דילמא כיון דשכיח בשוקא כי אית ליה דמי ת"ש דאמר רב ששת אמר רב הונא אין לוין על שער שבשוק א"ל רב יוסף בר חמא לרב ששת מי אמר רב הונא הכי והא בעו מיניה מרב הונא בני בי רב דמיזפי להדדי יזפי בתשרי ופרעו בטבת מהו אמר להו הא חיטי בהיני והא חיטי בשילי דאי בעי זבנין ופרעין א"ל מעיקרא אין לווין קאמרין כיון דשמע להא דאמר רב שמואל בר חייה בר יהודה משמיה דרבי אלעזר לווין על שער שבשוק הדר ביה מאי לווין על שער שבשוק אילימא דקא יהיב ליה זוזי על פירי זביני אינון והאמר מר אע"פ שאין לזה ויש לזה אם יצא השער פוסקין אלא דאוזפיה זוזי והשתא מוקים ליה אפירי והאמר מר אם יש עליו אמר רבא מותר ללוות על שער שבשוק אלא מאי לווין על שער שבשוק סאה בסאה:
2