שאילתות דרב אחאי גאון מ״חSheiltot d'Rav Achai Gaon 48
א׳שאילתא דאסיר להון לדבית ישראל לסגויי ביומא דשבתא טפי מן תרי אלפין אמה דכתיב ראו כי ה' נתן לכם השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים ותניא שבו איש תחתיו ארבע אמות אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה של תחום שבת ואלו ד' אמה דקא אמרינן מאי היא דמאן דאפקוהו עו"ג או רוח רעה חוץ לתחום היכא דשבקוהו אית ליה ד' אמות ומאן דמסגי טפי מאלפים אמה בשבת מלקינן ליה דתאני רבי חייא מלקין על עירובי תחומין מדברי תורה האי אלפים אמה דאמרינן לבר ממאתא ועיבורא ומאי עיבורא ביתא ברא וכמה היא עיבורא דמתא שבעים אמה ושיריים כדתנן ג' כפרים המפולשין אם יש בין שנים החצונים מאה וארבעים אמה ושליש עשה האמצעי את שניהם להיות כאחת דהוה ליה לכל חד וחד שבעים אמה ושיריים דילפינן מחצר המשכן ואי איכא עיירות טובא דמבלען בהדדי בשבעים שבעים אמה ושיריים כולהו כחדא מתא דמיין ומהלך את כולה וחוצה להן אלפים אמה בלא עירוב ומדידת אלפים בקדירות הרים ובבליעות גיאיות וגדירות ורואין אותן כאילו הן מישור אי נמי שבת בבקעה דקנא ליה שביתה התם משחינן ליה אלפי' אמה לבד מארבעה אמר ממאי דהאי שבו איש תחתיו ארבעה אמות היא דתניא שבו איש תחתיו כתחתיו וכמה היא תחתיו גופו שלש אמות ואמה כדי פישוט ידיו ורגליו דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר גופו ג' אמות ואמה כדי שיטול חפץ תחת מראשותיו ויניח תחת רגליו או מתחת רגליו ויניח תחת מראשותיו מאי בינייהו (איבא בינייהו) ד' אמות מצומצמות ואמה של קדש איכא בינייהו ר' מאיר סבר כדי פישוט ידיו ורגליו דאמה דיליה ורבי יהוד' סבר באמה של קדש א"ל רב משרשיא לבריה כי עיילת לקמיה דרב פפא אימא ליה ד' אמות דאמור רבנן באמה דידיה יהבינן ליה או באמה של קדש יהבינן ליה אי אימא לך באמה של קדש יהבינן ליה אימא לי' עוג מלך הבשן מה הוה עליה ואי אימא לך באמה דידיה יהבינן ליה אימא ליה מאי טעמא לא קא תני לה גבי יש שאמרו הכל כמה שהוא אדם כי אתא לקמיה א"ל אי דקא דייקינן כולי האי לא תנן לעולם באמה דידיה יהבינן ליה ודקא אמרת מאי טעמא לא קתני לה גבי יש שאמרו לא פסיקא ליה דאיכא ננס באיברין ומאי משמע דאל יצא איש ממקומו דאלפים אמה הוא אמר רב חסדא למדנו ממקום למקום כתיב הכא אל יצא איש ממקומו וכתיב התם ושמתי לך מקום מקום מניסה דידיה וניסה מניסה דכתי' ואם יצא יצא הרוצח אל גבול עיר מקלטו וניסה מגבול דידיה וגבול מגבול דכתיב ומצא אותו גואל הדם מחוץ לגבול לעיר וגבול מחוץ דידיה וחוץ מחוץ דידיה דכתיב ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ונילף מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב א"ל דנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מחוצה למאי נפקא מינה והא תנא דבי ר' ישמעאל ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה וזו היא ביאה הני מילי היכא דליכא דדמי ליה אבל היכא דאיכא דדמי ליה בדדמי ליה ילפינן ואילו מאן דשבת במתא אע"ג דנפישא טובא הוה ליה בבני מתא וכולה מתא כד' אמות דמיא ואית ליה אלפים אמה לבר ממתא דתניא שבת בעיר ואפילו גדולה כאנטוכיא שבת במערה ואפילו במערת צדקיהו מלך יהודה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה ואילו מתא דחד גיסא עייל וחד גיסא נפיק אי נמי נפיק מינה חד ביתא וכולה לא נפקא בהדיה מעברינא לה וחזייה לכולה מתא כמאן דמימליא בהדיה ההוא ביתא דנפיק ומשחינן ליה תחומא לבד ההוא אפיקתא ומנלן דעיבורא דמתא כמתא שנאמר ויהי בהיות יהושע ביריחו מאי ביריחו אילימא ידיהו ממש והכתיב ויריחו סוגרת ומסוגרת אלא בעיבורא דהוה עייל מינה ונפיק מינה וקרי ליה יריחו ודילמא מאי יריחו בתחומה הוה קאים דמיתקרי על שמיה דילה ההוא מחוץ לעיר איקרי עיר לא איקרי:
1
ב׳ברם צריך היכא דשבת במתא הא אמרינן דהוה ליה בבני מתא ומשחינן ליה תחומא לבר ממתא היכא דאזיל ומחית עירובא במתא אחריתי דקריבא להא מתא מהו לאישתרויי למיזל לקמיה אלפים אמה מי משוינן ליה כבני מתא ואזיל לכולה מתא בלא מדידה אי לא מי אמרינן שבת הוא דקבע דהוה ליה כבני מתא אבל נותן עירובו כיון דהוא גופיה במתא יתיב בדין הוא דלא לישתרי בעירובא דרבנן הוא דאקילו בה משום עשיר שלא יצא ויערב ברגליו חד קולא אקילו ביה רבנן למיתן ליה אלפים אמה תרי קולי לא אקילו ביה רבנן למיתן ליה מתא בלא מדידה או דילמא לא כיון דאקילו ביה רבנן חד קולא אקילו ביה רבנן תרי קולי פליגי בה רבי עקיבא ורבנן דתנן היה בעיר גדולה ונתן עירובו בעיר קטנה בעיר קטנה ונתן עירובו בעיר גדולה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה ר' עקיבא אומר אין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה הילכתא ברבי עקיבא דמחמיר או כרבנן דמקילין ת"ש דאמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי הילכתא כדברי המיקל בעירוב הנהו בני מברכתא דהוו מחתין עירוביהון בבי כנשתא דאבי גוברי אמר להו מר יהודה גויוה ואחיתוה כי היכי דלשתרי לכו מפי פורתא אלמא הלכה כר' עקיבא ואפילו מחביריו א"ל רבא פלגאה בעירובין לית דחש ליה לרבי עקיבא דהא קיימא לן הלכה כדברי המיקל בעירוב:
2
ג׳שאילתא דאילו מאן דאזיל באורחא ויתיב ולאו דעתיה למיקנא שביתה התם אלא לסגויי קמיה וגנא ונים ומשכתיה שינתא וקדיש ליה יומא מיקני שביתה בדוכתא ואית ליה אלפים אמה או דילמא לא קני שביתה ולית ליה אלא ד' אמות מי אמרינן גברא הוא דקני שביתה לנפשיה והכא לא איכוון למיקנא שביתה התם או דילמא שבת קנייא ליה ואע"ג דלא איכוון פליגי רבי יוחנן בן נורי ורבנן דתנן מי שישן בדרך ולא ידע שחשיכה יש לו אלפים אמה לכל רוח דברי רבי יוחנן בן נורי וחכמים אומרים אין לו אלא ד' אמות הלכה כרבי יוחנן בן נורי או כרבנן ת"ש דא"ר יעקב בר אידי א"ר יהושע בן לוי הלכה כדברי המיקל בעירוב:
3
ד׳שאילתא דאילו מאן דאתי באורחא וקדיש ליה יומא בתחומה דמתא לא לימא מד דבדוכתיה קני שביתה אלא בגוה דמתא קני שביתה והוה ליה בבני מתא דתנן פעם אחת לא נכנסו ללמן עד שחשיכה אמרו ליה לרבן גמליאל מהו לירד אמר להם מותר שכבר הייתי מסתכל והיינו בתוך התחום עד שלא חשיכה ותנן מי שחשיכה לו חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס הא בתוך התחום הוה ליה בבני מתא:
4
ה׳ברם צריך אילו מאן דהוה קאים באורחא וחשיבה ליה בתוך תחומה דמתא והוא לא ידע דסמיך למתא היא וגנא אדוכתיה ודעתיה למיקנא שביתה התם ולמחר קא חזי דסמיך למתא הוא דאי הוה ידע בהדי אינשי דמתא הוא הוי קני שביתה השתא נמי משתרי בהדי בני מתא אי לא כיון דאי הוה ידע דסמיך למתא הוא כחדא בני מתא והוה קני שביתה השתא נמי מישתרי או דילמא כיון דלא ידע וקנה שביתה היכא דקנה התם קני שביתה פליגו בה רבי מאיר ור' יהודה דתנן מי שישן בדרך ועמד והרי הוא סמוך לעיר הואיל ולא היה כוונתו לכך לא יכנס דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר יכנס אמר רבי יהודה מעשה ברבי טרפון שבא בדרך וחשיכה לו למחר מצאוהו רועי בקר אמרו לו רבי הרי עיר לפניך היכנס נכנס וישב ודרש כל היום כולו אמר לי' ר' עקיבא משם ראייה שמא בדעתו של רבי טרפון היה או שמא בית המדרש מובלע בתחומו היה הלכה כרבי מאיר או כר' יהודה הלדה דרבי יהודה דקיימא לן רבי יהודה ורבי מאיר הלכה כרבי יהודה או דילמא הלכה כרבי מאיר דקאים רבי עקיבא בשיטתיה ת"ש דתנן אמר רבי יהודה במה דברים אמורים בעירובי תחומין אבל בעירובי חצירות מערבין לדעת ושלא לדעת שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם שלא בפניו ואמר רב יהודה אמר רב שמואל הלכה ברבי יהודה ולא זו בלבד אלא כל מקום שאמר רבי יהודה בעירובין הלכה כמותו:
5
ו׳שאילתא דאילו מאן דבעי למיזל לקמיה בשבתא טפי מאלפים אמה משדר ומותיב מזון שתי סעודות בסוף אלפים אמה ומשתרי למיזל לקמיה מן עירוביה ואילך עוד אלפים אמה ואיתסר למיזל להך גיסא דמתא דאיתעקר ליה ביתיה מן מתא והוה ליה עירוב ביתו ולא שרי ליה למיזל אלא הודרניה דעירובו אלפים אמה ואי אותביה לעירוביה לבר מתחומיה כיון דמרחק מעירוביה טפי מאלפים אמה הוה ליה כמי שיצא חוץ לתחום אלפים אמה ותנן אפילו אמה אחת לא יכנס ואין לו אלא ד' אמות ואי אותביה בסוף אלפים אמה וקאים ביתיה בהך גיסא דמתא ודכי משח ליה מר למתא במשחתא מעירוביה ולבייתיה נפיש מאלפים אמה חזינא אי כי משחינן למתא רובא מתבלע באלפים אמה דעירובא יהבינן ליה מתא בלא מדידה והוא בגו תחומה דעירובא יתיב ואי לא מתא גופה יהבינן ליה במדידה והוא נפיק ליה לבר מתחומה ואין לו אלא ד' אמות דאמר רב אידי אמר רבי יהושע בן לוי היה מודד ובא וכלתה מידתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר בסוף העיר נעשת לו העיר כולה כד' אמות ומשלימין לו אלפים אמה והיכא דקא מערב לכולהו מתא ואמר הרי זה לכל בני עירי בעינן עד דאיכא מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד כדתנן כיצד משתתפין בתחומין מניח החבית ואומר הרי זה לכל בני עירי ולכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה כל מי שקבל עליו מבעוד יום מותר משחשיכה אסור שאין מערבים משתחשך וקתני כמה הוא שיעורו מזון שתי סעודות לכל אחר ואחר מזונו לחול ולא לשבת דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר מזונו לשבת ולא לחול וזה וזה מתכוונין להקל מאן דאמר מזונו לחול ולא לשבת סבר כי יותר לחם אוכל בשבת משאוכל בחול ומאן דאמר מזונו לשבת ולא לחול סבר כי יותר לחם אוכל אדם בחול משאוכל בשבת רבי יוחנן בן ברוקה אומר ככר בפונדיון מד' סאין בסלע רבי שמעון אומר שתי ידות לככר משלש לקב חציו לבית המנוגע וחצי חציו לפסול את הגויה פירוש הסלע ארבעים ושמונה פונדיונות וארבע סאין תשעים וששה ליטרין נמצאו שני ליטרין בפונדיון הא למדתה ששני ליטרין הם ככר הנקח בפונדיון והככר של שני ליטרין שתי סעודות נמצא ליטרא בסעודה רבי שמעון אומר שתי סעודות הן שתי ידות לככר וככר שליש הקב והקב עושה שלש ככרות ושתי ידות של ככר זה הן שתי סעודות הא למדת שהככר עושה שלש סעודות והככר של ששה עשר אונקיות נמצא שתי ידות של ככר זה של שלש לקב עשה אונקיות ושני חלקים אונקיה חציו של זה הככר אם יכנס אדם לבית המנוגע ואכל חצי של זה ככר בעי כיבוס בגדים וגם אם נשתהא לשם בשיעור זה בעי כיבוס בגדים ורביע זה הככר לפסול גויתו מלוכל כתרומה שאם אוכל כהן רביע זה הככר מאוכלים טמאים פוסל גויתו לאכול בתרומה אמר רבי יוסי אין מערבין אלא לדבר מצוה מאי קמ"ל תנינא כל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה מהו דתימא אורחא דמילתא קתני קא משמע לן:
6
ז׳ברם צריך היכא דמערב לכל בני עירו מדנפשיה מי צריך לזכויי להון על ידי אחר אי לא מי אמרינן דכל כמה דלא מזכי להון לא קני ליה הילכך צריך לזכויי להון או דילמא כיון דעירובי תחומין דרבנן הוא לא צריך לזכויי להון וכן לעניין שיתופי מבוי נמי היכא דמערב להו מנפשיה מי צריך לזכויי להון אי לא ת"ש דאיתמר עירובי תחומין רב אמר צריך לזכות ושמאל אמר אין צריך לזכות שיתופי מבוי רב אמר אין צריך לזכות ושמואל אמר צריך לזכות בשלמא לשמואל גבי שיתופי מבוי תנן דצריך לזכות עירובי תחומין לא תנן אלא לרב קשיא תנאי היא דאמר רב יהודה אמר רב מעשה בכלתו של רבי הושעיא שהלכה למרחץ וחשכה לה ועירבה לה חמותה שלא מדעתה ובא מעשה לפני רבי חייא ואסר לה אמר לו רבי ישמעאל בר' יוסי בבלאי כל כך אתה מחמיר בעירוב כך אמר רבא כל שיש לך להקל בעירוב הקל ואיבעיא להו משלה היה אלא שלא מדעתה או של חמותה היה ולפי שלא זיכתה לה אמר להן ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה לדידי מפרשה לי מיניה דרבי יוחנן משל חמותה היה ושלא מדעתה ומשום שלא זיכתה לה אמר רב נחמן אחר זה ואחר זה צריך לזכות והילכתא כרב נחמן: דרשה מי שבא בדרך והיה מכיר אילן או גדר
7