שאילתות דרב אחאי גאון ס״חSheiltot d'Rav Achai Gaon 68
א׳ויקרא
שאילתא דאסיר להון לדבית ישראל למיכל דמא ותרבא דכתיב כל חלב וכל דם לא תאכלו דמא נהיג איסורא בין בחיותא בין בבעירא בין בעופא תרבא לא נהיג איסורא אלא בבעירא דתנן חומר בחלב מבדם וחומר בדם מבחלב חומר בחלב מבדם שהחלב מועלין בו וחייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא מה שאין בן בדם וחומר בדם מבחלב שהדם נוהג בבהמה ובחיה ובעוף בטמאין ובטהורין ובכל המינין והחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד ומנלן דתרבא לא נהיג איסוריה אלא בבעירא דכייא דכתיב כי כל אוכל חלב מכל הבהמה אשר יקריב ממנה קרבן לה' ואע"ג דקיי"ל דחיה בכלל בהמה לסימנין שאני הבא דכתיב אשר יקריב ממנה וחיה לא חזייא לקרבן וכי לימא מר בעלי מומין לא חזו להקרבה הדר רבינהו קרא הואיל ומינן קרב דתניא כי כל אובל חלב אין לי אלא חלב תמימין הראויים לקרבן חלב בעלי מומין מניין ת"ל מן הבהמה וחלב חולין מניין ת"ל כי כל אובל חלב וכל תרבא דלענין הקרבה קריב לגבי מזבח לענין אכילה נמי תרבא הוא ואסור מאי טעמא איסור אכילה בענין הקרבה כתיב והי ניהו תרבא דקרב רבתי' את החלב המכסה את הקרב הדא היא פריסותא ואת החלב אשר על הקרב היינו שעל המסס ובית הכוסות דאמר רבי אבא א"ר יהודה אמר שמואל חלב שעל המסס ובית הכוסות אסור וענוש ברת וזהו חלב שעל הקרב מאי שנא הא מדכולה כריסא משום דדמי לחלב המכסה את הקרב מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף אף כל תותב קרום ונקלף אמר רב יהודה ריש מעיא באמתא בעי גרירא מאי טעמא תותב קרום ונקלף הוא וזה הוא חלב שעל הדקים וחלב שעל הקיבה דאקשתא כולי עלמא לא פליגי דאסיר כי פליגי דאייתרא והיינו פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא דרבי ישמעאל אמר מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף אף כל קרום ונקלף והאי קרום ונקלף ואסיר ורבי עקיבא סבר את החלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף אף כל תותב קרום ונקלף והאי לאו תותב קרום ונקלף הוא דעל יתרא רב אויא אמר רב מקמצין והכא נהגו בו איסור. חלב שעל גבי הכליו' היינו תרבא דצדייתא. שעל גבי הכסלים היינו תרבא דאקליבוסתא היכא דליפן אטמתא א"ר אבא אמר רבי שמואל תרבא דאקליבוסתא אסור וענוש עליו כרת וזהו חלב שעל הכסלים אליה אע"ג דלעניין הקרבה חלב היא לעניין אכילה רחמנא שריה מאי טעמא דכתיב כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו למאי איצטריך אי לאפוקי חיה מאשר יקריב ממנה נפקא אלא מאי קאמר (אמר) רחמנא כל חלב שור ובשב ועז לא תאכלו אמרתי לך לענין אכילה אליה שריא כיון דבשור (וכשב) וען להקרבה לגבי מזבח לא חזייא ואי דבר השוה לבל מותר דתנו רבנן כשב לרבות את הפסח לאליה כשהוא אומר אם כשב להביא פסח שעברה שנתו ושלמים הבאים מחמת פסח לכל מצות שלמים שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק כשהוא אומר אם עז הפסיק העניין לימד על העז שאינה טעונה אליה ואשתרייא לה באכילה דכשב נמי שריא דהא אינו שוה אמר אביי ואי תימא רב יהודה חמשה חוטי איכא בחיותא ואסירי ובעי למשקלינון דכפלי ודכולייתא ודטחלא משום תרבא ובעו למשליכינהו לכולהו. דידא ודלועא משום דמא ואי פסיק להו נמי מירב דייבי אמר רב כהנא ואיתימא רב יהודה חמשה קרמי איכא בחיותא דטחלי ודכפלי ודכולייא אסור משום תרבא ובעי למקליפינהו רביעי ודמוקרי משום דמא ואמר אמימר משמיה דרב פפא לא ליסחוף איניש כפלי עילויה בישרא דדייב תרבא ובלע בישרא אי הכי כי תריץ להו נמי בלעו כפלי גופייהו מחרבא קרמא איכא בין תרבא לכפלי אי הכי תרבא גופיה נמי קרמא אית ליה רכיך ומימרטט:
שאילתא דאסיר להון לדבית ישראל למיכל דמא ותרבא דכתיב כל חלב וכל דם לא תאכלו דמא נהיג איסורא בין בחיותא בין בבעירא בין בעופא תרבא לא נהיג איסורא אלא בבעירא דתנן חומר בחלב מבדם וחומר בדם מבחלב חומר בחלב מבדם שהחלב מועלין בו וחייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא מה שאין בן בדם וחומר בדם מבחלב שהדם נוהג בבהמה ובחיה ובעוף בטמאין ובטהורין ובכל המינין והחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד ומנלן דתרבא לא נהיג איסוריה אלא בבעירא דכייא דכתיב כי כל אוכל חלב מכל הבהמה אשר יקריב ממנה קרבן לה' ואע"ג דקיי"ל דחיה בכלל בהמה לסימנין שאני הבא דכתיב אשר יקריב ממנה וחיה לא חזייא לקרבן וכי לימא מר בעלי מומין לא חזו להקרבה הדר רבינהו קרא הואיל ומינן קרב דתניא כי כל אובל חלב אין לי אלא חלב תמימין הראויים לקרבן חלב בעלי מומין מניין ת"ל מן הבהמה וחלב חולין מניין ת"ל כי כל אובל חלב וכל תרבא דלענין הקרבה קריב לגבי מזבח לענין אכילה נמי תרבא הוא ואסור מאי טעמא איסור אכילה בענין הקרבה כתיב והי ניהו תרבא דקרב רבתי' את החלב המכסה את הקרב הדא היא פריסותא ואת החלב אשר על הקרב היינו שעל המסס ובית הכוסות דאמר רבי אבא א"ר יהודה אמר שמואל חלב שעל המסס ובית הכוסות אסור וענוש ברת וזהו חלב שעל הקרב מאי שנא הא מדכולה כריסא משום דדמי לחלב המכסה את הקרב מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף אף כל תותב קרום ונקלף אמר רב יהודה ריש מעיא באמתא בעי גרירא מאי טעמא תותב קרום ונקלף הוא וזה הוא חלב שעל הדקים וחלב שעל הקיבה דאקשתא כולי עלמא לא פליגי דאסיר כי פליגי דאייתרא והיינו פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא דרבי ישמעאל אמר מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף אף כל קרום ונקלף והאי קרום ונקלף ואסיר ורבי עקיבא סבר את החלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף אף כל תותב קרום ונקלף והאי לאו תותב קרום ונקלף הוא דעל יתרא רב אויא אמר רב מקמצין והכא נהגו בו איסור. חלב שעל גבי הכליו' היינו תרבא דצדייתא. שעל גבי הכסלים היינו תרבא דאקליבוסתא היכא דליפן אטמתא א"ר אבא אמר רבי שמואל תרבא דאקליבוסתא אסור וענוש עליו כרת וזהו חלב שעל הכסלים אליה אע"ג דלעניין הקרבה חלב היא לעניין אכילה רחמנא שריה מאי טעמא דכתיב כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו למאי איצטריך אי לאפוקי חיה מאשר יקריב ממנה נפקא אלא מאי קאמר (אמר) רחמנא כל חלב שור ובשב ועז לא תאכלו אמרתי לך לענין אכילה אליה שריא כיון דבשור (וכשב) וען להקרבה לגבי מזבח לא חזייא ואי דבר השוה לבל מותר דתנו רבנן כשב לרבות את הפסח לאליה כשהוא אומר אם כשב להביא פסח שעברה שנתו ושלמים הבאים מחמת פסח לכל מצות שלמים שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק כשהוא אומר אם עז הפסיק העניין לימד על העז שאינה טעונה אליה ואשתרייא לה באכילה דכשב נמי שריא דהא אינו שוה אמר אביי ואי תימא רב יהודה חמשה חוטי איכא בחיותא ואסירי ובעי למשקלינון דכפלי ודכולייתא ודטחלא משום תרבא ובעו למשליכינהו לכולהו. דידא ודלועא משום דמא ואי פסיק להו נמי מירב דייבי אמר רב כהנא ואיתימא רב יהודה חמשה קרמי איכא בחיותא דטחלי ודכפלי ודכולייא אסור משום תרבא ובעי למקליפינהו רביעי ודמוקרי משום דמא ואמר אמימר משמיה דרב פפא לא ליסחוף איניש כפלי עילויה בישרא דדייב תרבא ובלע בישרא אי הכי כי תריץ להו נמי בלעו כפלי גופייהו מחרבא קרמא איכא בין תרבא לכפלי אי הכי תרבא גופיה נמי קרמא אית ליה רכיך ומימרטט:
1
ב׳ברם צריך אילו טבח שנמצאת אחריו חלב מי מעברינן ליה מהו שיעוריה בכזית או אפילו בכשעורה ת"ש דאיתמר טבח שנמצא אחריו חלב רב יהודה אמר בכשעורה ורבי יוחנן אמר בכזית אמר רב פפא לא פליגי כאן להלקותו וכאן לעברו אמר מר זוטרא בכזית אפילו בשנים ושלשה מקומות בשעורה במקום אחד והילכתא להלקותו ולעברו בכזית להלקותו בכשעורה: דרשה כחל קורעו ומוציא את חלבו וסכין וקערה וכבד
2
ג׳שאילתא דאסיר להון לדבית ישראל למיכל דמא בין דבעירא בין דחיותא בין דעופא דכתיב וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם לעוף ולבהמה וחיה בכלל בהמה דם שהנפש יוצא בו ענוש עליו כרת דם התמצית ודם האיברים קאי עלייהו בלאו דאמר רבא חמשה לאוין בדם למה לי חד לדם חולין וחד לדם מוקדשין וחד לדם התמצית וחד לדם האיברים וחד לדם כיסוי רק את דמו למאי אתא לכי דא"ל רב פפא לאביי אי מה צבי ואיל אין אותו ואת בנו נוהג בהן ולא איסור חלב יכול אף דם כן ת"ל רק את דמו לא תאכל. רק חזק לבלתי אכול הדם למאי אתא לדם הקזה שהנשמה יוצאה בו וכי אסיר דם איברים היכא דפריש אבל היבכא דלא פריש שרי מיכליה באומצא ולית לן בה והא מיזרקי אע"ג דלא פריש אסור דאמר רבא אמר שמואל חוטין שביד אסורין והיכא דקא בעי מירמא בישרא בקרירה אסיר עד דמלח ליה דאמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו ער דמולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה:
3
ד׳ברם צריך מולייתא מי צריך למימלחיה לבשרא דשרי ביה אי לא מי אמרינן כיון דקאי בגוה בקדירה דמי ואסיר או דילמא כבולעה כך פולטה ת"ש דאמר רבא האי מולייתא שרייא א"ל אביי והא קא בלעא דמא אמר ליה כבולעה כך פולטה לימא מסייע ליה לרבא (דאמר) נותן את כרעיו ואת בני מיעיו לתוכו מאי טעמא לאו משום דאמרינן כבולעה כך פולטה לא שני התם כיון דאיכא בית שחיטה דמחלחל מידב דאיב ת"ש הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו קורעו לאחר בישולו ומותר מאי טעמא לאו משום דאמרי' כבולעו כך פולטו שאני לב דשיע איני והא רבא סבא טפל ליה בר אווזא לרב ואמר ליה אי מעלי טפלי הב לי דאיכול התם בסמידא דמיפרדא והא רבא איקלע לבי ריש גלותא וטפל ליה בר אווזא ואמר אי לאו דחזיתיה דזג כי זוזא חיוורא לא אכלי מיניה ואי אמרת כבולעו כך פולטו מה לי זג ומה לי לא זג בחיורתא דמיקדרא הלכך סמידא בין אסמיק ובין לא אסמיק שרי חיוריתא זג שרי לא זג אסיר שאר קימחי אסמיק אסיר לא אסמיק שרי והא מולייתא מאן דאסר אפי' פומה לתחת ומאן דשרי אפילו פומה לעיל והילכתא מולייתא שריא ואפי' פומא לעילא והני מילי בשרא אבל כבדא לא דהא אמר מר מישפד כבדא עילוי בשרא אסור אי עבד עבד אבל לכתחלה לא וכן הלכתא:
4
ה׳שאילתא דאסר להון לדבית ישראל למיכל ספק איסורא היכי דמי כגון חתיכת חלב וחתיכת שומן דאי ערבו בהדדי ולא ידיע הידא דחלב הידא דשומן אי נמי חתיכה אחת ספק חלב הוא ספק שומן הוא ואשכחנן דאחמר קוב"ה בספק טפי מן ודאי דאילו ודאי אכל חלב בשוגג מביא קרבן חטאת אפילו בת דנקא ואילו שגג ואכל ספק מביא אשם בכסף שקלים אחמר רחמנא בספק כי היכי דניבדלי מיניה שנאמר ונפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשנה ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע ונסלח לו ואילו היכא דשחט ומספקא ליה אי שהא כשיעור דמטרפא אי לא אסירא דתניא זה מעשה היה ואמר כל ספק בשחיטה טריפה ואילו מאן דאבד ליה גדיא או תרנגולא ואזל ואשכחינון בבייתיה דישראל שרו מאי טעמא זיל בתר רובא ורוב מצויין אצל שחיט' מומחין הן ודאי אשכחינהו דשחיטי ושדו באשפה כיון דמנבלא אמרי' האי איטרופי איטרוף ושדנהו לכלבי דתניא הרי שאבדה גדיו או תרנגולתו ומצאן שחוטין רבי יהודה אוסר ורבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי מתיר אמר רבי נראין דבריו של רבי יהודה בשמצאן באשפה ודבריו של רבי חנינא כשמצאן בבית ואי אישתכח בדוכתא דמטנפא ולא מטנפא בפלוגתא דרבי יהודה ורבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי ואמר דבמי התירו משום שחיטה בדרבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי ואילו מתא דאית ביה תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילתא ואזל וזבן מחדא מנייהו ולא ידע אי מן הנך דהיתירא אי מן ההיא דאיסורא זבן אסיר ולא אזלינן בתר רובא כיון דקביע איסורא כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי ודאי אייתי עורב בישרא ושדא ולא ידע אי מן הנהו דהיתירא אי מההוא דאיסורא ומשכח לה ישראל ולאו דוכתא דקביע איסורא הוא אמרינן כל דפריש מרובה פריש ושרי כדתנן תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע אי מן הנך דהיתירא אי מההיא דאסורא אסיר ובנמצא הלך אחר הרוב ואילו חיותא דדרסה דובא או אריא אסירא ואי לא ידע אי מטא אי לא מטא דהוויא ליה ספק דרוסה בזכר אסור כל שנים עשר חודש ובנקבה עד שתלד ואי איערב ספק דרוסה אפילו בריבוא כולן אסורות ודאי איבדר מנהון רובא לחדא דוכתא ומיעוטא לחדא דוכתא אמרינן איסורא בהך רובא איתיה והנך מיעוטא שריין ודאי מישקל חוטרא ובדרינון לא גזירה דילמא אתו למישקל מקבוע איסורא ומיכל כדתנן כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אפילו אחת בריבוא ימותו כולן וקשיא לן ליקשינהי וליניידי וכל דפריש מרובא פריש ואמר רבא גזירה דילמא אתי למישקל מקבוע ואקרובי ואילו היכא דאיכא שתי חנויות אחת מוכרת בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה והא קיימא בהך גיסא דמתא והא קיימא בהך גיסא דמתא ואשתכח בשר ולא ידיע אי מן הכא אי מן הכא ודאי ליכא רובא זיל בתר קרוב דרחמנא אמר זיל בתר קרוב שנאמר והיתה העיר הקרובה אל החלל:
5
ו׳ברם צריך אילו היכא דאיכא רובא דהתירא בחד דוכתא ומיעוטא דאיסורא בחדא דוכתא ואישתכח בדוכת' דמקרבה לההוא דוכתא דאיסור' בתר רובא אזלינן ושרי או דילמא בתר קרוב אזלינן ואסיר אינא רובה דאיסורא ומיעוטא דהיתרא ואשתכח במקום קרוב דהיתירא בתר רובא אזלינן ואסור או דילמא בחר קרוב אזלינן ושרי או דילמא קרוב וקרוב כי הדדי נינהו והוה ספיקא ואסיר ת"ש דתני רבי חנינא רוב וקרוב הלך אחר הרוב ואע"ג דרובא דאורייתא וקרוב דאורייתא סברא הוא דרובא שכיח יותר מקרוב וכי כתיב והיתה העיר הקרובה אל החלל כששתיהן שוות אבל היכא דחדא רובא היא אע"ג דהך קרובה בתר רובא אזלינן וכי תימא אי הכי בששתיהן שוות נמי ניזיל בתר רובא דעלמא ונימא חד מעלמא קטליה ולא לחייבו לא הני ולא הני אי אישתכח בדוכתא דשכיחי דאזלי ואתו בני רשות הרבים הכי נמי דלא ליחייביה קרובה אלא כגון דאישתכח אגיסא בדוכתא דלא שכיחי דאזלי ואתו אלא הני בני עיירות וכן הילכתא:
6