שאילתות דרב אחאי גאון ס״טSheiltot d'Rav Achai Gaon 69
א׳שאילתא דאילו מאן דידע בסהדותא דחבריה מיחייב למיזל ואסהודי ליה ואי לא מסהיד ליה קאים באיסורא שנאמר ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה וגו' ואע"ג דהאי קרא בהיכא דאשבעיה ולא מסהיד ליה הני מילי כי כתיבא שבועה לאיחיובי עלה קרבן שבועה אבל למיקם באיסורא כי לא מסהיד נמי קאים באיסורא דכתיב נפש כי תחטא והדר ושמעה קול אלה אלמא כי לא שמע שבועה נמי קאים בחטא ותניא מניין שאם אתה יודע לו עדות שאין אתה רשאי לשתוק עליו ת"ל ולא תעמוד על דם רעך והיכא דאסהיד בבי דינא והדר ביה בתוך כדי דיבור מצי הדר לאחר כדי דיבורא לא דאמר רחמנא אם לא יגיד ונשא עונו כיון שלא הגיד לא יגיד וממילא כיון שלא הגיד שוב אינו חוזר ומגיד ולא שנא היכא דחזא ממון ולא ידע ביה ולא שנא היכא דידע ביה ולא חזא בר עדות הוא דכתיב או ראה או ידע ראייה בלא ידיעה היכי דמי דאמר ליה מנה מניתי לך בפני פלוני ופלוני ואמר ליה האיך לא מנית לי אע"ג דעדים לא ידעי אי מתנה יהיב ליה אי אסוקי הוה מסיק ביה ופרעיה כיון דהוא קא אמר ליה לא מנית לי ועדים ראו דמנה ליה עדותן עדות ידיעה בלא ראייה היכי דמי דאמר ליה הודיתה לי בפני פלוני ופלוני ואמר ליה לא אע"ג רעדים מחזא לא חזו כיון דאודי קמייהו והשתא דאמר לא הודיתי לך עדותן עדות אמר רב יהודה אמר רב וצריך שיאמר אתם עדיי גבי הודאה דאי לא אמר אתם עדיי מצי אמר ליה משטה אני בך והני מילי דקא טעין הוא אבל אנן לא טענינן ליה אמר אביי לא שנו אלא דאמר ליה משטה אני בך אבל אמר לא היו דברים מעולם מוחזק כפרן אמר ליה רב פפא בריה דרב אחא בר אדא הכי אמרינן משמיה דרבא כל מילי דכדי לא דכיר איניש ולא שנא כי אמר להו לוה אתם עדיי ולא שנא כי אמר להו מלוה ושתיק לוה כי ההוא דאטמין סהדי בכילתא אמר ליה מנה לי בידך אמר ליה הין אמר ליה עירי ושכיבי ליהוו עלך סהדי אמר ליה לא ואמר רב כהנא הא קא אמר ליה לא דאמר רבינא ואיתימא רב פפא שמע מינה הא דאמור רבנן צריך שיאמר אתם עדיי לא שנא כי אמר לוה ולא שנא כי אמר מלוה ושתיק לוה מדקא אמרינן הא קא אמר ליה לא הא אישתיק הכי נמי ואי בעי כתיבא מהנהו סהדי אע"ג דאמר להו אתם עדיי אי אמר כתובו וחתומו והבו לפלוני כותבין ואי לא לא כותבין מאי טעמא דלא ניחא ליה ללוה דליפוק שטרא עליה דליתן לו נכסיה ואי קנו מיניה כתבין מאי טעמא סתם קניין לכתיבה עומד והיכא דאודי בבי דינא כתבין מאי טעמא מילי דבי דינא לכתיבה קיימין ואי לא בבי דינא אודי ואמר להו הוו עלי דייני ולא כלום הוא ואי הודה בקרקע כותבין במטלטלי אע"ג דאיתנהו בעינייהו לא כתבי ולא בקרקע דמי דמחסרי גוביתא:
1
ב׳ברם צריך שכיב מרע שהודה מי צריך שיאמר המלוה אתם עדיי או לא שלא בפני מלוה לא קא איבעיא לן דאדם עשוי שלא להשביע את בניו אלא כי קא מיבעיא לן דטעין מלוה ומודה ליה לוה מי אמרי' אדם משניה בשעת מיתה ואי אמר אתם עדיי אין ואי לא לא או דילמא אין אדם משניה בשעה מיתה. צריך שיאמר כתובו אי לא מי אמרינן דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו הוא לעניין מתנה שלא תטרף דעתו עליו אבל הלוואתו לאו ככתובין וכמסורין דמו או דילמא לא פליגי רבנן ת"ש דבעי רבא שכיב מרע שהודה מהו צריך לומר אתם עדיי וצריך לומר כתובו וחתומו או לא בתר דבעייא הדר פשטא אין צריך לומר אתם עידיי מאי טעמא אין אדם משניה בשעת מיתתו ואין צריך לומר כתובו מ"ט דברי שביב מרע ככתובין וכמסורין דמו ובשבועת הדיינין דמו וכן הילכתא:
2