שאילתות דרב אחאי גאון ע׳Sheiltot d'Rav Achai Gaon 70
א׳שאילתא דאילו מאן דמשתבע אי לקיומי מילתא אי לבטולי מילתא אסיר למעבר על שבועתיה ולא שנא כי משתבע אוכל ולא אוכל דהוה מילתא דאית בה הרעה והטבה אלא אפילו כי משתבע על מילתא דלית בה הרעה והטבה כגון דאמר אזרוק צרור לים לא אזרוק צרור לים חייב לקיים שבועתו ואי אישתלי ועבר על שבועתיה בר קרבן שבועה הוא מכדי להרע או להטיב כתיב מנלן דאפילו דברים שאין בהן הרעה והטבה דהא רבי קרא לכל אשר יבטא האדם בשבועה והני מילי היכא דאפיק שבועה מן פומיה אבל לא אפיק שבועה מפומיה אע"ג דגמר בלביה לא מיחייב דאמר שמואל גמר בלבו צריך להוציא בשפתיו שנאמר לבטא בשפתים בשפתים ולא בלב והיכא דאישתבע לבטל את המצוה סוכה שאיני עושה תפילין שאיני מניח שבועת שוא הוא דאפיק מפומיה ולוקה אבל בסוכה ולולב ותפילין לא מיתסר ומנלן דלא מיתסר דתני רב כהנא אמר רב גידל אמר רב בר טביומי אמר רב גידל אמר שמואל דכתיב לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו דברו לא יחל אבל יחל לחפצי שמים היכא דאמר שבועה שאוכל ככר זה והדר אמר שבועה שלא אוכלנה כיון דאמר שבועה שאוכלנה הוה ליה כדבר מצוה כי אמר שבועה שלא אוכלנה שבועת שוא היא הילכך ראשונה בעי לקיומי שנייה לא בעי לקיומי דהוה ליה כנשבע לבטל את המצוה ואי קיימה לשנייה לקי משום שבועת שוא ותו לא ואי קיימה לשנייה ובטלה לראשונה לקי משום שבועת שוא ומשום שבועת ביטוי דהא מן עידנא דאישתבע לשנייה שבועה לשוא הוא דאישתבע:
1
ב׳ברם צריך אילו היכא דאמר שלא אוכל היום מהו בשתייה או אומר שבועה שלא אוכל אמין אחד לא תבעי לך כיון דשרי בשאר מינין בשתייה נמי שרי אלא כי קא מיבעי לן דאמר שבועה שלא אוכל סתמא דאיתסר ליה בכל מיני אכילה שתייה מי מיקרייא אכילה אי לא ת"ש דא"ר חייא בר אבין אמר שמואל שבועה שלא אוכל ושתה חייב אי בעית אימא קרא אי בעית אימא סברא איבעית אימא קרא דאמר ריש לקיש מניין לשתייה שהיא בכלל אכילה שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך תירוש חמרא הוא וקאמר ואכלת שמע מינה שתייה בכלל אכילה הוא איבעית אימא סברא דכד בעי איניש למימר לחבריה איתי ניכול ונשתה אמר ליה תא ניזיל ניכול ואזלין ואכלין ושתין ומאחר דקרא סברא למה לי מה הוא דתימא אע"ג דמדאורייתא שתייה בכלל אכילה בנדרי' הלך אחל לשון בני אדם ולא קרו אינשי הכי משמע לן דקרו אמטול הכי קא מסייעינן וקא פרכינן עלה דשבועה וכן הלכתא:
2