שאילתות דרב אחאי גאון צ״גSheiltot d'Rav Achai Gaon 93
א׳שאילתא דאילו מאן דמיתיליד ליה ברא מיחייב למימהליה לתמניא יומי שנא' וביום השמיני ימול בשר ערלתו ואי מתיליד בשבתא שרי למימהליה בשבתא דכתיב וביום דאי הוה כתיב ביום הוה אמינא בשבת לא השתא דכתיב וביום ואפילו בשבת ואפילו פריעת מילה דחייא שבת ואע"ג דאמ' רבא בר יצחק אמר רב לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו ומנלן שפריעת מילה דחייא שבת שנא' בעת ההיא אמר ה' אל יהושע וגו' מקיש סוף מילה לתחלת מילה מה תחלת מילה דחייא שבת אף סוף מילה דחייא שבת ואמור רבנן ינוקא דמטא זימניה למימהליה ואחת עליה אישתא לא מהלינן ליה אלא נטרינן ליה עד דשבקה ליה אישתא שבעה יומי והדר מהלינן ליה דאמר שמואל חלצתו חמה נותנין לו כל שבעה להברותו איני והא תני לידה יום הבראתו כיום הולדו מה יום הולדו מקצת היום ככולו אף יום הבראתו מקצת היום ככולו אמרי לא יום הבראתו כיום הולדו ועולה מן המנין מיהו עדיף יום הבראתו מיום הולדו דאילו יום הולדו מקצת היום ככולו ואילו יום הבראתו מעת לעת וכי קאמרינן מילה דחייא שבת בזמנה שלא בזמנה לא דחייא:
1
ב׳ברם צריך קטן המסורבל בבשר צריך למולו מפני מראית העין אי לא מי אמרינן המול לכם כתיב והא נמי הא מהיל או דילמא כיון דלא חזי כדלא מהיל דמי ת"ש דאמר שמואל תינוק המסורבל בבשר רואין אותו כל שאילו מתקשה ונראה מהול אין צריך שיחזור וימול ואם לאו צריך שיחזור וימול תניא נמי הכי רשב"ג אומר תינוק המסורבל בבשר רואין אותו כל שאילו מתקשה ונראה מהול אין צריך שיחזור וימול ואם לאו צריך שיחזור וימול וכן הלכתא:
2
ג׳שאילתא דמחייבין דבית ישראל לשייולי בקצירא דא"ר חנינא מאי דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו וכי איפשר לאדם לילך אחר הקב"ה והא כתיב כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא וכולא שמעתא כדכתו' בספר בראשית ואפי' בן גילו נמי דאמור רבנן כל מאן דשאיל בקצירא שקיל חד מן שיתין בצעריה הילכך חייב למיזל ושיולי ביה וכי אזיל לא אזיל לחודיה אלא בהדי אחריני ומנלן דאפילו בן גילו מיחייב דתני רב יוסף והודעת להם את הדרך וגו' והודעת להם זה בית חייהם את הדרך זו גמילות חסדים ומאי היא הוצאת המת והכנסת כלה אשר ילכו זו ביקור חולים בה זו קבורה את המעשה זה הדין אשר יעשון זו לפנים משורת הדין אמר מר אשר ילכו זו ביקור חולים היינו גמילות חסדים אלא לאו אפי' בן גילו נמי וכל דאזיל ומשאיל בקצירא נוצל מדין גיהגם דאמר רב יהודה אמר רב בל מי שמבקר החולה נוצל מדין גיהנם שנא' אשרי משכיל אל דל וגו' ואין דל אלא חולה שנאמר ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בן המלך וכתיב ביום רעה ימלטהו ה' ואין רעה אלא גיהנם שנאמר וגם רשע ליום רעה וטעמא מאי דכל מאן דמשאיל בקצירא דמי כמאן דיהיב ליה חיי כי הא דרבי חלבו חלש ולית איניש דשאיל ביה ומכריז רב כהנא ר' חלבו חלש ולא בעי לשיולי ביה איניש ולא כך היה מעשה בתלמידו של ר' עקיבא שחלה ונטה למות ונכנס ר' עקיבא ובקרו כיון שראת פונדקו אמרת חשוב כולי האי לאלתר אחימת ליה חמין וטרחת ביה וכי הדר ואתא ר' עקיבא חזייה דאיתפח מיד נכנס ר' עקיבא ודרש כל שאינו מבקר החולה כאילו נוטל נשמתו דכד אזיל ומשאיל וחזיא צעריה בעי עליה רחמי דלימות מאי טעמא כבר השתא מיתפח ומכסיפנא הילכך לא בעי עליה רחמי וכד אעיל לשיולי ביה לא ליתב לא אפתיה אמצניתא דאמר רבא הנכנס לבקר החולה לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי ספסל אלא לפניו על גבי קרקע מפני ששכינה למעלה ממטתו של חולה ומלאך המות מעל רגליו מניין ששכינה למעלה ממטתו שנא' ה' יסעדנו על ערש דוי ומניין שמלאך המות מעל רגליו שנאמר מטתי בדמעתי ערשי אמסה ולכל צערא חייב איניש לשייולי בר מחולי מעים ומחולי העין לא חולי מעים משום דמצטער חולי העין משום דקשה להון דיבורא דאמר רב יהודה דבור קשה לעינים:
3
ד׳ברם צריך בשבת מהו לשיולי בקצירא מי אמרינן כיון דאזיל וחזי ליה דאית ליה צערא חלשא דעתיה וקא עקר עינוגא דשבתא ורחמנא אמר וקראת לשבת עונג או דלמא כיון דאמר מר כל מאן דאזיל ומשאיל בקצירא דמי כמאן דיהב ליה חיי והלכך שפיר דמי דתניא ר"ש [בן אלעזר] אומר אין הורגים כנים בשבת דברי ב"ש וב"ה מתירין וכן היה ר"ש [בן אלעזר] אומר משום רשב"ג אין פוסקין צדקה על הציבור אלא להשיא יתום ויתומה דברי בית שמאי וב"ה מתירין ב"ש אומרים אין משדכין על התינוקת לארסה ועל תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות בשבת ואין מנחמין אבלים ואין מבקרין את החולים בשבת ובית הלל מתירים והלכתא כבית הלל בכולהו:
4