שם הגדולים, מערכת ספרים, מערכת ס, סדר תנאים ואמוראיםShem HaGedolim, Maarekhet Sefarim, Letter Samekh, Seder Tanaim VeAmoraim

א׳תנאים
אמר הצעיר חיד"א ס"ט, הנה התוס' והראשונים מביאים ראיה מסדר תנאים ואמוראים בכמה דוכתי, ומהם התוס' בשבועות דף מ"א והרא"ש שם בפסקיו (פ"ו סי' ט) ובתוספותיו, והתוס' בסנהדרין דף כ"ט, וע"א דף ל"ה, וחולין דף ע"ו. ובספר התרומה סי' קל"ה והגהות אשר"י פ"ק דחולין‏ הזכירו סדר תנאים ואמוראים דברים המצודקים. ומדברי הר"ן בחידושיו לסנהדרין שם דף כ"ט שכתב וז"ל ובתוס' כתבו דמצאו כתוב בסדר תנאים ואמוראים וכו' ע"ש. נראה שלא היה בידו סדר תנאים ואמוראים והנם רחוקים.

ב׳ואני הדל מצאתיו בספר קלף ישן נושן ולזכות הרבים הדברים עתיקי"ם כמות שהן, רק אחלקם ביעקב סעיפי"ם שנית"י והיו לאותו ראשי פרקים עדר עדר לבדו לתת ריוח בין הדבקים. והגם שמקומו מוזכ"ר בס' הכללים אשר ידי תכן בעזר משדי שוכן שחקים, שהויי מצוה לא משהינן אמרתי אעלה מדפ"ס ועולה אשר לו יקים בס"ד.^אואגב רהטאי אדברה נא שנים שלשה גרגירים ואני אמרתי בחפזי ידענא בנפשאי דאיכא כמה מילי שחל עליהם חובת באו"ר נפישי סתר"י עילואי עד יצא כנגה הרואה אומר ברקאי, ואולם איכו השתא לא אישתלאי. אלא דלאו כל כמינאי כחיש חילאי אגב טרדאי מגו דאתקצאי הא גופאי מגואי ומבראי. דזמנין דחשאי מבניתא דרישאי עד טופרא דכרעאי. לא מצינא למיקם ולא צילא דעתאי. ותקיל"א לי כוליה תלמודאי בתווני דלבאי. ברם חזו ואתאי הא בדבר"א מילי קטנ"י אגב רהטאי ודיני דאקראי גמירי דלא עבד כסל"א. לך ה' הוחלתי לך קראי לך תנאי רפאני ה' והאר עיני בתורתך ר"ב נהוראי כי"ר.

ג׳(א) כל סתם משנה רבי מאיר, תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא ר' יהודה בר אלעאי, סתם ספרי ר' שמעון בן יוחאי, וכלהו אליבא דרבי עקיבא והם היו תלמידי רבי עקיבא ולאחר מותו נחלקו על דעתו^בסתם משנה ר' מאיר, סתם ברייתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי ר' שמעון בר יוחאי, וכולהו תלמידי דרבי עקיבא הם איפליגו אליבא דרבי עקיבא ואת ר"ע לא ראוי, למה כי לא היו עמו בדורו אלא פליגי בדבריו על דעתו, עד כאן לשון ספר הקנה דף פ"ג ע"ב. וזה מורה שהוא תוספת שהוסיפו ואיזה תלמיד כתב כן. כי ביבמות דף ס"ב ע"ב מבואר שהיו תלמידיו ממש ואחר שמתו כ"ד אלף היה העולם שמם עד ששנאה להם כמבואר שם. ובסנהדרין ריש דף פ"ו אמרו התם תוספתא ר' נחמיה, ובסדר תו"א הענין והלשון מתוקן. ובבבלי וירושלמי בכמה דוכתי מוכח הכי שלמדו התנאים הז' עם רבי עקיבא ואין להאריך. ואיזה כותב כתב בספר הקנה בכ"י זה בגליון והדפיסוהו כמו שאירע כן כמה פעמים וכמ"ש אני הדל בכמה דוכתי בס"ד..

ד׳(ב) אמר בן עזאי כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה ומנו עקיבא בן יוסף, ורבי יהושע בן קרחה היה בנו של רבי עקיבא הקרח.^גוהיינו כמ"ש רש"י בבכורות דף נ"ח ופרק קמא דשבועות ורשב"ם פ' ערבי פסחים דף קי"ב. והנה התוס' שם הקשו על זה קושיות חזקות והסכימו דתרי ר' יהושע הווי וקרחה שם אדם. וקשה דאמאי העלימו עין דבסדר תו"א שהוא מהגאונים ז"ל כתוב כדברי רש"י ורשב"ם ועליה סמכי ודאי. ואם הם ז"ל הקושיות דחקום יקשו גם על הגאונים בסדר תו"א וידחו דבריו ע"ד שעשו בשבועות דף מ"א ושאר דוכתי, הן אמת דשם נעזרו מר"ח שגם הוא מסוג הגאונים דדבריו דברי קבלה כמ"ש התוס' והרא"ש בכמה דוכתי, ועיין במעד"מ סוף שבועות הדיינין. וכבר כתבתי בעניותי בפתח עינים בפסחים דף קי"ב דרוח ה' דבר בם ברבותינו בעלי התוס' וכוונו אל האמת דרבי יהושע בן קרחה ורבי יהושע בנו של רבי עקיבא תרי הוו אשר העד העיד בנו רבינו האר"י זצ"ל עי"ש.

ה׳(ג) רבן גמליאל שהיה בימי ר' עקיבא הוא אבי אביו של רבינו הקדוש.

ו׳(ד) כל "אחרים אומרים" הוא רבי מאיר כשהיה אומר דבר משם רבו אלישע בן אבויה שנקרא "אחר" היו אומרים עליו "אחרים אומרים"^דק"ק דהתוס' בסוטה דף י"ב כתבו ואמר רבי שראה בקונטרס צרפת שמועות שקיבל מאלישע קבעום בשם אחרים וכו' ואמאי לא כתבו דהם דברי הגאונים בסדר תו"א, ומה שהקשו התוס' שם על זה ישבתי אני הדל בפתח עינים על בתרא דף צ"ג. .

ז׳(ה) כל "יש אומרים" רבי נתן.

ח׳(ו) כל "רבי יהודה" סתם במשנה וברייתא שחולק עם רבי מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי נחמיה ורבי אלעזר, הוא רבי יהודה ברבי אלעאי. כל "רבי שמעון" סתם הוא ר' שמעון בן יוחאי. כל "רבי אלעזר" שבמשנה וברייתא סתם הוא רבי אלעזר בן שמוע.

ט׳(ז) כל רבי אליעזר במשנה וברייתא סתם הוא רבי אליעזר בן הורקנוס, כל "ר' יהושע" במשנה וברייתא סתם הוא רבי יהושע בן חנניה שהיה בימי קיסר.

י׳(ח) כל תקנה סתם היא תקנת עזרא.

י״א(ט) כל מקום ששנינו "בראשונה כך וכך" ואין שם שם חכם -- כן הלכה.

י״ב(י) כל מקום ששנינו במשנתנו "במה דברים אמורים, אימתי בזמן, באמת" -- הלכה למשה מסיני.

י״ג(יא) כל סתם משנה הלכה, מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם, סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם, סתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם, מחלוקת במשנה וסתם בברייתא אין הלכה כסתם. הלכך כל מקום שחולקין שני חכמים בתוספתא בספרא ובספרי וסתם במתניתין כחד מנייהו הלכה כמאן דסתם מתניתין כוותיה. וכל מילתא דפליגי בה במתני' וסתמא בברייתא לית הלכתא כאותה ברייתא.

י״ד(יב) כל מקום ששנינו "חזרו בית הלל להורות כבית שמאי" -- הלכה כבית שמאי. אבל בכל שאר מקומות שחלוקים ב"ש וב"ה הלכה כב"ה חוץ מזו -- "בית שמאי אומרים מכבדין את הבית ואח"כ נוטלין לידים ובית הלל אומרים נוטלין לידים ואח"כ מכבדין את הבית", שהלכה כבית שמאי. ולמי שמהפך אותם ושונה אותם -- אף בזו הלכה כבית הלל.

ט״ו(יג) כל עדות שהעידו בבחירתא דבר ברור הוא.

ט״ז(יד) כל מקום ששנים חלוקים ואחד מכריע -- הלכה כדברי המכריע, ומכריע לאו בהדייהו הוה אלא לבתר זמן ופליג לחד מנייהו.

י״ז(טו) רבי אליעזר ורבי יהושע -- הלכה כרבי יהושע, רבי אליעזר ורבי עקיבא -- הלכה כרבי עקיבא^הנעלם זה מהרב יבין שמועה דף מ"ו כלל קי"ב ודף פ"ו כלל רל"ב שהקשה על ס' כריתות דכתב כן ולא ידע שהם דברי הגאונים בסדר תו"א, וגם הוא תלמוד ערוך בברכות דף ל"ו ר' עקיבא במקום ר' אליעזר עבדינן כוותיה וכמ"ש בעניותי במקום אחר, איברא דלשון סדר תו"א מתוקן יותר מלשון ספר כריתות., רבי טרפון ורבי עקיבא -- הלכה כר"ע, רבי ישמעאל ורבי עקיבא -- הלכה כרבי עקיבא, רבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא -- הלכה כרבי עקיבא.

י״ח(טז) כל מקום שנחלק רבי עקיבא עם יחיד הלכה כמותו שהלכה כרבי עקיבא מחבירו ולא מחביריו.

י״ט(יז) רבי מאיר ורבי יוסי -- הלכה כר' יוסי,רבי יהודה ורבי יוסי -- הלכה כרבי יוסי, רבי שמעון ורבי יוסי -- הלכה כר' יוסי, רבי נחמיה ורבי יוסי -- הלכה כר' יוסי.

כ׳(יח) רבי שמעון ורבי יהודה -- הלכה כר' יהודה, והלכה כרבי יהודה בעירובין אבל לא במחיצות, רבי יהודה ור' נחמיה -- הלכה כר' נחמיה.

כ״א(יט) רבי יהודה ור' אליעזר בן יעקב -- הלכה כרבי אליעזר בן יעקב, והלכה כרבי אליעזר בן יעקב בכל מקום דקיימא לן משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי.

כ״ב(כ) ר' מאיר ור' שמעון -- הלכה כדברי המחמיר^וכ"כ ספר כריתות והביאו הליכות עולם ומרן דחאו והרב יבין שמועה תירץ, ולא זכרו דהם דברי הגאונים בסדר תנאים ואמוראים., והלכה כרבי שמעון בכולי שבת ואפילו בדבר שאינו מתכוין, אבל במוקצה מחמת איסור דאורייתא אין הלכה כר' שמעון.

כ״ג(כא) רבי מאיר ורבן גמליאל -- הלכה כרבן גמליאל הלכה כר"ש בן גמליאל, רבי ור' אלעזר בר' שמעון -- הלכה כרבי, רבי ורבי שמעון בן אלעזר -- הלכה כרבי, רבי ורבי ישמעאל בר' יוסי -- הלכה כרבי, ואם אמר ר' ישמעאל בר' יוסי משום אביו -- הלכה כמותו.

כ״ד(כב) הלכה כרבי מחבירו אבל לא מחביריו. ובמקום אביו אין הלכה כמותו.

כ״ה(כג) כל מקום שאמר רבי שמעון בן אלעזר בלא מחלוקת הלכה כמותו. והלכה כר' יהושע בן לוי בכל מקום.^זהביאוהו התוס' בע"א דף ל"ה, וק"ק דלפי הנראה דסדר תו"א מסודר מהגאונים כדאמרן הרי כתבו הרשב"א בתשו' סי' שס"ד והריטב"א בחידושיו לעירובין פ' מי שהוציאוהו על דף מ"ז ע"ב דהגאונים סברי דריב"ל ר' יוחנן הלכה כר' יוחנן ובסדר תו"א כתוב דהלכה כריב"ל בכל מקום, גם ק"ק דהרשב"א והריטב"א והרא"ש בנדרים דף מ"ה והרב הנמקי שם לא הזכירו סדר תנו"א וכן שאר ראשונים שעמדו בזה.
ודע דמהכא משמע דריב"ל הוא מכלל התנאים שהרי הובא בדר התנאים והיינו כמ"ש הרמב"ם, וק"ק על רש"י דכתב דאמורא הוא, ואני בעניי במקום אחר (עיין בס' יוסף אומץ סי' ט"ו) כתבתי להשוות דעת רש"י להרמב"ם ואכמ"ל.

כ״ו(כד) אף על פי שנתנו חכמים כלל לומר פלוני ופלוני הלכה כפלוני, היכא דאיכא אמוראי בתראי דקיימי כחד מינייהו הלכתא כוותיה.

כ״ז(כה) כל היכא דפליגי תרי תנאי או תרי אמוראי בהדי הדדי ולא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, אי איכא רבה בהדי תלמודא -- לית הלכתא כתלמידא במקום רבה עד רבא, ומרבא ואילך הלכתא כבתראי.

כ״ח(כו) תוספתא אינו אלא דבר קצוב ולא דבר מסויים, וכן תורת כהנים שהוא ספרא דבי רב, ולא מכילתא שהוא ספר ואלה שמות מן החדש הזה לכם עד סוף ספרא, ^חנראה דצ"ל עד סוף ספר שמות כמו שהיא בידינו המכילתא, וק"ק דהרמב"ם כתב בהקדמתו וז"ל ורבי ישמעאל פירש מ"ואלה שמות" עד סוף התורה והוא הנקרא מכילתא וכן רבי עקיבא חיבר מכילתין, עכ"ל. הרי דהרמב"ם הי"ל מכילתא דרבי ישמעאל שהיא זו שבידינו עד סוף התורה וכן הסמ"ג לאוין קצ"ד כתב תניא במכילתא ובדין ההוא כתב והרב מגדל עז דהכי תני במכילתא וספרי עי"ש, והרב דינא דחיי שם כתב דהוא ט"ס בסמ"ג מ"ש במכילתא וצ"ל בספרי, ובספר חשק שלמה ח"מ סימן ח' עמ"ש מרן בבית יוסף משם סמ"ג ראיתיה במכילתא כתב דטעות סופר הוא וצ"ל ספרי ומטי בה משם הרב דינא דחיי ע"ש, וזה העלם דבר דהם ז"ל הי"ל מכילתא עד סוף התורה, וכן בדין זה הרב מגדל עוז כתב דהכי תני במכילתא וספרי, ועל מרן ק"ק דהוצרך לומר שכתב סמ"ג דאיתיה במכילתא הן אמת דידע מרן דהם ז"ל הי"ל מכילתא ואינה בידינו, אבל היל"ל דאיתיה בספרי.
ואולם הא קשיא דבסדר תו"א שהוא מגאונים כתוב דמכילתא היא עד סוף ספר שמות, והרי הרמב"ם ודעמיה היה להם מכילתא עד סוף התורה, ואולי מ"ש עד סוף ספרא פירושו עד סוף התורה, ולכל הדברות לא ידעתי מ"ש הרמב"ם דר' עקיבא חיבר מכילתין, ומעולם לא ראיתי ולא שמעתי שיש מכילתא דר' עקיבא.ולא ספרי שהוא ספר במדבר מן "וישלחו מן המחנה" עד סוף משנה תורה. ושמן של אלו מדרש ונקראים בל' התלמוד ברייתא. יש מהם שהם הלכה ויש מהם שאין הלכה. כיצד?

כ״טכל ברייתא שאין חולקין עליה בתלמוד הלכה כמותה כגון זו: אדם עומד בשדה ערום ומכסה עצמו בתבן ובקש ובכל דבר וקורא ק"ש אבל לא יתפלל עד שיתכסה עצמו. זו ודאי הלכה כמותה שהרי אין חולקין עליה בתלמוד ולא עוד אלא שיש לה סיוע מן התלמוד דאמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל (סוכה י, א) הישן בכילה ערום הרי זה מוציא ראשו חוץ לכילה וקורא ק"ש ואוקימנא בכילה שאינה גבוהה י' טפחים דכיון דפחותא מי' טפחים דמי כמאן דכריך בגוה ומכסי ושרי ליה למיקרי ק"ש וכל שכן בשדה שאין שם בגדים שיתכסה בתבן ובקש וכיוצא בהן ואל יתבטל ממלכות שמים.

ל׳וכל ברייתא שחולקים עליה בתלמוד אין הלכה כמותה דהא מתניתא דיוקא טפי מברייתא. ואשכחנא בכמה דוכתין דאין הלכה כמתניתא כי הא דאמר מתני' יחידאה היא או מתני' מני בית שמאי היא לאפוקי מבית הלל דעקרינן ליה מהלכתא, וכל שכן ברייתא דפליגי עלה בתלמודא כי ההיא דתניא העושה ציצית אומר זמן דלאו הלכתא היא דליכא לדמויי להא דאמרינן העושה לולב לעצמו מברך שהחיינו וכן תניא העושה סוכה לעצמו אומר שהחיינו דהא לא מברבינן שהחיינו אלא אמאי דאתי משתא לשתא דאמר רבה כי הוינא בי רב כהנא איבעיא לן מהו לומר זמן בראש השנה וביום הכפורים כיון דמזמן לזמן קא אתו אמרינן (עירובין דף מ' ועיין בסוכה דף מ"ו ע"א ובתוס'), והכי הוא מסקנא דמילתא דקאמרינן נמי בסוכה בסופה דשמעתא אתו לקמיה דרב יהודה אמר להו אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן דקרא משתא לשתא נמי קא אתיא וסוכה ולולב נמי קביע להו זמן הלכך בעי למימר שהחיינו, אבל ציצית דלא קביע ליה זמן לא בעי למימר שהחיינו ולאו הלכה היא ההיא ברייתא. הילכך ליכא למיקם עלה דברייתא ותוספתא וספרי וספרי כי אם על פי אמוראים שבתלמוד.

ל״א
חסל סדר המשנה. וזהו סדר התלמוד.

ל״באמוראים
(כז) כל רבי אלעזר סתם בתלמוד הוא ר"א בן פדת.

ל״ג(כח) כל ר' יהודה סתם הוא רב יהודה בר יחזקאל ורב הונא הוה בר זוגיה ושניהם תלמידי רב היו, ורב הונא הוה בר זוגיה דשמואל.

ל״ד(כט) כל מעשה בחסיד אחד -- או רבי יהודה בן בבא או ר' יהודה בר אלעאי.

ל״ה(ל) כל היכא דאיכא רב ספרא משום חד דבי רבי ומנו ר"ג -- בנו של רבי הוא.

ל״ו(לא) כל היכא דפליגי רב ורבי יוחנן -- הלכה כר' יוחנן. רבי אלעזר ורבי יוחנן -- הלכה כר' יוחנן לבר מתלת דהלכה כר"א. שמואל ור' יוחנן -- הלכה כר' יוחנן.

ל״ז(לב) רבי שמעון בן לקיש ור' יוחנן -- הלכה כר' יוחנן לבר מתלת דהלכה כר' שמעון בן לקיש. חדא בריש החולץ גבי החולץ למעוברת והפילה, תניינא ביש נוחלין המחלק לנכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם הבכור, תליתאה ביש נוחלין הכותב כל נכסיו לבנו אחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שכתובים לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהם ברשות האב, בהני תלת הלכה כר' שמעון בן לקיש.

ל״ח(לג) רב ושמואל -- הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני.

ל״ט(לד) עולא רב ולוי אין הלכה כמותם בשבת בדיני מוקצה משום דס"ל כרבי יהודה, שמואל זעירי ור' יוחנן הלכה כמותם בדיני מוקצה משום דס"ל כר' שמעון.

מ׳(לה) כל רב ורבי חנינא הלכה כרב^טכ"כ הרמב"ן והרשב"א בחי' גיטין דרב שמואל בן חפני משם ספר מתיבות כתב דהלכה כרב, והרמב"ן והרשב"א כתבו דר"ח פליג כמו שהבאתי דבריהם אני הדל בקונטרס יעיר אזן מערכת חי"ת אות ל"א, ואין גם אחד שיאמר דכ"כ בסדר תנאים ואמוראים.. רב ורב הונא -- הלכה כרב. רב הונא ורב חסדא -- הלכה כרב הונא. רב הונא ורב נחמן -- הלכה כרב הונא באיסורי וכרב נחמן בדיני. רב נחמן ורב ששת -- הלכה כרב נחמן בדיני וכרב ששת באיסורי.^יהרא"ש בעירובין פ"ג סי' ג' הביא זה מתשובת הגאונים, והגהות אשר"י פ"ק דחולין סי' י"ו מייתי לה מסדר תנאים ואמוראים ועמ"ש אני הדל ביעיר אזן מערכת ח' אות ז'.

מ״א(לו) רבה ורב יוסף הלכתא כרבה לבר מתלת -- שדה ענין ומחצה -- דהלכתא כרב יוסף.

מ״ב(לז) רב אחא ורבינא -- הלכתא כרבינא לבר מאומצא ביעי ומיזרקי, שלש הלכות הן בפרק גיד הנשה.

מ״ג(לח) רב אשי ורב כהנא -- הלכה כרב כהנא. רב אשי ורבינא -- הלכה כרב אשי (עי' בסוף האות ד"ה והנה מצאתי וכו'). והלכתא כמר בר רב אשי בכולא תלמודא בר ממיפך שבועה ומכתב אודיתא^יאהתוס' פליג עלה בשבועות דף מ"א ושאר דוכתי ע"ש. דאמר מר בר רב אשי בדאורייתא נמי מהפכינן שבועתא ומכתב אודיתא כי ההוא דאכמין סהדי בכילתא.

מ״ד(לט) אביי ורבא -- הלכתא כרבא לבר משיתא דהלכתא כותיה דאביי וסימנך יע"ל קג"ם.

מ״ה(מ) כל היכא דאיכא "השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד", וכן הלכה.

מ״ו(מא) כל קושיא שלא הוכרעה לא בראשונה ולא באחרונה, עשה כזו עשה עשה כזו עשה.

מ״ז(מב) כל שמעתתא דלא איפליגי בה הלכתא היא.

מ״ח(מג) כל "מהכא" שמעתתא היא, כגון "אלא מהכא" או "ותפשוט לה מהכא".

מ״ט(מד) כל "מהא" ברייתא היא.

נ׳(מה) כל היכא דאיכא "תסתיים" כן הלכה וסיומא דמילתא היא ואין לה מה שתחזור בו.

נ״א(מו) כל "אמר רחמנא" הלכה למשה מסיני היא.^יבעמ"ש הרמב"ן בהשגותיו לספר המצות שרש ראשון דאמרה תורה רחמנא אמר זמנין דרבנן ועיין להרבחוות יאיר סי' קצ"ב.

נ״ב(מז) כל אפנויי יתרים הם במקרא ולא היה צריך לכתבו כמו איש פנוי שאין לו עסק ולא כתבו הכתוב אלא ללמוד מהם ואין להשיב תשובה של כלום כי פנוי הוא ללמוד ולא להשיב.

נ״ג(מח) כל "תיקו", דאיסורא לחומרא, דממונא לקולא.

נ״ד(מט) כל היכא דאיכא תרי לישני בחד מילתא, בדאורייתא עבדינן לחומרא, בדרבנן עבדינן לקולא.

נ״ה(נ) כל היכא דתשכח קמאי דפליגי ובתראי דפליגי נמי בההיא פלוגתא כגון אביי ורבא או בתראי אחריני -- הלכתא כבתראי.

נ״ו(נא) כל היכא דאיכא רבנן קמאי ורבנן בתראי כגון תלמידים שלהם שהוסיפו על דברי הראשונים, הלכה כמותם.

נ״ז(נב) כל לאפוקי וא"כ לית הלכתא.^יגעמ"ש אני הדל ביעיר אזן מערכת למ"ד אות ד'.

נ״ח(נג) כל "תיובתא" אין עושים כאותה תיובתא.

נ״ט(נד) כל מקום שנאמר "קשיא", דבר תלוי הוא.

ס׳(נה) כל היכא דאיכא "תיובתא דפלוני תיובתא", אין הלכה כאותו פלוני אלא כחבירו ותיובתא לשון שבירה.

ס״א(נו) כל היכא דאיכא "הא לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר" מהלכה שהיא מפרק אחר או מאותו פרק או מענין אחר והלכה למעשה היא וזו הלכה למעשה. ע"ש ותמצא אותה שמביאים אותה ממקום אחר ותדע.

ס״ב(נז) כל היכא דאיכא "ולא שנינהו", כלומר והלא כבר נשאנו ונתננו בענין זה בפ' פלוני והשבנו תשובה בענין זה כבר.

ס״ג(נח) כל היכא דאיכא "ואנן אשנויי ניקום ונסמוך", כלומר הואיל ונשאנו ונתננו בענין זה בפ' פלוני והשבנו תשובה לחכמים באלה שנויי נסמוך עליהם.

ס״ד(נט) כל היכא דאיכא אדרבא תירוצה היא ומלתא אחריתי היא כלומר שמא כך הוא ושמא אינו כך ומפרשים אותו בסברא.

ס״ה(ס) וכל היכא דאיכא "כל הני למה לי צריכא" וחוזר ואומר "וצריכא", כלומר הני תרוייהו חדא אינון ושויין כחדא ואין ביניהם לא קשיא ולא פלוגתא ולא באו שתיהן אלא לפרש ולפסוק פלוגתא דחכמים שהפליגו למעלה. שאם היה אומר צריכא ולא היה אומר וצריכא לא היה יודע מה אותה פלוגתא או הלכה כמי והיתה ספיקא גדולה, ולכך כתבו שתיהן כדי שלא תוכל לטעות בהם כלל ולא תהיה לך בהם ספיקא כלל.

ס״ו(סא) וכל היכא דאיכא "הא תו למה לי", כלומר למה הוסיף ואמר והלא כבר אמרה פעם אחרת בפ' פלוני או בפ' זה, והואיל ואמרו שם מה היה צריך לומר כאן. ומשיב שאם לא היה חוזר ואומר אותה כאן היה לך ספיקא או טענה גדולה לטעון בה.

ס״ז(סב) וכל היכא דאיכא קושיא בתר קושיא ולא איפסקא הילכתא, חזי היכא מטי. במקום שיש באלו קושיות רבוי דברים הסתכל שם ועיין יפה, ומאותם רבוי דברים תלמד הקושיא הראשונה והשניה.

ס״ח(סג) וכל היכא דנסתפק לך הלכה ולא ידעת במאי קמשתעי ולא ידעת הלכתא כמאן ומאן אמרה, חוזר ומסתכל למשנה של אותה הלכה שהיא ספיקא לך וממנה תלמד.

ס״ט(סד) וכל היכא דאיכא "חסורי מחסרא והכי קתני" זה שכתוב אחר חסורי מחסרא אמרו חכמים חסר מן המשנה וכך היה ראוי במשנה לומר הואיל ולא אמרה אותה המשנה תקנו החכמים בגמרא.

ע׳(סה) וכל היכא דאיכא "תנא" -- תוספתא היא שנוספה על המשנה ומה שחסר מן המשנה הוסיפו אותו חכמים בגמרא מן הברייתא תוספתא זו שהיא תוס' על המשנה לפיכך אינה כתובה בלשון "תנו רבנן" אלא בלשון "תנא" אף על פי שכל תנו רבנן תוספתא היא.

ע״א(סו) וכל ברייתא שאינה בלשון "תנו רבנן" אלא בלשון "תניא", ממנה אתה למד שהיא בתורת כהנים.^ידכדמדומה דבנוסחאות התלמוד שלפנינו המצא ימצא הפך מזה.

ע״ב(סז) וכל היכא דאיכא "ואמר מר" -- תשובה היא מאותה ברייתא שהיא תוספתא ותוספתא תנו רבנן היא.

ע״ג(סח) וכל היכא דאיכא "אמר מר", ראה לאותה הלכה הכתובה למעלה ותדע טעמא ועוד טעם אחר.

ע״ד(סט) וכל היכא דאיכא "פשיטא לא צריכא" -- בא להוסיף קולא על קולא.

ע״ה(ע) וכל היכא דאיכא "מאי בינייהו", אם חכם אחד הוא אומר מה יש בין טעם פלוני חכם לטעם שלו, ואם שני חכמים הם אומר מה יש דבר יותר בין טעם פלוני חכם לטעם פלוני חכם.

ע״ו(עא) וכל היכא דאיכא "איבעיא להו", אותם חכמים שהפליגו באותה הלכה אותו פסק הוצרך להם והם שאלו זה את זה לעצמם.

ע״ז(עב) וכל היכא דאיכא "קמיפלגי", חכם בישיבה היה.

ע״ח(עג) וכל היכא דאיכא "תיתי לי", לשון קללה הוא.

ע״ט(עד) וכל היכא דאיכא "אידכר שמיה", שמתא הוא דשתמיה.

פ׳(עה) וכל היכא דאיכא "מי בדלת", מעשות מלאכה קאמר.

פ״א(עו) וכל היכא דאיכא "א"ר פלוני ומטו בה משמיה דפלוני", חלוקים היו בדבר לאמר בשם אותו חכם.

פ״ב(עז) וכל היכא דאיכא "א"ר פלוני א"ר פלוני", רבו היה.^טוכ"כ הרבה מן הראשונים הביאם הרב יד מלאכי כלל ע"ד, ושם כתב דעל הרוב הוא כן ואינו כלל גמור והביא כמה ראיות על זה ע"ש.

פ״ג(עח) וכל היכא דאיכא "א"ר פלוני משום רבי פלוני", לא רבו היה.

פ״ד(עט) וכל היכא דאיכא "מתיב", קשיא היא. "איתיבי", יחיד ליחיד. "מיתיבי", רבים ליחיד.

פ״ה(פ) וכל היכא דאיכא "והא אתמר, והא תנן, והא תניא, ורמינהו", קשיא ולפרוכי קא אתיא.

פ״ו(פא) וכל "איריא" קשיא היא.

פ״ז(פב) וכל הויה קשיא היא כגון "והוינן בה" או "והוי בה ר' פלוני".

פ״ח(פג) וכל היכא שבכל תנויי שלא תמצא בה אביי או רבא או אמוראי אחריני, שמע מינה רב אשי ורבינא תקנום.

פ״ט(פד) ופעמים שתמצא בקושיא אביי ורבא ורב פפא ורבינא, לפי שכולם ראו זה את זה ובדור אחד היו.

צ׳(פה) כל "רבי" מארץ ישראל וכל "רב" ו"מר" מבבל.

צ״א(פו) ר' יוחנן ורשב"ל היו תחלת אמוראים בארץ ישראל.

צ״ב(פז) רב ושמואל בבבל, רבי יוחנן ורשב"ל נהגו שררה בארץ ישראל ורב ושמואל נהגו שררה בנהרדעא ובדור אחר היו, ואחריהם רב הונא ורב חסדא, ואחריהם ר"נ ורב ששת, ואחריהם רבה ורב יוסף, ואחריהם אביי ורבא, ואחריהם רב פפא ורב כהנא, ואחריהם רב אשי ורבינא.

צ״ג(פח) רבי יוחנן חי ת' שנים^טזספר התרומה סימן קל"ה כתב דבסדר אמוראים ר' יוחנן חי יותר מש' שנה, אפשר דכך היתה גירסתו., רב חי ש' שנה^יזכ"כ הרמב"ם הביאו שיטה מקובצת כתובות פרק האשה שנפלו דף פ"ח ע"ב, ועיין יעיר אזן מערכת האל"ף אות מ"ד., רבן יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא והלל הזקן חיו כל אחד מהם מאה ועשרים שנה.

צ״ד(פט) רבי ור' נתן סוף משנה, רב אשי ורבינא סוף הוראה.

צ״ה(צ) רב גדא ורב סימונא סוף סברא^יחוכ"כ ספר כריתות והוא מסדר תו"א רק דשם כתוב רב סמא ורב גדא., רבי יונתן סוף מעשה.^יט

צ״ונשלם סדר תנאים ואמוראים

צ״זאמר הצעיר חיד"א ס"ט. נראה ברור כי זה סדר תנאים ואמוראים הוא מהגאונים שהם קבלו מהאמוראים והזכירו רב גדא ורב סימונא שהיו סוף סברא דהיינו סוף רבנן סבוראי. וכן נראה קצת מהתוס' והרא"ש בשבועות דף מ"א דהזכירו בה"ג וסדר תנאים ואמוראים ור"ח, עין רואה דבין בה"ג ור"ח כתבו סדר תנאים ואמוראים לומר שהוא מהגאונים, דיאן ראיה ממ"ש במקום אחר דלא הקפידו על זה, וכיון שהוא קבלת הגאונים לזה מייתו מיניה הראשונים ראיה לדבריהם.

צ״חובסדר זה תנוח דעתנו דכמה מילי שאומרים הראשונים רש"י והרמב"ם וכיוצא בפשיטות, בסדר זה נמצאו ומשם חפרו אוכל.

צ״טוראיתי בספר כריתות שער ימות עולם שכתב הרבה דברים מסדר זה בסתם כאילו הם דברי עצמו והנה הנם בסדר זה, אך כתב בספר כריתות בפתיחת השער וז"ל ולפי כחי אחרי ההתבוננות בדברי גאוננו הקדמונים אכתוב בלשון קצרה וכו', עכ"ל. ועל זה סמך לכתוב כמה דברים מסדר זה של הגאונים בסתם, אמנם ראיתי לרבינו שמואל הנגיד במבוא התלמוד שכתב בסתם איזה דברים מסדר זה.

ק׳אחרי כן נזכרתי דבספר הקנה יש כללים הן אמת חפשת"י בתוכו"ת ומצאתי בספר הקנה שנדפס מקרוב דף פ"ג שכמעט שם יש כל סדר התנאים ואמוראים הלזה, אלא שיש כמה שינויים יתיר חסר חליף, ומשום הכי אמרתי להביא [בדפוס] סדר תו"א שמצאתי בקלף ישן כ"י והמעיין יראה כי יש הפרש בין זה לזה הרבה.

100

ק״אודע כי בספר הקנה אשר הדפיסו יש טעויות, ובכללים אלו הן כל יקר ראתה עיני בס' הקנה כ"י שבידי וראיתי טעיות ושינויים הרבה.

101

ק״באיברא דמחבר ספר הקנה כותב שהיה בשנת ד' אלפים כמ"ש בספר הקנה של טעמי המצות וספר קנה בינה על ק"ש, ואם כן היה בזמן רב תחלת האמוראים וסוף התנאים, ואיך יתכן לכתוב על אביי ורבא ורבנן סבוראי, האמת שיש מי שכתוב שמחבר ס' הפליאה היה ר"ג קרא. אמנם בספרים אלו כותב שהוא קנה בן אביגדור וכו' כלומר שכל זה אינו מגוף הספר אלא תוספת מבחוץ. אינו מתישב.

102

ק״גוהנה מצאתי להרא"ש בפסקיו פ"ק דקידושין אות י"ו שכתב וז"ל: ובסדר תנאים ואמוראים כ"י רבינו יוסף טוב עלם כתוב רבינא ורב אשי הלכה כרבינא, עכ"ל. הא למדת דסדר תנאים ואמוראים קדים טובא ורבינו יוסף טוב עלם שהיה קרוב לזמן הרי"ף העתיקו ונמצא כתוב מכתב ידו, ונראין הדברים שהגאונים כתבוהו מקבלתם מהאמוראים ורבנן סבוראי. והנה בהא דרבינא ורב אשי בסדר הנזכר הכתוב על קלף ישן כתוב הלכה כרב אשי כמש"ל וכ"כ בספר כריתות. אכן בספר הקנה כתוב הלכה כרבינא כנסחת רבינו יוסף טוב עלם.

103