שם משמואל, בהעלותך ח׳Shem MiShmuel, Beha'alotcha 8
א׳שנת תרע"ז
1
ב׳במדרש הובא ברש"י בקיצור למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא הי' עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו א"ל הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומיטיב את הנרות, והקשה הרמב"ן למה לא נחמו בקטורת ובכל הקרבנות עיי"ש, וכבר דברנו בזה בכמה אנפי, ונראה עוד לומר דהנה במדרש קהלת בפסוק הכל כאשר לכל מקרה אחד לכל כטוב כחוטא כטהור וגו' כטהור זה אהרן שהי' עוסק בטהרתן של ישראל, ויש להבין למה תיאר את אהרן בטהור מחמת שעוסק בטהרתן של ישראל והרי מרבית סוגי טהרה שאינן זקוקין לכהן, ולכאורה יותר הי' צודק לתארהו במכפר:
2
ג׳ונראה דהנה יש להבין לשון בהעלותך, ויש לומר, דהנה ידוע דכל מדה ממדות האדם היא דו פרצופין, יש שהוא על צד הטוב ובקדושה ויש שהוא לעומתה על צד הרעה, וידוע עוד דז' כוכבי לכת הם המשפיעים שבעה מדות באדם וכבש"ס שלהי שבת דמזל יום או מזל השעה גורם, ובכח האדם ליקח אותה המדה להשתמש בה על צד הטוב כאמרם ז"ל שם האי מאן [דאיתיליד] דבמאדים או טבחא או מוהלא, דמזל מאדים מושך לשפ"ד, ומ"מ ביד האדם להשתמש בו לשפ"ד דמצוה, וזה נקרא שלקח את המדה בטהרה וכמ"ש בספר גנת אגוז אברהם לקח צד ימין בטהרה ויצחק צד שמאל בטהרה, והפירוש בטהרת מדה ההוא, והנה במדרש ששבעה נרות המנורה הם כנגד ז' כוכבים שמשוטטין בכל הארץ, ובמת"כ שהם שבעה כוכבי לכת:
3
ד׳ובזה יש לפרש לשון בהעלותך את הנרות, שלשון העלאה הוא. להעלות ממטה למעלה, ורומז להעלות את שבעה מדות שנשפעין משבעה כוכבי לכת, שהם למטה בטבע העולם, שיהי' בטהרתן על צד הקדושה כנ"ל, והיינו שזה היתה עבודת אהרן להכניס בישראל ענין זה שיהיו השבעה מדות בטהרה, והפועל דמיוני לזה הי' העלאת הנרות, וע"כ כל ימי אהרן הי' הוא בעצמו המדליק כמ"ש הרמב"ן אף דכשר בכהן הדיוט, מ"מ עשה זה לפועל דמיוני:
4
ה׳ולפי זה י"ל דלזה כוון המדרש קהלת שהי' אהרן עוסק בטהרתן של ישראל, היינו טהרת המדות, שזה הי' מעלת אהרן בעצמו, זולת מה שהי' מכפר עליהם, שכפרה נמסרה לכל זרעו אחריו להיות כהנים מכפרין, אבל טהרת המדות הוא מעלת אהרן מצד מהותו:
5
ו׳והנה כבר דקדקנו מש"ס מגילה דקאמר הוא אינו שש אבל אחרים משיש, דיקא נמי דכתיב כן ישיש ולא כן ישוש, הנה מפורש שבוא"ו מוסב על עצמו וביו"ד מוסב על אחרים, כן נמי י"ל בלשון נשיאים, שנשואים בואו אחר השין מוסב על עצמם שהם נשואים על זולתם, אבל נשיאים ביוד אחר השין מוסב על אחרים שהם מנשאים את זולתם, והנה י"ב נשיאים שהקריבו לחנוכת המזבח כתיב נשיאים ביוד מורה שהם מנשאים את זולתם כל אחד את שבטו, והיינו דהנה ישראל אחר מעשה העגל היו שבורי לב ביותר ושפלים בעיני עצמם והי' חסר להם הגבהת הלב בדרכי ה', והנשיאים בקרבנם כל אחד על שבטו המשיך לתוכו רוח חדש להיות עז כנמר קל כנשר רץ כצבי גבור כארי לעשות רצון אבינו שבשמים, וזהו ענין שהקריבו מה שאינו נוהג לדורות חטאת נדבה וקטורת יחיד על מזבח החיצון, וזה מורה על הגבהת הלב בעבודה היפוך מדתו של אהרן שהי' בוש לקרב אל המזבח ולעשות את מה שנצטוה, ובאשר ראה אהרן שנתקבל קרבנם כמ"ש אכלתי יערי עם דבשי את שאינו ראוי עם הראוי חלשה דעתו, שהי' חסר לו מדה זו להשלים בה את שבטו ואת כל ישראל, וזה שנחמו בנרות, היינו שהוא העלה את שבע מדותיהם שיהיו על טהרת הקודש כנ"ל, כי הגבהת הלב כנ"ל, איננו דבר תמידי, שלפעמים נתבקש דווקא שבירת הלב והתמרמרות הנפש, ובזמן שביהמ"ק קיים לא הי' אחד מישראל מיצר, למה, שנקרא משוש כל הארץ כבמדרש, אך בזמה"ז לאו כל העתים שוות, אבל העלאת הנרות שרומז ופועל דמיוני לטהרת המדות כנ"ל, הוא ענין תמידי, ואפשר להעמיס זה בכוונת המדרש הקרבנות כ"ז שבהמ"ק קיים הם נוהגים [כי זה שאין אדם מישראל מיצר נמשך מחמת הקרבנות כבמדרש שם] אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו:
6
ז׳והנה עוד במדרש לעיל מיני' אמר הקב"ה לאהרן ולבניו כל השבטים עשו חנוכה ושבטך לא עשה לכך דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך ואח"כ קח את הלוים, ומשמע שהנרות הם ענין אחד עם טהרת הלוים, ואינו מובן מה ענין זה לזה, אך לפי דרכינו י"ל דהנה במדרש הלכה כמה נימין הי' בכנור שהיו הלוים מנגנין בו אר"י ז' נימין הי' בכנור שנאמר שובע שמחות את פניך נעימות וגו' אל תהי קורא שובע אלא שבע שמחות ולימות המשיח נעשית שמונה וגו', ואינו מובן מה ענין זה לטהרת הלוים, ויותר הי' צודק במצוות השיר או עכ"פ בבחירת הלוים, אך לפי דרכינו י"ל דענין תנופת הלוים שהניף אהרן אותם, היינו שיהיו שלמים בטהרת שבע מדותיהם, וכמו שהגדנו בזה במק"א באריכות, והוא נוסף על כל ישראל שהי' אהרן עוסק בטהרתן שפרשנו טהרת המדות כנ"ל, בלוים הי' עוד יותר שהניפן בפועל ממש שיהי' כל ענינם קודש לה', ובמדרש פ' במדבר שעליהם נאמר הולך בדרך תמים הוא ישרתני, ושלימות המדות נקרא תמים כמ"ש בזה במק"א, הצריכם תנופה שאהרן השלימם, ולזה הענין רומזים ז' נימין שבכנור שנאמר שובע שמחות אל תהי קורא שובע אלא שבע, ובמדרש פ' אמור דרשו על שבע כתות של צדיקים שלעתיד, ובוודאי שבע כתות של צדיקים מקבילים לשבע מדות, שכל כת וכת הי' להם מדה אחת שהיו זהירים בהם ביותר כענין ש"ס שבת אביך במה זהיר טפי, וע"כ מדבר המדרש בענין ז' נימין בפרשה זאת שהי' אהרן המשלים אותם בזה בתנופתן, ולפי"ז מובן שזה ענין אחד עם העלאת הנרות, אלא שזה לכלל ישראל וזה ללוים בפרטות, והנה הוא תנחומים לאהרן ותנחומין לשבטו, וזהו שמסיים המדרש בהעלותך ואח"כ קח את הלוים:
7
ח׳וסמכו בנ"י את ידיהם על הלוים, יש להבין סמיכה זו מה טובה שסמיכה באדם מצינו להנכבד על מי שפחות ממנו במעלה להגביהו כמו משה ליהושע ויסמוך את ידיו עליו, וכן סמיכות דיינים, ואיך יתכן זה בסמיכות ישראל על הלוים:
8
ט׳ונראה דהנה ברש"י פסוק י"ט חמשה פעמים נאמר בנ"י במקרא זה להודיע חבתן שנכפלו אזכרותיהן במקרא אחד כמנין חמשה חומשי תורה עכ"ל, וכבר פרשנו ענין מספר חמשה חומשי תורה בכאן, כי במדרש פ' במדבר משבח את ישראל שנהגו טובת עין בלוים והרחיקו את עצמם מהמשכן ונתנו מקום ללוים, והנה מדת עין טובה היא מדה כוללת כבמשנה פ"ב דאבות ר"א אומר עין טובה ובדרך חיים למהר"ל שם שמדת טובת עין נמשך ממה שיש לו נפש נבדלת, וע"כ ישראל שנהגו טובת עין בלוים יצא לפועל מדתם שמורה שנפשם נבדלת, וע"כ נזכרו במקרא חמשה פעמים בפסוק אחד כמספר חמשה חומשי תורה שהיא שכל הנבדל, שנפש הנבדלת ראוי שתהי' נושא לשכל הנבדל ומתאים אליו:
9
י׳והנה כבר אמרנו שתעודת הלוים היתה להגביה את ישראל ולעשותם דבקים במקום כמו שמדתם דביקות ע"י השיר כידוע, וידוע שלהשלים את זולתו הן בטובת הנפשי והן בטובת הגופני אי אפשר בלתי טובת עין היפוך מעין רע שפועל רע לזולתו, וכידוע ממדת הצדיקים שנותנים עינם לטובה בזולתם ובזה ממשיכים להם שפע חיים וברכה וכמ"ש הספורנו בפ' ואתחנן בתפילת מרע"ה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה עיי"ש, והנה מדת טובת עין הנראה אז בישראל בפועל, בזה הי' לישראל מעלה יתירה על הלוים, ע"כ הוצרכו הלוים לסמיכת ישראל עליהם כענין סמיכת מרע"ה ליהושע שנתן מהודו עליו, כן ישראל נתנו ממדתם מדת טובת עין על הלוים, ובזה שוב הי' ביכולת הלוים להגביה ולהעלות את ישראל:
10