שם משמואל, בראשית י׳Shem MiShmuel, Bereshit 10
א׳שנת תר"פ. בראשית מוצאי שמח"ת
1
ב׳במשנה יו"ט הסמוך לשבת בין מלפני' בין לאחרי' הי' כל המשמרות שוות בחילוק לחם הפנים, ובגמ' מ"ט כיון דהני מקדמי והני מאחרי תקינו רבנן מילתא כי היכא דניכלי בהדי הדדי, ונראה דהנה מנורה בדרום ושלחן בצפון, מנורה הוא המשפיע בחינת חכמה בישראל כמ"ש ז"ל הרוצה להחכים ידרים ושלחן בחינת עושר כמ"ש הרמב"ן ז"ל מעין שלחן מלכים והרוצה להעשיר יצפין, ואף שודאי הוא נמי בפשיטות, מ"מ אי אפשר שיהי' לבד על הון מהבל ירבה, אלא עיקר עשירות היא תלוי בלב כמאמרם ז"ל איזה עשיר השמח בחלקו, ובכלל זה כל מדות טובות התלוים בלב, וידוע שהלב הוא בצד שמאל, וע"כ דוגמתו שלחן בצפון כי צפון ושמאל מקור אחד לשניהם, ושלחן שהוא בחי' עושר היא עשירות ברוחניות, וממנו נמי גם עשירות בגשמיות:
2
ג׳והנה שבת ויו"ט כבר הגדנו במק"א ששבת היא בחי' מוח ושכל וע"כ אין בו מצות שמחה, כי שמחה הוא מכוחות הלב והמוח הוא קר, וע"כ בו הוא מצות עונג, ויו"ט הוא בחי' לב, לב שמח, והנה לחה"פ שהגדנו לעיל שממנו שפע עשירות המתייחס ללב, אף שהוא מצות שבת היינו משום דשבת כלול הוא ומיני' שתא יומין מתברכין, אבל מכ"מ מאחר שלחה"פ מתייחס ללב אם הוא יו"ט או יו"ט הסמוך לשבת נמשך נמי אחר יו"ט לענין זה שיהי' כל המשמרות שוין באכילתו כמו כל קרבנות החג:
3
ד׳ברש"י עוה"ז נברא בהא, והנה כתיב בהבראם ואמרו ז"ל באברהם, הענין, דהנה אדומו"ר זצללה"ה הכהן הגדול מאלכסנדר הגיד בלשון טבע שהוא טביעה כמו אדם הטובע בנהר, אלא איש הרוצה לזכות שלא לטבוע בנהרי חושך עוה"ז צריך להתאמץ למעלה מן הטבע עכ"ד, וזהו בהא בראם שהוא פתוח לגמרי למטה לרדת שחת אם הוא מתנהג בטבע הבריאה, אלא חזינא לסופרי דווקני דתלי לכרעי דהא, והוא רמז לאותם דווקני החפצים בחיים לאחוז למעלה מן הטבע ולכנוס בפתח קטן זה שהוא רחבה ונסבה למעלה דרך מפולש לחיי עוה"ב, וזהו בהבראם באברהם שאברהם פתח זה הדרך לאחוז למעלה מן הטבע וחלק על כל העולם וכולם בקשו להרגו והשליך מנגד את כל מציאותיו דרך הטבע, ע"כ זכה נמי לחיים למעלה מן הטבע בכבשן האש ובמלכים, וזכה להעמיד בנים למעלה מן הטבע שבדרך הטבע לא הי' ראוי להוליד, ע"כ זיכה נמי לזרעו אחריו, דכמו שכל מציאותם הוא למעלה מן הטבע כן יהי' בכחם להתאמץ להתנהג בכל עניניהם למעלה מן הטבע לכנוס בפתח קטן שלמעלה בהא דרך מפולש לחיי עוה"ב:
4
ה׳ועתה פן ישלח ידו ואכל גם מעץ החיים וחי לעולם, והיפ"ת הקשה הרי לא נתגרש רק אחר השבת וא"כ כל השבת הי' חשש זה, ולמה לא נעשה תקנה לזה בשבת, וכבר הגדנו שכנראה שלא נאמר לאדה"ר בתחילה מהות עץ החיים שהאוכל ממנו חי לעולם, אלא עתה הודיעו למען ידע שיש בידו להציל את עצמו מן המיתה, ומ"מ יתרצה לקבל על עצמו עונש המיתה למען יהי' תיקון על חטאו, כי גוף החטא רע ומר מעונש החטא, הא למה זה דומה לאיש השותה סמים מרים לרפואתו להציל את חייו, וזהו שבמדרש אין ועתה אלא תשובה מלמד שפתח לו המקום פתח של תשובה והוא אמר פן שהוא לשון לאו, והיינו שהרגיש בעצמו שכחות החיצונים שנשתאבו בקרבו יתקפוהו בע"כ שלא בטובתו, וע"כ שוב לא קשה קו' היפ"ת, כי בשבת עדיין לא נודע לו מהות עץ החיים:
5
ו׳ונראה שישראל אחר חטא העגל שאיתא במדרשות שהי' בהתדמות חטא אדה"ר וישראל עשו תשובה וכתיב ויתנצלו בנ"י את עדים מהר חורב, ועדים הוא השני כתרים שהי' חירות ממה"מ וחירות משעבוד מלכיות וקבלו על עצמם ברצונם להיות מרמס למה"מ ודיש לשעבוד מלכיות, וע"כ לעומת שאדה"ר נתגרש מג"ע זכו ישראל לא"י שבא"ע שהוא דוגמת ג"ע, ולולא חטא המרגלים הי' נכנסין לארץ מיד, אך מחמת חטא המרגלים נתקלקל הענין:
6
ז׳ונראה שמרע"ה במה שקיבל על עצמו למות, כמש"כ הא"ע בפסוק ומות בהר, דהיינו שהוא בעצמו יקבל עליו המיתה, תיקן בשביל כל ישראל, וכענין יחיד ששב מוחלין לכל העולם כולו, וזולת זה לא הי' אפשר לישראל לכנוס לארץ שהוא מקום ג"ע, וזהו שבמדרש שאמר הקב"ה למשה את אוחז החבל בתרין ראשין אם אעברה נא את מבקש למה אתה מבקש סלח נא ואם סלח נא את מבקש למה אתה מבקש אעברה נא, והמפורשים נדחקו בפירושו, ולפי דרכינו הדברים כפשוטן שמרע"ה תיקן חטא מרגלים ויומתק יותר לפמ"ש במק"א שחטא העגל ומרגלים הכל נמשך ונסתעף מחטאו של אדה"ר, והוא הי' המעכב ביאתן של ישראל לארץ, ומרע"ה תיקן זה בקבלתו המיתה על עצמו, ובודאי כמו שהי' תיקון על הענף המסתעף מחטאו של אדה"ר הי' נמי תיקון על חטא אדה"ר עצמו:
7
ח׳וזה לימוד לאדם שלא יהי' רובץ תחת משא המניעות והדברים המצערים ח"ו, אלא יקבל באהבה וידע וישכיל עד כמה זה טוב לו ממשא עוונות שעל שכמו שכמשא כבד יכבדו ממנו, וזה הקבלה עצמו מועיל לו לפטור מן הדין כמו שרמזו ז"ל הואיל והאמינתינו עליך דימוס פטור אתה:
8