שם משמואל, בראשית י״בShem MiShmuel, Bereshit 12
א׳שנת תרפ"ב.
1
ב׳במדרש כשבא שבת נעקר תוהו ובוהו מן העולם, ואינו מובן דמשמע דתיכף ביום א' נעקר תו"ב, ונראה עפ"י מאמר כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בהא דאם לא יקבלו את התורה אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו, שתורה הוא מברר, ואם לאו יחזיר הכל לכמו שהי' קודם הבירור שהי' הכל מעורב עכ"ד, והפירוש שבחומר היולי שכתב הרמב"ן הוא עירוב כל הבריאה יחד, וזהו שברש"י שהכל נברא בראשון אלא שהוציא כל אחד בזמנו, וממוצא הדברים שטרם השלים כל המציאות כולו כל אחד בזמנו שהי' עדיין חיסור בירור נקרא שעדיין תו"ב, והנה הבירור נעשה ע"י בחי' דעת כמ"ש בדעתו תהומות נבקעו, ומכאן שאם אין דעת הבדלה מנין, ותו"ב שהוא עירוב הוא היפוך בחי' הדעת, וע"כ בשבת דכתיב ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה נקרא שנעקר תוהו ובוהו מן העולם, ולעומתו הופיע בחי' הדעת, וידוע דשבת הוא דעת, ולעומתו באדם הפרטי הוא ישוב הדעת, וזהו לדעת כי אני ה' מקדשכם:
2