שם משמואל, חנוכה כ״גShem MiShmuel, Chanukah 23
א׳ליל ז'
1
ב׳כתיב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דקדק דלבבכם הפירוש שני לבבות יצ"ט ויצה"ר, וכמו דכתיב במצות הקהל באזניהם דרשינן מיני' שחרש באזנו אחת פטור ולא אמרינן אזניהם דכל ישראל, א"כ ה"נ לבבכם לא אמרינן לב כל ישראל, וע"כ השני לבבות שבאדם היינו יצ"ט ויצה"ר, ואיך שייך לומר לא תתורו אחר יצה"ט, עכ"ד, ונראה ליישב דהנה ישראל אמרו נעשה ונשמע והקדימו עשי' לשמיעה, והפי' דהנה במכילתא שישראל קבלו עליהם עול מלכות שמים בשמחה, והיינו שעשייתם יהי' לא מצד הבנתם שכך צריך להיות, כי המבין אינו עוד אצלו לעול, אלא קבלו עליהם לעשות מפאת ציווי המלך ואדנותו ית"ש אף שמדרך המלכות שלא לגלות הטעם אלא פקידה וציווי גרידא, וכמ"ש המאירי פ"ק דשבת בהא שאמרו לעולם יהא אדם מתפלל בשלומה של מלכות, ולא יהרהר אחריהם אעפ"י שראה לפעמים מצד פעולותיהם דברים שלא כהוגן למראה עיניו יהפך בזכותם וידונם לכף זכות במה שאפשר לו שלא נתנה כוונתם להיות נודעת לשעתא, עכ"ל, הרי שציווי המלך הסדר בלתי הבנת הטעם, וזהו הפי' שקבלו עליהם עול מלכות שמים, והנה השמיעה היא הבנת טעמו של דבר, והם הקדימו עשי' לשמיעה היינו שהשמיעה לא יטיל תנאי בהעשי', אלא העשי' הוא מפאת ציווי המלך ואחת היא אם יזכו להבנת טעמו של דבר או לא, וברישא עושי והדר לשמוע שמצד העשי' בציווי זוכין לפעמים לשמיעה:
2
ג׳והנה הלשון ולא תתורו הגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שהוא כלשון לתור את ארץ כנען וישובו מתור הארץ, והוא ענין ריגול וחיפוש, והיינו שלא יתורו לחקור ולדרוש בענין הבא עליו ציווי ה' אם הוא מביא תועלת או להיפוך, אלא דבר שנצטוה עליו לעשותו יעשה בתמימות מפאת הציווי, וכן להיפוך דבר שנצטוה עליו שלא לעשותו ישליכהו מדעתו ולא יהרהר בו כלל, ומעתה מובן שגם ביצ"ט שייך לומר ולא תתורו שלא ירגל ולא יחפש בענין המצות אם יהי' לו תועלת או לא אלא יעשה כדבר מלך שלטון והבנה בדבר איננו מטיל תנאי בהעשי':
3
ד׳והנה חכמי יון היו להיפוך מזה כי אף שאמרו ליישר את מדות הרעות שבאדם מ"מ הי' רק מפאת שהשכל מחייב כן שלא יהי' האדם כבהמה, אבל לא מפאת ציווי השי"ת כלל, וברמב"ם שהגוים המחזיקים בשבע מצות לא מפאת ציווי השי"ת הם מחכמיהם ולא מחסידיהם, וחכמי יון הי' מתנגדים למדת ישראל לעשות מצד ציווי השי"ת והי' מתאמצים להכניס כפירה זו בלב ישראל, וזה נקרא שטמאו כל השמנים שבהיכל כי שמן ענינו שנמשך אחרי הפתילה והוא רמז לישראל הנמשכים אחר השי"ת, והיכל מספרו ס"ה כמספר שם של אדנותו יתב"ש, והיינו שנמשכים אחר הציווי והאדנות ולא מפאת הבנת טעמו של דבר ושכך ראוי להיות, אלא מפאת האדנות והם טמאו זה בהכניסם ללבות בני ישראל הכפירה כנ"ל, וזה שאמר וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום שלכאורה אינו מובן שעדיין לא הי' מלכים ומה לו לתוארם בלשון מלכות, אלא שהפירוש הוא שלבשו עוז ותעצומות להיות נגרר אחר מלכות שמים ואדנותו היפוך דעת היוונים, ובשביל זה עצמו שקנאו למלכות שמים זכו אח"כ למלכות, וע"כ מתארם בשם מלכות, וזהו שהי' הנס בשמן שנמשך אחר הפתילה וכנ"ל:
4