שם משמואל, חנוכה כ״הShem MiShmuel, Chanukah 25
א׳ליל ח'
1
ב׳ומצאו פך אחד של שמן שהי' חתום בחותמו של כהן גדול וכו', יש לפרש דהנה כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד דהיוונים בטומאה הם לעומת יעק"א ע"ה בקדושה, עכת"ד, וכן בדין כי שלש מלכיות הראשונות הם נגד אברהם יצחק ויעקב וא"כ יעקב הוא לעומת יון, והנה יעקב מדתו אמת והיוונים מדתם הטעאה ושקר, ויון הוא לשון הונאה כמ"ש יחזקאל י"ח ז' ואיש לא יונה, שם מ"ה ח' ולא יונו עוד, ירמי' מ"ו ט"ז מפני חרב היונה שם נ' ט"ז ועוד רבים, והיינו שהיוונים הטעו את ישראל למשכם אל חכמות החיצוניות כי יש לחכמות אלו הוד ויופי חיצוני ומקסם שוא, והאיש שהוא כיונה פותה אין לב לחדור אל תוכיות חכמתם נלכד בשחיתותם עד תביאהו אל הכפירה רח"ל ואכלו זרים כחו והוא לא ידע, ובשביל זה הי' להם כח להחשיך עיניהם של ישראל בגזירתם, ומדה זו מהלכת עוד בזמנינו אלה ר"ל וטובה השתיקה, וטבע העולם מסייע להם כי הוא עלמא דשקרא, וע"כ הי' כחם קשה מאד כי הי' השקר והחושך גובר כ"כ בעולם וטמטמו את הלבבות וזהו שטמאו כל השמנים שבהיכל ברוחניות עד שנסתם כל דרך מהגיע אליהם קוי אור האמת להדחות את החושך והשקר, עד שמצאו פך אחד של שמן חתום בחותמו של כ"ג, והיינו עפ"י מה שהגיד כ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק שנקודת האמת אינו נמצא בעולם רק בהכ"ג בשעה שנכנס לבית קדשי קדשים, עכת"ד, וממנו נתפשט קוי אור האמת לפלש תוך לבבות ישראל וכמו שברוחניות כן הי' נמי אח"כ בגשמיות כשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום לא מצאו שמן טהור אלא פך החתום בחותמו של כ"ג, וזה שנעשה נס בנרות, וזכו ישראל לאור גדול להאיר את החושך, ונתקיים בהם העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, וזה נשאר לדורות שזמן הזה מסוגל לשרש את כח המטעה מלב שלא יטעה את עצמו ולא את זולתו ולדבק במדת האמת מדתו של יעקב ובתורת אמת היפוך חכמות חיצוניות כנ"ל, אך כ"ז הוא לפי הרצון האמתי כי מי שדרכו ישר בעיניו אינו מרגיש, אך מי שרודף אחר נקודת האמת מרגיש שהזמן מסייע לזה, וזה צריך לכל איש לדקדק שעכ"פ זה ישאר מימי החנוכה שעוד מעט יעברו מפניו, ויום השמיני באשר הוא כולל כל השמונת ימים מסוגל לזה ביותר:
2
ג׳בפסיקתא פרשה ג' ביום השמיני נשיא לבני מנשה ילמדנו רבנו נר של חנוכה שהותר שמן מהו צריך לעשות לו למדנו נר של חנוכה שהותיר שמן ביום ראשון מוסיף עליו שמן ומדליקו ביום שני, וכו', אבל אם הותיר ביום השמיני עושה לה מדורה ושורפה בפני עצמה למה כיון שהוקצה למצוה אסור להשתמש הימנו, לא יאמר אדם איני מקיים מצות זקנים הואיל ואינם מה"ת אמר לו הקב"ה לאו בני אלא כל מה שהם גוזרים עליך קיים שנאמר עפ"י התורה אשר יורוך, למה שאף עלי הם גוזרין שנאמר ותגזר אומר ויקם לך תדע לך יעקב מהו אומר בשעה שהי' מברך אפרים ומנשה וישם אפרים לפני מנשה עשה הקטן קודם לגדול ונתקיימה גזירתו אימתי בקרבנות הנשיאים הקריב שבט אפרים תחילה וכו':
3
ד׳ויש להבין מה נ"מ בענין שמרמז במצות זקנים אם מותר השמן אסור בהנאה או מותר, ובעיקר הדבר מה הי' הו"א שלא יקיים מצות זקנים עד שצריך להביא ראי' מיעק"א, ונראה לפרש דהנה יש להבין מה שקורין העולם לשמיני של חנוכה זאת חנוכה, ואם בשביל מה שקורין בתורה פרשה זאת חנוכת המזבח הלוא קורין גם פרשת בהעלותך שמדבר מענין המנורה שהוא ענין חנוכה ולמה אין נקרא בהעלותך חנוכה, אך יש להקדים מאמרם ז"ל כל הנביאים נתנבאו בלשון כה מוסיף עליהם משה שנתנבא בלשון זה הדבר, ופירש בגור ארי' פ' מטות שנביאות כל הנביאים הם לשעתם ומה שקב"ה עושה נסים לשעתו לכן בא בלשון כה, אבל נביאות משה שהוא נביא התורה שהיא כוללת ונצחיות בא בלשון זה הדבר שמורה על נצחיות הציווי עכת"ד, ולפי"ז מובן מה שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה זולת הוראת שעה, כי אין הנביא רואה במקום כ"כ גבוה שכולל את כל הפכים, אלא משרע"ה הוא נביא התורה והגיע בנבואתו למקום גבוה למעלה מכל הפכים ע"כ נבואתו נצחית, ואין השינוי פועל בנבואתו, אבל לא שאר הנביאים, והנה יש להבין בכל מצות דרבנן שהם נמי נצחיים, וכל מצות דרבנן שיש להם עיקר בדאורייתא או משמרת למשמרת התירוץ פשוט שזה נטפל למצות התורה, אלא למען לא יחשב כמוסיף על המצות ועובר על בל תוסיף, ולשון הוספה משמע אף כשיש עיקר, ע"ז תירץ הרמב"ם בהלכות ממרים שיודע שהוא מדרבנן, וכ"ז ניחא לענין ב"ת, אבל מ"מ הרי אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, אך בזה שוב התירוץ שאינו חידוש אלא נטפל למצות התורה, וכן מגילה נמי דרשו ק"ו מה מעבדות לחירות אמרו שירה ממות לחיים לא כ"ש וק"ו ניתן לדרוש, אך נר חנוכה שאין לה עיקר מן התורה שוב יקשה הלוא אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה אלא הוראת שעה בלבד, וחנוכה נתקן לעולם אל מול פני המנורה והדבר ידוע דכשאין בהמ"ק קיים וקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלין אבל לא רמזו אלא על נרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו עכ"ל, ותקשי הלוא אין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה:
4
ה׳וצריך לומר דהנה אמרו ז"ל חכם עדיף מנביא, והיינו שהנביא שהוא רואה הדבר כמו בחוש העין לא יכול לראות כ"כ גבוה כמו חכם המשכיל בשכלו, כי חוש השכל גבוה מחוש הנביאיי, ויכול להגיע בשכלו עד רום המעלות ומי שהוא חכם באמת יכול להיות מרכבה לבחי' חכמה, וע"כ נרות חנוכה אינם תיקון נביאים שכבר פסקה הנבואה אלא שחכמי הדור תקנו בחכמתם והגיעו בחכמתם למקום גבוה למעלה מכל הפכים וע"כ תיקון נרות חנוכה הוא נצחיות וזה נקרא מצות זקנים, וידוע שזקנים מדתם בחב"ד ומורה ע"ז שתקנו שמונה ימים כי שלש הראשונות נחשבים כאחד כידוע, וזה שאנו אומרים בשיר של מעוז צור, בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים, כי כל מספר שבעה הוא עוד בחילוק הקוין ימין ושמאל פנים ואחור מעלה ומטה ונקודה האמצעית, והוא נופל תחת התהפכות השינויים, אבל מספר שמונה שהוא למעלה מכל הפכים ע"כ המצוה היא נצחיות:
5
ו׳ולפי האמור יובן מה שאנו קורין זאת חנוכה, כי זה וזאת הם הוראה אחת אלא שזה לשון זכר וזאת לשון נקבה, ומשה שהתנבא בלשון זה נכלל נמי הלשון זאת כמ"ש זאת התורה, וע"כ אנו קורין ליום השמיני זאת חנוכה שהוא מורה באצבע שמדריגת חנוכה הוא ממקום גבוה והוא במספר שמונה ונצחי שיוצדק לומר עליו זאת, וללמד על הכלל כולו יצא שלאו דוקא יום השמיני לבדו אלא כל ימי חנוכה בני בקתא חדא נינהו, וזה שאנו אומרים וכל שמונת ימי חנוכה כמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שהלשון שמונת הוא קיבוץ כל השמונה יחד כמו שפירש"י במלת שבעת ימים "שטיינא" של ימים, א"כ מה שקורין ליום השמיני זאת חנוכה מפני שיום השמיני הוא הגורם והוא המורה שחנוכה הוא במדריגת זאת שהוא נצחיות כנ"ל:
6
ז׳ולפי האמור יובנו דברי הפסיקתא דהנה אמרו ז"ל תשמישי קדושה נגנזין ותשמישי מצוה אחר זמן מצותן נזרקין, והטעם מפני שקדושה היא נצחית שנשאר לעולם וכמו שאמרו ז"ל מה קדוש לעולם קיים, וע"כ אף לאחר זמן מצותן עדיין קדושתן עליהם ונגנזין אבל תשמישי מצוה לאחר זמן מצותן אזדי לי' השם שמים שהי' חל עליו, וא"כ לכאורה יש לשאול מותר השמן שבנר שהוא תשמישי מצוה לאחר זמן מצותן למה אסור בהנאה, אך הלוא אמרנו שהוא מצות זקנים וממקום גבוה כ"כ למעלה מכל הפכים ומכל שינוים, והם היו יכולין לתקן שיהי' קודש נצחי למעלה מכל הפכים שאף לאחר זמן מצותן לא אזדי להו קדושתי', וזה שאנו אומרים הנרות הללו קודש הם, א"כ דינן כשתשמישי קדושה ונגנזין, וזה שהקדים הפסיקתא דמותר השמן שבנר אסור, ולא יאמר אדם אינני מקיים מצות זקנים היינו שיהי' מצות זקנים חמור מדברי נבואה שמצות זקנים יהי' נצחיים ולא הוראת השעה בלבד, וזה שאמר "הואיל ואינם מה"ת" שדיני התורה לבד הם נצחיים, "אמר לו הקב"ה לאו בני אלא כל מה שהם גוזרים עליך קיים שנאמר עפ"י התורה אשר יורוך" והיינו שדינם כמו תורה שהוא נצחיי, למה שאף עלי הם גוזרין והביא ראי' מהקדמת אפרים למנשה שהוא מצות זקנים, ואעפי"כ נעשית מצוה נצחיית והקב"ה בעצמו כמו ששומר את מצותיו כבמדרש שהקב"ה שומר מצותיו כמו כן שמר מצות זקן זה לעולם והקדים את אפרים לפני מנשה, הרי שמצות זקנים לאו הוראת שעה בלבד הוא אלא נצחיי:
7