שם משמואל, חנוכה כ״זShem MiShmuel, Chanukah 27
א׳ליל ד'
1
ב׳קבעום ועשאום יו"ט בהלל והודאה, ופי' קבעום להדליק נרות, ויש להבין למה מכנה מצות הנרות בלשון קבעום, ונראה עפ"י ש"ס ר"ה דאף שבטלה מגילת תענית חנוכה ופורים לא בטלו משום דאית בהו מצוה, ותיבטל איהו ותיבטל מצותה, משום פרסומי ניסא, וע"כ נרות שהוא לפרסומי ניסא הוא הקביעות שלא נשתנה ע"י החרבן ובשבילם נשאר הכל, והטעם יש לומר שענין פרסום נס הוא דוקא שייך לפני מי שלא ידע והיינו כחות חיצונים שאין יודעין בקדושה דלעילא, ע"כ לא נשתנה בהתגברות כח החיצונים, ואדרבה במקום התגברות כח החיצונים מצות פרסומי ניסא ביותר וזה מצות נר חנוכה על פתח ביתו מבחוץ:
2
ג׳ויש לומר שרמזו ז"ל עד דכליא רגלי דתרמודאי שם אומות מלקטי עצים דהנה כתיב בדה"י ב' ח' בשלמה המלך ויבן את תדמור במדבר וברש"י שם שבמלכים תמר כתיב ותרמוד קרינן, וזה ששנינו ביבמות אין מקבלים גרים מן התרמודים ובב"ר פ' נ"ו סי' י"ט וירש זרעך את שער אויביו ר' אומר זו תרמוד אשר כל מי שרואה במפלתה של תרמוד שהיתה שותפת בשני חרבנות וכו' ועכ"פ הוא מכון משכן חוצונים וכחות רעות אך שלמה בחכמתו תיקן את כל אלו מקומות והכניעם לקדושה וכענין שבזוה"ק אז תבואנה שתים נשים זונות אל המלך והדברים עתיקים, והנה זמן נר חנוכה הוא דוקא בעוד התרמודים סובבים בשוק, ועד דכליא רגלי דתרמודאי, רגלי הוא תכלית חיצוניות ופחיתות, והנה היא חיצוניות שבחיצוניות ופחיתות שבפחיתות ודווקא אז הוא זמן נר חנוכה, וכענין שלמה המלך ע"ה שבחכמתו הכניעם, וכן נר חנוכה שמן בחי' החכמה בכחו להכניע את כל אלה ומובן אשר הוא קבוע ולא נשתנה בגלות:
3
ד׳ויש לימוד לכל אדם היות נמצא בכל אדם כל מיני כחות שבעולם כי האדם עולם קטן, ובחנוכה יכול כל איש להתעורר ולתקן הכל:
4
ה׳במדרש בראשית פ' כ"ז סי' ז' מאן דאמר בתשרי נברא העולם עשה הבל קיים מן החג עד החנוכה מאן דאמר בניסן נברא העולם עשה הבל קיים מן הפסח ועד עצרת, ומשמע דחנוכה לתשרי כערך עצרת לניסן, ויש לפרש דהנה בניסן יצאו ישראל ממצרים וכתיב זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלילותיך לכחך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, והנה אהבה וחסד מקומם בלב, ומורה שהשיגו אז ישראל שלימות הלב, ובחודש השלישי בעצרת שקבלו את התורה השיגו גם שלימות המוח והשכל, בדוגמא זו י"ל דבר"ה שהמצוה לתקוע בשופר שהוא קול יוצא מהבל הלב בלתי חמש מוצאות הפה, והיוצא מן הלב נכנס ללב ומעורר את פנימית הלב וכמ"ש הרמב"ם שתקיעת שופר רמז יש בדבר עורו ישנים משנתכם וכו', ובחודש השלישי שהוא חנוכה המצוה בנרות שהוא התעיררת אור השכל שהוא במוח, וע"כ כמו עצרת שהוא בחודש השלישי ואחר שבעה שבועות ועצרת הוא שמיני להם ומה חודש למנוייו אף עצרת למנוייו, כן בחנוכה בחודש השלישי לתשרי קבעו שמונת ימי חנוכה, וזהו שבזמר מעוז צור בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים, והבן:
5