שם משמואל, חנוכה ז׳Shem MiShmuel, Chanukah 7
א׳ר"ח טבת
1
ב׳הנה בטור שו"ב ר"ח הם כננד י"ב שבטים, ולפי סדר השבטים הכתובים באבני האפוד כמ"ש הרמב"ם בה' כלי המקדש, ר"ח טבת הוא נגד שבט אשר, ונראה שיש בו רמז שר"ח שלו הוא תמיד בחנוכה, בברכת יעקב מאשר שמנה לחמו, ובברכת משה וטובל בשמן רגלו, ונרמז שבר"ח שלו יהי' בו ברכת שמן, ונראה עוד דברכת שמן הוא ענין נכבד מאד, דהנה בזוה"ק ח"א פ"ח. דבשעה שהשיבה אשת עובדי' לאלישע אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן, אמר לה נחמתני וכו' אבל השתא דאית לך שמן דא הוא אתר לאשתכחא בי' ברכאן מנלן דכתיב כשמן הטוב וכו' עד שמן לסטר ימינא ומסטרא דימינא נפקי ברכאן לעלמא עי"ש כל המאמר, ונראה דבחנוכה שהי' הנס בשמן, זה מורה שהגיעו למקור הברכה דמתמן נפקי ברכאן לעלמא וכל הנסים שהי' בנצחון היוונים הכל נכלל בנס ברכת השמן, ומיושב מה שמקשין העולם מה רבותא כ"כ שהי' נס במקדש הלוא עשרה נסים נעשים בכל יום במקדש, ואפי' בגבולין הי' מלומדים בנסים וההולך למוד את גרנו אמר יהי רצון שתשלח ברכה בכרי הזה, ואח"כ מודה על שנשלח לו ברכה בכרי הזה, הרי שהי' ברכה מצוי' אצלם בתמידיות ומאי אולמא דנס חנוכה, ולהנ"ל ניחא שעיקר רבותא שבאו למקור הברכה, ושוב נשלח ברכה לכל הפרטים בכל ענינים, ולא הי' ברכה פרטית בדבר אחד בלבד:
2
ג׳ולפי"ז יש לומר טעם שלא תקנו סעודה כמו בפורים דה"נ הי' הנס מלחמה כי הזכר שעושין לדורות הוא באשר בכל שנה כשהגיע זמן שנעשה בו נס מתעורר הנס כמ"ש זכר עשה לנפלאותיו וע"כ עושין פועל דמווני למען יחול הנס כמו מאז, ומאחר שבשעת הנס הי' במקור הברכה וממנו נסתעף לענפים, ע"כ אין צריך לעשות עוד זכר רק לעיקר הנס ממקור הברכה והם נרות חנוכה וממילא נמשך הברכה לכל דבר ואין צריכין לפועל דמיוני להפרטים:
3
ד׳בספר יצירה פ"ה מ"י המליך אות ע' ברוגז וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם גדי בעולם וטבת בשנה וכבד בנפש זו"נ, ונראה דהנה לפי האר"י ז"ל חודש טבת הוא עין ימין דז"א, ויש להקדים מאמר הזוה"ק אית רוגזא ואית רוגזא אית רוגזא דמתברכא מעילא ותתא ואית רוגזא דאתלטיא מעילא ותתא עכ"ל, רוגזא דאתלטיא מבואר דהוא כחו של עשו, והנה לפי סדר האר"י ז"ל שסידור החדשים על סדר הדגלים חודש טבת הוא מיוחס לשבט דן, והוא מלשון דין ובש"ס פסחים (ד.) האי דאמר דוני דיני אמר שמע מינה מדן קאתי דכתיב דן ידין עמו וגו', אך בש"ס מגילה (ט"ו:) ולרוח משפט זה הדן את יצרו פירש"י כופהו לשוב בתשובה, ונראה דמי שהוא דן את יצרו בזה מסלק מעליו כל הדינים ובמקום שיש דין אין דין דבמקום שיש דין למטה אין דין למעלה, ומהפך מרוגזא דאיתלטיא לרוגזא דמתברכא, ולדעתי זהו ענין חודש טבת דהוא מירחין דעשו ושורה בו דינים ורוגזא, ובמה שאדם דן את יצרו נהפך לרוגזא דקדושה כאמרם ז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר, ובזמן החורבן שלא הפכוהו שלט הרוגזא דאתלטיא ובעשירי בו סמך מלך בבל על ירושלים:
4
ה׳והנה בזוה"ק ח"א (ב':) כד בעי קב"ה למברי עלמא אתו כל אתוון קמי' וכו' עד אות ע' לא אברי בה עלמא משום דאית בי' עון אע"ג דאמרה דאית בי' ענוה, והיינו כי אותיות עון הוא אותיות ענו, והוא מתהפך בצירופו כמו שבענינים הם מהופכים, כי עון הוא מזיד, והפיכו הוא ענו כי ענו הוא שפל בעיני עצמו ומתבטל לרצון הש"י היפוך המזיד, ונראה כי איש שהוא בעל עין טובה ואינו מתקנא בזולתו מדה זו בכחה להפך מעון לענו, וזהו שאמרו באבות איזהו דרך ישרה וכו' עין טובה, וכו' שבכלל דבריו דבריכם כי היא מדה כוללת כנ"ל שמהפכת העון לענו:
5
ו׳וכעין זה מצינו בגדי שהרמב"ן כתב דבחלקו של ס"ם מהאמות עשו ומבהמות שעירים, ואעפי"כ נבחר לקרבן, ועיין בזוה"ק ח"ב (קפ"ה.) מזה נראה שיש בו נמי כח להתהפך מרע לטוב, וזה עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צואריו, ועל ידיהם נטל הברכות מעשו איש שעיר ואתהפך ממה שהי' שעיר עזים בסטרא דעשו נהפך לטוב לסטרא דיעקב, ובפייט שקלים למוסף גדי קישור ידים ברכות לישא באהבת עור גדיו שכינה נתעלסה:
6
ז׳וכעין זה מצינו כבד באדם דבזוה"ק ח"א (קל"ח:) במדה"נ דהוא חלקו של עשו [וזה ידוע בספרים דכבד וטחול הם עשו וישמעאל] אך הוא נברא לשמש להלב והיינו באם צדיק אוכל לשובע נפשו כדי לעבוד את השי"ת באכילה ההיא והוא משלח הצחיחא דדמא להלב הרי הוא עבד להלב ומתהפך להקדושה וכמו עבד כהן שאוכל בתרומה אבל אם הוא אוכל לתאות נפש הבהמית שמשכנה בכבד, הוא עבד מורד באדוניו והוא חלקו של עשו [ואולי כן הי' יצירתו של עשו להיות משמש ליעקב והי' גם הוא נכלל בהקדושה, אך הוא בזדון לבו כמו השר שלו הוא ס"ם עבד מרד באדוניו]:
7
ח׳ומעתה דברי הספר יצירה מבואר שהמליך את אות ע' ברוגז היינו אות ע' ע"י עין טובה מתהפך מרע לטוב מעון לענו [ויצדק הלשון המליך עפ"י דברי הש"ס נדרים לאו מלכא אנא דקא מתהנית מנאי ולא קא אהני מנך, הרי כי מטבע המלך להיטב לזולתו אף בלי תקות השלמת גמול והוא מדת עין טובה כמובן] ועי"ז שהוא נמשך אחר הש"י הוא מרגיז יצה"ט על יצה"ר ומהפך הרוגז דאתלטיא מעילא ותתא ע"י שהוא דן את יצרו וכופהו לשוב בתשובה, לרוגז דאיתברכא מעילא ותתא, וזהו חדש טבת דלפי קבלת האר"י ז"ל הוא עין ימין דז"א, ועין ימין הוא בחי' עין טובה, והוא מהפך הרוגז כנ"ל ואת חודש טבת שהוא מירחין דעשו להיות לצד סטרא דקדושה דיעקב, וכן גדי, וכן כבד, כנ"ל ששורשם בעשו, והם מתהפכים לסטרא דיעקב וע"כ המליך אות ע' ברוגז וקשר לו כתר זה כתר מלכות לשלוט להפך הרע לטוב, ונעשה מצירוף עון ענו ומרוגז דאתלטיא רוגז דאתברכא וצר בי' גדי בעולם להיות שייך בעולם ענין התהפכות מרע לטוב כענין גדי, וע"כ אפי' איש רשע גמור עוד לו תקוה כי בכחו להתהפך מרע לטוב כענין גדי כנ"ל, וטבת בשנה שהוא חודש טבת מיוחד לזמן ההיפוך כנ"ל, וכבד בנפש להתהפך מהיות מתאוה לבלוע לתאות הבהמות להיות חלקו של עשו הבלען כאמרו הלעיטני נא, ולהיות מסטרא דיעקב לקיים צדיק אוכל לשובע נפשו כנ"ל וכן כל עניני נפש המתאוה שמשכנה בכבד לעשותו מרע טוב ומדרגא דעשו דרגא דיעקב:
8
ט׳וממוצא דבר שבהחודש הזה צריך כל אדם שמירה יתירה מכעס ומרוגז דאתלטיא, וכן חלק עשו כנ"ל באשר הוא חודש המתהפך כנ"ל וצריך שמירה לבל יתהפך ח"ו לצד הרע אלא ישגיח היטב על כל מדותיו ועניניו שיהי' נוטים לצד הטוב, ואפי' איש שהוא נוטה רח"ל בטבעו לצד הרע נמי יש ביכולתו בחודש הזה להתהפך לטוב אמן כי"ר:
9
