שם משמואל, חנוכה ע״הShem MiShmuel, Chanukah 75
א׳ליל ד'
1
ב׳לשון הש"ס הרגיל בנר הזהיר במזוזה, והמרש"א דקדק על שינוי הלשון בין הרגיל בין הזהיר, ונראה דהנה צורת הנר שנמשך אחר הפתילה להתלהב באש, והוא פועל דמיוני על נר ה' נשמת האדם להיות נמשך אחר הנשמה להתלהב באור זיוו של מעלה, וכענין שכתוב צמאה לך נפשי כמה לך בשרי, ובמדרש כשם שנפשי צמאה לך כך רמ"ח אברים שיש בי צמאים לך, וצריך שיהי' בטבעו כן אף בלי התבוננות כלשון כמה לך בשרי שהבשר מצד עצמו יהי' נמשך להתאחד למעלה, והיינו שע"י שהוא מתמיד ומרגיל עצמו בדבר זה נשתנה טבעו להיות כן כאמרם ז"ל ההרגל נעשה טבע שני, ואף דבכל מקום ההרגל בלתי משובח, היינו משום שהוא בלי התחדשות וחיות, וזה יתכן בעבודה תורה ומצות, אבל זה להיות נמשך לרצון ה' נדרש שיהי' נעשה טבעו כן וכמו שאמר דהמע"ה חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך ובמדרש בחקותי והי' רגלי מביאות אותי אל בתי כנסיות ובתי מדרשות, שאף בלתי מחשבתו לכך טבעו משכו לכך, וזהו לשון רגלי, היינו מחמת הרגלו נשתנה טבעו להיות מעצמו נמשך לבתי כנסיות ובתי מדרשות, ומעתה מבואר שינוי לשון הש"ס דבנר אחז לשון הרגיל שנדרש ההרגל, אבל במזוזה וקידוש היום צריך להיות זהיר שהוא נסתעף מכחות הנפש בהתחדשות החיות כמו שהוא זהיר בשמירת נפשו ולא די בההרגל:
2