שם משמואל, האזינו ד׳Shem MiShmuel, Ha'Azinu 4
א׳שנת תרע"ו האזינו ושב"ת
1
ב׳זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור וגו' יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, היינו שבעים אומות למספר שבעים נפש, פי' שכל נפש הי' בידה לתקן את כל אומה שהיא דוגמת נפשו, היונו שבמה שהוא בעצמו נמשך אחר הש"י בכל כוחות נפשו, בזה עצמו המשיך ג"כ את האומה שהיא דוגמת נפשו בלי אומר ובלי דברים, וכן אח"כ שנתחלקו הע' נפש לששים רבוא נתרבו נמי האומות ונתחלקו כעפרות תבל, ובכל איש ואיש מישראל תולין אלפים ורבבות מהאומות שהם שייכים לשורש נשמתו לתקנם או כאשר לא יאבו שמוע ינטל מהם את ניצוץ הקדוש המחי' אותם וישובו כלא הי', וע"כ במה שאמר זכור ימות עולם וגו' הוא מצוה לזכור זאת כמו שאר מצות שיש בהן זכירה כמו שבת ומחיית עמלק, והיינו שמצוה על האדם לזכור היטב מה תלוי בו, ואם יזכה אשוריו שהכריע את עצמו ואת אלפים ורבבות נפשות או ניצוצות קדושים לכף זכות ובאם לאו ח"ו אוי לו שהכריע וגו' וכאשר האדם ישים זאת תמיד על לבו יהי' בהכרח נוטה לזכות:
2
ג׳אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם, פי' כי למעלה מן הענין כתיב שנעשו כ"כ רעים וחטאים מתולדה, ע"ז אמר הש"י ברוב רחמיו אסתירה פני מהם, היינו בבחינת הרע שהם עומדים ולא אביט בזה אלא אראה מה אחריתם היינו סוף ואחרית איש ישראלי, שסוף כל סוף עתיד לאשתאבא בגופא דמלכא, וע"כ בהכרח עלי לסבב סיבות להחזירם למוטב, ויש לומר שזה נמי גורם התחזקות בלב ישראל שלא יסתכלו על מהותם הנוכחית אף שהיא בלתי ראוי' אל יתיאש אלא יראה מה אחריתם כנ"ל:
3