שם משמואל, הושענא רבה י׳Shem MiShmuel, Hoshana Rabba 10
א׳שנת תרפ"א
1
ב׳ענין החותם שבהו"ר אחר החותם שבנעילה, ובהאריז"ל שחותם הוא אותיות חומת, והם חומת ציון וחומת ירושלים, ונראה לפרש דהנה ציון גמטריא יוסף, ובמדרש תנחומא שלהי פרשת ויגש כל מה שאירע ליוסף אירע לציון, וירושלים מתייחסת ליהודה ודוד, שם עיר מלכות ישראל מרכבה למלכות שמים, וידוע שמדת יוסף שמירת ברית המעור, ומדת יהודה ודוד שמירת ברית הלשון ליתן הודאה להשי"ת, כמ"ש האר"י ז"ל להודות לך זה זכירת מרים ופה מלכות קרינן לה:
2
ג׳והנה יוהכ"פ מכפר על פגם ברית המעור, וע"כ כה"ג משתמש אז בד' בגדי לבן שבזוה"ק שהם לעומת ד' אותיות הוי', דלית מאן דמכפר על עריין אלא איהו, ובש"ס יומא עזאזל שמכפר על מעשה עוזא ועזאל, וברש"י כלומר על עריות מכפר, וזה שקורין פרשת העריות במנחה דיוהכ"פ, וע"כ בנעילה יוהכ"פ הוא חותם כפרת ברית המעור, וזהו חומת ציון המתייחסת ליוסף:
3
ד׳והנה בסוכות שהוא כולו הלל והודאה בד' מינים שבלולב לקלס לשמו יתברך, זה תיקון על פגם ברית הלשון, וע"כ יום האחרון נקרא יום הערבה מפני שהערבה דומה לשפתים, וזהו מנהג נביאים כי נביאים מתיחסים לשפתים כברש"י פ' וארא בפסוק ואהרן אחיך יהי' נביאך שנביא נגזר מלשון ניב שפתים, וזה ידוע עוד בדברי חכמי האמת שחוזים ונביאים הם בנצח והוד שנקראים תרי שפתים, וע"כ יום הערבה הוא גמר ותותם תיקון ברית הלשון וזהו חומת ירושלים, ויצדק מאד שהרי הוא באושפיזת דהמע"ה [ומעתה שתי נעילות אלה של יוהכ"פ ושל הו"ר הן יוסף ודוד, רומזין שאז נגמר הדין שישראל זוכין לשני המשיחים] וזהו חותם בתוך חותם לבל ימשול זר במעיין חתום, כי בעוד ברית הלשון איננה מתוקנת איננו בטוח בחותם ברית המעור, וכדאיתא בספה"ק בפסוק "שלח ידיו בשלומיו" שהוא חילול ברית הלשון "חילל בריתו" זה ברית המעור:
4
ה׳והנה בש"ס ערכין (ט"ו:) מה תקנתו שלא יבוא לידי לה"ר יעסוק בתורה, וע"כ אחר גמר חותם ברית הלשון באים לשמחת תורה, וכמו שהגיד כ"ק זקיני האדומו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק ששמחת תורה היא על הקבלה להבא ולא על מה שלעבר, כי מי ירהיב עוז בנפשו לומר שלמד, אלא על הקבלה להבא שנלמוד עכ"ד וזה מתאים אחר תיקון ברית הלשון:
5
ו׳ענין נטילת הערבה תיקון נביאים או יסוד נביאים בהו"ר יותר מכל ימי סוכות, ונראה דהנה במדרש ועם נברא יהלל י"ק אלו ישראל ביוהכ"פ שהקב"ה בורא אותם ברי' חדשה, ובמהר"ל שגמר וחותם בריאת האדם הוא שניתן בו כח הדיבור, שדיבור הוא מפאת הרכבת השכל והגוף, שזה בלי זה אין בו כח הדיבור:
6
ז׳ונראה שזהו הענין סוכות שהוא להודות ולהלל שאחר שהקב"ה ברא אותם ביוהכ"פ ברי' חדשה ניתן בהם נמי כח הדיבור להודות ולהלל, ובזוה"ק ח"ג (צ"א:) והי' שבעת ימים תחת אמו, בגין לאתישבא בי' ההוא חילא ואתקיים בי', ושם בדף (מ"ג:) וכל אלין שבעת ימים רוחא אזלא בגופא לאשכחא אתרי' וכדין כתיב והי' שבעת ימים תחת אמו, ומה"ט י"ל בענין שבעת ימי סוכות שכח הדיבור הניתן לישראל אזלא בקרבם כל שבעת הימים לאשכחא אתרי', ובהו"ר יום השביעי אתישב בהו ההוא כח הדיבור, וע"כ תקנו הנביאים אז נטילת הערבה שדומה לשפתים, כי כל דבר שבמעשה ובפועל יש לו קיום, וע"כ אז רומזים במעשה שיהי' לו קיום להבא, והנה במדרש ריש דברים ולועט הימנו לשונו מתרפאה ומצחצחה מיד בדברי תורה, ע"כ תיכף אחר הו"ר עושין שמחת תורה ומקיפין בס"ת:
7