שם משמואל, הושענא רבה ח׳Shem MiShmuel, Hoshana Rabba 8
א׳שנת תרע"ט
1
ב׳ענין הו"ר יש להתבונן בו, מאחר שהוא יום השביעי של חג, וידועים דברי המדרש אמור כ"ט דכל השביעין חביבין, ולא עוד אלא שבו הוא מסירת הפיתקין וגמר החתימה, למה אין בו איסור מלאכה וקדושה יתירה מכל ימי חוה"מ, וגם בעיקר ענין החתימה יש להתבונן הלוא כבר היתה החתימה בנעילת יוהכ"פ, ועוד מהו ענין החתימה שהרי אין בשמים שקר וזיוף כל עיקר ח"ו שנצרך לחתימה:
2
ג׳ונראה לפרש דהנה בזוה"ק ח"ב (קפ"ד.) דדין ירחא שביעאה משום דכל רזין וכל קדושין יקירין כלהו תליין בשביעאה וכו' וכד מטי זימנא לחדתותי ברכאן וקדושין לאנהרא בעא לאשגחא בכל תקונא דעלמין כלהו וכל אינון תקונים לאתקיימא כלהון סלקין מגו תתאי אי אינון כשראין, ואי לא כשראן כדין קיימא [מלה] דלא נהיר עד דאתפרשן חייבין מגו זכאין כדין אתער דינא ומההוא דינא אתתקף סט"א ואשתכח מקטרגא בגין דינתנין לי' אינון חייביא וכו' עכ"ל, והנה ישראל בכל אינון תיקונין וצלותין מעוררין רחמי, וביוהכ"פ מאיר עלמא עלאה על עלמא תתאה, וידוע בכוונות שהוא שם אהי', ובאשר הוא יום העשירי הוא כולל, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שיוהכ"פ הוא שבת של עשי"ת עכ"ד, והיינו כמו שבת שכוללת כל ששת ימי המעשה כן יוהכ"פ כולל כל עשי"ת ובאשר הוא יום הכולל, ע"כ מופיע שם זה בהתכללות, היינו אהי' פעמים אהי' גימטריא אמת, ע"כ מאירה ביוהכ"פ מדת האמת:
3
ד׳וידוע עוד שמוסף יוהכ"פ הוא מרע"ה שמדתו מדת האמת, וכמ"ש מהר"ל בס' הנתיבות נתיב האמת פ"א, וע"כ מאירה אז מדת האמת, ובמדת האמת ישראל לעולם זכאין, שאמת היא דבר שהוא בעצם, וכל שהוא במקרה איננו אמת, שהרי אמת היא דבר שיש לו קיום בלתי משתנה, וכל שינוי הוא במקרה והמקרה לא יתמיד, וע"כ נהר הפוסק אחת לשבעים שנה נקרא מים מכזבים, ע"כ ביוהכ"פ שמאירה מדת האמת נתגלה אז עצם מהות ישראל, וישראל בעצם הם טהורים ונקיים וכל החטא הוא במקרה, וכמו שהמשיל במדרש כמוץ שעלה על ראש הקרח שנתן ידו והעבירו, כי כל החטאים נסתעפו מפאת שהתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, או מפאת שהגוים במעשיהם הרעים מקלקלין את האויר, וכמו בגשמיות שנשימה מאויר משחת מקלקלת את הגוף כן הוא ברוחניות:
4
ה׳וכל זה נתברר מצד מדת האמת וכמו שפרשנו במק"א הא דנטל יעקאע"ה עירבון אות וא"ו משמו של אליהו שיבוא ויבשר גאולת בניו, כי בזוה"ק שאות וא"ו היא אות אמת ונטל יעקב עירבון אות האמת, היינו שבהעמקת מדת האמת לעולם ישראל ראויין לגאולה, וכשאינם נגאלין מורה שעדיין איננה מופיעה מדת האמת, ואליהו שהוא גואל האחרון כאלו חסר לו אות הוא"ו, וע"כ נמי יוהכ"פ כשמופיעה מדת האמת נתגלה עצם מהות ישראל שהם זכאים וכל דלטיריא ישא הרוח, ובכן גם המקטריגים מתייאשים מלקטרג עוד, כי הקטרוג על ראש עשו יחול וכמ"ש ונשא השעיר עליו את כל עונותם, ובמדרש השעיר זה עשו את כל עונותם עונות תם, והטעם שהוא הוא הגורם בנזקין, וכבר דברנו בזה:
5
ו׳ולפי האמור יש לפרש ענין החתימה שהיא מלשון גמר, שהוא גמר הדין, שהרי אי אפשר עוד למקטריגים לתבוע דין כנ"ל:
6
ז׳והנה בדברי האר"י ז"ל שחותם שבנעילה הוא חותם אותיות חומת ציון בפנימיות, ובהו"ר הוא חומת ירושלים בחיצוניות, והדברים סתומים, ולפי דרכינו הנ"ל י"ל דהנה במדת האמת שהופיעה ביוהכ"פ נתברר שפנימיות ישראל הם זכאין, וכנ"ל, אך עדיין יש קטרוג על חיצוניות ישראל שעכ"פ החיצוניות נתקלקלה, ואינם ראויין לחדתותי ברכאן וקדושין, אך כשישראל יושבין בסוכה בצלא דמהימנותא כל ימי הסוכות, וישיבה זו היא גם בחיצוניות הגוף, ולא עוד אלא עיקר המצוה היא בחיצוניות הגוף, שהרי עיקר המצוה היא כשהם ישנים בסוכה, וכלשון הש"ס בישיבת סוכה ישנים תחתיו או אין ישנים תחתיו, שבעת השינה המוחין נסתלקין ולא נשאר אלא קיסטא דחיותא, ונתקיים גם בחיצוניות האדם הביאני המלך חדריו, והנה הו"ר הוא יום כ"א מבריאת האדם, ובספר כד הקמח שאז מאיר שם אהי' גמטריא כ"א, ובאשר הוא יום השביעי שהוא כולל כל שבעת ימי החג, ע"כ מופיע שם זה בהתכללות היינו אהי' פעמים אהי' גמטריא אמת, וכאשר הופיעה מדת האמת בהו"ר נתגלה שגם בחיצוניות ישראל ראויים וזכאים, היפוך אומה"ע שאינן יכולין לישב בסוכה, וכבש"ס ריש ע"ז מצוה קלה יש לי וסוכה שמה וכו', מבעטין בסוכתן ויוצאין, ובכן נעשה אז גמר וחותם שישראל גם בחיצוניותן הם ראויים וזכאין ונשתתק הקטיגור מכל וכל, וזהו שיש לפרש בדברי האריז"ל שבנעילת יוהכ"פ הוא חותם הפנימי חומת ציון שהיא פנימית, וחותם שבהו"ר היא חותם החיצון שהוא ירושלים:
7
ח׳ולפי האמור יש לפרש הא דאין איסור מלאכה בהו"ר, דענין מלאכה מתייחסת לחיציניות האדם, וכל עצמו של החותם בהו"ר הוא בחיצוניות האדם, ומורה ע"ז היתר מלאכה שישראל אף בעוסקם במלאכה שהיא בחיצוניות נמי הם ראוים וזכאים:
8
ט׳ענין ערבה שניטלת בפ"ע, אף דאין בה לא טעם ולא ריח, רומזת לאלו שאין בהם לא תורה ולא מצוות, ועם הלולב מצרפין אותה כאמרם ז"ל יבואו אלו ויכפרו על אלו כמו חלבנה עם סממני קטורת, וא"כ למה ניטלת בפ"ע כל שבעה במקדש, ובהו"ר בגבולין, והנה במקדש י"ל כענין אמרם ז"ל עשאן הכתוב כולן חברים ברגל, דמש"ה טומאת ע"ה טהרו ברגל, וע"כ אף כשהוא בפ"ע נמי יש לה מעלת הכלל, אך בגבולין בהו"ר צריך טעם:
9
י׳ונראה דהנה במאמר לך לך לאאע"ה כתב הרמב"ן שזאת הפרשה לא ביארה כל הענין שהי' אברהם מקודם עובד ה' או צדיק, כי מה טעם שיאמר לו הקב"ה עזוב ארצך ואיטיבה עמך טובה שלא היתה כמוה מעולם בלי שיקדים לו זכות עכ"ד, ומהר"ל תירץ כי באם הי' כתיב צדקת אברהם מקודם הי' נראה שהבחירה בו מחמת צדקתו, והי' כענין אהבה תלוי' בדבר שכשבטל דבר בטלה האהבה, וא"כ אם ח"ו כשזרע אברהם אינם כ"כ ראוים הי' מקום לומר שבטלה הברירה, ע"כ לא הקדים הכתוב דבר להורות שהבחירה באברהם ובזרעו היא למעלה מטעם נגלה אלא מחמת עצם הנפש וא"כ אין שייך עוד ביטול לבחירה זו ודפח"ח:
10
י״אויש לבאר הדברים עוד יותר, דהנה מחשבה דיבור ומעשה הם לבושי הנפש, ואינם בכלל עצם הנפש, וידוע שמכל מעשה המצות נעשה לבוש להנפש ונקרא חלוקא דרבנן, ולהיפוך ח"ו מעבירות נעשו בגדים צואים וכמ"ש הסירו הבגדים הצואים מעליו, והבחירה בישראל איננה מצד הלבושים אלא מצד עצם נפשם, אלא בעוד הבגדים הצואים עליהם אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק ומכ"ש בבגדים הצואים, וע"ז משלו ואמרו כלי ינתנו לכובס, וע"כ אפי' כשישראל חוטאים אין הקב"ה מואס בהם, וכמו אב שאיננו מואס בבנו התינוק שמלוכלך בטיט וצואה אלא מרחיצו ומרצהו וכמ"ש אם רחץ ה' את צואת בנות ציון, וכ"ז נכלל בדברי מהר"ל:
11
י״בולפי"ז י"ל דמצות ערבה שאין בה לא טעם ולא ריח הרומזת למי שאין בו לא טעם תורה ולא ריח מצות, מעוררת למעלה עצם בחירת ישראל לא מצד תורה ומצוות שבהם, שאלו הם לבושים כנ"ל, אלא עצם הנפש ערומה בלי לבוש, וזהו הענין אחר ר"ה ויוהכ"פ וסוכות שנסתלקו הבגדים הצואים, נתגלה עצם הנפש בטהרתה בהו"ר, ומעוררים זה ע"י ערבה בפ"ע:
12
י״גוי"ל עוד שבמקדש הנקרא לבנון שהוא לבן של ישראל כבמדרש, ועוד במדרש איכה זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך זה בהמ"ק, והיכן נקרא בהמ"ק לבן של ישראל וכו', ולב האדם הוא עצם האדם, כי לב הוא לשון אמצע ועצם הדבר כמ"ש בלבת האש לבו של האש, בלב האלה, ומאחר שעצם ישראל קשור בבהמ"ק, ע"כ עוד מיום א' של סוכות מעוררים שמה את עצם ישראל ע"י הערבה בפ"ע, ובגבולין אינן זוכין לזה עד הו"ר:
13