שם משמואל, קרח י״גShem MiShmuel, Korach 13
א׳שנת תרפ"ב
1
ב׳במדרש אין ויקח אלא לשון פליגא שלבו לקחו וכענין שנאמר מה יקחך לבך הוא שמשה אומר להם המעט מכם כי הבדיל אלקי ישראל, ויש להבין דמשמע שמביא ראי' ממה שמשה אומר להם וכו' להא דלשון ויקח הוא לשון פליגא, ואינו מובן הראי' דגם לכל הפירושים שתאמר בלשון ויקח אתי שפיר הא דמשה אומר להם:
2
ג׳ונראה דהנה בהאריז"ל שנתעבר בו רוח קין מצד הרע, ויש לפרש דהנה קין נקרא ע"ש קניתי איש את ה', וכבר פרשנו את ה' היינו לעבודת השי"ת יהי' לבו מוגבה ומתרומם ויש וקנין בעיני עצמו שלא ישוב מפני כל וכל העומדים לשטן עלי דרכו דרך הקודש יהיו בעיניו כאפס וכאין ויבטלם בלבו, ובאמת היא מדה טובה מאד, אך צריך שמירה יתירה לבל יסתעף ממנו גיאות וכעס ונקימה, דהיינו שרק לעבודת ה' יהי' חזק ואיתן, ומבלעדי זה יהי' שפל ונכנע, וכמאמר הלל אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני וכבר דברנו בזה באריכות, אבל קין השתמש במדה זו הטובה לרוע והי' יש וקנין בעיני עצמו מבלעדי לעבודת ה', וע"כ מכח מדה זו עצמה נסתעף שיצא לתרבות רעה והרג את הבל ואמר לית דין ולית דיין, ובאותו סגנון י"ל בקרח, דהנה בלוים ניתן בהם מדת הבדלה שיהיו מובדלין מכלל ישראל לעבודת ה' ושיהי' לבם בוער כאש להבה בדביקות עצומה בשיר, אך קרח לא ידע להזהר שלא יצמח ויסתעף מזה כח לעשותו חלוק ומובדל מכלל ישראל, וע"כ נהפכה אצלו מדה זו לרע שלבו לקחו וכו' והנה הוא היפוך ממדתו של אהרן אף שכתוב בו ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים, והרי הוא מובדל כפלים מעדת ישראל מ"מ הוא שפל בעיניו וירא לגשת אל המזבח, ולא עוד אלא הניח דרגין שלו והשפיל עצמו לעשות שלום וכו', ע"כ זכה לכהונה, ובהאריז"ל למה אתה בוש לכך נבחרת לכך דייקא, אבל קרח הבדלה זו עשתה אותו נחלק משאר העדה:
3
ד׳ומעתה יובנו דברי המדרש הוא שמשה אומר להם המעט מכם כי הבדיל וגו' שמחמת זה נסתעף שהפליג עצמו משאר העדה:
4
ה׳והנה זה לימוד לכל איש שזכהו ה' במעלה של אושר או עושר שידע להזהר שח"ו לא יסתעף מזה עצמו פגם וקלקול כענין שאמר הכתוב עושר שמור לבעליו לרעתו, ויש לומר שזה נכלל בענין שמירת שבת שבשבת מתרוממים נפשות ישראל, וצריך שמירה לבל יסתעף ממנו היפוך הכוונה, ושיהי' לבו מוגבה רק לה' ולא לעצמו, ושיהי' רזא דאחד ולא פירוד, ואולי יש להעמיס זה בדברי הזוה"ק דקרח הי' חלוק על שבת:
5
