שם משמואל, נצבים ז׳Shem MiShmuel, Nitzavim 7
א׳שנת תרע"ז
1
ב׳אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם, וברש"י בשם מ"א לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ ממ"ט שבת"כ הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלי' וכו', והכלי יקר הקשה מה ראי' היא שמא עד הנה לא נתמלאה סאתם, וא"ת שהרבו לפשוע והגדילו אשמה עד שהיו ראויין לכל אותן האלות ואעפי"כ השי"ת ברוב רחמיו לא עשה עמהם כלה ככל תטאתם, א"כ בחנם יעד להם משה כל אותן התוכחות כי לעולם לא יפחדו מהם, באשר יסמכו על הבטחת משה שלא יגע בהם רע עיי"ש:
2
ג׳ונראה לפרש דהנה בפ' וילך ואמר ביום ההוא הלוא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני וגו' והקשו המפרשים הלא מאמרם על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה הוי וידוי על חטאתם ולמה עוד יסתיר פני רחמיו מהם, ופירש הרה"ק הרבי ר"ב זצללה"ה מפרשיסחא שמאמרם על כי אין אלקי בקרבי זה עצמו הוא חטא, שהם חשבו עצמם שכבר נדחו מאת פני הקודש, וזה גורם יאוש והתרשלות, אבל באמת אין הדבר כן, ואעפ"י שחטא ישראל הוא, וכתיב (במדבר ל"ה ל"ד) כי אני ה' שוכן בתוך בנ"י ואמרו ז"ל אעפ"י שהם טמאים שכינה שרוי' ביניהם, אלא שהיא בהסתרת פנים ואינה נגלה, וזה שסיים הכתוב ואנכי הסתר אסתיר, היינו שלא כן כמה שאמרו אלא ואנכי הסתר אסתיר עכ"ד ז"ל:
3
ד׳ובאמת זה גורם חיזוק גדול לכל איש שבכל עת יצייר בדעתו כי אפי' איך שיהי' עדיין שכינה שורה עליו, והוא עצמו מרכבה לשכינה וכאמרם ז"ל בש"ס תענית (דף י"א.) לעולם ימוד אדם עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו שנאמר בקרבך קדוש, ומי הוא שלא יתחתכו ויהמו מעיו מאהבת ויראת המקום בזכרו את הדברים האלה:
4
ה׳ולפי האמור יש לפרש נמי הא דישראל הוריקו פניהם שחשבו שהתוכחות מעידין בהם על סילוק שכינה שהיא כל חיותם, וכמו אדם שבסילק החיות פניו מוריקות, והם שחשבו שא"א להם שלא יחטאו ויגיעם ח"ו כמו אלה היו רואין א"ע כאלו ח"ו הגיעם ופניהם מוריקות, וזה שפייסם משה אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם, היינו היפוך סילוק שכינה, וע"ז היתה הברית והתנאים שאף אם ח"ו יעברו ויגיעם האלות לא תסתלק מהם השכינה, כי ענין כריתת ברית כתב הרב ז"ל מלאדי שהיא בין שני אוהבים שאף שיתרחקו זה מזה ולולא הברית הי' סילוק הזכרון מביניהם ע"ז כורתין ברית שמ"מ ישארו דבוקים זה בזה באהבה, כן היתה כריתת הברית בין השי"ת וישראל שיהי' איך שיהי' תשאר הדביקות ואעפ"י שהם טמאים שכינה שרוי' ביניהם, ומאחר שלא תסתלק הדביקות נקל יהי' להם לבוא לתשובה וכנ"ל, וביותר ביום השבת שגם ההסתר נסתלק כענין שכתוב וביום השבת יפתח, ממילא נתקיים בישראל אתם נצבים היום לפני ה' אלקיכם בנהירו דאנפין, והיא זמן חידוש הברית בין ישראל לאביהן שבשמים, וזהו ושמרו בנ"י את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם, וזה שאנו אומרים בקבלת שבת לא תבושי ולא תכלמי מה תשתוחחי ומה תהמי בך יחסו עניי עמי, על היפוך שהי' ישראל פניהם מוריקות, כי הפתיחה בשבת מגלה על ששת ימי המעשה שאף שהי' נראה ריחוק וסילוק אינו כן אלא הסתר בעלמא, שהרי בסילוק ההסתר לבד ישראל מאירין:
5
ו׳במדרש הלכה אדם מישראל שלא התפלל וכו' כיצד הוא צריך לעשות כך שנו חכמים תפלת השחר עד חצות תפלת המנחה עד הערב תפלת הערב אין לה קבע וכו' ואינו מובן מה שייכות זה לענין הפרשה:
6
ז׳ונראה דהנה אמרו ז"ל בברכות (כ"ו:) שתפלות האבות תקנום, אברהם תיקן תפלת שחרית, יצחק תפלת המנחה, יעקב תפלת הערב, ויש לומר דהנה לא מצינו לשון תפלה בצדיקים הראשונים בכתוב לא באדה"ר ולא בחנוך ולא בנח עד אברהם, ובאדה"ר קודם החטא מצינו כי לא המטיר וכו' ואדם אין לעבוד את האדמה, וברש"י שם מ"ט לא המטיר לפי שאדם אין וכו' וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וכו' אבל אחר החטא לא מצינו לו בכתוב ענין התפלה, ונראה כי לא דבר קל הוא לבו"ד קרוץ מחומר עכור ממשכא דחויא לדבק עצמו בתפלה כי תפלה היא לשון דביקות וחיבור כמו שאיתא בספה"ק מלשון צמיד פתיל, ונפתולי אלקים נפתלתי, ואברהם הי' הראשון שפתח את הפתח לתפלה, ומ"מ זה רק בשחרית, שאז היא זמן התגברות החסדים ושהשי"ת מתקרב להנבראים, והמוחין מאירין כמ"ש (איכה ג' כ"ג) חדשים לבקרים, ובוקר הוא מלשון ביקור שמבחין בין דבר לדבר כמ"ש האבן עזרא (בראשית א' ה'), והיינו שהאדם הוא בדעת שלימה כאמרם ז"ל אם אין דעת הבדלה מנין, וזהו שתיקן אברהם תפלת שחרית, ובא יצחק והוסיף שאפי' בשעת המנחה שעתא דדינא וצמצום נמי יהי' בכח האדם להתפלל ולדבק עצמו בהשי"ת, ובא יעק"א והוסיף ותיקן תפלת הערב, היינו שאפילו שהחושך יכסה ארץ ותרעין סתימין והוא דוגמא לאדם בעת שחשך מאור עיניו והעולם חשך בעדו ואין לו שום הארה מלמעלה נמי יהי' ביכלתו להתאמץ ולדבק עצמו בתפלה למורת כל המסכים והבלבולים, ותפלה זו היא לעומת אברים ופדרים שדוגמא באדם שאין בו אלא גוף לבד בלי הארות השכל נמי יהי' ביכולתו להתפלל אף שכל העולם ככותל לפניו יהי' בכחו לשבור דלתי נחושת ובריחי ברזל יגדע, ובאמת שתפלה כזו עולה למעלה למעלה והיא נקראת תפלת העני שהיא מקדמת לכל התפלות, וכבזוה"ק בפירוש תפלה לעני כי יעטוף, כי כמו שהוא מדחה את חומת המניעות ושיבר את כל המחיצות וקורע את כל המסכים שחסמו בפניו את הדרך, כן נמי הוא עושה למעלה שהיא עוברת למעלה מכל גדר וגבול, וזהו תפלת הערב שתיקן יעקב, וי"ל שזה הפירוש שאין לה קבע, היינו שאין לה גבול וגדר למעלה לומר עד פה תבוא ולא תוסיף, ולא בא לומר שזמנה כל הלילה לבד, דלמה לא קאמר עד השחר, ושינה לשונו בלשון אין לה קבע, אלא ודאי שבא לרמז שאין לה גדר וגבול:
7
ח׳וכן יש לפרש דברי המדרש פ' תשא (סוף פ' מ"ה) באותה שעה הראה לו [למשה] הקב"ה את כל האוצרות של מתן שכר שהם מתוקנים לצדיקים והוא אומר האוצר הזה של מי הוא והוא אומר של עושה מצוות והאוצר הזה של מי הוא של מגדלי יתומים וכל אוצר ואוצר ואח"כ ראה אוצר גדול אמר האוצר הזה של מי הוא אמר לו מי שיש לו אני נותן לו משכרו ומי שאין לו אני עושה לו חנם ונותן לו מזה, ודקדק כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה למה יהי' אותו האוצר עוד גדול משל אחרים, והגיד שהוא בשביל שיודע ומכיר את מקומו שאין לו כלום עכתדה"ק:
8
ט׳ונראה להוסיף בה דברים עפ"י דרכינו הנ"ל שבודאי מי שאין לו שום זכות ובא להתפלל ולבקש מהשי"ת, כל המקטריגים עומדים כנגדו למעלה, וכ"כ למטה כמה נחשים ועקרבים שהם כחות חיצונים מצווים להממו ולבלבלו עד שלא יהי' ביכולתו לצמצם מחשבתו להתפלל, ומ"מ הוא מתאמץ ושובר כל המחיצות והחומות וכל המסכים, כמו שהוא עובר כל גבול וגדר, ע"כ שכרו מאוצר גדול:
9
י׳והנה מה שהוצרך מרע"ה לכרות עם ישראל ברית חדשה ולא הסתפק בהברית שכרת אתם בחורב כבר דברו בו המפרשים, ובפשיטות י"ל דהנה כל ענין כריתת ברית איננה נצרכת להעת שהמוחין בהירים והלבבות פתוחים, אלא הוא כמשל שני אוהבים שמתרחקים זמ"ז וחוששים פן תתקרר האהבה ותשכח ברבות הימים, עושים כריתת ברית שלא תשונה בשינוי העתים וריחוק המקומות, וכן ישראל נצרכו לכריתת ברית מה"ט, כי במדבר שהיו ניזונים מהמן וחוסים בצל ענני הכבוד והיו רואים האלקות בעיניהם היו דבקים בהשי"ת, וחשש מרע"ה פן בבואם לארץ ויתעסקו בחריש ובקציר כמנהגו של עולם תתקרר ותשכח לאט לאט האהבה, ע"כ כרת אתם ברית שלא תשתנה האהבה בשינוי הנהגה, וזה הי' ענין ברית הראשונה בחורב, אך עתה חדשות נתהוה, שמרע"ה נתוודע שלא יכנס עמהם לארץ, ובשביל זה יעברו על ישראל מאורעות שונות וחטאים ועונשים כמו שאמר כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וגו' וכן וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ וחרה אפי ועזבתים והי' לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות וגו' ובשביל כל אלה יכול להיות נשכת מהם ח"ו כל ענין האלקי, ע"כ לא הספיקה ברית הראשונה שהיתה רק שסדר הטבע לא ישכח מהם האהבה, כי אז לא היו מעותדים לענינים אחרים המשכחים, אבל עתה שמעותדים לימים לא טובים ורעות רבות וצרות ח"ו אין ברית הראשונה מספקת וצריכין לברית חדשה אשר אפי' אם יעבור עליהם ח"ו שינויים כמו אלה ישארו על עמדם, וכל המניעות והבלבולים לא יפריעם מהיות גוי עומד לפניו ית"ש כל הימים:
10
י״אובזה יש לפרש מ"ש לעברך בברית ה' ובאלתו, וברש"י שפירושו להיותך עובר ולא ע"י אחרים, דאל"כ צריך לכתוב להעבירך, ואינו מובן למה לא כתיב להעבירך שהרי משה הוא המעבירם, אך לפי הנ"ל יש לפרש שרומז נמי לימים הבאים שיעברו במקומות שונות ובזמנים מתחלפין, הן בשלוה יתירה, והן ח"ו להיפוך לא יפעול עליהם השינוי להשתנות ח"ו, ונרמז בלישנא, בברית ה', היא שיגיע להם שלוה, ובאלתו, הן היסורין והעונשים ח"ו, וע"כ כתיב בלישנא דמשתמע לתרי אפי, וכמו שפירש בפרשה שלאחרי' להדיא והי' כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך וגו':
11
י״בובזה יש לפרש דברי רש"י לפי שהיו ישראל יוצאין מפרנס לפרנס ממשה ליהושע לפיכך עשה אותם מצבה כדי לזרזן, ואינו מובן מהו הלשון מצבה, וי"ל שהענין מצבה הוא להיות בלי שינוי והתחלפות וכמ"ש הספורנו פ' שופטים (ט"ז כ"א) שהוא כענין שויתי ה' לנגדי תמיד, והיינו ששינוי הזמנים והתחלפות הנהגה לא יגרום עליהם השתנות:
12
י״גועם זה יובנו עוד דברי המדרש פ' בא שישראל דומין למלאכים, במלאכים כתיב שרפים עומדים ממעל לו ובישראל כתיב אתם נצבים, ואינו מובן הדמיון, גם המלות אינן שוות, אך לפי האמור יובן היות כי מלאכים נקראים עומדים שאין להם שינוי והאדם נקרא מהלך מדרגא לדרגא, כמ"ש (זכרי' ג' ז') ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, ומ"מ הוא במלאכים גם לשבח שלא נגרע מעבודתם דבר, וז"ש שדומין למלאכים, היינו אף שבטבע האדם להיות משתנה והולך מדרגא לדרגא, זהו רק לדרגא שלמעלה הימנה, אבל לא להשתנה לדרגא שלמטה הימנה, וזהו ענין נצבים שלא יפעול עליהם שינוי וחליפת המקומות והזמנים, וכבמדרש שמות (פ' מ"ב ט') שישראל נקראו עם קשה עורף, אתה אומר לגנאי ואינו אלא לשבח או יהודי או צלוב:
13
י״דולפי האמור יובן מה דפתח לה המדרש פתחא להאי פרשתא מזמני התפלה ותפלת הערב אין לה קבע, שיעק"א תיקן תפלת הערב, והיינו שהכניס בישראל מדה זו אשר החושך לא יחשיך מהם ויהי' להם לב אמיץ בגבורים ובכל אופני השתנות ישארו על עמדם ויהי' ביכולתם לעבור בכל מקומות המסוכנים, ולא ימעדו קרסולם, וישארו דבוקים בהשי"ת כנ"ל ענין תפלת הערב שאין לה קבע שהוא ענין אחד עם ענין הפרשה של אתם נצבים, ומורה מאין יש בישראל כח זה שעוד מיעק"א מוצאו:
14
ט״וועם זה יובנו דברי התנחומא דפתח לה פתחא להאי פרשתא הפוך רשעים ואינם כל זמן שהקב"ה מסתכל במעשיהם של רשעים ומהפך בהם אין להם תקומה, ועפי"מ שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שאין הפירוש מעשים רעים שלהם, שבזה אין שייך להסתכל ולהפך בהם, שהרי נראה להדיא, אלא הפי' מעש"ט שלהם שהקב"ה מסתכל בהם מוצא אותם אפס ואין, וזה האות שהרי כשמהפך בהם והגלגל משתנה עליהם, היכן הם והיכן מעשיהם הטובים, ונפלו ולא יוכלו קום, היפוך ישראל שעליהם נאמר ובית צדיקים יעמוד וכנ"ל, וזה מתאים לדרכינו הנ"ל בדברי המדרש רבה:
15