שם משמואל, פורים י״טShem MiShmuel, Purim 19
א׳שנת תרפ"א.
1
ב׳בש"ס מגילה חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, המהר"ל בספר אור חדש פירש שמחמת הוצאה מהשפלות והחושך באה קריאת הלילה, ומחמת שלא הי' די הצלתם אלא היו עוד מתגברים על שונאיהם באה קריאת היום עכ"ד, ונראה עוד לומר דהנה יש שני סוגי נסים, נס הדוחה ומבטל את הטבע כמו קריעת ים סוף והעמדת נד אחד של מי הירדן, ויש שהטבע אינה מתבטלת, ומ"מ אינה פועלת אלא מה שהוא לרצון הש"י, כמו נס חמ"ו שהושלכו לכבשן האש והאש הי' בוער ומ"מ לא שלט בהם לרעה, ואדרבה הי' מלהט ושורף את האנשים שהשליכו אותם לתוך הכבשן, ולכאורה שהנס בסוג הראשון הוא רבותא יותר, אך לא כן הוא, וכבר הגדנו פירוש הש"ס פסחים (קי"ח.) דרש ר"ש השלוני בשעה שהפיל נ"נ הרשע את חמ"ו לתוך כבשן האש עמד יורקמו שר הברד לפני הקב"ה אמר לפניו רבש"ע ארד ואצנן את הכבשן ואציל לצדיקים הללו מכבשן האש, א"ל גבריאל אין גבורתו של הקב"ה בכך שאתה שר ברד והכל יודעין שהמים מכבין את האש אלא אני שר של אש ארד ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ ואעשה נס בתוך נס, ולכאורה בלתי מובן במה שיהי' ניכר גבורתו של הקב"ה ע"י גבריאל יותר מע"י יורקמו, שזה יקדיח מבחוץ שקורא נס בתוך נס, הי' יכול להיות נמי ע"י יורקמו שידחה את האש, מפנים לחוץ, ורחוק הוא לומר שמחמת זה לבד יקרא נס בתוך נס, והגדנו דהנה זה שהקב"ה מתגבר על הטבע אינו מורה אלא שהשי"ת הוא חזק יותר מהטבע, אבל מ"מ עדיין יש מקום לומר שהטבע נמי יש לה מציאות נפרדת לעצמה אלא מציאות חלשה ונכנעת להשי"ת, וכמו שהגבור מתגבר על החלוש, שמ"מ החלוש נמי יש לו מציאות בצד מה, אך באמת אין לשום נמצא מציאות נחשב נגד השי"ת כי הכל נמצא מאמיתת המצאו, והי' בדין שהטבע לא תוכל לפעול כלל שום פעולה נגד רצון השי"ת שהרי אין הטבע נפרדת לעצמה כלל אלא מפלאות תמים דעים שמחמת ריבוי הסתרות והצמצומים אין הטבע מרגשת רצון ה' ופועלת כפי טבעה, ואלמלי היתה הטבע נתעלה מן ההסתרות לא הי' במציאות שהטבע תפעול פעולתה נגד רצון השי"ת, וזהו שאמר גבריאל ליורקמו אתה שר הברד והכל יודעים שמים מכבין את האש, ולא הי' ניכר גבורתו של הקב"ה אלא שהוא יכול להתגבר על הטבע והוא חזק יותר מהטבע, וזה מיעוט כבוד גבורתו של מקום, אלא אני שר של אש וכשאני ארד לתוכה תתעלה מהות האש באשר יסור בצד מה ההסתר והצמצום ואז מעצמה לא תוכל לעשות דבר נגד רצון השי"ת ואקרר מבפנים, ואקדיח מבחוץ, כי כך הוא רצון השי"ת, ובזה יהי' ניכר ביותר גבורתו של השי"ת שכל הבריאה אין לה מציאות מצד עצמה אלא מאמיתת המצאו ית"ש:
2
ג׳היוצא לנו מזה שנסים בסוג השני שאיננם ביטול הטבע אלא שהטבע עצמה פועלת רק מה שרצונו של הקב"ה בכך הוא רבותא יותר, וכך יהי' לעת"ל כמ"ש כי תעבור במים אתך אני ונהרות לא ישטפוך כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך, והיינו שלא יהי' כמו בקריעת ים סוף והעמדת נד אחד של מי הירדן אלא שהאש והמים. כמו שהם יתעלו עד שירגישו רצונו של מקום ולא יפעלו אלא רצונו ית"ש, ובזה פרשנו דברי המדרש וישב למה וישנאו אותו בשביל שיקרע הים לפניהם כפשוטו, שקי"ס הי' עוד נמוך בעיניהם והם חשבו את יהודה למלך ושיהי' מעלתו כמו מלך המשיח וכמו לעת"ל כנ"ל, שהים אף בלתי הקריעה לא יזיק להם וכמ"ש כי תעבור במים אתך אני וגו', וחשבו שהמעכב לזה הוא יוסף שאיננו מכניע א"ע ליהודה, וע"כ ההנהגה הוא בזכות יוסף ולא הגיעה זכותו אלא לקי"ס ולא למעלה יתירה כנ"ל:
3
ד׳והנה בנס פורים מצינו שהיו שם שני סוגי הנסים יחד, נס מסוג הראשון היינו היפוך ממהות הטבע, כאמרם ז"ל שנשתרבב השרביט ונעשה של מאתים אמה, ועוד אמרו שהי' שמשי מוחק וגבריאל כותב, ועוד שהיתה מחווה כלפי אחשורוש ובא מלאך וסטר ידה כלפי המן, ועוד שהיו מלאכי השרת עוקרין אלני דביסתנא, כל אלה הם נסים מסוג הראשון, והיו ג"כ נסים מסוג השני שלא הי' ביטול הטבע אלא שהטבע עצמה לא היתה יכולה לפעול אלא רצון השי"ת, וכנראה שזה הי' הענין שהי' הפכפכן הרג אשתו מפני אוהבו והרג אוהבו מפני אשתו שטבעו לא היתה בבחירתו אלא כפי רצון ה', ועיקר הנס בהמלחמה אף שהיו אויביהם עם רב מאד שהרי נפלו ביום אחד חמשה ושבעים אלף ובשושן שמונה מאות, מ"מ לא היו בכחם לעמוד כלל בפני היהודים שהיו מועטים בכל עיר ועיר, וממספר עולי הגולה אתה למד שלא הי' מספרם רב ובודאי היו שפלים ומרודים מעוני הגלות ובלתי מלומדי מלחמה, ואעפי"כ לא עמד איש בפניהם, ובזוה"ק כי נפל פחד מרדכי עליהם פחד אחשורוש לא כתיב אלא פחד מרדכי, ומלחמה באופן נפלא כזה בודאי הוא מחמת התעלות והתרוממות הטבע שלא היתה יכולה לפעול אלא מה שהוא רצון ה', היד לא התנודדה הרגל לא הלך ולא ירים איש את ידו ואת רגלו בלתי מה שהי' רצון ה', ומעין לעת"ל, ואולי מטעם זה ימי הפורים לא יבטלו לעת"ל, כי הנס הי' בהתדמות של לעת"ל:
4
ה׳והנה י"ל שנסים שהם מסוג הראשון בביטול הטבע מתייחסים ביותר ללילה שהוא זמן שביתת הטבע ובחי' שינה שהוא בכל הדברים, וכמו שיסד הפייטן אז רוב נסים הפלאת בלילה, כי הנסים שהם שביתת הטבע נאות בזמן שביתת הטבע, אבל הנסים מסוג השני שהטבע עצמה פושטת מעלי' את ההסתר והצמצום מתייחס ליום זמן סילוק ההסתר והחושך בצד מה, ויש לומר שלעומת שני סוגי הנסים שהי' בפורים תקנו שני זמני קריאת המגילה קריאת הלילה לעומת הנסים שהיו אז מסוג הראשון המתיחס ללילה, וקריאת היום לעומת הנסים שהיו אז מסוג השני המתיחס ליום, ובאשר הנסים שמסוג השני המתייחסים ליום הם רבותא יותר ובהתדמות של לעת"ל, ע"כ עיקר הקריאה ביום ואין יוצאין בשל לילה:
5
ו׳ולפי האמור יתורץ קושיית המהר"ל בהקדמת אור חדש למה לא נעשה בכל המגילה נס נגלה מאחר שהי' הנס כ"כ גדול, ותירץ מפני שהנס בא ממקום עליון הנסתר ואי אפשר להיות אותו מעשה בנגלה, ולפי דרכינו אדרבה זה עצמו מורה על רבותא עוד יותר, ואולי בכלל דבריו דברינו:
6
ז׳רב שמואל בר נחמני פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס, תחת הנעצוץ תחת המן הרשע שעשה עצמו ע"ז דכתיב ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים יעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים וכו' תחת הסרפד תחת ושתי הרשעה ב"ב של נ"נ הרשע ששרף רפידת בית ה' דכתיב רפידתו זהב יעלה הדס זו אסתר הצדיקת שנקראת הדסה שנאמר ויהי אומן את הדסה והי' לה' לשם זו מקרא מגילה לאות עולם לא יכרת אלו ימי פורים, ויש להבין מדקאמר שזו פתיחה להאי פרשתא משמע שזו סיבה לכל ענין הפרשתא, ובשלמא תחת המן הרשע יעלה מרדכי הוא סיבה לכל הענין דבאם לא הי' מרדכי והמן לא הי' נעשה מה שנעשה, אבל תחת הסרפד תחת ב"ב של נ"נ הרשע ששרף רפידת בית ה' יעלה הדס זו אסתר אינו מובן, למה תלה כל ענין ושתי ואסתר בנ"נ כלל, שהרי אפי' לא היתה ב"ב של נ"נ אלא רשעה אחרת נמי הי' יכול להיות כל הענין:
7
ח׳ונראה דהנה במדרש ריש חקת זש"ה מי יתן טהור מטמא לא אחד כגון אברהם מתרח חזקי' מאחז כו' מי עשה כן מי צוה כן מי גזר כן לא יחידו של עולם תמן תנינן בהרת כגריס באדם טמא פרחה בכולו טהור מי עשה כן מי צוה כן לא יחידו של עולם וכו' המת בבית הבית טהור יצא מתוכו הרי הוא טמא מי עשה כן וכו' לא יחידו של עולם, ופרשנו כי אי אפשר שיפעול דבר את מה שהיפוך לו כמו שהאש אינו פועל קרירות והמים אינם פועלים חמימות כך לא הי' ראוי שיצא טהור מטמא, אלא מחמת שכל הנמצאים מציאתם מאמיתת המצאו ית"ש ואפי' טמא איננו נפרד וחולק רשות לעצמו, ואין שום מציאות בעולם אלא מאמיתת מציאותו ית"ש, והוא אחד בתכלית ואין שום נמצא בלעדו, וע"כ מצד אמיתת יחידו וכו' יכול להיות טהור מטמא כי שורש אחד להם הוא יחידו של עולם, ולא לבד שיצא טהור מטמא אלא אפי' טומאה עצמה יכולה להתהפך ולהיות טהור מהאי טעמא, וזהו שהביא ראי' מבהרת פרחה בכולו טהור ומסיים כנ"ל לא יחידו של עולם:
8
ט׳ונראה שכך הי' כל ענין נס פורים שכל הענינים היו תלויים זה בזה וסיבה זה לזה, ותכלית הכל הי' בנין בית שני, ובא ר"ש ב"נ ופתח פתחא להא פרשתא כנ"ל לומר עוד יותר רבותא שהרע הי' סיבה להטוב, וכענין טהור מטמא מי עשה כן מי צוה כן מי גזר כן לא יחידו של עולם, וענין זה הוא יסוד בנין בהמ"ק אבן שתי' שממנה הושתת העולם, שהאמצע מורה על נקודה הפנימית שהוא שורש הכל, וע"כ הי' צריך דווקא שהטובה תסתעף מהרעה להיות מורה על ענין נכבד זה, וע"כ אמר שהסיבה הראשונה היתה ע"י נ"נ ששרף רפידת בית ה' שהוא הי' המחריב את בהמ"ק, הוא הי' סיבה ראשונה לבנין בית המקדש, והיינו שלולא שהיתה ושתי ב"ב של נ"נ שהחציף נגד השי"ת להחריב את ביתו, לא הי' אפשר שיהי' בה כ"כ גסות הרוח להקניט את אחשורוש בדברים, כאמרם ז"ל ששלחה לי' בר אהוריירי' דאבא אבא לקבל אלפא חמרא שתי ולא רוי האי גברא רוי, אלא מחמת שהיתה ב"ב של המחריב את רפידת בית ה', זה הי' סיבה לגסות הרוח שבה, וע"י כן נהרגה ומלכה אסתר במקומה, וא"כ זה שהי' נראה לכאורה שהי' שארית לנ"נ הרשע הי' להיפוך שהי' סיבה שלא ישאר לו שם ושארית, אלא סיבה לבנין בהמ"ק, ותחת המן הרשע שגדלו המלך שעשה עצמו ע"ז היפוך מהות ישראל שהם נכנעים לשמים, ע"כ חשב לאבד את היהודים, זה עצמו הי' סיבה להתרוממת קרן מרדכי כי לולא המן בגזירותיו לא היתה אסתר מגדת מולדתה ושמרדכי הוא דודה ולא הי' בא מרדכי לכלל גדולתו זה, ושכל זה הי' סיבה לבנין בהמ"ק, וזש"ה תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד ועלה הדס, שלשון תחת מורה שזה סיבה לזה, כלשון זה תחת זה שזה סיבה לזה, וזה מורה על יחידו של עולם כנ"ל, וזה יסוד ואבן פינה לבנין בהמ"ק, וזהו והי' לה' לשם והבן:
9
י׳ר' יהושע בן לוי פתח והי' כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם כן ישיש וכו' הוא אינו שש אבל אחרים משיש, ולכאורה אינו מובן מה תועלת לישראל בזה, ונראה עפ"מ שאמר הכתוב בנפול אויביך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו, א"כ זהו עצת ה' ברב חסדו לבית ישראל כאשר רואה שח"ו ישראל אינם ראויים ויש עליהם חרון אף, ומחמת החרון אף הם מרוחקים מאד עד שנעשה לבם כאבן ואינם יכולים לחזור בתשובה, הוא משיש את אויביהם עליהם ומחמת זה עצמו השיב מעליהם חרון אפו, וע"י זה באין לתשובה, וזהו פתח לכל ענין המגילה, שכל הצרה שהיתה שם ושמחת אויביהם עליהם הי' לתכלית זה, וזהו מדה המהלכת ע"פ כל הדורות ונסתלק החרון אף וישראל זוכין לתשובה:
10
י״אאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק, נראה דהנה בפדר"א דעמלק הוא היפוך שבת, ויש לפרש דהנה בכל ששת ימי המעשה הי' כל הבריאה כענין גוף הנברא להיות מוכן לקבל הנשמה, וכמ"ש באדה"ר וייצר ה"א את האדם עפר מן האדמה, וברש"י צבר עפרו מכל האדמה ואח"כ ויפח באפיו נשמת חיים, באופן זה היו שמים וארץ נמתחין והולכין שפירש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שהיו מתרחקים מן השורש ונתגשמו עכ"ד, אך בהגיע שבת הי' השבת כמו נשמה בהבריאה, וזהו מ"ש וינפש היינו שניתנה בהבריאה בחי' נפש, וזהו שבת יומא דנשמתא, וזהו המתנה ממעלה למטה כמו נשמה ממעלה הניתנת באדם למטה, זה בחי' אחת בענין שבת, ויש עוד בחינה אחרת היינו ששבת היא מלשון שביתה והשבה למקור כידוע מענין עליות העולמות שבשבת שבים למקורם, והוא עלי' ממטה למעלה, וזהו ויברך ויקדש, ברכה היא המתנה ממעלה למטה, קדושה היא הבדלה והתרוממות ממטה למעלה, ומכח שתי הבחינות אלו היינו ממעלה למטה וממטה למעלה, מתקבצים ומתאחדים העליונים ותחתונים, וזהו ויכלו השמים והארץ וכל צבאם שנעשה מכולם כלל אחד, ויש לומר דזהו ענין זכור ושמור:
11
י״בוהנה היפוך מזה הוא עמלק קוצץ בן קוצץ הוא הנרגן מפריד אלוף, ולעומת שהתאחדות העולמות בשבת היא מכח שתי בחינות כנ"ל לעומתו עמלק המפריד הוא נמי מכח שתי בחינות, היינו שלעומת שבשבת ניתן בהבריאה כח עליון נפש דקדושה כמו נשמה בגוף, הי' ענין עמלק להכניס כחות רעות ע"י כישוף וכבזוה"ק שבלעם ובלק התפארו שבין שניהם יש אותיות עמלק, וזהו בא ללמד ונמצא למד שכמו בלעם ובלק הי' כל ענינם ע"י כישוף כמפורש בכתוב וקסמים בידם ובזוה"ק באריכות, כן הי' עמלק וכברש"י שהיו מכשפים וזה הי' הענין שהי' מטמאם במשכב זכור להשפיע בהם כתות חיצונים, הנה הוא היפוך מענין ברכה הכתובה בשבת כנ"ל, ולעומת שבשבת הבריאה שבה למקורה, וזה מביא בהכרח הכנעה ואימה, וכאמרם ז"ל אפי' ע"ה אימת שבת עליו כי כל הקרב לפלטין של מלך נעשה נכנע ביותר, וע"כ נמי ביצי"מ שהי' התגלות מלכות שמים בעולם כתיב שמעו עמים ירגזון וגו', אבל עמלק לא נתפעל ולא נתרגש אלא להיפוך שהחציף פניו ובא והלחם, וזה היפוך מענין קדושה שהוא הבדלה דכתיב בשבת, וזהו שבפדר"א שעמלק הוא היפוך שבת היינו בשתי בחינות אלו:
12
י״גויש לומר דזה הוא הענין דאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק, שם הוי' מורה שהוא מהוה כל נמצא מאין ליש כדאיתא בספה"ק, וע"כ עמלק שמהותו להכניס כחות רעות ע"י כישוף ולהשפיע כחות המחריבים את העולם הוא היפוך משם הוי', כסא הוא ענין השגחה והנהגה כענין מלך יושב על כסא מלכותו ומנהיג את בני המדינה וכל בני המדינה נכנעים אליו ומקבלים את הנהגת מלכותו, כמו שמורה שם אדנ' שהוא אדון על כל, היפוך מזה הי' מהותו של עמלק שלא נכנע, ולא נתפעל מהדר כבוד מלכות שמים, ואדרבה החציף ובא והלחם הוא היפוך מכסא המלוכה, וע"כ לעומת שתי בחינות הרעות של עמלק היפוך משם הוי' ב"ה, והיפוך מענין כסא מלכותו ית"ש אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק המתנגד לשניהם:
13
י״דולפי האמור י"ל דזהו ענין שני הגואלים שהיו בימי המן מרדכי ואסתר, ששני אלה הם לעומת שני כחות רעות של עמלק הנ"ל, לעומת כחו הרע להכניס רוחות רעות ע"י כישוף, הי' עומד כנגדו מרדכי מרי דכיא שהי' בו ענין קטורת המדחה כחות רעות ומעציר המגפה, כי קטרת היא לשון קישור אורות העליונים, ובמקום רב האור אין שום מציאות לחושך, ולעומת כח השני של עמלק שהי' בעזות פנים ולא נכנע ואדרבא עוד החציף ככלבין דחצופין ובא והלחם, היפוך מענין כסא מלכות כנ"ל, היתה אסתר ע"ש אסתהר שפירש"י ירח יפה כלבנה, ובמדרש פ' בא יפה כלבנה במלכות מד' ואם רצונך לידע שנדמית אסתר ללבנה כשם שהלבנה נולדה לשלשים יום כך אסתר אמרה ואני לא נקראתו לבוא אל המלך זה שלשים יום עכ"ל [והדברים מובנים עפ"י דברי המדרש דבמקום שנאמר מלך סתם פעם במלך ממ"ה הקב"ה הכתוב מדבר] ובסידור האריז"ל כי אסתר גמטריא שושנה גמטריא אדנ' מלא פחות יוד סוד נקודת העצמית והוא יוד דאדנ' עכ"ל, ועיין במעשה רוקח, והנה ידוע כי סיהרא לית לה מגרמה כלום, וכל מדתה היא הכניעה לרצון השי"ת ובסוד אסתר ירקרקות היתה וחוט של חסד משוך עלי' וידוע גוון ירוק בקדושה מהו, וידוע עוד מענין דהמע"ה שהי' מרכבה למדת מלכות שמים שהי' בכניעה עצומה לרצון השי"ת וכל ספר תהלים מלא מזה, וכענין זה היתה מדתה של אסתר, והיא שעמדה נגד כח רע השני של עמלק כלב חצוף שבשבילו אין הכסא שלם:
14
ט״וויש לומר עוד שלעומת שתי בחינות אלו תקנו ז"ל להיות ימים האלה נזכרים ונעשים, נזכרים מקביל למדתו של מרדכי, ונעשים מקביל למדתו של אסתר, והיינו שע"י זכירה ועשי' דמצוות פורים זוכין לדורות הארה משני גואלים אלו, וי"ל עוד דבאשר כלולים הם, ע"כ יש כפל בזכירה היינו זכירה דלילה וזכירה דיממא לעומת שניהם, וכנגדן בעשי' משתה, ושמחה, משלוח מנות, ומתנות לאביונים, זכירה דלילה לעומת אסתר ודיממא לעומת מרדכי, וכן משתה לעומת מרדכי, ושמחה לעומת אסתר, משלוח מנות לעומת מרדכי, מתנות לאביונים לעומת אסתר, ישמע חכם ויוסיף לקח:
15