שם משמואל, ראה ב׳Shem MiShmuel, Re'eh 2
א׳שנת תרע"ג
1
ב׳במדרש (פרשה ד' ד') אמר בר קפרא הנפש והתורה נמשלה בנר, הנפש דכתיב נר ה' נשמת אדם, והתורה דכתיב כי נר מצוה ותורה אור וכו' נרי בידך זו התורה, ונרך בידי זו הנפש, נראה דענין נר המאיר מפני ששורש האש למעלה מכל דבר משתוקק לשורשו, ע"כ הוא זקוף ועומד ומתלהב למעלה, כי זהו שלימותו להגיע לשורשו ומתפשטים ממנו קוי אור ומאיר, ובדמיון זה נקראת הנפש נר שבאשר הנפש היא מהעליונים היא מתלהבת להשלמתה להדבק בעליונים לכן מתפשטים ממנה כחות נפשיים במצוות ובמעשים טובים, ע"כ נמשלה הנפש לנר:
2
ג׳וכן יש לומר שנמשלה התורה בנר כי הנה דרשו ז"ל (מד"ר שמות פרשה מ"א ה') ויתן אל משה ככלותו שנמסרה התורה ככלה לחתן, ומוכח כי זה שלימות התורה שנמסרה לישראל, ובפייט של שבועות שהיתה התורה מתאוה ומשתוקקת להמסר לישראל, ויש לומר שמהאי טעמא נקראת כלה בערך ישראל מלשון כלתה נפשי כמו שפירשו ז"ל במה שישראל נקראו כלה של הקב"ה, כן נמי התורה משתוקקת לשלימותה דהיא נתינתה לישראל, ובמדרש בראשית שהתורה נבראת בשביל ישראל, ובתדב"א המשיל את התורה לעבד זקן המלמד דעת לבן המלך, הרי שזה שלימות התורה, ובהתפשטות התורה מלמעלה למטה מתפשטים ממנה קוי אור להאיר לעולם, וע"כ נקראת נר כמו הנפש אלא שזו מלמטה למעלה וזו ממעלה למטה:
3
ד׳ויש לומר שזה הענין נר של שבת, כי הנה כתיב וביום השביעי שבת וינפש, ויש לפרש כי נפש היא לשון רצון כמ"ש אם יש את נפשכם שפירושו רצונכם, והיינו שבשבת רוצה ה' בעמו ישראל ונעשין נרצין אליו ית"ש וכמו שאנו אומרים בקידוש ורצה בנו, וכמים פנים אל פנים נתעורר ג"כ בישראל רצון להש"י, וע"כ בהאיר קדושת שבת ישראל מרגישין את האור כי טוב, ומשתוקקין לאביהן שבשמים ומשליכין מעליהם כל טרדות דהאי עלמא המעכבין את הדביקות, וע"כ ישראל נקראים אז כלה כמו שאנו אומרים לכה דודי לקראת כלה, ולזה רמז נר של שבת:
4
ה׳במדרש (פרשה ד' ה') רבנן אמרין אתה מוצא יש שומע [לאשתו] ומפסיד ויש שומע ומשתכר כיצד אדה"ר שמע לאשתו והפסיד וכו' אמר לי' מארי הרי שפחתך נתנה לי וכו' ויש ששמע לאשתו ונשתכר זה אברהם מנין שנאמר ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' מלדת בוא נא אל שפחתי וגו' והיתה אומרת לו לאברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה והרע לו נגלה עליו הקב"ה ואמר לו אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה וגו', שמע בקולה ונשתכר שנקרא זרעו לשמו של יצחק וכו' אמר הקב"ה ומה אם מי ששמע לאשתו כך עשה שכר, מי ששומע לי עאכו"כ וכו':
5
ו׳ויש להבין הלא היתה נביאה כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, וא"כ הרי שמע בקול הש"י, ומה זה שמביא ששמע לאשתו ונשתכר, ובגוף הדבר יפלא שבא ללמד ק"ו שומע בקול ה' משומע בקול אשתו, ונראה דהנה יש לדקדק בכתוב וירע הדבר מאד בעינו אברהם על אודות בנו, והשי"ת אמר לו אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך, הלוא לא הרע בעיניו על אמתו כלל, אלא על בנו, עוד יש לדקדק בדברי המדרש שהביא הא דבוא נא אל שפחתי, שלכאורה הוא למותר ומדוע לא סגי לי' הא דגרש את האמה הזאת ואת בנה ומי לא ידע מי המה אלה:
6
ז׳ונראה דהנה אברהם קיים כל התורה, והנה שפחה אסורה מן התורה מלאו דלא יהי' קדש כמ"ש התרגום והרמב"ן, והנה שרה שאמרה לאברהם בוא נא אל שפחתי ולא אמרה מפורש שתשחררה מקודם, הי' לכאורה לאברהם למאן בזה, ועיין באור החיים במקומו, ובאמת נראה שלא שחררה כמ"ש אח"כ הנה שפחתך בידך, אך אברהם בידעו את צדקת שרה בטח בה לב בעלה שבודאי נבואה או רוח הקודש דובר בה, וע"כ כתיב וישמע אברהם לקול שרי שפירש"י לרוח הקודש שבה, והיינו משום דבלאו הכי אסורה לו, ובמד"ת פ' חיי שרה דורש כל פרשת אשת חיל על שרה, ויצדק לאמור בה בטח בה לב בעלה, והוא בכלל אמונת חכמים אפי' יאמרו לך על שמאל שהוא ימין:
7
ח׳והנה כעין דוגמא זו היתה התנצלות אדה"ר במה שאמר האשה אשר נתת עמדי, דקדק לומר אשר נתת עמדי, אף שלא היתה אשה אחרת בעולם, אלא שרמז התנצלות, שחשב שבאשר היא מתנה מהש"י בודאי מיעצתו לטובה, וזהו שבמדרש במשל הרי "שפחתך" נתנה לי, אך שמע לאשתו והפסיד, שבאשר לא הוחזקה אצלו לנבואה, לא הי' לו לשמוע אלי', אך אברהם שמע לאשתו לבוא אל שפחתה באשר הוחזקה אצלו לנבואה ונשתכר, וזה שהביא המדרש המאמר בוא נא אל שפחתי ומיושב דקדוק האחרון, אך כשאמרה לו שרה גרש את האמה הזאת ואת בנה, הנה רמזה שאיננו בנו אלא בנה, וע"כ יצא לתרבות רעה, והוא כדין הבא על השפחה, הרע בעיניו על אודות בנו, היינו שחשב מקודם שהוא בנו מתיחס אחריו, ולא בנה, שחשב שבאשר הי' מותר בה עפ"י נבואת שרה, אינו בדין שיוצא חלציו יהי' עבד מתיחס לה ולא לו, וע"כ נולד לו ספק, אולי לא היתה מתחילה נבואה כלל, וא"כ עשה איסור בביאת השפחה, וכ"ז נמשך אודות בנו וע"כ לא כתיב שהרע בעיניו על אמתו, שבאמת לא על שילוח אמתו הרע בעיניו, אלא על ביאתו, וזה נכלל במה שאמר על אודות בנו, שהכל הוא אודות בנו, ומיושב דקדוק אודות בנו ולא נאמר בפשיטות על בנו, אלא לרמז על כל הנמשך מזה:
8
ט׳ע"ז השיב לו השי"ת אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך, היינו על הנער במה שאינו מתיחס אליך אלא כנער מן השוק ושע"כ יצא לתרבות רעה, ועל אמתך במה שבאת אלי' כל אשר תאמר אליך שמע בקולה, כל הוא לרבות, היינו שהכל הי' נבואה, הן תחילת ביאתו על השפחה, והן הגירושין, כי ביצחק יקרא לך זרע, וזה שבמדרש ששמע לאשתו ונשתכר, שנקרא זרעו לשמו של יצחק, שאלמלא קיבל דברי' של שרה בתמימות בבחי' אפי' אומר לך על שמאל שהוא ימין, הי' משחררה מקודם וא"כ שוב הי' ישמעאל בנו מתיחס אחריו, א"כ במה ששמע לאשתו ולא שחררה נשתכר שנקרא זרעו לשמו של יצחק:
9
י׳ויש לומר עוד שזה הי' תיקון על חטא אדה"ר בעץ הדטו"ר שהי' היפוך מדת התמימות, שלא הי' לו לחקור כלל הטוב הוא אם רע, וק"ו אם אפי' לחכמים מצוה לשמוע אפי' על שמאל שהוא ימין עאכו"כ למאמר הש"י בעצמו, ובמה ששמע לאשתו ונפסד הי' התיקון במה ששמע לאשתו על שמאל שהוא ימין כנ"ל ונשתכר, ומעתה יובן הק"ו של המדרש אם מה מי ששמע לאשתו כך עושה שכר היינו אמונת חכמים כנ"ל השומע לי במה שהיא מצוה מפורשת אף שמתנגדת לשכלו עאכו"כ:
10