שם משמואל, ראה ח׳Shem MiShmuel, Re'eh 8
א׳שנת תרע"ה
1
ב׳במדרש רבנן אמרי אמר הקב"ה לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות אלא להודיען איזה דרך טובה שיבחרו אותה כדי שיטלו שכר מנין ממה שקרינו בענין ראה אנכי, ואונו מובן מה הוה ס"ד דלרעתם נתן להם ברכות וקללות, ויותר יש לתמוה שנראה שהי' מקום לומר שגם ברכות ניתנו לרעתם אתמהה:
2
ג׳ונראה דהנה כתיב (משלי ג' ט"ז) אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, ופירשו ז"ל בימינה זה העושה לשמה בשמאלה זה העושה שלא לשמה דהעושה לשמה יש לו אורך ימים לעולם שכולו ארוך וגם עושר וכבוד בעוה"ז, אבל העושה שלא לשמה אין לו אלא עושר וכבוד בעוה"ז עכ"ד ז"ל, ונראה דהא דעושר וכבוד אין הכוונה עושר וכבוד גשמי לבד, שהוא הבל הבלים, ועוד העושה לשמה שיש לו עושר וכבוד נמי, הלוא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ובשלמא העושה שלא לשמה הי' מקום לומר שמאחר שאין שכרו מגיע לעוה"ב א"כ בהכרח אוכל שכרו בהאי עלמא, אבל העושה לשמה שמגיע שכרו לעוה"ב מוטב שגם הפירות שמהם הוא העושר והכבוד בעוה"ז כבמדרש ריש פרשת עקב, הי' יותר טוב שיצניע לו הכל לעוה"ב ולא ילך להבל שבהבלים שבעוה"ז:
3
ד׳אשר ע"כ נראה דעושר וכבוד שבעוה"ז הוא כמ"ש הרמב"ם סוף הל' מלכים בכל יעודים הטובים שאין הכוונה לתכלית עוה"ז אלא כדי להסיר המניעות ויהי' לבם פנוי לעסוק בתורה ומצות לזכות בהם לעוה"ב, וכן י"ל בעושה שלא לשמה שעכ"פ מגיע שכרו להסיר ממנו המניעות ושמתוך שלא לשמה יבוא לעשות לשמה לזכות בו לחיי עוה"ב:
4
ה׳ויש להוסיף ולומר עפ"י דברי המדרש לקמן אין בית רובע בחללו של עולם שאין בו כמה אלפים מזיקים, ובוודאי כל מיני צרות שבעולם הן בגשמיות הן ברוחניות מינייהו הן, וכמו בגשמיות כן ברוחניות מבלבלים את האדם, ומכניסים בו מחשבות לא טובות לטרדהו מתורה ועבודה, ולזה באים כל יעודים הטובים לסלק את כחות הרעים בכללם וממילא יסתלקו כל הצרות וכל הבלבולים הן בגשמיות והן ברוחניות, הגשם לא יעצרהו עוד והבלבולים ומחשבות לא טהורות רוח עברה וטהרם, ויהי' הלב והשכל פנוי לעבודת השי"ת לזכות בו לחיי עוה"ב, וכמו שבכלל לעתיד שיתקיימו בישראל כל יעודים הטובים, כן בפרט דאפי' העושה שלא לשמה מ"מ זוכה שעכ"פ יסתלקו ממנו המזיקין שמהם צרות הגשמיות והרוחניות, וזהו העושר והכבוד:
5
ו׳ויובן עפ"מ שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הטעם שהפליגו חז"ל כ"כ בכבוד המת, דלכאורה אינו מובן מה איכפת לי' להמת, ומה תועלת לו בזה, והגיד כי באשר כחות הרעים והטומאה מתנקשין לדבוק בגוף המת כידוע, ומובן שזה מעיק להנפש והבלא דגרמי, ע"כ היתה עצת חכז"ל בכבוד המת שכבוד הוא מעולם העליון עולם הקדושה, והאי סטרא אחרא מנוולא הוא, וכענין עבודת פעור, וממנו תקיש על השאר, ע"כ בהכבוד שעושים להמת מסלקין את כחות החיצונים שאינם יכולין לסבול מה שהוא מעולם העליון עכ"ד, וע"כ י"ל נמי בנ"ד בשכר מצוות שניתן לו מן השמים בשכרו כבוד, וזה מסלק ממנו המזיקין הנ"ל, וכן י"ל נמי בעושר שלבד מתועלת הכבוד שמביא בכנפיו, אלא עוד זאת שיש להאדם באמצעות העושר והשפע חיבור לעולם העליון ששפע ישראל איננו מכוכבים ומשטרי המזלות אלא מהשי"ת, ובאמצעות השפע יש להאדם חיבור להשי"ת כחיבור מקבל מתנה להנותן באמצעות המתנה, וחיבור נכבד זה מובן שהוא מסלק את חיבור המזיקים:
6
ז׳קיצור הדברים שכר העשי' לשמה הוא אריכות ימים בעולם שכולו ארוך וגם הסרת חלקי כחות הרעים, ושכר העשי' שלא לשמה הוא הסרת כחות הרעים לבד:
7
ח׳והנה בש"ס מגילה (כ"ה:) קללות וברכות נקראין ומתרגמין פשיטא מהו דתימא דילמא אתי למיעבד מאהבה ומיראה [כך גירסת רש"י] פירש"י מאהבה של ברכות ומיראה של קללות, ואין לבם לשמים קמ"ל עכ"ל, והא דלא חיישינן להכי, י"ל כמ"ש הרמב"ם פ"ב מה' גירושין הל' כ' בענין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, דבאמת נפשות ישראל רוצים לעשות רצון קונם אלא שאור שבעיסה מעכב, ומאחר שע"י כפי' מוכרח לעשות ונסתלק השאור שבעיסה שוב ממילא מצד עצמו מתרצה, כן י"ל נמי דלא חיישינן שמא יעשו שלא לשמה אלא מאהבת הברכות ומיראת הקללות, דמאחר שיעשו שוב מעצמם ימשך לבם לעשות לשמה:
8
ט׳ולפי האמור יתפרשו דברי המ"ר לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות, היינו לאיים עליהם שיעשו עכ"פ מאהבת הברכות ומיראת הקללות, ששכר העשי' שלא לשמה הוא הסרת כחות רעים לבד כנ"ל דבשמאלה עושר וכבוד דזה נקרא לרעתם, היינו שהתועלת היא סילוק כחות הרעים לבד, "אלא להודיען איזה דרך טובה שיבחרו אותה", היינו שהעשי' תהי' לשמה שזהו התכלית ויבחרו דרך הטובה מפני שהיא טובה "כדי שיטלו שכר", היינו תוספת טובה שיצדק בו הלשון נטילת שכר שהוא נוטל דבר מה, ולא הסרת המונע לבד שבזה לא יוצדק לשון נטילת שכר אלא שיהי' להם שכר:
9
י׳וכעין זה יתפרשו נמי דברי המדרש ריש עקב לא לרעתכם נתתי לכם את השבת אלא לטובתכם, דהנה ידוע ששמור הוא שמירה מלעשות דבר אשר לא תעשינה, והנה המהר"ל בס' התפארת כתב שאין מקבלין שכר על מצוות ל"ת, ומ"מ נראה שעכ"פ שכרו הסרת המונע, כי דרכיו של הקב"ה מדה במדה, שכמו שהוא שומר ידו מעשות כל רע שלא יתקרב להסט"א לעומתו השי"ת שומר אותו מן המזיקין [שמהם תוצאות כל הצרות והמניעות בגשמיות וברוחניות] שלא יתקרבו אליו, וכאמרם ז"ל זבחים (קי"ח:) ביוסף הצדיק עין שלא רצתה ליזון ממה שאינה שלה תבוא ותאכל בכל הרואה, ופירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שכמי שלא רצה להתקרב ולהתדבק במה שאינו ראוי לו זכה לעומתו ששים דבר רע לא יוכל להתקרב אליו, ע"כ בכל מקום שהיו רואין משם את שילה הי' נופל פחד ואימה על כחות החיצונים ובורחין, וע"כ הי' מקום זה ראוי לאכילת קדשים דבעלמא צריכין למחיצה בפני כחות החיצונים, וכן מסתברא לומר בכל מצות ל"ת לדעת מהר"ל שאין מקבלין שכר עליהן, דהיינו תכלית השכר שהוא עוה"ב, אבל הסרת וסילוק המונע יש ויש, ויש לזה כמה ראיות מדברי הכתובים ומדברי חכז"ל, והדברים ברורים:
10
י״אוהנה בשבת הוא זכור ושמור, והי' ס"ד שתכלית מצות שבת היא שמירה מלעשות מלאכה, ושמזה נסתעף השכר דכל דינין מתעברין וכו' וכולהו ערקין לנוקבא דתהומא רבה, וזה הי' נקרא לרעתכם נתתי לכם את השבת, ע"ז אמר שאינו כן שתכלית כוונת מצות שבת הוא זכור ושבת היא מעין עוה"ב, ומצות שמור היא רק הכנה לזכור, והוא כעין העושה לשמה ששכרו אורך ימים בעולם שכולו ארוך וגם בשמאלה עושר וכבוד שהוא הסרת וסילוק המונע כנ"ל, כן הוא בשבת שתכלית מצות שבת היא זכור וזוכין לעונג מעין עוה"ב ושכר מצות שמור הוא הסרת המונע שיהי' ביכולת לזכות לעונג שבת שכר מצות זכור:
11
י״בוכן יש לפרש נמי דברי המדרש נצבים לא לרעתכם נתתי לכם את התורה אלא לטובתכם, והיא עפ"י מאמרם ז"ל כל העוסק בתורה מזיקים בדילין ממנו, וכל זה נקרא לרעתכם היינו להסיר ולסלק את כחות הרעים הרעים, וזה שאמר שאין סוף הכוונה אלא לטובתכם שלימוד התורה עצמה מביאתו לחיי עוה"ב, א"א שיש בה נמי הסרת המונע ועל דרך הנ"ל:
12