שם משמואל, שלח י׳Shem MiShmuel, Sh'lach 10
א׳שנת תרע"ט
1
ב׳שלח לך אנשים, בפשטות הלשון הוא ציווי, יש להבין איך יתכן שיהי' ציווי על מעשה בלתי נרצה וגלוי וידוע לפניו ית"ש אחרית דבר שיבואו לכלל חטא הגדול הזה, ואפי' לפירש"י שהוא רשות אם תרצה שלח עדיין אינו מיושב, ועוד מה ראו על ככה אז קהל ישראל לחפוץ במרגלים, הלוא עמוד ענן וארון ברית ה' נוסע לפניהם, ואם להגיד להם אם טובה או רעה, נמי בלתי מובן שזה יתכן רק באם הי' להם ארץ אחרת מכבר ויחפצו לידע אם טובה היא שיהי' שוה להעתיק מהאחרת אלי', אבל מאחר שאין להם מה לעזוב, בכל אופן שהיא טובה היא מלנוע במדבר, אחרי שעכ"פ ראוי' היא לישיבה, והאבות דרו בה ומאז הכנענים ישבו בה, והרבה דקדוקים בפרשה המובנים לכל וכבר דברנו בהם למדי ומ"מ אין בהמ"ד בלי חידוש:
2
ג׳ונראה דהנה כבר דקדקנו בענין מה שאמרו ז"ל עוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן, וכן מה שבשבעה באדר פסק המן מלירד והיו מסתפקין ממן שבכליהן עד ט"ז בניסן, שנראה שהי' ענין ממוצע בין מאכלם שבמצרים לבין אכילת המן, וכן בין אכילת המן למאכלם מלחם הארץ, והיינו כי ידוע ששינוי הפתאומית, לא יסבלהו הטבע והיושב בבית אפל כשיצא לאור השמש תכהנה עיניו מראות וכן להיפוך וכמו בגשמיות כן ברוחניות, וע"כ כשהיו אז מורגלים במאכלי מצרים נשפעים ע"י שר הארץ לא יתכן להם להעתיק ממאכל זה למאכל המן לחם שמלאכי השרת אוכלין וכל מציאותו ענין נסיי, וכ"כ אחר שפסק המן מלירד לא יתכן להעתיק ממאכל מן למאכל לחם הארץ הגשמי, וע"כ נסדר הסדר שיהי' ביניהם מזון ממוצע, עוגות שהוציאו ממצרים ניתן בהם טעם מן, כשפסק המן נסתפקו ממן שבכליהם, שבודאי לא הי' כ"כ משובח כמו ביום שירד [וכאשר נתבונן בדבר נראה שביציאתם ממצרים שהי' מאכלם שם גם מאד נשפע ע"י שר הארץ והי' המרחק רב מאוד בינו לבין המן הי' הממוצע גשמיותו ג"כ עב אלא הי' בו טעם לשבח, וכשפסק המן לירד לעומת תבואת א"י שהמרחק שביניהם הי' פחות מהמרחק שבין המן לבין תבואת מצרים, ע"כ הממוצע שביניהם לא הי' בגשמיותו אלא בטעמו שלא הי' בו כ"כ טעם לשבח]:
3
ד׳ובדוגמא זו י"ל דהנה הנהגת מרע"ה היתה כל ענינה בנסים נגלים יוצאים מהיקש הטבע עמוד אש וענן מן ובאר, אך הנהגת יהושע היתה בנסים מלובשים בטבע, וכעין שכתב הרמב"ן ריש וארא בענין ההפרש שבין האבות שנגלה אליהם בשם א"ש שעשה עמהם נסים מלובשים בטבע לבין מרע"ה שנודע לו בשם הוי' שעשה עמו נסים נגלים, וכבר הגדנו הטעם שמפורש במשנה תורה שמרע"ה טען עם ישראל ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלקיכם ההולך לפניכם בדרך בעמוד ענן יומם ובעמוד אש לילה וגו' וישראל לא השיבו אותו מאומה, ומ"מ לא קבלו את דבריו אף שבאמת שטענת משה היתה טענה נצחית, כי נקל לעשות נסים בלתי יוצאים מהיקש הטבע לגמרי מנסים יוצאים לגמרי מהיקש הטבע ונסים להפיל את האמורי במלחמה אפי' יהי' כגובה ארזים גבהו איננו כ"כ יוצא מהיקש הטבע, ומצינו זה גם בבני עשו שהורישו את החורי ומואב את האימים ועמון את הזמזומים אף שהיו ג"כ רפאים, וממילא השי"ת שעשה עמהם נסים יוצאים מהיקש הטבע לגמרי כעשר מכות במצרים וקי"ס ומן ומ"ת שראו בעיניהם נקל לפניו להפיל את הכנענים במלחמה, ומוכרח לומר שטעם ישראל הי' היות שמעו אלדד ומידד מתנבאים במחנה משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ, ודור המדבר דור דיעה הבינו היטב מעלת משה על יהושע שהנהגת משה היתה ע"י נסים נגלים משא"כ יהושע, ע"כ שוב אין ראי' מטענת משה, ומשה שטען זה הי' מפני דבש"ס סנהדרין דלא סיימו קמי' משה את נבואת אלדד ומידד, ע"כ היתה טענתו טענה חזקה, אבל ישראל שידעו מנבואת אלדד ומידד לא נתפייסו בזה, ומ"מ לא היו יכולין לומר זה למשה אחר שלא ידע מנבואה זו דלאו אורח ארעא לומר למרע"ה כי מת אתה ולא תכנוס לארץ:
4
ה׳ולפי האמור יש לפרש הא דאמרו נשלחה אנשים לפנינו וגו', היינו שבאשר ידעו גודל ההפרש שבין הנהגת משה להנהגת יהושע שהמרחק רב ביניהם, והוא שינוי הפתאומית שלא תסבלהו הטבע כי חשבו לכנוס תיכף לארץ, ע"כ היתה עצתם שתהי' ביניהם הנהגה ממוצעת למעלה מהטבע וקצת מלובשת בהטבע, ושליחת המרגלים היתה לה מקום במלחמה שבהתלבשות הטבע כמ"ש הרמב"ן שישראל אמרו כדרך כל הבאים להלחם בארץ נכרי' ששולחין לפניהם אנשים לדעת הדרכים ומבוא הערים, ודחקו לעשות זה בעוד משה קיים שהנהגתו למעלה מהטבע כדי שיהי' ענין הנהגה ממוצע ומעורב מהטבע וממעלה להטבע:
5
ו׳ומעתה מיושב למה היו צריכין מרגלים הלוא הענן והארון היו נוסעים לפניהם, ועדיין לא הי' בזה חטא גדול אלא קצת יוצא ממדת התמימות שהי' להם להשיב אל לבם כי אם צריך להיות כך בודאי הי' השי"ת בעצמו מצוה לעשות כך, אבל באשר היו דור דעה וכל מעשיהם היו בהשכל ודעת הי' להם זה לנסיון, ובאם היו עומדים בנסיון והיו מקובצים אצלם שני הכחות יחד דור דעה ובתמימות, לעומתם הי' גם מרע"ה נכנס לארץ, שהוא חיבור מרע"ה בחי' הדעת והארץ שהיא מדת האמונה והתמימות, ואף שכבר נתנבאו אלדד ומידד מ"מ ידוע כי נבואת נביא יכולה להשתנות לטובה, אבל באשר לא עמדו בנסיונם ובהכרח שמשה לא יכנוס עמהם לארץ שוב הי' מקום לעצתם בשליחות המרגלים:
6
ז׳אך ידוע שפגם אפי' זוטא מושך לפגם יותר גדול ממנו, וע"כ ע"י מה שפגמו שבשבילם לא יכנוס מרע"ה עמהם לארץ משך עוד פגם שחשבו שהם מופרדים ממשה שהם יכנסו לארץ והוא לא יכנוס, ע"כ אמרו נשלחה אנשים לפנינו שהם בעצמם יהיו המשלחים ולא משה, וע"כ המרגלים שנעשו שלוחי ישראל נתפגמו ג"כ מפגם ישראל, כמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שהוא כאמרם ז"ל ש"צ שטעה סימן רע לשולחיו מפני שהם היו בעוכריו ופגמו אותו עד שטעו, וע"כ יצאו לכלל טעות וחשבו נמי שארץ אוכלת יושבי' היא, אבל באם משה הי' המשלח הי' עולה הענין בטוב שאז הי' עירוב וחיבור שלמעלה מהטבע זה משה והמרגלים שהוא בדרך הטבע ולא הי' אירע בהם שום טעות וקלקול:
7
ח׳ומעתה יובן מה שאמר השי"ת שלח לך אנשים אתה תהי' המשלח ולא הם, ומרע"ה עשה כן, אבל פגם הקהל פגם את השליחות ונעשו שלוחי הקהל כמ"ש וישיבו אותם דבר ואת כל העדה עד שטעו כנ"ל:
8
ט׳בזוה"ק כלם אנשים כלהו זכאין הוו ורישי דישראל הוו וכו' אלא אמרו אי ייעלין ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין וימני משה רישין אחרנין דהא אנן זכינן במדברא למהוי רישין אבל בארעא לא נזכי, ובמק"מ מ"ש וימני משה בחשבם שיכנס משה לארץ א"נ וימני משה בצוותו כן ליהושע עכ"ל, ולפמ"ש בדיבור הקדום שכולם ידעו מנבואת אלדד ומידד ע"כ לפרש בצוותו כן ליהושע, אבל עיקר הדבר למה לא יזכו להיות רישין בארץ, ולכאורה קו"ח הדברים כי ידוע שדור המדבר היו אנשים במדריגות גבוהות מבאי הארץ, וא"כ אפי' שחשבו שישתנה גם הדור, מ"מ אם לדור המדבר זכו להיות רישין מכ"ש לדור באי הארץ:
9
י׳ונראה עפמ"ש במק"א בתיבת נשיאים שאין הפירוש מוגבהים דא"כ הי' לו להיות בוא"ו אחר השי"ן, ומדכתיב ביו"ד משמע הפירוש מגביהים את אחרים, ונסתייענו מדברי הש"ס מגילה (יוד:) הוא אינו שש אבל אחרים משיש דיקא נמי דכתיב כן ישיש ולא כן ישוש, והיינו שענין הנשיאים הי' להגביה את לבב ישראל לאביהן שבשמים, והנה מובן שלהגביה אנשים שכליים שמצד עצמם יש להם מדריגות גבוהות הוא יותר נקל מלהגביה אנשים פחותים מהם, וזהו שחשבו שרק במדבר שישראל הם רמי המעלה נקל להגביה עוד יותר מה גם בצירוף כחו של משה, אבל בארץ להגביה דור פחות מהם לזה אין אנו ראויים ולזה נתבקש צדיקים עוד יותר, ע"כ התאוו לישב עוד במדבר תחת כנפי מרע"ה, וזה ייטב הן עבור ישראל והן להם:
10