שם משמואל, שלח ג׳Shem MiShmuel, Sh'lach 3
א׳שנת תרע"ג
1
ב׳בענין המרגלים יש להתבונן, שנמצא בהם לשונות מתחלפין תחלה נאמר עליהם כולם אנשים שפירש"י כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות ואותה שעה כשרים היו, ולקמן כתיב וילכו ויבואו פירש"י להקיש הליכתן לביאתן מה ביאתן בעצה רעה אף הליכתן בעצה רעה, ועיין מזרחי וג"א, ונקראו ג"כ עדה רעה, ורשעים, וגם ישראל נקראו אז חטאים כמ"ש בפרשת מטות והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים, וחטא הוא שוגג, וכן אמרו על עצמם אח"כ הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו, ונקראו ג"כ מורדים כמ"ש אך בה' אל תמרודו וכתב הרמב"ן כי יראתם לחוזק העם היושב בה הוא מרד בה' הנכבד, ונקראו ג"כ ממרים וכמ"ש במשנה תורה ותמרו את פי ה':
2
ג׳ונראה דהנה כתיב וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם ופירשו ז"ל וביום פקדי במרגלים ופקדתי עליהם חטאתם של עגל, וכבר אמרנו שנראה מזה שבני בקתא חדא נינהו כי בלא"ה לא שייך להעניש ולצרף חטא העגל עם חטא המרגלים, ועל דרך רמז יש לומר כל שאין טומאתן ושעורן שוה אין מצטרפין, ובהכרח לומר שענין אחד להם, ומעתה מחטא העגל נבוא להתבונן ענין חטא המרגלים, דהנה בחטא העגל פירשו הראשונים ז"ל שלא כוונו ח"ו לצאת מתחת רשות הש"י אלא באשר הראה להם השטן דמות משה מוטל במטה לומר שמת משה רצו במקום משה אשר ילך לפניהם עכת"ד, ולא עצרו כח להמתין אפי' שעה אחת, הטעם מפני שפחדו מאד מכחות רעות השולטין במדבר נחש שרף ועקרב וצמאון שכמו שהטעה אותם השטן לומר מת משה כן נמי הכניס בלבם פחד ואימה יתירה מפני כחות רעות אלו עד שלא יכלו להמתין אפי' שעה אחת, כי בודאי המוכיחים אותם בקשו מהם להמתין קצת, אלא שלא עצרו כח:
3
ד׳והנה יש להבין לדברי הראשונים ז"ל שלא חשבו לשמץ ע"ז כלל, למה כתיב וישתחוו לו ויזבחו, ויקומו לצחק פירש"י שהי' שם חטא ע"ז ג"ע שפ"ד, ואף שעיקר הי' הערב רב, מ"מ ההורגים את חור לא יתכן שהי' הערב רב לבדם כי בודאי לא הרהיבו עוז בנפשם כ"כ לפגוע באדם גדול כמוהו והוא בנה של מרים אחות משה ולא יראו מישראל שלא יסקלום באבנים, ולמה לא הפריעו אותם ישראל, ובודאי שיד ישראל הי' במעל הזה, ועכ"פ הי' בידם למחות ולא מיחו, וכן צ"ל גם בענין ע"ז וג"ע איך התרשלו ידי ישראל כ"כ ולא מיחו בערב רב, ומזה נראה שגם יד ישראל הי' במעל הזה, והרי אמרו ז"ל במדרש הובא ברש"י פרשת תשא (ל"ד א') משל לאדון שהלך למדינת הים והניח ארוסתו עם השפחות מתוך קלקול השפחות יצא עלי' שם רע וכו' בדק האדון ומצא שלא הי' הקלקול אלא מן השפחות וכו' כך האדון זה הקב"ה השפחות אלו ערב רב וכו' ארוסתו של הקב"ה אלו ישראל, א"כ נראה להיפוך:
4
ה׳ונראה דהנה כתיב וזכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה וזה זכות הגדול של ישראל שבטלו עצמם לרצון הש"י ולא חקרו אחר העתידות אלא היו תמימים עם הש"י, וע"כ נמי הי' שם ה' שוכן ביניהם כמ"ש תמים תהי' עם ה' אלקיך פירש"י אז תהי' עמו ולחלקו, והנה אם ישראל היו עומדין תמיד באותה מעלת התמימות לא הי' מקום להשטן לבוא עליהם בעקופין לומר שבודאי מת משה שהיו משיבין לנפשם הלוא ה' הטוב בעיניו יעשה וכאשר ירצה הש"י כן הוא טוב, אם ירצה מבלעדי משה בודאי כן הוא טוב, ואם יצטרך למנהיג בודאי לא יבצר מהש"י לברוא להם משה אחר או להחיותו, אבל כנראה שאבדו אז מעלת התמימות ובאשר הי' דור דעה שהכל הי' בחשבון ודעת הי' מהותם לחקור אחר כל דבר ודבר ולעשות בדעת שלימה, ולפי שהיו צדיקים גמורים תלמידי משרע"ה שהי' ענו מאוד היו גם הם ענוים מאד והיו תולין כל מעלתם הכל בשביל משה, וע"כ כשהראה להם השטן משה מת נתרשלו ידיהם ופחדו מאד מכחות המדבר כנ"ל, ולולא שהיו כ"כ ענוים לא הי' להם לפחוד כ"כ מכחות המדבר, כי לאו קטלא קני באגמא הוו, וידם רב להם אף מבלעדי משרע"ה, אבל הם בענותנותם היתירה פחדו ויראו לנפשם, והנה החטא נמשך בסיבת מעלתם, ובזה יובן איך עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו, אך באשר מ"מ כאשר אבדו מדת התמימות כנ"ל, שוב לא הי' כ"כ עמו ית"ש ונסתלק מהם את הארה האלקית שהיתה שופעת עליהם ושם ה' שהי' שוכן ביניהם, וידועין דברי זוה"ק בטעם טומאת מת שבמקום שנתרוקנה ממנו קדושה עליונה מתדבקין לעומתו כחות הטומאה, וכן הי' נמי אז כשפחדו כנ"ל ונסתלק מהם שם ה' נשתאבו בקרבם כחות רעות להבדיל והם הסיתום לעשות העגל למנהיג לבד, ועבירה גוררת עבירה היינו שנשתאבו בהם כחות הרעות בכל פעם יותר עד שהיו מוכרחים במעשיהם כאמרם ז"ל ג' דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו ואחד מהם הוא רוח רעה ר"ל עד שערב רב שבהם ואולי גם קצת מהם באו לידי ג' עבירות חמורות, ומ"מ אין להאשים בזה את ישראל מה גם עבור שלא מיחו כי כחות הרעות שנשתאבו בם הכריחום לזה, וע"כ יוצדק המשל שבדק האדון ומצא שלא הי' הקילקול אלא מן השפחות, שעצה הרעה לעשות העגל למנהיג שמחמת זה נצמח אח"כ כל המעשים שנעשו בהכרחת כחות הרעות, הי' רק מן הערב רב וישראל נקיים כי היו אנוסים בדבר:
5
ו׳ומעתה יש לומר שכדוגמא זו הי' נמי חטא המרגלים, דהנה אמרנו בשבת הקדום שנביאת אלדד ומידד משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ נמשך מפאת חטא של קברות התאוה שאבדו מדת התמימות וחשבו מחשבות שיהי' להם אכילת בשר לאמצעי בין מזונות המן למזונות של תבואות הארץ שחשבו לכנוס מיד, ואלו הי' בהם מדת התמימות להיות בטל לרצון הש"י לא הי' להם צורך לחשוב מחשבות כאלה, כי הש"י הבין דרכם יותר מהם, ואם יהי' הרצון לפניו שיהי' דבר אמצעי בודאי כן יהי' מעצמו, ואם לאו למה להם להתחכם יותר, ובאם הי' דור דעה כמוהם מחזיקים במדת התמימות הי' בזה יחוד מוח ולב, והי' משה שהוא בחי' מוח ג"כ נכנס לא"י שהוא בחי' הלב, אך באשר אבדו התמימות ונעשה פירוד בין המוח והלב לכן אבדו נמי ביאת משה לארץ, והנה ה' ארך אפים וניחם על הרעה נתן לפניהם מקום לתקן את חטא העדר התמימות, והביאם בנסיון המרגלים, שבאם יעמדו בנסיון זה יהי' תיקון על לשעבר, והיינו דהנה אלדד ומידד היו מתנבאים משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ, ובאשר הם היו דור דעה וצדיקים וענוים תלמידי משרע"ה אמדו את עצמם שמבלעדי משה אין להם חשבון ברור לנצח את מלכי כנען כי היו כחות רעות מאד שכמו בגשמיות שהיו ענקים גבוה קומה מאד כן היו ברוחניות, ומזה נמשך מה שכתוב ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישובו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהן, והיינו שהמרגלים יבחנו את מהות הארץ כמה כחות רעות נשתאבו בקרבה ובאיזה מקומות חלקי הרע נשתאבו מעט מזולתו, ואולי רמזו זה בדבריהם ז"ל שאין דרך שאין בה עקמימיות, ואולי בצד זה אין כחות הרע כ"כ מרובים על היפוך מ"ש הרמב"ן בפרשת בלק בהא שאמר בלק אל בלעם לך נא אתי אל מקום אחר אשר תראנו משם וגו' שחשב בלק אולי יש באחת מן הקצוות דגל אנשים צדיקים וטובים אשר אין השם חפץ דכאו, ולפי האמור יש להצדיק את ישראל במה שהרמב"ן טען עליהם שחטאו באמרם נשלחה אנשים לפנינו בעבור שהם רואים את ישועת ה' אשר יעשה להם תמיד והי' להם ללכת אחרי הענן אל אשר יהי' שמה הרוח ללכת עכ"ל, ולפי האמור אין זה טענה כלל כי הענן הי' בזכות משה, ובאשר שמעו שמשה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ הבינו שלא יהי' עוד הענן הולך לפניהם ושבאמת לא מצינו ביהושע שהי' לו ענן לנחותם הדרך, אך לא היו יכולין לאמר זה בפירוש כי באשר היתה הנבואה שלא באצילות משה לא ידע ממנה ובש"ס סנהדרין (י"ז.) לא סיימוה קמי', וא"כ לא היו יכולין לומר למשה מטרת השליחות וגנזו הדברים ברמז:
6
ז׳והנה לפי מעלת דור זה דור דעה היו דבריהם טובים נאות להם לפי מדתם דור דעה, אבל באם היו הולכים בתמימות והיו בטלים לרצון הש"י כמו שהי' המבוקש מהם כנ"ל שעם גודל דעתם יהיו במדת התמימות ולא יחקרו אחר עתידות, הי' להם להשיב אמרים לנפשם שבודאי השי"ת יסבב סיבות לטוב להם, ואם הי' רצון הש"י שלא ללכת לארץ מבלעדי משה הי' אומר להם, וא"כ החטא הזה הוא כעין החטא שנפל עליהם פחד המדבר כשהראה להם השטן שמשה מת, ושם נפל עליהם פחד המדבר ע"י העדר התמומות וכאן נפל עליהם פחד יושבי הארץ, ואם היו עומדים בנסיון והשיבו אמרים לנפשם כנ"ל היו מתקנין בזה את חטא קברות התאוה, ושוב הי' יחוד המוח והלב ושוב היו זוכין שמשה יכנס עמהם לארץ:
7
ח׳ומ"מ אף שאבדו מעלת התמימות ולא תקנו את חטא העדר התמימות עדיין לא יצאו מגדר הכשרים, וכן המרגלים שהלכו לדעת כן לבחון את מהות הארץ אם נאות להם ללכת למלחמה מבלעדי משה אין עליהם תפיסה אם לא הגיעו לתכלית הנדרש, שהרי אין כאן לא חטא ולא עון ולא פשע אלא לפי גודל מעלתם, אך כמו אז במעשה העגל שמחמת העדר התמימות נסתלק מהם ההארה האלקית וכחות הרעות מצאו קן למו והם משכו אותם לעצה לעשות אלהים אשר ילכו לפניהם, כמקרה הזה קרה גם לעדת מרגלים שנשתאבו בקרבם כחות רעות של המדבר שהיו מתנקשים אחריהם, והם הכניסו בלבם לחשוב עצה אולי כבואם יראו שבלעדי משה לא יכלו לעלות אל העם כי חזק ממנו, מה יאמרו אז תירוץ למשה ומה יעשו כדי שישארו על התורה ועבודה בצילו של משה במדבר כי באם לא יכנסו לארץ בודאי ישאר משה בחיים אתם עד יזכו אח"כ לרשת את הכנעני ע"י תוספות כשרון המעשה שיסגלו במדבר, ואולי יזכו גם הם מצד עצמם אף מבלעדי משה, אך עצה זו משורש הרע מוצאה כי לא היו נצרכין אלא לתמימות, ומעתה אין סתירה במה שאמר שאותה שעה כשרים היו למה שאמר שהליכתן היתה בעצה רעה, שהם מצד עצמם באמת כשרים וצדיקים היו אך העצה שבלבבם היתה עצה רעה היינו שכחות הרעות הכניסו בם לחשוב עצה ותחבולה זו, והנה לדאבון לב נשתאבו בהם בכל פעם כחות רעות יותר עד שנקראו חטאים ורשעים ומורדים, עד שהוציאו דבה על הארץ באמרם אוכלת יושבי' היא:
8
ט׳וכמו שהמרגלים נשתאבו בהם כחות רעות בכל פעם יותר עד לאין מרפא, כן נמי הי' בכלל העדה שבכל פעם נשתאבו בהם כחות הרע יותר ויותר עד שחפצו לשוב למצרים ולהיות כגווי הארץ ונקראו מורדים וממרים, ומ"מ העונש שהגיע להם לא הי' רק מפאת העדר התמימות, כי כל מה שנעשה אח"כ הי' מחמת הכרח ואונס, ומסתייע פירוש הזה שהרי בשעת הגזירה לא נזכר רק בשביל העדר האמונה ולא מרידה ולא המראה כמ"ש ועד אנה לא יאמינו בי וגו':
9
י׳ומהפרשה זו תוכחת מגולה לכל איש שיזהר בדבר קטן כגדול, שהרי בשביל חטא הקטן נשתאבו כחות רעות המושכים ועבירה גוררת עבירה:
10
י״אוהנה יש לומר דשבת הוא תיקון על העדר התמימות וכמ"ש ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ופרשנו במק"א שבשבת נעשה משמים וארץ כלל אחד, ומזה נמשך לכל לב איש ישראל, שיתאחדו המוח והלב שהם דוגמת שמים וארץ, וממילא נמשך הלב אחרי המוח, ומביא לידי מדת התמימות, וזה שאנו אומרים בזמירות ה' אלקי ישראל אהבת תמים, וכבר דברנו בזה:
11
י״בויקרא משה להושע בן נון יהושע, ופירש"י נתפלל עליו יו"ד ה"א יושיעך מעצת מרגלים, ויש להבין מה טובו של שם יו"ד ה"א בכאן דלשם תשועה מספיק שם הושע לבד שמשמעו נמי לשון תשועה, ועוד קושיית השל"ה מדוע לא התפלל גם על גיסו בעל אחותו כלב:
12
י״גונראה דהנה בתרגום יונתן וכד חמא משה ענותנותי' דיהושע וכו', ופירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שחשש מרע"ה שמחמת ענוה שבו יבטל דעתו לדעתם, עכת"ד, ועדיין צריך למודעי, כי ענוה לבטל דעתו לדעת הרבים נגד רצון הש"י הוא ענוה פסולה ואינה אלא שפלת הנפש לבד, וענוה טהורה הוא להיות ענו נגד הש"י לבד, וכמו אברהם אבינו ע"ה שעם כל ענותנותו היתירה שהי' בעיני עצמו עפר ואפר נקרא איתן מלשון חוזק שהי' לו חוזק הלב מאד מאד שהוא ע"ה איש אחד עמד נגד כל העולם כולו שהיו עוע"ז ונגד נמרוד שמלך אז בכיפה, ובמדרש אחת היא יונתי תמתי יונה תמה אין כתיב כאן אלא יונתי תמתי אמר הקב"ה אצלי הם כיונה פותה אין לב שכל מה שאני גוזר עליהם הם עושין אבל נגד אומה"ע הם קשים כחיות, וא"כ יש לתמוה במרע"ה היתכן שהי' לו חשש על יהושע שהתורה העידה עליו ויהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל שעדיין ענותו תהי' בלתי טהורה:
13
י״דונראה דהנה אמר ר' יוסי מעולם לא עברתי על דברי חברי יודע אני בעצמי שאיני כהן ואם אומרים לי עלה לדוכן הייתי עולה, ומצינו ג"כ אזהרה לא תהי' אחרי רבים לרעות אם ראית רשעים מטין משפט אל תאמר הואיל ורבים הם הנני נוטה אחריהם, אך ברורן של דברים דחילוק הוא בין רואה רבים שוגגין ומוטעין בדבר יש לו להשיב אל לבו שיותר שכיח הטעות ביחיד מברבים, ובודאי איהו דקא טעי, אף שברור לו כשמש בצהרים שאיננו טועה וכמו יודע אני בעצמי שאיני כהן, מ"מ בודאי הרבים אינן טועין, אבל כשרואה מזידין עוברין על התורה אפי' כל העולם כולו ח"ו הולכים בדרך רע יהי' הכל בעיניו כאפס ואין וכמו אאע"ה, וזה שדקדק רש"י פ' משפטים אם ראית רשעים מטין משפט היינו שיודע אתה בהם שהם רשעים ולהטות את המשפט מתכוונים, אבל אם אינך מכיר בהם שהם רשעים אלא שיש להם טעות בדבר המשפט צריך לבטל דעתו לדעת הרוב:
14
ט״ווהנה בדבר המרגלים כבר אמרנו שח"ו לומר עליהם שהי' זדון ומרד ממש מתחלה, כי לא טפשים היו למרוד במקום, אלא מוטעין היו מפאת כחות הרעות השולטין במדבר נחש שרף ועקרב וצמאון, אלא שעבירה גוררת עבירה ומרעה אל רעה יצאו שנשתאבו בקרבם כחות רעות בכל פעם יותר עד שנעשו מוכרחין, כענין אמרם ז"ל רוח רעה המעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו, אבל תחילת העצה שלהם שנקראת עצת מרגלים היתה נראה לכאורה טובה לישב עוד על התורה ועל העבודה בצלו של מרע"ה עד יזדככו ויטהרו ביותר להיותם נעשים ראויין מצד עצמם לרשת את יושבי הארץ אף בלעדי משה, ואין זה מרידה בהש"י שצוה אותם פנו וסעו ובואו הר האמורי וגו' שאז עדיין לא נגזר על משה שלא יכנס לארץ, והיתה זכותו של משה עושה להם מלחמה, אבל אחר נבואת אלדד ומידד משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ ראו את עצמן עדיין בלתי ראויין לעשות בעצמם מלחמה בלעדי משה, אבל באמת עצה זו ברע היא, ושורשה מפאת כחות הרעות שהי' להם להיות בטל למאמר הש"י ושלא לחקור את העתידות ואם יהי' רצון ה' להניחם במדבר בודאי יצוה ה' להם, והי' שורש העצה מצד הרע מלובש באדרת הצדקת:
15
ט״זומעתה יובן מה צורך הי' למרע"ה להתפלל על יהושע, שהרי במקום חשש טעות צריכין לשמוע לרבים מה גם יהושע שהי' ענו בודאי יחשוד יותר את דעתו למוטעה משיחשוד את דעתן ועצתן כי ברע היא, ואם ח"ו יבטל את דעתו לדעתן ישתאבו ח"ו גם בו כחות רעות להכריחו לרע ח"ו ולא יועיל לו צדקתו:
16
י״זומעתה יובן שצריך להוסיף בו אות יו"ד למען שלש אותיות הראשונות שבו יהי' שלש אותיות שבשם הוי' ב"ה וב"ש, וידוע שיו"ד ה"א הוא חכמה ובינה והוא"ו היא אות אמת נקודת הלב, ובזה הכניס משרע"ה בלבו של יהושע חכמה ובינה יתירה להכיר מראש את שורש עצתן מאין נובעת אם מסטרא דקדושה או מסט"א ח"ו, וכאשר יכיר מראש שורש העצה בזה יהי' נושע מעצתן שכאשר יודע שברע הוא בודאי בעצמו יעמוד נגדם כחומה בצורה ולא ישוב מפני כל כראוי ליהושע הצדיק:
17
י״חולפי האמור יובן מאמר הכתוב כי יד על כסי' מלחמה לה' בעמלק וגו', כי עיקר כחו של עמלק להטעות ולשקר כמו שאמרו ז"ל אם שקרת במדות ובמשקולות הוי דואג מגירוי האויב, וכן כסות ולשון שינה, והוא מחשיך את עיניהם של ישראל שלא לראות את האמת הנסתר ולעתיד כתיב ולא יכנף עוד את מוריך, ומלחמה בעמלק הוא שנתגלה האמת ואין לו עוד יכולת להסתתר ולשקר וכמ"ש איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו, וניתן חכמה ובינה יתירה באדם להבין תחבולותיו, ע"כ מתיחס מלחמה זו לשם יו"ד ה"א:
18
י״טולפי האמור יובן מה שכלב לא הי' נצרך שיתפלל משרע"ה עליו, ובפשיטות יש לומר לפי דברי התרגום יונתן שהחשש ליהושע הי' מחמת ענותנותו, וממילא כלב שממנו יצא דוד המלך ע"ה כבש"ס סוטה (י"א:) ובשמות רבה פ' א', שהי' לבו כלב ארי' לא הי' כ"כ חשש זה, אך להנ"ל שהי' ענין טעות אינו מתורץ, אך יש לומר עפ"י דברי האר"י ז"ל בלקוטי תורה שבכלב נתעברה נשמת יהודה שנקרא כולו על שמו של הקב"ה, וידוע ששם הוי' במילוי ההין הוא שם המלכות גמט' כלב שממנו יצא מלכות ב"ד, ע"כ הי' בו גם מתחילה חכמה ובינה יתירה להכיר מראש עצתן כי ברע הוא, וע"כ נאמר בו שנשתטח על קברי האבות שלא יהי' ניסת לעצתן וש"מ שהרגיש שעצתן ברע הוא, דאל"ה לא הי' שייך להתפלל שלא יהי' ניסת לעצתן אלא שיאיר ה' עינו לידע אם טובה היא אבל לא בהחלט שלא יהי' ניסת, אלא ודאי שהרגיש מאי האי דקמן ותפלתו היתה רק שהי' מתיירא לנפשו שלא יהי' ניסת לרע כענין אל תאמין בעצמך:
19
כ׳אך בה' אל תמרודו ואתם אל תיראו את עם הארץ פי' הרמב"ן כי היראה מעם הארץ הוא מרד בה' הנכבד, וא"כ האי ואתם אל תיראו הוא אזהרה, אבל רש"י פי' ושוב אתם אל תיראו, ולפי"ז הוא הבטחה, ונראה לפרש ענין הבטחה זו דהנה כתיב ומוראכם וחתכם יהי' על כל חית הארץ, וישראל נגד האומות הם כערך אדם נגד החיות שכן ראה דניאל את המלכיות בתואר חיות, ואת מלך המשיח כבר אינש אתי, וכשם שמורא האדם על החיות מחמת צלם אלקים שעליו, כן צריך להיות מורא ישראל על זולתם, אך כמו דכתיב אחר המבול שצריך להזהיר עליהם את החיות מיד כל חי' אדרשנו פירש"י לפי שחטאו דור המבול והופקרו למאכל חיות רעות לשלוט בהם שנאמר נמשל כבהמות נדמו לפיכך הוצרך להזהיר עליהם את החיות, ויש לפרש למה בדור המבול נוסף על ענשם הופקרו למאכל חיות רעות, משום דמורא האדם על החיות הוא מפאת צלם אלקים שעליו, והנה זהו רק כשיש להאדם מורא אלקית אבל כשהאדם מורד באלקית לעומת זה החיות מורדים בצלם אשר עליו, ובש"ס אין החי' שולטת באדם עד שנדמה לה כחי', והוא השתנות צלם אלקים, וזה נצמח מפאת מרידתו באלקית ופריקת עול מלכות שמים מעליו, וע"כ דור המבול שתאותם הביאם להיות מורדי אור כמ"ש ויאמרו לאל סור ממני, ע"כ נשתנה צלם האלקים שעליהם והופקרו למאכל החיות, ומעתה יובן דכן הוא במורא ישראל על האומות שהוא רק לעומת מורא אלקית שעל ישראל, ואך כאשר מרדו ופרקו עול נסתלק מורא האומות מפניהם ושוב הם יראים מהאומות כמו האדם מפני חיות רעות, וזה שאמר כלב אך בה' אל תמרודו, ואז ממילא לא תיראו כי אימתכם יהי' מוטל עליהם וכמו שאמרה רחב הזונה לשלוחי יהושע:
20
כ״אעד מתי לעדה הרעה הזאת, ויש להבין דעדה היא לשון חשיבות, וברח"ו שעדה היא מלשון עדי שפירושו תכשיט, ואיך ירכיב שם עדה עם רע:
21
כ״בונראה לפרש עפ"י מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בטעם מה שאלישע כעס כ"כ על גחזי וחרץ עליו עונש מר כ"כ על דבר הכסף שלקח מנעמן, אף שכל גונב אפי' מישראל החמור אינו משלם אלא כפל, דהנה הביט בתורה וברא את העולם, א"כ כל סדר עולם הטבע הוא סדר התורה, והמשנה את הטבע הוא כאלו שינה את סדר התורה, וא"כ יש כאן שאלה איך הי' מותר להנביאים לעשות נסים, אך אמרו ז"ל מוטב שתעקר אות אחת מן התורה כדי שיתקדש שם שמים בפרהסיא, ע"כ מותר הי' להם לעשות אותות ומופתים למען יתגדל ויתקדש שמי' רבא, וע"כ גחזי בדבר נעמן שהי' היפוך קידוש השם שהי' נראה לנעמן שהוא עסק ממון וככל הגוים ונביאיהם הם בית יהודה, א"כ שוב הי' למפרע עקירת אות מן התורה בלי קידוש שם שמים, וע"כ ראה אלישע א"ע שגחזי גרם לו שיעקר ח"ו את סדר התורה ע"כ חרץ עליו משפט כזה, עכת"ד ודפח"ח, והנה ידוע מה שאיתא בדברי חכז"ל שהקב"ה מקיים בעצמו את כל מצות התורה, וא"כ כל הנסים ונפלאות שעשה הקב"ה מדכרח שהם רק למען קידוש שמו ית"ש, דאל"ה הוי כביכול עקירת סדר התורה, והנה המרגלים אמרו ארץ אוכלת יושבי' היא מפני שבכל מקום שהיו עוברין מצאו קוברי מתים, והקב"ה עשה לטובה כדי לטרדם באבלם ולא יתנו לב לאלו, והנה הי' נס יוצא מסדר הטבע שבכל מקום שהולכים הי' הנגף משתלח בגדוליהם, ואף שכביכול אינו עוקר סדר הטבע אלא למען יצמח מזה קידוש השם, ה"נ הי' קידוש השם באם היו מספרים לישראל מה שהקב"ה עשה עמהם נס להפליא, אך באשר הפכו לרוע לומר ארץ אוכלת יושבי' היא, הי' כביכול למפרע עקירת סדר התורה בלי קידוש שם שמים, ומעתה יובן מה שקרא אותם עדה רעה שהפכו את תכשיטין שלהם שהקב"ה עושה נסים עם ישראל לא עשה כן לכל גוי כמ"ש ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה לרעה ח"ו היינו עקירת דבר מן התורה:
22
כ״גולפי האמור יש לפרש מאמר הש"י סלחתי כדבריך ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ שזהו תיקון על חטא הנ"ל, ויובן עפי"מ דאיתא במורה נבוכים שגודל שבנפלאות שנעשו לישראל שאין שום ברי' יכול לספק בהם ולא להרהר בהם הוא התמדת ישראל במדבר ארבעים שנה לא מקום זרע, כי בכל הנסים כקריעת ים סוף וכדומה הי' לשעתו בלבד, והכופרים העיזו לספק אולי הי' ע"י כישוף וכדומה, אבל נס מתמיד ארבעים שנה לעם רב כזה הוא מסלק כל כופר וטוען, וא"כ שוב נצמח ע"י ענין המרגלים קידוש שם שמים, ולא הי' עקירת סדר התורה לבטלה ח"ו בגרם המרגלים כלל אדרבה נצמח מזה קידוש שם שמים וזה תיקונם, ולפי"ז יהי' הפירוש וימלא כבוד ה' את כל הארץ לא שלילה לבד כמו שפירש"י אלא כבודו ית"ש נתקדש בעולם כפשטו דקרא, ודו"ק:
23
כ״דבמדרש כך פתח ר' תנחומא בר"א לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך, לחמך זה חלה יינך אלו הנסכים כי כבר רצה אלקים את מעשיך זה הכנסתן של ישראל לארץ, נראה דהנה כבר אמרנו שחטא המרגלים וענשם הי' כעין חטא בית שני וחרבנו בעון שנאת חנם שביאר מהר"ל שבאשר מקדש שני עמד בזכות כנסת ישראל וע"כ מפאת חטא שנאת חנם ונפרדו לבב ישראל זה מזה נעשה פגם בכנסת ישראל ונחרב הבית, וכן גם אנו נאמר שחטא המרגלים פגם בכנסת ישראל שהרי ארץ ישראל הוא המאחד את כלל ישראל והם לא רצו ללכת לארץ ישראל ובחרו לשבת במדבר בלתי התאחדות בזה פגמו בכנסת ישראל, וכמו בחרבן בית שני נפזרו ישראל לכל רוח ופיאה נוסף על צרת החרבן, כן כתיב בחטא המרגלים עונש כפול וישא ידו להם להפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות:
24
כ״הויש לי עוד להוסיף דברים דהנה מצד הדעת והשכל כל איש ואיש בפני עצמו כאמרם ז"ל אין דעתן של בני אדם שוות, ואפי' בכוונת המצוות לאו כל אפין שוות וכל איש מוצא בכל מצוה טעם לשבח לפי ערכו ומהותו וכענין שבזוה"ק נודע בשערים בעלה כל חד לפי מה דמשער בלבי', אך בעשי' כל ישראל שווין שכולם מניחין תפילין בסגנון אחד וכדומה, וע"כ מפאת העשי' כל ישראל שווין והעשי' היא המאחדת את כל קהל ישראל, והנה המרגלים וכל ישראל שלא רצו לעלות לארץ ישראל אשר עיקר עשיית המצות הם בארץ ישראל כמ"ש הרמב"ן שנקראו משפט אלקי הארץ, ובחרו לישב במדבר על התורה והעבודה כמו שכתבנו במאמרים הקודמים, הנה פגמו בעשי' שלא עשו אותה לעיקר וזה הו' פגם בכנסת ישראל, ע"כ הי' העונש מדה במדה לזרותם בארצות כנ"ל:
25
כ״ווהנה בתדבא"ר פרק כ"ט באותה שעה אמר הקב"ה למשה לך ומרצה את אותן העניים שכבר יצא לבם מעליהם אמר משה לפניו רבש"ע במה ארצה אותם א"ל הקב"ה לך ומרצה אותם בד"ת וכו' פרשת נסכים:
26
כ״זוהנה הקרבנות הם כפרה על הנפש מפני התדמות כאמרם ז"ל תבוא הנפש ותכפר על הנפש, כי בהרבה ענינים יש התדמות בין נפש אדם לנפש בהמה, אך בין צמחים שאין בו אלא נפש הצומחת מן האדמה אין בו שום התדמות לנפש האדם ואפי' לנפש הצומחת שבו, שנפש הצימחת שבאדם אינה צומחת מן האדמה אלא מעצמה צומחת והולכת, ואפי' אדה"ר שנברא עפר מן האדמה לא הי' צמיחה כלל מהאדמה אלא צבר את עפרו, וכבר ביאר כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בספרו אגלי טל שקרקע עצמה אין בה דין גידולי קרקע, אך בדבר אחד יש בהם התדמות בצד מה שבשניהם יש כח התכללות שכח הצמיחה מהארץ איננו כח פרטי שהרי בארץ זו עצמה זורעין בה היום חטין ולמחר מין אחר ומינים ממינים שונים וכח הצמיחה הוא כח משותף לכולם, וע"כ בציבור שיש בהם כח התכללות היו טעונין נסכים ממתן תורה ואילך שישראל השיגו אז מעלת ציבור שהרי תורה לא נתנה ליחידים, ובמדרש שזה אחד מהטעמים שלא נתנה לאבות, ואיתא נמי במדרש שאפי' הי' חסר אחד מישראל לא הי' ראוי ליתן את התורה, כי התורה איננה רק לכל הכלל, וע"כ במתן תורה שהשיגו ישראל מעלה זו ע"כ הוצרכה התורה נסכים לקרבן ציבור שהרי יש בהן התדמות בצד מה, וממילא מביאין תוספות מעלה גם בחלקים הנמוכים שבאדם, כמו שנפש הבהמה מביאה תועלת לנפש האדם, כן נמי מביאין הנסכים תועלת ליתר חלקי האדם הנמוכין, אך כ"ז הוא בקרבן ציבור שיש בהם מעלת התכללות אבל לא בקרבן יחיד ולא הי' ענין אז לנסכים, הגם שיש בכל יחיד ויחיד נמי נקודה פנימית שנקראת בתולה ואיש לא ידעה, וממנה כח הכללי לכל פרט ופרט. אך הוא בהסתר והעלם מאד, אבל מחטא המרגלים שנעשו ישראל שבורי לב מאד וכדברי תדבא"ר הנ"ל אותן העניים שכבר יצא לבם מעליהם ומחמת שבירת הלב נתגלה נקודת פנימית הלב וממנה הרצון שבישראל לאביהן שבשמים למעלה מן הטעם, וכמו שאמרו הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' ויעפילו לעלות וגו' וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה, וא"כ הלכו אפי' על מנת ליהרג והכל בכדי להתרצות לפני הש"י להיות תיקון על חטאתם, ע"כ זכו שאפי' כל יחיד יהי' קרבנו טעון נסכים שמאז והלאה נפתח סגור הלב וכל יחיד ויחיד נגלה בו כח הכללי שבו ויהי' לו תועלת בנסכים מהצמחים כנ"ל:
27
כ״חוכי יש לומר במצות חלה שהיא מפאת קיבוץ קורטי הסולת ושיעורה מעיסה שהוא עומר כדי עיסת המדבר עומר לגלגולת שמורה על כח הכללי שבכל גלגולת וגלגולת, וכ"ז זכו מפאת תשובתם הגדולה ושבורת הלב, וזה שדקדק בתדבא"ר וקראם אותן העניים היינו שלא מצאו שוב בעצמם עוד שום מעלה אלא כמו עני מדוכא שאין בו בלתי אם גויתו ואדמתו:
28
כ״טומעתה יובן שזה הי' נחמה וריצוי טובה לישראל שבכנסת ישראל פגמו וזה עצמו תיקנו מחמת התעוררת כח הכללי שבכל פרט ופרט, ומחמת זה עצמו יזכו אח"כ ליכנס לארץ:
29
ל׳ומן הפרשה זו יכול כל איש לקחת התעוררת לעצמו אפי' כשהוא בעיניו בתכלית הריחוק ומכף רגל ועד ראש אין בו מתום אל יאמר נואש אדרבה יעורר בקרבו את רגש נקודה הפנימית שבו ובו כח הכללי ויהי' נסתייע בכח הכללי לשוב ולאור באור החיים, והנה שבת מסוגל לזה ביותר באשר הוא יומא דנשמתא נקודה הפנימית הוא זמן התעוררת נקודה הפנימית, וביותר בסעודה שלישית נחלת יעקב מובחר שבאבות נקרא בריח התיכון תכלית הפנימית צריך כל איש לעורר את חפץ ורצון נקודה הפנימית שבלבו וזה נקרא רעוא דרעוין והזמן מסוגל לזה ומסייע ופותח שער לדופקי בתשובה:
30