שם משמואל, שלח ז׳Shem MiShmuel, Sh'lach 7
א׳שנת תרע"ו
1
ב׳ויקרא משה להושע בן נון יהושע, ובתרגום יונתן וכדי חמי משה ענותניתי' דיהושע וכו', וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד שמטבע הענו לבטל את דעתו נתיירא שלא יבטל דעתו לדעת מרגלים, ע"כ התפלל עליו כמו שפירש"י, עכ"ד, וכבר דברנו בזה:
2
ג׳ונראה עוד לומר דהנה להיות ענו ונכנע ושפל ברך מצורף להיות אמיץ לבו בגבורים לא ישוב מפני כל הוא כמעט חוץ לדרך הטבע, אך יש שני מיני הכנעה, יש שהוא ענו ונכנע מחמת עצמו שהוא משכיל על מהותו שהוא ברי' שפלה וקטנה עומדת בדעת מעוטה וקלה בא מטפה סרוחה והולך למקום עפר רמה ותולעה, ויש הכנעה מצד גדלות הש"י שאפי' האדם יהי' כגובה ארזים גבהו וחסון כאלונים ומלא דעת וחכמה כל מה שהפה יכול לדבר והלב לחשוב, מ"מ בהעריכו נגד מציאת הש"י הוא כאפס ואין ואינו תופס מקום כלל וכלל, ושתי מיני הכנעות אלה תרוייהו צריכי, ראשית יאחז האדם דרכו מין הכנעה הראשונה להסתכל בשפלות עצמו כדי להכניע את לבבו הערל ולהשפיל את גסות רוחו, ואז רק אז ביכולתו לפקוח עיניו לראות בגדלות הש"י, כי בעוד גסות רוחו עליו אזניו הכבד משמוע ועיניו השע מלראות וכל מה שרואה ושומע הוא רק מקופיא ואינו נתפס בעומק הלב, רק אחר שהסיר את גסות רוחו להשיג את הכנעה ממין הראשון יש לו תקוה לבוא להכנעה השנית כנ"ל, וכל זה רמוז בדברי התנא מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה זה הכנעה ממין הראשון, ואח"כ לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה זה הכנעה ממין השני:
3
ד׳והנה בעוד האדם בהכנעה ממין הכנעה הראשונה אי אפשר שיהי' אז לבו אמיץ בגבורים לא לא ישוב מפני כל וכל גשמיות העולם ומלואו העומדים לשטן עלי דרכו יהיו כאפס ואין בעיניו והוא כמעט חוץ לטבע וכמעט שהם שני הפכים בנושא אחד, אך כשיזכה להכנעה מצד גדלות הש"י, אז נקל לאחוז צדיק דרכו עם ההכנעה לגבה לבו בדרכי הש"י עד שכל העולם כולו כאפס וכאין בעיניו ויבטלם בלבו, ולזו הכנעה זכה אברהם אע"ה כי הי' תקיף וחזק ואיתן ברוחו לעמוד יחידי נגד כל העולם כולו, כמו ששמו מורה עליו אב רם שהי' מתרומם על כל חומריות העולם וטנופא דהאי עלמא, ומצורף לזה הי' עפר ואפר בעיני עצמו, והיינו מפני שהכנעתו היתה מפאת גדלות הש"י וכנ"ל, וזה שאמרו ז"ל שהיו שתי כליותיו נובעות חכמה, כי החכמה נותנת לאדם התרוממות על כל המעשים, ועם זה חכמה נטריקון כח מה:
4
ה׳והנה דוגמת שתי מיני הכנעות הנ"ל היו ביהושע תחילה הי' בו מין הכנעה הראשונה, וע"כ עדיין נתיירא משרע"ה עליו באשר ראה ענותנותו שלא יתבטל לעצת מרגלים שהיו אנשים גדולים, וזה שהוסיף לו אות יו"ד שהוא בחינת חכמה שהכנעתו תהי' מצד השפעת החכמה עליו הרבה מאד, ומצד זה יבוא להכנעה ממין השני כח מה:
5
ו׳ונראה דבערב שבת צריך האדם להכנעה ממין הראשון בהבינו בכל מה שעבר מענינו כל טרדת הששת ימי המעשה ולעומת הכנעה יתירה שבו זוכין אח"כ לקבל שבת, ושבת הוא קודש בחי' חכמה ואז זוכין לשתי המדות יחד הכנעה מצד גדלות הש"י מצורף להתרוממות הנפש, וזה זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו:
6
ז׳ובזה יש לפרש מה שאנו אומרים בקבלת שבת זכור ושמור בדיבור אחד השמיענו אל המיוחד רומז לקודש שהוא חכמה ראשית הויות, וזהו לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה, מקור הוא כולל הכל, מקדש מלך עיר מלוכה קומי צאי מתוך ההפכה, כי בכל ששת ימי המעשה אין שתי מדות היינו ההכנעה והתרוממות הנפש בפעם אחת אלא מתהפך פעם תגבור בו ההכנעה ופעם תתרומם הנפש, אבל בשבת יוצאין מההתהפכות אפי' ששניהם ע"צ הטוב אלא שתי המדות באין כאחת מפני שזוכין להכנעה ממין השני שהיא מותאמת עם התרוממות הנפש כנ"ל, וזהו שאומרין ימין ושמאל תפרוצי, ימין הוא התרוממות הנפש כענין שאמה"כ ימין ה' רוממה, ושמאל הוא הכנעה שמאל דוחה שזוכין כאחת:
7
ח׳ברש"י למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחי' ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר, עכ"ל, ויש להבין שלכאורה לאו בני בקתא חדא נינהו, שחטא מרים הי' שדברה במשה שעשה שלא כשורה, וחטא מרגלים הי' שלא האמינו בה' ולא בטחו בישועתו כמפורש בכתוב לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו, וכברש"י שם, וכמו שאמר משה ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלקיכם, יהי' מאיזה טעם שיהי', מ"מ אין ענין זה לזה:
8
ט׳ונראה לפרש דהנה אהרן ומרים לפי השקפתם הי' נראה להם שמשה עשה שלא כשורה במה שפירש מדרך ארץ, וכבר אמרנו שלפי חשבונם מה שישראל נפלו בחטא מתאוננים וקברות התאוה נסתעף מזה שבמה שהפריש משה עצמו מדרך ארץ נתעלה ונתרומם מכל עניני עוה"ז, וע"כ נעשה נבדל ופרוש מקהל ישראל ולא היתה מדריגת משה מאירה כ"כ ללב ישראל, והיתה טענתם אף שאליו היתה הפרישה תוספת מעלה סדר קדושה והבדלה מ"מ עבור כלל ישראל לא טוב, והי' לו למשה לבטל את תועלתו עבור תועלת ישראל, ומ"מ נחשב להם לחטא שהיו צריכין לכוף את דעותיהם לדעת משה, ולקיים כוף אזניך לשמוע דברי חכמים ואפילו יאמרו לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שמאל, ולהאמין שבודאי הצדק אתו והוא מבין דעת התורה ורצון הש"י יותר מהם, אף שאינם מבינים, וכאומרם הלוא גם בנו דבר ה' ולא פרשנו מדרך ארץ, ואפשר נמי מטעם הנ"ל, מ"מ משה בודאי יורד לסוף דעת התורה ורצון הש"י יותר מהם, וכמו שהשיבם הש"י שאין ליקח ראי' מהם למשה, אם יהי' נביאכם וגו' לא כן עבדי משה, בקיצור הדברים שחטאם הי' פגם בביטול דעתם לדעת חכמים שהיא תורה שבע"פ ונחשב פגם בתורה שבע"פ:
9
י׳ויש לומר דגם חטא מרגלים הי' בסגנון זה דהנה כבר אמרנו למה לא השיבו ישראל על טענת משה אתם כמפורש בפרשת דברים ואומר לכם לא תערצון ולא תיראו מהם ה' אלקיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם וגו' ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלקיכם וגו', אם הי' להם תשובה הי' להם להשיב לו, ואם לא, הי' להם לקבל דבריו, כי טענתו היתה נצחת שכבר ראו נסים גדולים מאלה יוצאים מהיקש הטבע לגמרי וכיבוש מלכי כנען אפי' יהי' כגובה ארזים גובהו וחסון כאלונים מ"מ איננו יוצא מהיקש הטבע לגמרי וכמו שהמית רבים בדבר וכמו מכת בכורות שראו עינם, ובמיתת דבר או כמ"ש וגם את הצרעה ישלח ה' בהם וגו' אין הפרש בין חזק לרפה, ונראה שהם חשבו שנסים הנגלים היו בזכות משה ובאשר משה לא יכנס עמהם לארץ כנבואת אלדד ומידד, וע"כ אין להם לקוות לנסים נגלים אלא נסים מלובשים בדרך הטבע, והם חשבו את כיבוש הכנעניים למעלה מדרך הטבע שאין זכותם מגיע לזה, אבל את חשבון זה לא יכלו לאמור למשה ולבשר לו בשורת מיתתו, וכבש"ס סנהדרין דלא סיימו קמי' דמשה נבואת אלדד ומידד, ואף שכבר אמר להם משה עפ"י ה' רב לכם לשבת בהר הזה פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי וגו', ודבר ה' יקום לעולם, יצאו הם לפרש כוונת התורה באמרם פנו היינו שיפנו את עצמם ממהות שהם בו ויוסיפו זכות ע"י תורה ומצות עד שיגיע זכותם בעצמם להוריש את מלכי כנען שלא בדרך הטבע אף בלי שיכנס עמהם משה, ומ"מ יצאו לפרש כוונת ופירוש הכתוב שלא כפירוש שפירש להם משה הרי הוא פגם בתורה שבע"פ כי הי' להם להשיב אמריהם להם שאין לנטות מהפירוש שפירש להם משה ואפי' יאמר להם על שמאל שהוא ימין אליו תשמעון, ולאשר פגמו בתורה שבע"פ נשתאב בתוכם כח רע לעומתה, והנה ידוע למבינים שארץ ישראל ותורה שבע"פ שורש אחד להם, וע"כ מחמת פגם תורה שבע"פ נסתעף שמאסו בארץ ישראל בסוד שכר עבירה עבירה, ומ"מ שורש חטא מרגלים הוא הפגם בתורה שבע"פ שלא קיימו כוף אזניך לשמוע דברי חכמים, והנה הוא דומה לחטא מרים שדברה במשה כנ"ל, שפיר קאמר שהי' להם ללמוד ממה שנעשה למרים שלא כפתה אזני' לשמוע דברי חכמים אפי' על שמאל ימין ועל ימין שמאל:
10
י״אולפי האמור יעלה בידינו טעם על אריכת הגלות הנוכחי עד שאמרו ז"ל הראשונים שנתגלה עונם נתגלה קצם אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קצם, דהנה כבר אמרנו עפ"י דברי רש"י בפסוק ל"ג וביום פקדי במרגלים ופקדתי עליהם חטא העגל ומשמע דחטאם הי' בהתדמות דאל"ה לא יתכן להעניש בשביל חטא זה עונש המגיע בשביל חטא אחר, וכמו שבא בדבריהם ז"ל אין מחשבין משטרא לשטרא ע"ד הרמז, והגדנו דבשביל רושם חטא העגל שנכלל בו חטא ע"ז ג"ע ושפ"ד כדברי רש"י בפסוק ויקומו לצחק, נסתעף אח"כ בזמן המקדש הראשון שלשה עבירות אלו בפועל ומפני זה נחרב הבית, כאמרם ז"ל מקדש ראשון מפני מה חרב מפני שהי' בו ע"ז ג"ע ושפ"ד, ובשביל רושם חטא מרגלים שמאסו בארץ ישראל שהיא המאחדת את כלל ישראל להיותם גוי אחד בארץ, נסתעף מזה שנאת חנם ופירוד לבבות בבית שני ובשביל זה נחרב הבית השני, ולפי דרכנו יש עוד לומר דבעגל הי' הפגם בתורה שבכתב כאמרם ז"ל שבטלו את דיבור לא יהי' לך, שכתוב מפורש בתורה שבכתב, ובחטא מרגלים הי' הפגם בתורה שבע"פ כנ"ל:
11
י״בונראה דהדברים מותאמים עפ"י אשר הגדנו במק"א דתושב"כ אוריין תליתאי זכו ישראל בזכות שלשת האבות, וכן נרמז בכתוב ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ובזוה"ק ח"ב (פ"א.) תאנא בהיות הבוקר כד אתער זכותי' דאברהם דכתיב וישכם אברהם בבוקר, וקול השופר פירש"י שופר אילו של יצחק הי' וברמב"ן שזה הקול הוא פחד יצחק, וכתיב נמי אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, וידוע דשמים הוא אש ומים והוא דרגא דיעקב דכלול הוה, וא"כ מקדש ראשון ותורה שבכתב בחדא דרגא סלקא, ואף דבעשרת הדברות נכלל נמי תורה שבע"פ מ"מ לא נתפרש עד היות משה בהר ארבעים יום כמבואר במדרשים, ומקדש שני מקביל לתורה שבע"פ כנס"י, וע"כ מקדש ראשון שהי' מקביל לתורה שבכתב אוריין תליתאי שלימות גוף נפש ושכל, תורה בשכל, נביאים בנפש שלשון נביאים הוא לשון דיבור המתיחס לנפש כמ"ש ויהי האדם לנפש חי' מתרגם לרוח ממללא, כתובים בגוף שלשון כתובים הוא בעבור שהאותיות כתובים ונשאים על הקלף דוגמת הגוף שנושא את הנפש, וע"כ זה שנקרא בשם כתובים הוא מתיחס לגוף, ודבר זה עוד ידוע למבינים, ובמקדש ראשון נמי הי' אש ושכינה ואורים ותומים ארון וכפורת, שכינה מקביל לשכל, אש מקביל לנפש רשפי' רשפי אש שלהבתי', ואורים ותומים ארון וכפורת שהם כלים מקבילים לגוף, וע"כ בשביל שלש עבירות שהם קלקול גוף ונפש ושכל נחרב בית ראשון, ומקדש שני מקביל לתורה שבע"פ מדת כנס"י כנ"ל, ובעון שנאת חנם ופירוד לבבות שהוא היפוך כנס"י נחרב הבית:
12
י״גקיצור הדברים שמקדש ראשון מקביל לתורה שבכתב, ומחמת רשימו דחטא העגל שהי' פגם בתורה שבכתב נחרב הבית ראשון, ומקדש שני מקביל לתורה שבע"פ, ומחמת רשימו דחטא מרגלים שהי' פגם בתורה שבע"פ נחרב הבית שני:
13
י״דובזה יש לפרש מה שבמקדש ראשון נתגלה עונם ונתגלה קצם, ובמקדש שני לא נתגלה עונם ולא נתגלה קצם, כי תורה שבכתב הוא בגבול מספר האותיות והתיבות ואם חסר אות אחת או יתיר או חליף פסולה, ולעומת מהותה שהוא בגבול נגלה כן הפגם שבמקדש ראשון שלעומתה הי' נגלה, ובאם לא הי' בהתגלות לא הי' נחשב לפגם, דומה לזה אמרו ז"ל אין מחשבה מוציא מיד מעשה, ומ"מ באשר הי' הפגם בגבול נגלה הי' העונש נמי בגבול נגלה, ונתגלה קצם, אבל תורה שבע"פ שהיא בלי קץ וגבול ומדה, ואפי' בכל לשון ואין נ"מ אם נתבאר בלשון זה או בלשון אחר והוא מתרחבת והולכת כמ"ש רחבה מצותך מאד, כי אין שיעור לטעמי תורה כמו שהקב"ה אין סוף כך טעמי תורה אין סוף להם, וזהו שבמדרש בראשית פ' ס"ד אין יום ויום שאין הקב"ה מחדש הלכה בב"ד של מעלה, ע"כ, כי חידוש הלכות הם לפי טעמי המצות כידוע, וע"כ הראשונים שנחשב הפגם בתורה שבכתב והי' הפגם בגבול וקץ ע"כ עונשם נמי בגבול וקץ, אבל האחרונים שהי' הפגם בתושבע"פ שהיא בלי קץ ע"כ עונשם נמי בלי קץ, והיינו דכתיב נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל ופי' בזוה"ק שלא תוסיף לקום מעצמה אלא שהקב"ה יבוא ויוקים לה, כי מצד עצמה ח"ו אין גבול וקץ להפגם וכן להעונש ח"ו, וע"כ אמרו ז"ל אין הגליות מתכנסות אלא בזכות המשניות שהיא תושבע"פ ואז הקב"ה יבוא ויוקים לה, ולפי האמור מובן אשר היצה"ר וכל כת דילי' שלוחי התופת מתאמצים בגלות האחרון וביחוד בעקבתא דמשיחא לבטל את ישראל מתושבע"פ השי"ת יערב את דברי התורה בפינו, וכל בית ישראל ידבקו בתורתו תושבע"פ ולא יפנו אל רהבים ושטי כזב:
14