שם משמואל, שלח ט׳Shem MiShmuel, Sh'lach 9

א׳שנת תרע"ח

ב׳בענין המרגלים שלכאורה אינו מובן מה שאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישובו אותנו דבר את הדרך נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהן, שזה יתכן באם כל הליכתם היתה עד עתה לפי הֵלך רוחם וידיעתם, יחפצו נמי לדעת להלאה דרכם מראש, אבל באשר עד כה נמי לא ידעו המסעות והחניות אלא עפ"י ה' וביד משה וארון ברית ה' נוסע לפניהם לתור להם מנוחה והעמוד ענן מהלך לפניהם לנחותם את הדרך, מה נתחדש להם דבר שיהיו נזקקים לחשוב מחשבת דרכם ואת הערים אשר יבואו אליהן ולא סמכו על מנהלם עד כה:

ג׳ונראה דהנה כתיב פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי ואל כל שכניו, ומשמע שימצאו הארץ כבוש לפניהם ואינן צריכין למלחמה כלל, וכמ"ש להלן בואו ורשו את הארץ, שאינו חסר אלא ביאתן שמה, ובאמת כי ברש"י בשם הספרי אלמלא שלחו מרגלים לא היו צריכין לכלי זיין, והטעם כי א"י בעצמה אינה מקיימת עוברי עבירה וכענין שכתוב כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם, והיתה הארץ מצד עצמה מקיאה אותם וספו תמו מעצמם בלי מלחמה, ומה שסבלה עד אז את האומות, כי בזוה"ק שכמו ישראל קנו מעלתם ע"י המירוק במצרים ואלמלא שנשתעבדו במצרים לא זכו למה שזכו, כן א"י אלמלא היתה ברשות הכנענים מקודם לא עלתה למה שעלתה, וע"כ עד עת הקץ לא היתה מעלתה כ"כ גדולה להקיא מתוכה את עוברי עבירה, וכמו ישראל עד הקץ היו מצרים שולטים עליהם, ובע"כ שלא בטובתם היו סובלים את שעבוד מצרים, אך כאשר הגיע הקץ כתיב והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, וכמו שהגיד כ"ק אדומו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור שלשון סבלות היינו שלא יהיו סובלים את מצרים, ודוגמא זו הי' ארץ ישראל:

ד׳והנה ישראל במצרים כבר הגדנו שכאשר דבר משה אליהם פרשת החודש הזה לכם נתן בהם רוח חיים, ותחת אשר מקודם היו כבשר המת שאינו מרגיש באיזמל וכמ"ש ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, בדיבר הפרשה התעוררו לתחי', דוגמא עת בריאת האדם דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים כך הי' דיבורו של משה ששכינה מדברת מתוך גרונו, והשומע קול נבואתו כשומע קול אלקים חיים, וזה הי' להם לרוח חיים, ואז רק אז הי' פתח הגאולה, ולולא שהקדים לפחת בקרבם רוח חיים זה, לא הי' אפשר להם להגאל, ובאשר יציאת א"י מרשות כנענים היתה דוגמת יציאת ישראל מרשות מצרים, הוצרך נמי להיות כה"ג, תחילה לעורר בקרבה רוח התעוררות קדושה שתצא מאפילה לאורה, ואח"כ הי' אפשר לה לצאת מרשות הכנענים וללבוש מלכות להקיא את עוברי העבירה, היינו הכנענים, וקודם זה לא הי' בכחה לעשות מאומה, ולזה הי' נתבקש כחו של משה, ולא הי' בכח זולתו, וכמו בגאולת מצרים, שבמדרש שהקב"ה אמר למשה אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם, וי"ל דמשום הכי הוא שלא הי' אפשר ע"י שום נביא אלא דווקא ע"י מרע"ה ששכינה מדברת מתווך גרונו וכן נמי בענין א"י:

ה׳ובפשיטות נמי דווקא משה הנקרא בעלה דמטרוניתא הי' בכחו להגביה את א"י שהיתה אז בשפל המצב ולא זולתו, וכענין ששמעתי מכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שסיפר מאחד מהצדיקים הגדולים שנשאל מצדיק אחד עצתו אודות שהוא רוצה לעלות לא"י, והשיב לו שעתה א"י היא בשפל המצב, וצריכין צדיק גדול ממנו להעלות את א"י ממצבה עתה ואיננו מספיק לזה צדקת השואל, אף שגם השואל לאו מקטלי קני באגמא הוה עכת"ד, ולפי"ז יובן מכ"ש אז להעלותה מרשות הכנענים שתשיג את מעלתה:

ו׳והנה הם ששמעו נבואת אלדד ומידד משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ היו נבוכים וחששו לנפשם מי הוא ואיזה הוא אשר יוכשר להגבהת הארץ באופן שתקיא את יושבי' וירשוה בלי מלחמה כלל כנ"ל, והיתה עצתם שהם ישלחו מרגלים ראשי בנ"י והם בשליחת כל ישראל יהי' להם כח משלחם כל ישראל יחד, ובכח כנסת ישראל יגבהו את הארץ, ולא הספיקו להמתין על ביאת כולם יחד בלי משה כמו אם הי' משה נכנס עמהם לארץ לא הי' לו צורך בשליחת השלוחים מקודם בואו, י"ל הטעם כי יפה כחו של משה להמשיך אליו את הארץ ולהעלותה משפל מצבה אף בעודו במדבר, דוגמא לדבר מ"ש האריז"ל כי באם לא חטאו ישראל הי' כחם יפה להמשיך אליהם לא"י את כל ניצוצות הקדושה המפוזרים בכל העולם, אך כשחטאו הוחלש כחם וצריכין לאהדורי בתרייהו בכל מקומות פזוריהם, וכ"כ י"ל באם הי' מרע"ה נכנס לארץ הי' כחו יפה שאף בעודנו רחוק מהארץ כאשר אך דעתו עלי' ומתנענע לבוא אלי' להגביה אותה מרשות הכנענים ושוב תקיאם מקרבה, אך בלתי משה רק בכח כנס"י אין להם כח גדול הזה וצריכין מקודם לכנוס בתוכה וכענין הניצוצות לאהדורי בתרייהו במקומות פיזוריהם, וע"כ היתה עצתם לשלוח מרגלים בשליחות כל ישראל שיהי' נחשב כאלו נכנסו כולם בתוכה, ועי"ז תתעלה א"י מרשות הכנענים ותקיא אותם ואז יכנסו לארץ וירשוה בלי שום מלחמה וכלי זיין, ולפי"ז מובן שלא הסתפקו על מנהלם עד כה, אך לא היו יכולין לומר טעמם ונמוקם בפירוש, שבש"ס סנהדרין דלא סיימו קמי' דמשה נבואת אלדד ומידד, ומובן שלא יתכן להם לומר למשה לבשר לו בשורת מות, וע"כ אמרו בלשון נסתר ויחפרו לנו את הארץ וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהן, שסובל שני פירושים פירוש הפשוט לעיני משה ולוטה בו נמי פירוש כוונתם, שע"י שליחת זו תקיא הארץ את יושבי', וישארו הדרכים והערים פתוחים לפניהם, ומ"מ לא הוטבה עצתם בעיני המקום, כי הכוונה היתה שיותר טוב שיקיימו תמים תהי' עם ה"א ולא יחקרו אחר העתידות, ואם יצטרך שיהי' כן בוודאי יצוה ה' לעשות ככה, ובאמת באם הלכו בתמימות הי' נתקיים בהם כמ"ש רש"י שם אז תהי' עמו ולחלקו, ועי"ז עצמו הי' כחם יפה למשוך אותה ולהגביה אותה מרחוק וכמו יפוי כחו של משה כי התמימות הא מתאים למדת הארץ כנודע, אך באשר פגמו במדת התמימות נהפוך הוא שאפי' ביאת השלוחים שמה בשליחותם לא תפעל על הארץ מאומה ועודנה נשארת תחת רשות הכנענים, וע"כ שוב היו צריכין למלחמה וכלי זיין כאשר כך הי' בסוף כי לא זכו עוד למעלת התמימות:

ז׳ובזה יש לפרש השינוי שהם היו אומרים נשלחה אנשים לפנינו היינו שהם יהיו המשלחים והקב"ה אמר שלח לך אנשים שמרע"ה יהי' המשלח ולא הם, כי באשר השי"ת חפץ חסד הוא לא הסכים שיהיו הם המשלחים שלא יפעלו בזה מאומה כנ"ל אלא שמשה יהי' המשלח שיהי' נחשב כחו של משה, אך השלוחים לא עשו כן אלא וישיבו אותם דבר ואת כל העדה שנעשו כשלוחי כל העדה וע"כ לא הצליחו כלל בשליחותם, וע"כ מצאו את הכנענים בעצם תקפם שלא קאה אותם הארץ כלל, והם כאשר ראו זה יצאו לחשוב על ה' תועה, וח"ו כביכול אף בעה"ב אינו יכול להוציא את כליו:

ח׳והטעם שרצו דווקא להיות שלוחי כל העדה לא של משה לבד, גם זה נסתעף מהפגם במדת התמימות של ישראל אלא באו בהתחכמות יתירה, זה פעל על המרגלים נמי להתחכם על דברי משה ולחשוב שבאשר הוא לא יכנוס לארץ, שוב כל מידי דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי משוי, וכענין שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בכלל שמחשבתם של ישראל פגמו בהשלוחים וכענין ש"צ שטעה סימן רע לשולחיו:

ט׳ויקרא משה להושע בן נון יהושע, וברש"י שהתפלל עליו יו"ד ה"א יושיעך מעצת מרגלים, ויש להבין למה לא התפלל גם על כלב, בשלמא על יתר המרגלים שקלקלו בבחירתם, והבחירה לעולם חפשית, אפשר שראה ברוה"ק שלא תועיל תפלתו עליהם, אבל על כלב שבחר בטוב והשתטח על קברי האבות שלא יהי' ניסת לעצתם, שוב בודאי היתה מועלת לו תפילתו של משה, ובזוה"ק מפורש דכלב הוה בדוחקא אמר מה אעביד הא יהושע אזיל בסייעתא עלאה דמשה וכו' משמע דכלב לא נסתייע בתפילתו של משה ולמה לא התפלל עליו:

י׳ונראה דהנה יש להתבונן ביו"ד שהוסיף ליהושע, דתפלה יו"ד ה"א יושיעך מעצת מרגלים היתה יכולה להיות אף בלי הוספת היו"ד לשמו, ולמה דווקא שם זה, ולא אלקים יושיעך מעצת מרגלים או שם אד', ונראה דהנה המרגלים לא היו בפשיטות מורדים ופושעים ח"ו כי היו ראשי בנ"י, אלא שהי' להם טעות דק, וכבר הגדנו בכמה אנפי מה הי' הטעות, אלא מחמת שנשתאבו בהם ע"י שגגתם כחות רעות יותר ויותר בסוד עבירה גוררת עבירה עד שכחות רעות אלו תקפו אותם בכח והביאום למה שהביאום כי אלו הי' ח"ו בפשיטות פשע ומרד נגלה, לא הי' יהושע צריך לתפלת משה וכן כלב לא הי' צריך להתשתטחות על קברי אבות כי צדיקים לבם ברשותם, אלא מחמת שהי' טעות דק מאד הי' החשש פן מחמת שליטת הרע יחשכו ח"ו עיניהם מראות נכוחה, ויבואו גם המה לטעות שתטב בעיניהם עצת המרגלים, ולזה צריכין חכמה יתירה, כי בדבר אשר איננו ניכר כ"כ להדיא, כאשר בא להבדיל ביניהם צריכין לחכמה יתירה, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה במה ששאל שלמה המע"ה חכמה לעשות משפט, ועוד שאמרו ז"ל הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות, כי לברר במשפט אם הממון שייך לזה או לזה ששניהם מסטרא דקדושה צריכין לחכמה יתירה מאשר לברר בין טמא לטהור כשר ופסול אסור ומותר שזה מסטרא דקדושה וזה מסט"א, ע"כ תיקן שלמה עירובין ונט"י, ששלמה בחכמתו היתירה ידע להבדיל בין רשותו של זה לרשותו של זה אף ששניהם רה"י מסטרא דקדושה, ומהראוי שלא להוציא מזה לזה בלי עירוב כמו מרה"י דהוא סטרא דקדושה לרה"ר שהוא בסט"א, וכן נט"י אף בידים טהורות מ"מ באשר ידים עסקניות ומתפשטין מהגוף, צריכין להבדיל מן הקודש וצריכין נטילה עכ"ד ודפח"ח:

י״אוכענין זה יש לומר להבחין בטעות המרגלים באשר הי' דק מאד, איננו מספיק לזה חכמה רגילה אלא צריכין לזה חכמה יתירה, וע"כ הוסיף אות יו"ד ליהושע, דידוע דיו"ד הוא בחכמה, דשם של אדם הוא מהותו, וכאשר הוסיף יו"ד בשמו בזה נשתנה מהותו וניתוספה בו חכמה יתירה להבין ולהבדיל מה שלא ידע מקודם, ואז יתכן התפילה עליו שיהי' נושע מעצתם:

י״בוי"ל עוד בלשון אחר דהנה ידוע דכל טעות נמשך מצד כחות המסתירים את אור האמת, וכחות ההם מתהוים מחמת הבריאה שהיתה בהכרח ע"י צמצום והסתר אורו ית"ש, דאל"ה היתה מתבטלת כל הבריאה במציאות כמ"ש חכמי האמת בזה, והנה ידוע שכל השמות מחודשים מחמת בריאת העולם, זולת שם הוי' ב"ה וב"ש שהי' קודם שנברא העולם, ע"כ להסיר את הטעות יתכן מחמת הופעת שם זה שהי' קודם שנברא העולם קודם ההסתר והצמצום, דיתר השמות מביאין אתם גם בחי' ההסתר והצמצום, ע"כ הוסיף בו אות היו"ד שמעתה יש בו אותיות יו"ד ה"א וא"ו כסדר משם הוי' ב"ה שהם עיקר אותיות שם זה הקדוש כמ"ש הרבינו בחיי בענין הושענא רבא שהוא יום כ"א מבריאת העולם גימטריא שלש אותיות אלו, וכידוע בדברי חכמי האמת, וזה הי' לו לסיוע להסיר ההסתר ובזה יהי' ניצול מטעות וחשכת עצת מרגלים:

י״גולפי האמור יובן מה שלא התפלל על כלב, כי בליקוטי תורה מהאריז"ל שנתעבר בהם נשמת השבטים ובכלב נתעבר נשמת יהודה עיי"ש, והנה אמרו ו"ל יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא נקרא כולו על שמו של הקב"ה, וע"כ י"ל נמי לפי דרכינו דמחמת קידוש ש"ש בפרהסיא זכה נמי שיהי' מאיר בו שם זה שהוא התגלות בלתי צמצום והסתר כמו שהוא קידש ש"ש בהתגלות, ע"כ באשר ידע משה שנתעבר בו נשמת יהודה שוב לא הי' מתיירא לו מטעות וחשכת עצת מרגלים:

י״דולפי דרכינו יש לפרש הא דשבת יעשה כולו תורה, עפ"מ שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בפסוק ויכל אלקים ביום השביעי וגו', כי כל מעשי שמים וארץ היו נמתחין והולכין עד יום השביעי, והיינו שהיו מתרחקין מהשורש ע"י הצמצום, והוא שם אלקים הנאמר במעשה בראשית, ובשבת נסתלק הצמצום, ועם זה נסתלק מלהיות נמתחין והולכין, וזהו ויכל שמתורגם ושיצי, היינו שנסתלק שם אלקים שהוא שם הצמצום, עכ"ד, והנה תורה היא כשמה שמורה לאדם להבחין ולהבדיל דבר מדבר היפוך חשכת השכל והטעות, ולפי דרכינו הנ"ל כל חשכת השכל והטעות בא מפאת הצמצום, ע"כ בשבת שהוא זמן סילוק הצמצום וההסתר שממנו נסתעף כל ענין הטעות, ע"כ שבת הוא זמן מוכן לתורה ביותר:

ט״ובמדרש כך פתח ר' תנחומא בר אבא וכו' לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלקים את מעשיך, אכול בשמחה לחמך זו פרשת חלה ושתה בלב טוב יינך זו פרשת נסכים מהו כי כבר רצה וגו' זו הכנסת ישראל לארץ שנא' כי תבואו אל הארץ, וברש"י בישר להם שיכנסו לארץ, ובתנדב"א שאמר הקב"ה למשה העניים הללו יצא לבם לך ונחמם בד"ת, ויש להבין שיש כמה מצוות התלויות בארץ, ומה ענין לחלה ונסכים לכאן יותר משאר מצוות התלויות בארץ, וגם סמיכת פרשת ציצית וענין ג' חוטי לבן וחוט של תכלת, וקדימת לבן לתכלת:

ט״זונראה דהנה ברש"י למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים לפי שלקתה על עסקי דיבה שדברה באחי' ורשעם הללו ראו ולא לקחו מוסר, ויש להבין, ששם היו יכולין לשאול את משה מה טעם שפירש מד"א ולא שאלו אלא החליטו לדבר בו, והוא חטא לה"ר, אבל בכאן אינו מענין חטא זה אלא חסרון אמונה ובטחון בהשי"ת ויראת עם הארץ, ואם מה שאמרו ארץ אוכלת יושבי' היא, הלוא מוטעין היו בדבר הזה, דבאמת בכל מקום מצאו קוברי מתים אלא שהקב"ה עשאו לטובה כדי לטרדם באבלם ולא יתנו לב לאלו כפירש"י, והם חשכו עיניהם מראות הנס שעשה הקב"ה עמהם, א"כ שגנה היתה בידם, ומה ענין זה לפרשה של מעלה, שהי' להם ללמוד הימנה ולא לקחו מוסר:

י״זוהנה בגוף ענין כל הפרשה כבר דברנו בה למדי, ולא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בה, דהנה כתיב וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם ואמרו ז"ל וביום פקדי במרגלים ופקדתי עליהם חטאתם של עגל, וכבר דקדקנו מזה ששני חטאים האלו בני בקתא חדא נינהו, דאנ"ה לא היו ראויין להצטרף, וכענין אמרם ז"ל כל שאין טומאתן ושיעורן שוה אין מצטרפין, ובהכרח לומר שמסתעפין זה מזה, והיינו דהנה במעשה העגל כבר כתבו הראשונים ז"ל שלא היתה כוונתם לע"ז ח"ו, ובכוזרי משלו משל להרואה בית ע"ז וכסבור בהכנ"ס היא והשתחוה לה, א"כ הי' טעות לבד, ובאמת שגם חכז"ל משתמשין במלה זו טעו בעגל, לא טעו בעגל, משמע נמי שהי' טעות בעלמא, אך יש להבין שהרי כתיב לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב ופירשו ז"ל שקאי אפי' בכרובים של בית עולמים אם אתה עושה אותן של כסף או ד' אפי' של זהב או בבתי כנסיות ובתי מדרשות, הרי הן כאלהי כסף ואלהי זהב, וא"כ עדיין תקשי דאפי' לשיטתם שסברו בהעגל כדמיון בהכנ"ם, מ"מ הרי עברו על לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, וי"ל דמאחר שהשטן הראה להם דמות חושך ואפילה בעולם ומשה מת ומוטל במטה והפחיד אותם מפני כחות רעות שבמדבר נחש שרף עקרב וצמאון והם בסכנה גדולה מאד, הורו היתר לעצמם שלאו זה של לא תעשון אתי וגו' שאיננו לאו דע"ז ממש, שוב הותר מפני פקוח נפש כל ישראל [שלא כדעת הר"ן דאף בלאו דלא ידבק בידך מאומה מן החרם הדין יהרג ואל יעבור, דאף שאיננו ע"ז ממש מ"מ כל לאוי דידה יהרג ואל יעבור אלא] כדעת התום' דאם אמר הבא לי עלין סתם והביא לו עלין של אשירה יעבור ואל יהרג, ומ"מ באשר הי' באמת ע"ז ממש נחשב להם שפגמו בדיבור לא יהי' לך כבמדרשים, ואף שהי' בשוגג מ"מ נשתאבו בהם כחות רעות בכל עת יותר ויותר עד שהביא לקצת מהן או לערב רב לשלשה עבירות חמורות במזיד ע"ז ג"ע שפ"ד כמ"ש ויקומו לצחק וכברש"י, וכבר הגדנו שזה עצמו הוא הטעם דשוגגין צריכין כפרה, דאף דאין עליו עונש כ"כ, מ"מ גוררת עכ"פ לעבירה אחרת, וכבר הגדנו היות תורה שבכתב היא אוריין תליתאי תורה נביאים וכתובים, מקביל לגוף ונפש ושכל, תורה לשכל, נביאים שהם מלשון דיבור כפירש"י וארא מלשון ניב שפתים ודיבור מתיחס לנפש כמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ובתרגום לרוח ממללא, ע"כ נביאים מקבילים לנפש, כתובים שנקראים על שם מעשה הכתיבה וכל עשי' היא בכח הגוף ע"כ כתובים מקבילים לגוף, ובאשר פגמו בתורה שבכתב אוריין תליתאי המקביל לגוף ונפש ושכל נסתעף מזה חטא בגוף ונפש ושכל, ע"ז בשכל, שפ"ד בנפש, ג"ע בגוף כמ"ש מהר"ל, ואף שעשו תשובה מ"מ לא נמחל להם לגמרי ונשאר עדיין רושם החטא שמור לדורות, וכבר הגדנו שכמו שהעונש שמור לדורות, כ"כ גוף העבירה עדיין לא נסתלקה ועודנה גוררת עבירה, והיא הביאה חורבן מקדש ראשון, מחמת שהביאם לידי ג' עבירות חמורות אלו, וזה שבמדרש שאז נתעורר עליהם חטא העגל כתיב הכא וביום פקדי ופקדתי וכתיב התם קרבו פקודות העיר, וידועין עוד דברי מהר"ל שמקדש ראשון באשר עמד בזכות שלשת האבות שהם היפוך ע"ז ג"ע שפ"ד, ע"כ נחרב בשביל ג' עבירות אלי, ולפי דרכינו י"ל עוד דהנה בחטא העגל בשביל חטא שלשה עבירות נתחייבו כלי' ח"ו אלא שהתפלל משה עליהם בזכות שלשת האבות כמ"ש זכור לעבדך וגו', וע"כ כשחזרו ופגמו בג' עבירות אלו התעוררה עליהם הפקודה מחטא העגל, קיצור הדברים שבחטא העגל פגמו בתורה שבכתב אוריין תליתאי, ובשביל זה נשתאבו בקרבם כחות רעות שהביאו לידי ע"ז ג"ע שפ"ד, היפוך קדושת שלשת האבות, ואף שנסלח להם מ"מ נשאר רושם החטא, ונסתעף מזה לדורות הבאים בזמן מקדש ראשון שלשה חטאים אלו, וזה הי' סיבה לחורבן בית ראשון:

י״חוהנה בחטא המרגלים כבר דקדקנו שבפ' דברים איתא מה שמרע"ה טען אתם הלוא כבר אתם רואים נסים נגלים מאז ממצרים עד הנה שכל ההנהגה היא נסיית יוצא מהיקש הטבע, ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלקיכם, ולא מצינו שהשיבו לו דבר, וא"כ למה לא הודו לו אחרי שלא מצאו תשובה לדבריו, ואמרנו שהם ידעו היטב שהנהגה שע"י מרע"ה נתעלה מאד מהנהגה שע"י זולתו, והם הרי שמעו מנבואת אלדד ומידד משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ, וא"כ אין ראי' מהנסים שבימי משה להנהגה שע"י זולתו, ומ"מ לא יכלו להשיב למשה דבר, דבש"ס סנהדרין דלא סיימו קמי' דמשה הא דנבואת אלדד ומידד, וחשבו שמשה איננו יודע מזה, דבאם הי' ידע לא הי' עושה קו"ח מהנהגה שבימיו, ולא יתכן לענות לו ולבשר לו בשורת מות, ע"כ לא ענו אותו דבר, ומ"מ הם נשארו בשלהם, באשר בעיניהם הקו"ח פריכא, ומ"מ נחשב להם לחטא, שהי' להם להשיב אל לבם אין לנו אלא דברי בן עמרם, וכמו שנצטוינו לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, וברש"י אפי' יאמרו לך על שמאל שבעיניך שהוא ימין אליו תשמעון בלי התחכמות, ואפי' ברור בעיניך שטעו, ואפי' ידמה בעיניך טעם מאין נצמח להם הטעות, וכ"ש שהי' להם לשמוע דברי מרע"ה, ואף שבעיניהם הקו"ח פריכא, מ"מ אליו תשמעון, והנה הוא פגם בתורה שבע"פ, ונראה לומר שגם זה נסתעף מחטא העגל שהי' פגם בתורה שבכתב כנ"ל, ושתי התורות שבכתב ושבע"פ תורה אחת היא, ע"כ מחמת פגם התורה שבכתב נסתעף כח רע שמשך אותם לפגם תורה שבע"פ, ולפי"ז מובן הא דביום פקדי במרגלים ופקדתי עליהם חטאתם של עגל, שהקשינו הלוא אין שיעור וטומאתן שוה אין מצטרפין, דמאחר שזה נסתעף מזה שוב בני בקתא חדא נינהו:

י״טולפי האמור י"ל בענין בית שני שנחרב בשביל שהי' בהם שנאת חנם, ובמהר"ל בס' הנצח הטעם דמקדש שני הי' בזכות כנס"י ובשנאת חנם פגמו בכנ"י עיי"ש, ולפי דרכינו יש להוסיף בה דברים, דהנה יש להבין מאחר שהיו עוסקים בתורה ועבודה וגמ"ח כבש"ס פ"ק דיומא למה לא הגינו עליהם שלא יבואו לידי שנאת חנם, ועוד מאחר שהיו צדיקים גמורים שלבם ברשותם, למה לא שלטו בנפשותם להטותם להיות אוהבים זא"ז היפוך משנאת חנם:

כ׳ונראה דכמו שהגדנו לעיל בענין חורבן בית ראשון שהי' בשביל שהי' בהם שלשה עבירות החמורות, שכל זה נסתעף מחטא העגל שהי' פגם בתורה שבכתב, וזה שהביאם אז לידי שלש עבירות כמו בעת חטא העגל, כ"כ י"ל שמחמת חטא המרגלים שהי' פגם בתורה שבע"פ כנ"ל נסתעף מזה בזמן בית שני שצצו האפיקורסים ומינים וצדוקין ובייתוסין שכפרו לגמרי בתורה שבע"פ, היינו שכחות הרעות שנשארו בקרב ישראל עוד מימי המרגלים שחטאם לא נסלח לגמרי, זהו שהטעה את לבם אחורנית בזמן בית שני לכפור בתורה שבע"פ:

כ״אומעתה יובן ענין שנאת חנם ששלט אז, דהנה ידוע דבתורה שבכתב יש להאומות ג"כ קצת אחיזה, שהרי תיכף בבואם לארץ כתבוה על האבנים שכל מי מהאומות שרוצה ללמוד יבוא וילמוד כבש"ס סוטה, אבל בתורה שבע"פ אין לאו"ה שום אחיזה, ובקה"ע דקריאת שם מסכתא מלשון מסך, שתורה שבע"פ יש בה ענין מסך המבדיל בפני האומות, וע"כ היא המאחדת את כל עדת ישראל תחת דגל אחד, והיא הגורמת התאחדות ישראל, ומובן ממילא דמחמת פגם כח המאחד דהיינו תורה שבע"פ נשתאב בקרבם כח רע להיפוך כטעם הזוה"ק בטומאת מת, והוא שהביא רוח עועים בקרבם וגרם שנאת חנם, ופגם תורה שבע"פ זה עצמו הוא שסיבב חורבן הבית כידוע מענין בריוני שהיו שם שלא הטו אוזן לדברי חכמים שאמרו נעביד שלמא בהדייהו כבש"ס גיטין, ואף שגם הבריונים לפי הלך רוחם וכוונתם חשבו לטובה, לחוס על קדושת המקדש ועל כבוד שמו ית"ש ועל ישראל שלא ימשלו עליהם הרומיים הרשעים והמזוהמים, מ"מ הי' להם לשמוע לדברי חכמים, ואפי' אומרים לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וכל אלה נסתעף מחטא המרגלים שפגמו בענין זה:

כ״בוכנראה שמה' היתה זאת להביאם לידי נסיון זה, ואם היו עומדים בנסיונם וקיימו בעצמם כוף אזנך לשמוע דברי חכמים, הי' זה תיקון על חטא הקדום, והי' נעשה גמר התיקון, ונראה דגם בדורות אחרונים כן הוא כנראה בימינו אלה, שקודם גמר התיקון צריכין ישראל לעמוד בנסיון כמו אלה להשליך מנגד כל רעיונות ומחשבת האדם אף שנראה לו שזה דרכו מתאים להצלחה בזה ובבא, מ"מ יכוף אזנו לשמוע דברי חכמים, ואף כי בעוה"ר ירדנו פלאים מ"מ כיוצא בזה אמרו אין לך אלא שופט שבימיך:

כ״גקיצור הדברים שחטא מרגלים הי' פגם בתורה שבע"פ, ומזה נסתעף חורבן בית שני:

כ״דומעתה יובנו דברי רש"י בסמיכת פרשת מרגלים לפרשת מרים לפי שלקתה על עסקי דיבה ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר, דהנה מה שדיברה במשה על פרישתו מהאשה, אף שלא נעלם מהם שסדר קדושה ופרישה והבדלה הוא מעלה באדם ולא חסרון, ואפי' בן עזאי אמר נפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים ע"י אחרים, מכ"ש מרע"ה, ושכבר הי' לו שני בנים, כבר הגדנו שבאשר ראו שישראל אחר עמידתם ברום המעלות בעשיית המשכן והדגלים דומים למלאכי מעלה, פתאום נפלו ממעלתם והי' הנסיעה הראשונה כתינוק הבורח מבית הספר, ובתבערה ובקברות התאוה, והי' הדבר לפלא בעיניהם מאין היתה כזאת, ויצאו לדון שזה נצמח מפאת שמרע"ה נתעלה מעלה מעלה מהם ואין לו עוד חיבור עמהם, ע"כ אי אפשר שתאיר בהם כ"כ הארה ממשה, וע"כ נפלו ממדריגתם ובאו למה שבאי, וחשבו שהסתלקות חיבור מרע"ה מהם נצמח מפאת פרישתו והבדלתו מעניני עולם הגופני, ואלמלא פרישתו מאשה שהאשה היא חומרית הי' למרע"ה עדיין חיבור עם עולם החומרי ולא הי' כ"כ נבדל מכלל ישראל, ואף שלצורך עצמו של מרע"ה היתה הפרישה מעלה, מ"מ הי' צריך לבטל את תועלתו מפני תועלת ישראל, וזה שטענו הלוא גם בנו דיבר ה' ולא פרשנו מד"א, ומה"ט הוא כדי שיהי' להם חיבור עם ישראל להשפיע בהם מה שהשפיעו ענני כבוד בזכות אהרן ובאר בזכות מרים, עד שהודיעם השי"ת שאין להם ללמוד מהם למשה, כי נבואת משה היא ממקום גבוה הכולל הכל כחשיכה כאורה, ואין פרישתו מדרך ארץ פועל עליו כלל שעל ידי זה יסתלק החיבור עם ישראל, ומ"מ הדיבור שדיברו במשה אף שכוונתם לטובה ולתועלת לכלל ישראל, נחשב להם לחטא, כי הי' להם להשיב אל נפשם שכל מה שמשה עושה בודאי כך ראוי וכן יפה אף שבעיניהם לא הי' נראה ראוי, וכמ"ש אליו תשמעון אפי' יאמר על שמאל שהוא ימין:

כ״הומעתה יובן דמרגלים שפגמו בתורה שבע"פ ולא קיימו בעצמם אליו תשמעון אפי' שיאמר על שמאל שהוא ימין, הי' להם ללמוד מפרשת מרים, אבל ראו ולא לקחו מוסר, היינו שלא הסתכלו להבין לקחת מוסר מענין מרים:

כ״וולפי האמור יש לפרש ענין התנחומין בפרשת נסכים וחלה שעליהם רמז הכתוב לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך, דהנה ישראל אחר חטא מרגלים שנגזר עליהם להפיל אותם במדבר ונקבע בכי' לדורות, הרגישו מה שאבדו בחטאם אבידה אחר אבידה, נפילה אחר נפילה, עונש העגל, ועונש מרגלים, חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, הי' שבורי לב מאד, ויצא לבם כמעט כמתייאשים בידעם שנשאר אצלם רשימו מפגם תורה שבכתב ומפגם תורה שבע"פ המושך לשלש עבירות החמורות, ושלא להיות נשמע לדברי חכמים ושנאת חנם, לזה בישר להם שתי מצוות אלו מצות נסכים וחלה להיות מקבילים לשני סוגי חטאים, והיינו דהנה נסכים כוללים שלשה מיני צמחים סולת ושמן ויין, ושלשתם רומזים לתורה כמ"ש לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי וכתיב וחבל עול מפני שמן ודרשו ז"ל וחבל עול של סנחריב מפני עול תורה של חזקי', וידוע עוד ששמן הוא חכמה ואמרו ז"ל הרוצה להחכים ידרים וסימנך מנורה בדרום, וכבר הגדנו ששלשה אלה מקבילים לשלשת אבות, שמן לאברהם שהיו שתי כליותיו נובעות חכמה, וכתיב בי' ע"כ משחך ה"א שמן ששון מחביריך, יין ליצחק דכתיב בי' ויבא לו יין וישת, וידוע מ"ש בזוה"ק מאתר רחיקא קריב לי' והוא בסוד אלקי יצחק קו השמאל, סולת ליעקב כי סולת רומז לתורה כבמדרש נשא בנשיא לבני יששכר, סולת בלולה בשמן, נאה לתורה שתהא בלולה במעש"ט, הרי שסולת רומז לתורה, וידוע שהיא בתפארת מדתו של יעקב:

כ״זונראה עוד לומר שמקביל לשלשת חלקי התורה אוריין תליתאי תורה נביאים וכתובים, שמן שהיא חכמה לתורה, יין לנביאים שנביא הוא לשון דיבור, ויין מעורר הדיבור כמ"ש ותירוש ינובב בתולות ומשנכנס יין יצא סוד, סולת לכתובים, ודבר זה ידוע למבינים, ובזוה"ק חטה חט ה', וא"כ מצות נסכים מורה שישראל עודנה בכחם לעשות קרבן מצמחים שעדיין כח שלשת האבות ואוריין תליתאי אתם עמם להגביה להשי"ת, והוא תנחומין על מה שהיו כמתייאשים מחמת פגם אוריין תליתאי וכח שלשת האבות, וזה מורה שאין להם לייאש ועוד בכחם לרפא את הנהרסות חורבן בית ראשון:

כ״חמצות חלה הבאה מחמת גלגול העיסה שהוא קיבוץ קרטי סולת שהרי לא נולד בה דבר חדש אלא הקיבוץ, וזה מורה על כח כנס"י [ובזוה"ק חלה דא שכינתא] שאף שאינם נרצים כל אחד בפ"ע, מ"מ קיבוץ הפרטים מילתא הוא, ואף שאינם נרצים מצד הפרט יכולין להיות נרצים מצד הכלל עכ"פ, וזה תנחומין על פגם תורה שבע"פ שהביא לידי חורבן בית שני כנ"ל, ומורה שעוד היום יבוא עת בית ה' להבנות כבזוה"ק פ' פנחס שעתיד להיות בנין בית ראשון ובית שני יחד וזהו ששתי מצות אלו הם משמחים ומטיבים לב ישראל שיצא לבם והיו בוכים ועצבין על מה שגרמו לעצמם, ובשתי מצוות אלו המורה על עניינם שעוד כח עלומים כחם, ועוד יבא יום וירפא את מזבח ה' ההרום, יחליפו כח ייעפו ולא יגעו בעבודת ה', וזהו שבישר להם שיכנסו לארץ, שהכנסת ישראל לארץ הכוונה לתכלית הנ"ל, ולפי"ז מובן שיתר מצוות התלויות בארץ לא הי' די לשמח את לבם כמו שתי מצוות אלו:

כ״טולפי האמור יש לפרש נמי סמיכת פרשת ציצית וקדימת הלבן לתכלת, וחוטי הלבן הם ג' ותכלת א', דהנה ידוע דלבן מורה על אהבה, וי"ל דג' חוטי לבן מורים על שלשת האבות דבמדרש משל למלך שהי' לו שלשה אוהבים וכו' וקאי על שלשה אבות, שאף שכל אחד מהם הי' לו מדה מיוחדת מ"מ במדת אהבה כולם שוים לטובה שכולם נקראו אוהבים, וע"כ בזכותם זוכין ישראל לג' חוטי לבן המושכין אהבה ללב ישראל, ולעומת שהיו ישראל לבם דוה עליהם שבפגם חטא העגל אבדו מעלתם מג' אבות, ואף שנסלח להם מ"מ בחטא מרגלים נתקיים וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם, לזה בישר שעדיין זכות ג' אבות אתם, ובשבילם זכו למשוך אהבה בג' חוטי לבן ולזכות לאוריין תליתאי, ולהיות נשמר משלשה עבירות החמורות, וחוט א' של תכלת שמורה לכנס"י כבזוה"ק, הוא לעומת שהי' דוה לב ישראל עליהם על פגם בכנס"י תורה שבע"פ בחטא המרגלים באה מצות והתכלת שמורה שעדיין כח כנס"י אתם, ולעומת שנצטרפו חטא העגל וחטא מרגלים פגם תורה שבכתב ופגם תורה שבע"פ לקיים וביום פקדי ופקדתי כנ"ל, נצטרפו לעומתם ג' חוטי לבן וחוט א' של תכלת להיות כאחד כאמרם ז"ל והי' לכם לציצית מגיד שארבעתן מצוה אחת, ועם זה מובן מצות קדימת לבן לתכלת כעין תורה שבכתב לתורה שבע"פ, וכמו סדר החטאים שחטא העגל שהי' פגם בתורה שבכתב קדום לחטא מרגלים שהי' פגם תורה שבע"פ, כן סדר התיקון לבן קדום: