שם משמואל, שמיני עצרת ושמחת תורה כ״גShem MiShmuel, Shemini Atzeret and Simchat Torah 23
א׳שמח"ת
1
ב׳בילקוט דבר אחר וזאת הברכה זאת וזאת הן וכבושיהן לפי שהוא מקנתרן בראשו של ענין מזי רעב ולחומי רשף לפיכך הוא אומר בסופו אשריך ישראל, נראה לפרש דהנה כתיב ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך, והגיד כ"ק הרבי ר"ב זצללה"ה מפרשיסחא, דהנה הברכות לעולם באין מהכנעה ושבירת הלב וכמ"ש מגביה שפלים עד מרום, ומטבע האדם כשהוא מתברך וזוכה למעלה עושר וכבוד נצמח מזה התנשאות, ע"ז אמר והשיגוך היינו שהברכות ישיגו אותך במקומך הראשון כמו עת הקדום בהכנעה ושבירת הלב עכ"ד, ובודאי אם האדם מתנשא ומשיג גיאות מהברכות, והברכות אינן משיגין מקומם הראוי, זה הוא סיבה לסילוק הברכות רח"ל, והנה הכנעה וכו' היא כלי להכיל את הברכות ולהיות להם קיום, וע"כ זה נקרא כבושיהן, היינו כלי להכיל הברכה כפירש"י שעל המדרש פ' תולדות:
2
ג׳ויש לומר שזהו הענין שמקנתרן בראשו כדי שישראל בעצמם ישברו לבם בקרבם בשמעם את הסכנה המרחפת על פניהם, ומחמת זה יהיו כלים להכיל את הברכות, לפיכך הוא אומר בסופו אשריך ישראל וסיפא דקרא מי כמוכה עם נושע בה', והוא מורה על נצחיות הברכות כמו שה' נצחי כך הישועה ממנו נצחית, וכ"ז מחמת שישראל ממעטין עצמם וזוכין לכבושיהן של הברכות, וע"כ הסיום אשריך ישראל הוא מחמת שמקנתרן בראשו:
3
ד׳כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו, בזוה"ק ח"א (קמ"ח:) לויך ירננו מבעי לי' דהא ליואי אינון בדיחי מלכא וכו' אמר דוד בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך, ויש להבין המשא ומתן שהי' בזה ומה יתרון לדוד אם החסידים ירננו במקום לוים:
4
ה׳ונראה דהנה כ' בברית מנוחה, שהכהן כשהי' מרגיש בעבודת הקרבן שהבעלים עדיין לא עשו תשובה שלימה הי' מרמז להלוי שבשירה שלו ילהיב לב הבעלים לתשובה, ובפשיטות אינו מובן שקרבן יחיד אינו טעון שירה, ומוכרח לומר שלאו בשירה של אותו הקרבן, אלא בשירת היום של קרבן ציבור מיירי, והשירה היתה מגביהה את לב ישראל ומחברת אותם לאביהם שבשמים, ואז ממילא מתעורר לבו לעשות תשובה, הא למה זה דומה לאיש חוטא למלך כשמקרבן אותו למלך בעוד אינו כדאי מחמת זה עצמו נכנע לבבו הערל, והנה מ"מ עדיין יש לחוש שמא ע"י הקירוב יגרום לו גיאות ועוד יגרע יותר, כיוצא בו אור שנברא ביום הראשון שנגז שלא ישתמשו בו הרשעים, וכמו שדברנו בה הרבה פעמים שזה האור הוא אהבה רבה שהרשעים לא יקחו אותו לאהבה חיצונית, וכענין זה יש חשש בהשירה, ונראה שזה מתוקן מחמת שהלום הם המשוררים שלוים הם מדת הדין מדת הצמצם, שהיתה במדה ובמשקל, שלא תגרום ח"ו דברים שאינם ראוים:
5
ו׳ולפי"ז יתפרש המשא ומתן שדוד ביקש וחסידיך ירננו, היינו שאהבת השיר תהא מתפשטת יותר מכפי הצמצום, עד שתהי' בכחה לעורר אפי' אותם הישנים בשנת אולת יותר מדי, ובהכרח שכחות הרעים ורוח הטומאה יעבור מן הארץ, וביקש שעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך, ונתרצה לו השי"ת שכן יהי' לעתיד, ואז בהכרח שאפי' הפחות שבפחותים מישראל יעשה תשובה מחמת כח שירה זו:
6
ז׳והנה שמ"ע הוא רומז לעתיד, וכינור של ימות המשיח של שמונה נימין, ע"כ מזכירין כתוב זה בהקפות:
7
ח׳בספרי ומראש הררי קדם מלמד שהררי יוסף קודמים להררי מקדש, והררי מקדש קודמים להררי ארץ ישראל, נראה לפרש דהנה מדת יוסף היא שמירת הברית, ומדת המקדש היא הכנעה, כמו שאנו אומרים בתפלה לעלות ולראת ולהשתחוות לפניך, והשתחואה בפישוט ידים ורגלים היא הכנעה, הרי שזה התכלית, ומדת א"י היא תשוקה אלקית, כי ארץ נקראת בשביל שרצתה לעשות רצון קונה, נמצא א"י היא רצון ישראל שאין להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים:
8
ט׳ומעתה יובן הרמז של שלשה מיני הרים אלו, כי הרים הם לשון התרוממות, כבמדרש מטות בפסוק ולא ממדבר הרים, ושלשה מיני התרוממות בישראל, א) מחמת שמירת הברית שלא נמצא זה בכל העולם כי אם בישראל, ולזה רמז הררי יוסף, ב) מחמת שישראל מקטינים א"ע ומתבטלים לרצון אביהם שבשמים, שלא נמצא כמוהם בכל העולם, כמ"ש מהר"ל שאף שנמצא באומות ג"כ שומרי קצת מצוות הם רק אתם שהשכל מחייב ולא מצד התבטלות, וזה הרמז בגמ' דמא בן נתינה שמו, דמא מלשון מחשבה, בן נתינה בהשכל מחייבו ונותן כן במחשבתו עכ"ד, ג)מחמת שישראל אין להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים כמ"ש אני לדודי ועלי תשוקתו, וזה שבספרי שהררי יוסף קודמים, שבלתי שמירת הברית איננו כלום, ואי אפשר להקטין עצמם לרצון השי"ת באמת, והררי מקדש קודמים להררי א"י שאי אפשר שתהי' באיש תשוקה אלקית טרם הכנעתו ויבטל דעתו ויקטין עצמו תחילה לרצון הש"ת, כי אין שתי תשוקות יכולין להיות באדם, ורמז לזה אין אדם דר עם נחש בכפיפה, וכבר אמרנו שזה שרמזו קסרי וירושלים אם יאמר לך אדם ישבו שתיהן אל תאמין, קסרי היא תשוקות חיצוניות וירושלים היא תשוקת קדושה:
9
י׳ונראה שזה ענין ימים הקדושים דירחא שביעאה, ר"ה הוא מרחוק ה' נראה לי וכבר דברנו בו, והוא יום הדין, וכמו דיין שצריך להיות נבדל מבעלי דינים, אך ביוהכ"פ מתחילים ימי הדיבוק למעלה, והנה יוהכ"פ הוא כפרה על פגם הברית, וכבר דברנו בהו"ר שנעילת יוהכ"פ היא חותם אותיות חומת ציון גמטריא יוסף, ויוצאין כל ישראל בדימוס, ונחשבין שומרי ברית, וזה לעומת הררי יוסף, סוכות הוא הביאני המלך חדריו דוגמת המקדש, הו"ר גמר ימי הסוכות הוא חותם אותיות חומת ירושלים, וזה לעומת הררי מקדש, שמיני עצרת הוא זמן יחוד ישראל באביהן שבשמים ונתקיים בישראל אני לדודי ועלי תשוקתו, זה לעומת הררי א"י, הרחמן יזכינו לראות את שלשת ההרים אלו בגדולתן מהרה:
10