שם משמואל, שופטים א׳Shem MiShmuel, Shoftim 1
א׳שנת תר"ע
1
ב׳במ"ר אר"י שני דברים בימינו של הקב"ה צדקה ותורה, צדקה דכתיב צדק מלאה ימינך תורה דכתיב מימינו אש דת למו שני דברים בידו ואלו הן הנפש והדין, הנפש דכתיב אשר בידו נפש כל חי והדין דכתיב ותאחז במשפט ידי, אמר הקב"ה הנפש והדין נתונים בידי שמרו את הדין ואני אשמור נפשותיכם הוי שופטים ושוטרים ע"כ, להבין זה, דהנה במנחות (ל"ו:) ידך זו שמאל שנא' אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים וגו', אך יש להתבונן מה הוא הענין למעלה ימין ושמאל, ויש לומר עפ"י דברי הגמ' לעולם יהא שמאל דוחה וימין מקרבת, כ"כ י"ל למעלה שמנהיג העולם בשתי מדות האלו, עפ"י מה ששמעתי מכ"ק אאמו"ר זצללה"ה שכפי ההנהגה מלמעלה מתעורר לב האדם להתנהג ג"כ במדה זו, וע"כ בר"ה שהוא זמן דין והרשעים נכתבים ונחתמים כו' זה גורם התעוררות בלב האדם לדחות הרע מעליו, עכתדה"ק, וזה שמאל דוחה כדי שעי"ז יבא אח"כ ימין המקרבת כי לעומת שאדם מואס ברע ומדחהו מעליו, מקרבין אותו אח"כ מן השמים, דזה יוהכ"פ וסוכות, וכתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, שמאלו וגו' ר"ה כנ"ל שמאל דוחה, וימינו תחבקני היא סוכות, אך הנה הנהגה זו תתכן בעוד שהאדם איננו כל כך מדובק לחלקי הרע, אז בכחו לדחות הרע מעליו, אבל באם הוא מדובק לחלק הרע עד שכמעט נעשה הוא והוא דבר אחד, אז אין בכחו לדחות הרע ממנו, וע"כ אז מתנהג השי"ת במדת ימין מקרבת שע"י שמקרב את האדם כמו שהוא ושולח בו נצוצי קדושה לעוררו מתרדמתו, ואז ע"י ימין מקרבת יכול אח"כ האדם לדחות הרע מעליו שיהי' אז בחי' שמאל דוחה, ולבוא אח"כ שוב לידי ימין מקרבת, וז"ש במ"ר צדקה ותורה בימין כי צדקה היא השפעה מלמעלה למטה כמו העשיר הנותן צדקה לעני אף שאין מגיע להעני מהעשיר כלום, כ"כ למעלה הקב"ה נותן לאדם השפעה ברוחניות וגשמיות וזה ימין מקרבת כדי שע"י כך ישוב מדרכו כנ"ל, וכן תורה בימינו של הקב"ה כי באמת האדם אין לו שום שייכות להתורה וכמאמר הש"ס יבמות (ק"ה:) וכי הגון הי' משה ללמוד תורה מפי הגבורה, וזה נותן התורה בלשון מתנה, וזהו הפי' צדקה ותורה בימינו, והנה הנפש קודם שירדה לעולם היתה עומדת למעלה בכבודו של עולם ורק נדחתה לזה העולם למען תפריד את חלקי הרע מנפש הבהמית ולזככה עד שתהא ראוי' לקנות מקום ג"כ למעלה, וזה שמאל דוחה כדי שע"י כך תהי' הימין מקרבת, וזו כעין הדין בר"ה כנ"ל, וזהו שהנפש והדין ניתנה בשמאל:
2
ג׳ובזה יובנו דברי הזוה"ק שבאדרא רבה (קל"ב:) קם ר' יחזקי' שרי ואמר אני לדודי ועלי תשוקתו מי גרם שאינו לדודי משום דעלי תשוקתו, ובאדרא זוטא (רפ"ח.) אני לדודי ועלי תשוקתו כל יומין דאתקטרנא בהאי עלמא בחד קטורא אתקטרנא בי' בקב"ה ובגין כן השתא ועלי תשוקתו, הרי שמחולקים איזה קודם אם אני לדודי קודם או עלי תשוקתו קודם, אך לפי הנ"ל שניהם אמת שמקודם מקרבין מן השמים ועלי תשוקתו ואח"כ נעשה אני לדודי כי אחר התקרבות הימין דוחה השמאל כל הרצונות דהאי עלמא ולא נשאר כי אם רצון אחד לה' וזה אני לדודי ושוב אח"כ עלי תשוקתו, וזה אלול שאז"ל בר"ת אני לדודי כי אלול הם ימי רצון מלמעלה למטה כי רוצה ר' בעמו ישראל וזהו אני לדודי מי גרם שאני לדודי משום שדודי לי ואח"כ בא ר"ה שהוא בחי' שמאל דוחה, וזהו משום שאני לדודי לכן אח"כ בסוכות עלי תשוקתו, וכעין זה בשבת שאיננו שמאל דוחה מקודם ואח"כ ימין מקרבת רק כמו שאומרים בקבלת שבת ימין ושמאל תפרוצו ובזמירות ימינא ושמאלא ובינייהו כלה שהימין ברישא ואח"כ מצד גודל קדושת שבת האדם מכיר בעצמו האיך עדיין הוא רחוק וזו שמאל כנ"ל:
3
ד׳ולא תקים לך מצבה, מצבה אבן אחת מזבח אבנים הרבה, ואעפ"י שמצבה היתה אהובה בימי האבות עכשיו שנאה מאחר שעשאוה חק לע"ז, והק' הרמב"ן שהכנענים גם במזבחות היו נוהגין, ונראה דהנה כתיב ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר הי' דבר ד' אליו לאמר ישראל יהי' שמך, הרי שאבני המזבח הן בדוגמת שבטי ישראל שהם כולם כאיש אחד, וזה שסיים הפסוק ישראל יהי' שמך ששם ישראל הוא כולל כמ"ש בתקה"ז שיר בשמאלא ואל מימינא, להורות דעבודת ישראל במזבח להשי"ת היא אף שיש לכל אחד בחי' בפ"ע אעפ"כ נעשים כולם כאיש אחד, דפרט לא יוכל בשום אופן לגשת אל השי"ת, דכמו שהשי"ת מאיר לכל העולם כולו בהשוואה אחת, כ"כ א"א לגשת אל עבודתו רק כלל לא פרט, והוא שיהי' הכלל כולו כאחד לא נפרדן זה מזה, וזה רמז במזבח שכל האבנים יחד נעשו מזבח אחד, אבל מצבה שהיא אבן אחת נאסרה לבנ"י להורות שא"א שתהי' עבודתם מצד הפרט רק מצד הכלל, אך כ"ז הוא עכשיו, אבל בימי האבות שכל אחד מהם הי' כלל וכמ"ש אחד הי' אברהם, וביעקב כתיב שבעים נפש, לא נפשות, ובמדרש וישלח פרשה ע"ז מה הקב"ה כתיב בי' ונשגב ד' לבדו אף ביעקב כתיב בי' ויותר יעקב לבדו, ע"כ היתה מצבה אהובה בימי האבות, אך אח"כ שהכנענים עשאוה חק, והם איננם כלליים שהם ענפין מתפרדין, כמ"ש בעשו שש נפשות, להם שייך מצבה, וזהו אשר שנא ד' אלקיך, כי אחד לא שריא אלא באחד:
4
ה׳ובזה יובן המ"ר בשש מעלות לכסא שלמה, חמישית לא תקים לך מצבה יע"ש, ולכאורה בלתי מובן מה ענין זה למלך, אך להנ"ל יובן דמלך הוא מאחד את כלל ישראל והמלך הוא מצד הכלל ונאמר ויהי בישרון מלך בהתאסף וגו', וע"ז הי' הכרוז לא תקים לך מצבה להורות לו דעת דכל ענין מלכותו הוא רק מצד הכלל ולא יתגאה על הציבור ולא יהי' פרט בפני עצמו, ויהי' כמו הלב בתוך האברים שלא יתכן הלב לבדו בלתי האברים, וכמ"ש הרמב"ם שלבו לב כל העם:
5
ו׳במ"ר שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ למנות להם מלך למחות זרעו של עמלק ולבנות להם בהמ"ק מינו להם מלך ומיחו זכרו של עמלק ולמה לא בנו להם בהמ"ק שהיו ביניהם דלטורין, ע"כ, הענין, כי א"י הוא מאחד את כל גופות ישראל, והמלך הוא מאחד את הנפשות ובהמ"ק הוא מאחד את הנשמות, ועמלק הוא נקרא קוצץ והוא המפריד בין הדבקים, בין י"ה לו"ה כמ"ש כי יד על כס י"ה, וע"כ קודם בנין בהמ"ק שהוא המאחד את הנשמות בשורשם בעלמא דאיתכסיא, ה' הראשונה שבשם הוי' ב"ה, היו צריכין למחות זרעו של עמלק, ולכך כשהיו ביניהם דלטורין שהוא היפוך סוד בנ"י ועי' בגבורות ה' פי"ט בפי' אכן נודע הדבר, ע"כ לא נבנה בהמ"ק, ובזה יש להבין מה שבשעה שאמר דוד אתה וציבא תחלקו את השדה יצאה ב"ק רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות, ואח"ז אלמלא קיבל דוד לשה"ר לא נתחלקה מלכות בית דוד ולא נחרבה בהמ"ק ולא גלינו מארצינו, כי באם לא הי' דוד מקבל לשה"ר הי' מתקן את חטא הדלטוריא שהי' אז נמצא בישראל, והי' הכל בשלימות, עד שלא הי' יכול להיות שום שינוי בזה:
6
ז׳ג' אזהרות נאמרו במלך, כסף וזהב, סוסים, אשה, ר"ת כסא, וזהו כסא המלוכה, וכל איש ואיש הוא עולם קטן בפ"ע והענין הזה ישנו בכל איש ואיש, שיהי' מלך ומושל על כל חושיו וזהו רק ע"י שאיננו פוגם בג' אלה היינו גוף ונפש ושכל, כסף כנגד השכל כמ"ש מהר"ל, בפי' בכל מאודך, סוס כנגד הנפש שמתגאה, אשה כנגד הגוף, והעצה להנצל מזה הוא כמו שנא' במלך וכתב לו את משנה התורה הזאת, כ"כ בכל איש ואיש ע"י לימוד התורה בתמידיות, כמו שנא' במלך וקרא בו כל ימי חייו:
7
ח׳מלך הוא המאחד את העם להיות כולם אחד, וכעין זה הוא ר"ה, ע"י אחדות באין למלכיות, כמ"ש בזוה"ק בשלח על פסוק בתוך עמי אנכי יושבת, אך האיך באין לידי אחדות באמת שיהי' כל אחד מובלע בתוך הכלל הוא ע"י שכאו"א מבטל דעתו ורצונו מפני רצון השי"ת, וע"כ כולם פונים אל הנקודה האחת המאחדתם וזה אלול שקודם ר"ה, אלול מלשון רופאי אליל שיהי' בעיני עצמו כלא:
8
ט׳שמע ישראל וגו' אפי' אין לכם אלא זכות ק"ש בלבד כדאי אתם שיושיע אתכם, הענין דק"ש היא קבלת עול מלכות שמים ואף שהאדם רואה שכמה פעמים קבל עליו עומ"ש ולא נעשה מזה כלום, אעפי"כ לא יושפל בעיני עצמו, רק להתחזק ולהתחיל מחדש, וזהו כחם של ישראל להתחיל מחדש, וזה אינו בעכו"ם כי הם שלמים בעצמם, ועשו מלשון עשו ונגמר משא"כ יעקב מלשון עקב שקטן בעיני עצמו ומתחיל מחדש, וכמ"ש היהודי הקדוש זצללה"ה שבכל יום כנגד אתמול הוא כדמיון יהודי לגבי גוי, וזה זכות ק"ש והבן:
9
י׳וכן בר"ה בזכות זו הקבלה שאדם מקבל על עצמו להיות טוב מכאן ולהבא ואינו משגיח על זה שכבר קיבל בשנה העברה ולא נעשה מזה כלום, רק מאמין שמעתה יהי' טוב, בזכות זה זוכין בדין, אך צריכין לראות שתהי' הקבלה באמת ובלב שלם, וכמו שאמר הרבי ר"ב זצללה"ה צדק צדק תרדוף, שתרדוף הצדק באמת ואמונה, וזהו על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת שיהי' דן את יצרו באמת והבן:
10