שם משמואל, שופטים ד׳Shem MiShmuel, Shoftim 4
א׳שנת תרע"ו
1
ב׳שופטים ושוטרים תתן לך וגו', רבותינו ז"ל פירשו תתן לך לכל אחד ואחד, בכל שעריך היינו שערי הלב, וברח"ו שחמשה חושים הם, ראי', שמיעה, ריח, טעם, מישוש, והם חמשה שערי הלב, שכל החושים מובילים את הרגשותיהם ללב עכ"ד, ונראה שגם באדם הפרטי שייך שני הדברים שופטים ושוטרים, ששופטים הוא השכל שבאדם השופט את כל תהלוכות האדם אם הוא ראוי ונוטה לצד הקדושה ונוכח ה' דרכו, או ח"ו להיפוך, אך עדיין אין זה מספיק כי אף שהשכל משכיל מה לרחק ומה לקרב, צריכין עוד שהלב יכניף את טבעו ויהי' נשמע להוראת השכל, וזהו ענין שוטרים שבאדם הפרטי:
2
ג׳ונראה עוד לומר דאף שהחושים הם חמשה במספר, מ"מ יש חוש הכולל שממנו מתעוררים ומסתעפין כל החושים, ויש לומר שכנגדם הם ששה לאוין הנפרטים בפרשה, לאו הראשון הוא לא תטה משפט וכבר אמרנו שאין הפירוש שבמזיד יזכה את החייב, ויחיוב את הזכאי שזה נקרא גזלן, אלא הפירוש שאיננו מדקדק בשכל הישר עד מקום שידו מגעת ואינו רוצה להתייגע ולעייין היטב, וכן באדם הפרטי בענין דקדוק הראוי מבלתי ראוי, ע"כ איננו רואה נכוחות ומביאהו להטות משפט, והנה זה מתיחס לקילקול חוש הראי' של עיני השכל, ויש לכוון עוד יתר הלאווין ליתר החושים בכמה אנפי אבל אין להאריך בזה דוק ותשכח, אך לאו הששי לא תזבח וגו' אשר יהי' בו מום, ובאדם הפרטי הוא מאן דיהיר בע"מ הוא, וגסות הרוח הוא כולל קילקול כל החושים כולם, והוא לעומת חוש הששי שכולל כל החושים כנ"ל:
3
ד׳והנה אין דנין בשבת ולפי הרמז באדם הפרטי, בשבת אין צריכין להעמיק כ"כ לשפוט הראוי מבלתי ראוי, כי אור קדושת שבת מאיר ללב ישראל ואיש הרוצה להכיר ולהבחין, במעט עיון הוא רואה ומבין ונמשך ממילא אחר הראוי, ולעומת הששה לאוין הנ"ל יש בשבת שלש סעודות, ותפילה יתירה היא תפלת מוסף, וקריאת התורה, והם חמש מקביל לחמשה חושים, וקידוש היום הוא מצוה הששית מקביל לחוש הששי שכולל הכל, ויודע שקידוש הוא בחכמה שהיא ראשית וכוללת הכל, ובכלל קידוש הוא הבדלה כאמרם ז"ל זכרהו בכניסתו, וזכרהו ביציאתו, ואין להאריך עוד:
4
ה׳ולפי דברנו אלה יש להמשיך הרמז גם בפרשה שלפנינו כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם, בין דין דין, בין נגע לנגע, דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה', שיש בו רמז גם לאדם הפרטי אשר טח מראות עיניו, מלהכיר ולבחון את מעשיו ולהיות ממארי דחושבנא, אם עכ"פ עוד עומד בספק ועדיין איננו מכת השמים חושך לאור ואור לחושך ודרכם ישר בעיניהם, אלא לבו דופק עליו, ואינו יודע ליתן חשבון צודק לנפשו, וע"ז נאמר כי יפלא ממך דבר למשפט וגו', ע"ז אמר הכתוב וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה', והיינו עפ"י מה שהגדנו במק"א כי עולם שנה נפש הם בבחי' אחת, ומובחר שבעולם הוא מקום המקדש, ומובחר הזמן הוא שבת ומועדי ה', וע"כ אמר הכתוב שעכ"פ שבת שהוא מובחר הזמן הוא לעומת המקום אשר יבחר ה', ואל יעבור עליו השבת בהבל וריק אלא אז יתבודד ויחשוב חשבונו של עולם, ואור קדושת שבת יאיר את עיניו להכיר את מעשים הנרצים מבלתי נרצים, ויתקיים בו ודרשת ויגידו לך את דבר המשפט, ואולי מטעם זה חייב אדם לקביל פני רבו בזמנים המקודשים כאמרם ז"ל ר"ה (ט"ז:) מכלל דבחודש ושבת בעי לי' למיזל, כי בזה מקיימין עכ"פ וקמת ועלית ודרשת:
5
ו׳במדרש ואמרת אשימה עלי מלך, א"ר יהודה ברבי אלעאי על שלשה דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, ואלו הן למחות זכרו של עמלק, ולמנות להם מלך [נראה שצריך לגרוס להיפוך למנות להם מלך ולמחות זרעו של עמלק כמו שהוא בש"ס וכן משמע בסמוך] ולבנות להם בהמ"ק, ומינו להם מלך ומיחו זכרו של עמלק, ולמה לא בנו להם בהמ"ק, שהי' ביניהם דילטורין וכו', ויש להתבונן למה יהי' עון הדילטוריא מעכב בבנין בהמ"ק יותר משאר עונות:
6
ז׳ונראה דהנה הא דלמחות זכרו של עמלק קודם לבנין בהמ"ק, יש לומר הטעם כי בהמ"ק הוא פנימית של ישראל כמו הלב הוא פנימיותו של האדם, וע"כ נקרא בהמ"ק לב כבמדרש איכה בהפתיחה סי' ט"ז זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך, זה בהמ"ק כד"א והיו עיני ולבי שם כל הימים וכן איתא במדרש שבהמ"ק נקרא לבנון מפני שהוא לבן של ישראל:
7
ח׳והנה מה שעמלק עונשו חמור יותר ויותר מכל הגוים שהרעו לישראל יותר ממנו, ומבני בניו של נבוזראדן למדו תורה בבני ברק, אבל עמלק נצטוינו למחות את שמו, ובפדר"א שנשבע הקב"ה בכסאו שלא יקבלו גרים מעמלק, כבר דברנו בטעמו של דבר, ויש לומר עוד בלשון אחר כי כל הגוים המציקים והמריעים לישראל לא היו אלא בחיצוניות כמ"ש רש"י בחוקותי בפרשת התוכחה, ולא הי' להם שליטה בפנימית, אלא במה שבגלוי, כמו מהותם שהם חיצוניים, וכמו כל הטמאות אינן מטמאין אלא מה שבגלוי, ובית הסתרים אינו מקבל טומאה, מפני שמהות הטומאה היא רק בגלוי וטומאה בלועה אינה מטמאה, ע"כ נמי אין לטומאה שליטה אלא במה שבגלוי, כן נמי כל כחות האומות באשר מהותם שהם חיצוניים, ע"כ אין להם שליטה אלא נמי בחיצוניות, אך עמלק מהותו היא כח פנימי רע, כמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה מדברי פדר"א שהמשיל את שבת לכוס יין, ועמלק לכוס חומץ, והיינו משום ששניהם באין מפנימית ענבים, אלא חומץ הוא שנתקלקל עכת"ד, וע"כ עמלק הוא משונה מכל האומות שהם כחות חיצוניים לבד, ועמלק הוא כח פנימי רע, והוא היפוך משבת שהיא מעין עוה"ב עולם המצפון, וע"כ מתן שכרה לא עביד לגלויי, ולעומתה הוא עמלק פנימיות שנתחמצה ונתקלקלה, והיינו משום שהי' בו ניצוץ פנימי קדוש עוד מיצחק אבינו, והוא ברוע בחירתו הפכהו לרע, וע"כ הי' כחו גדול לחדור לפנימית ישראל להטיל בהן ארס וטומאה, כמו שמהותו היא פנימית, כן הי' לו כח לפגום את הפנימית, וזהו אשר קרך בדרך, וברש"י שהי' מטמאן במשכב זכור, ובכתבי האריז"ל שפוגם בשני שמות מספר ע"ב וקס"א גמטריא זכור, והם בפנים דאו"א עכ"ד, ע"כ לעומת כחו הגדול והפגם הפנימי שעשה, הי' גודל ענשו למחות את זכרו ושלא יקבלו גרים ממנו:
8
ט׳ולפי האמור שכחו של עמלק להטיל ארס ולפגום הפנימיות, יובן טעם שלמחות זכרו קודם לבנין בהמ"ק שהוא פנימית ישראל, כי לולא שנמחה זכרו מקודם בימי שאול ודוד [כבש"ס ב"ב (כ"א) בפסוק כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום, שזה הי' עמלקים] ועוד לא מצינו זכר עמלק בכתוב, לא הי' אפשר בהמ"ק להבנות שלא יתפגם ח"ו בארס של עמלק, ושלא תכנוס טמאתו במקדש:
9
י׳ולפי האמור יש לפרש נמי הא דעון דילטוריא הי' מעכב בבנין בהמ"ק, דהנה חטא דילטוריא הוא היפוך מעלת ישראל שהם בעלי סוד, היפוך ממהות האומות כבש"ס עירובין (ע"ה:) סתם גוי מפעי פעי, והדילטוריא הוא פוגם בסוד בני ישראל שהוא הפנימית, וכמ"ש מהר"ל בספר הגבורות במה שכשראה משה שהי' בהם דילטורין אמר אכן נודע הדבר, שהי' מתמה מה חטאו ישראל להיות נרדים בעבודת פרך יותר מכל ע' האומות, וע"כ כמו שמחיית זכרו של עמלק הי' מעכב בבנין בהמ"ק, כן חטא הדילטוריא, שבאמצעתו של חטא זה הי' מקום לחיצונים לחדור ולפגום פנימית ישראל ח"ו:
10
י״אואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך וגו' ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה, וזה קאי לימות המשיח, ובליקוטי התורה מהאריז"ל הקשה, שאחר שיבוא משיח ראוי שלא יהיו רוצחים כמשה"כ לא ישא גוי אל גוי חרב וגו', ואיך אמר ויספת עוד ג' ערים מלבד הראשונות, ותירץ כי כל זרעו של הבל נתחייבו מיתה, לפי שחטא במחשבה דאמא, וזה תיקונם שיהו נהרגים, ואם יבוא הקץ מחמת הזכות ויתקיים אחישנה בעוד שלא נשלם עדיין תיקון זרעותיו של הבל, ובאשר יעבור רוח הטומאה מן הארץ ולא יהיו רוצחי מזיד, יסבב השו"ת שיהרגו בשוגג ויתחייבו ההורגים גלות, ובאשר שישתלמו זרעותיו במהירות, לכן צריך להוסיף ג' ערי מקלט עכת"ד, ועדיין אינו מובן למה יהרגו ע"י אנשים הורגים בכדי שיתחייבו ההורגים גלות, ולמה לא ע"י סיבה אחרת כאמרם ז"ל כתובות (ל':) דין ארבע מיתות ב"ד לא בטלו, מי שנתחייב חנק טובע בנהר או מת בסורכונא וכו', ועוד אם הקץ בעתה, היתכן שלא תתקיים פרשה זו:
11
י״בנראה לפרש בהקדם דברי הש"ס מכות (י"ב.) ששלש טעיות עתיד שר של אדום לטעות, וכך אנו מזכירים בזמירות של שבת, יחשוב לו בצרה תקלוט כבצר, ומלאך כאדם בתוכה ינצר, ומזיד כשוגג במקלט יעצר, והנה יש לתמוה בשלמא שתי טעותים הראשונות שייך בהן טעות שיתחלף לו בצרה בבצר הואיל שהשמות קרובים, וכן שמלאך כאדם בתוכה ינצר שאיננו מפורש בקרא לאפוקי מלאך, יש מקום לטעות, אבל מזיד כשוגג, דמפורש בקרא במקומו וכי יהי' איש שונא לרעהו וגו' ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת, א"כ ממ"נ אם ידע מפרשה של ערי מקלט, ידע בהכרח שאין קולטין את המזיד, ואם לא ידע, מהיכא תסיק אדעתי' מציאת ערי מקלט כלל:
12
י״גונראה דהנה ידוע דעשרה כחות הנפש הן שבעה במדות, ושלשה בשכל, וכנגדן נתנסה אברהם אבינו בעשרה נסיונות ועמד בכולם, והיינו שנשתלם בכל עשרה כחות הנפש, וכנגדן בטומאה הי' עשרה אומות בני כנען, שכל אומה החזיקה במדה מיוחדת בתכלית הרוע והקילקול, ואף שכולם נתקלקלו בכל מדות הרעות יחד, מ"מ כל אחת היתה מיוחדת במדה מיוחדת ושאר המדות היו נגררין אחרי', וע"כ אאע"ה שהי' שלם בכולם, היפוך עשר אומות אלה, זכה בארצם שיש בה עשר קדושות לעומת עשרה כחות הנ"ל, ואף שזכה בהן אאע"ה בברית בין הבתרים, קודם שנתנסה בכל העשרה הנסיונות, אין זה קושיא כי קמי שמיא גליא, שהי' שלם בכל עשרה כחות הנפש, ועתיד לעמוד בעשרה נסיונות, שהם רק לסימן על שלימותו, אבל שלימותו מקמי הכי הוה, ואיננו נצרך לסימן רק כלפי העולם, שידעו בשביל מה היתה חיבתו כ"כ לזכהו במה שזכה:
13
י״דוהנה בספרי ריש דברים בפסוק ובואו הר האמורי ואל כל שכניו, זה קני וקניזי וקדמוני, וברש"י הלשון עמון ומואב ושעיר והדברים אחדים, כי ישראל לא ירשו רק שבעה עממין, וקני וקניזי וקדמוני נתנו לעמון ומואב ושעיר ירושה, עד לעתיד שירשו ישראל גם שלשה אלה, ומבואר שהכוונה קודם חטא מרגלים היתה, ליתן לישראל תיכף כל העשרה עממין, אך כשחטאו במרגלים נשתנה מצב הדבר, ולא יזכו בהם עד לעתיד, ובטעמו של דבר למה תלוי זה בזה, כבר דברנו בו, ויש לומר עוד מילתא חדתא, היות אמרנו לעיל שעשרה עממין אלה הם כנגד עשר כחות הנפש, שבעה במדות ושלשה בשכל, ואברהם זכה בכולם מפני שנשתלם בכולם, ולעומתו ישראל שזכו בארץ ישראל, מפני שמוחזקת היא להן מאבותיהם, היו נמי צריכין להיות שלימים בצד מה עכ"פ בכל העשר כחות, כי הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם מתקיים עליהם וכו', ואף שלא הגיעו למעלת השכל של א"א שאצטגנונית גדולה היתה בלבו, שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו, והשיג בשכלו את האמונה ויחוד ה', ובזוה"ק ריש לך לך משלימת חכמתו של א"א עד להפליא ולית דין בר נש, מ"מ ישראל שבטלו את שכלם בעבור רצון השי"ת, זכו לעומתו למעלת השכל בשלימות, וכענין אמרם ז"ל במשרע"ה בזכות ויסתר משה פניו כי ירא מהביט, והיינו שביטל את כח ראייתו, זכה לעומתו לתמונת ה' יביט, כן נמי ישראל שכתוב בהן זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה (ירמי' ב' ב') ולא הי' עפ"י דרך השכל לילך ולהמית במדבר את כל הקהל הזה ברעב, וישראל שבטלו את שכלם זה, זכו לעומתם לשלימות השכל, ע"כ היתה הכוונה ליתן להם גם שלשה עממין שהם נגד השכל:
14
ט״ואך בחטא המרגלים שהלכו אחר שכלם ונתייראו מפני חוזק העם ואמרו נשינו וטפנו יהוו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה, ע"כ אבדו את מעלת השכל, ושוב לא הי' שייך להם לירש את שלשה עממין אלה, ובאשר ברשעת הגוים האלה הגיע עונשם להשמידם, נתנה הארץ ביד עמון ומואב ושעיר לשעתו, עד יהיו ישראל ראוין לה, וכמו המוסר נכסים ביד עבדו לשמרם, עד יגדל בנו הקטן, כמ"ש הרמב"ן בטעם שהיתה הארץ מאז ביד הכנענים, והנה מאז עד ימות המשיח לא הגיעו ישראל לשלימת מעלת השכל, ע"כ לא ירשו עדיין את ארץ שלשה עממין אלו, אך ישראל בגלות שאין אתנו לא נביא ולא חוזה ואין אתנו יודע עד מה, ועברו עלינו צרות מצרות משונות, וחשך העולם בעדנו ואנחנו בגלותינו דווין וסחיפין ומטורפין, ובכל זה אנו מבטלין את שכלנו לרצון השי"ת נגד הפחדים והאיומים הגדולים, זה עצמו הוא תיקון על חטא המרגלים, וכאשר יושלם התיקון בעת קץ, נזכה אז לשלימות מעלת השכל, מחמת ביטול השכל בגלותנו זה לרצון השי"ת, כמו ביציאתנו ממצרים בשביל ביטול השכל כמ"ש לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, ע"כ נזכה אז גם לשלשה עממין אלה:
15
ט״זולפי דרכנו זה יצא לנו טעם נכון מה שערי מקלט אינן קולטין אלא שוגגין, דהנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד בטעם קליטת ערי הלוים, משום דרוצח שחטא בחיים אין לו חיים מצד עצמו ואבד את חיותו, אלא בהסתפח אל הלוים שואב חיים באמצעות הלוים עכ"ד, ויש להוסיף ולומר היות שכל ענין הלוים הוא דביקות כידוע, שלשון לוי נגזר מן ילוה, שהוא חיבור ודביקות, שהוא תוספת חיות, ע"כ בכחם להשפיע גם חיות לזולתם, והנה ידוע שמקומו של אדם למטה הוא שורשו גם למעלה, וכבר הגדנו זה בשם כ"ק זקיני האדומו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק, וע"כ ערי הלוים שורשם נמי כמדת הלוים, וע"כ חבורת לוים שהיו דרים במקום אחר זולת עריהם, אינם קולטים מפני שהמקום גורם, והנה באשר ישראל אז לא הגיעו למעלת שלימות השכל, וע"כ בארץ שבעה עממין לבד זכו ולא בשלשה שהם לעומת מעלת השכל, וע"כ ערי מקלט שהופרשו מהן יש בהן נמי רק חיות ממעלת המדות ולא החיות ממעלת השכל, וע"כ אינן נותנין תיים רק למי שפגם במעלת הגוף והמדות דהיינו שחטא בשוגג שלא נפגם השכל אצלו אלא החטא והפגם הוא במה שלא הי' מצד עצמו נמשך להיפוך משפיכת דמים, כי השלם בגופו ובמדותיו, אין האברים שלו נמשכים מעצמם אף בלי הוראת השכל לדבר שאינו ראוי, וכמו שהגיד כ"ק זקיני האדומו"ר הגדול מקאצק זצללה"ה בפסוק וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו, כי באשר באמת לא היתה ראוי' השחיטה, ע"כ לא היתה ידו נמשכת לזה מעצמה, אלא הי' צריך להכריחה ולשלוח אותה, עכ"ד ודברי פח"ח, וכן נמי במי ששפך דמים בשוגג הוא פגם בגופו ובמדותיו ולא בשכלו, ע"כ לאיש כזה הוא תיקון ערי המקלט ששורשן בחיות הגוף והמדות, אבל מזיד שפגם בחיות שכלו, אין ערי מקלט מועילים לו שאין בהן חיות מעלת השכל כנ"ל:
16
י״זוממוצא הדברים יש לומר דזה דווקא שש ערי המקלט שהופרשו מארץ שבעה עממים שאין בהן שליטת מעלת השכל, אבל שלש ערים שעתידין לפרוש מארץ קני קניזי וקדמוני, שבהם שלימת מעלת השכל, הם יקלטו גם מזידין, הגם כי מזיד ממש אי אפשר שהרי בר קטלא הוא, מ"מ באופן שאיננו בר קטלא כגון מזיד ולא אתרו בי' וכדומה שוב תהי' לו כפרה גמורה בערי מקלט העתידין:
17
י״חולפי האמור יש לפרש טעות שר של אדום שיחשוב שלעתיד אף ערי מקלט הקודמין, שהופרשו מארץ שבעה עממים נמי יהיו קולטין מזידין, והקרא דמפורש דאין קולטין מזידין, הוא רק בזה"ז, ולעתיד כל תשע ערים יהיו קולטין אף מזידין, וזה טעות שרק השלש שעתידין להופרש מארץ שלשה עממין יהיו קולטין מזידין ולא שש הקודמין, שבצר היא מכללן:
18
י״טויש עוד לומר בחטא הידוע שהוא כאלו שופך דמים, ובזוה"ק בכמה מקומות שתשובה אינה מועילה לזה, ובקצת מקומות, אלא תשובה מעליא מעומקא דליבא, ואיתא בספה"ק הטעם והובא נמי בהקדמת אגלי טל, מפני דחטא זה פוגם במוח ותשובה היא בלב כמ"ש (ישעי' ו' י') ולבבו יבין, וא"כ הפגם גבוה מהתיקון, ולפי"ז ערי מקלט אלו העתידין שהן חיות שלימת המוח, יהיו מקלט וכפרה לחטא זה נמי אף למזידין שהרי אינו בר קטלא ממש:
19
כ׳ולפי האמור מובן בפשיטות צורך שלש ערי מקלט אף אחר גמר התיקון שלא יהיו עוד רוצחים בעולם ולא ישא עוד גוי אל גוי חרב, כי על חטא זה שאינה מועילה תשובה פשוטה, ובני עלי' שזוכין לתשובה הנדרשת הם מועטין, ובכן מרבית הנכשלים בעון זה, במה יתוקנו קודם ביאת המשיח, ובהכרח שיתוקנו אז ע"י ערי המקלט העתידין:
20
כ״אומעתה נבוא ליישב דברי האריז"ל שהקשינו לעיל על דבריו שאף שיהיו נהרגים, למה יהרגו ע"י אנשים הורגים, ולמה לא יהי' כמו שאמרו ז"ל דין ארבע מיתות ב"ד לא בטלו, ולפי דרכנו זה יבוא אל נכון, שהשי"ת יסבב סיבות שיהרגו ע"י אנשים שנכשלו בחטא הידוע, למען יתכפרו בגלותם על חטא הידוע הקדום, ובודאי אפי' אותם שכבר מתו בלא תשובה כלל מחטא זה, יביאם השי"ת אז בגלגול ויסבב סיבות כנ"ל, למען יתכפרו בערי מקלט העתידין, ובלאו סיבות אלו מאין ידעו שצריכין לכפרה שיבואו לערים האלו להקלט, ע"כ יפה כתב האריז"ל שמשום שיהי' מזרעו של הבל שצריכין תיקון ההריגה, יסובב שיהרגו ע"י אנשים הנכשלים האלו:
21
כ״בויש ליישב נמי קושיא השני' שהקשינו אם יהי' הקץ בעתה היתכן שלא תתקיים פרשה זו, ולפי דרכנו יש לומר שאחר שישיגו ישראל מעלה הגדולה שיהיו כולם נביאים כמ"ש (יואל ג' א') ונבאו בניכם ובנותיכם, אז לא יהי' צורך סיבת ההריגה, אלא עפ"י נבואה ורוה"ק יתוודעו מי המה האלה הצריכין כפרה ע"י ערי מקלט העתידין, ומעצמם יבואו תוך ערים האלו להקלט, אך בודאי תיכף בביאת המשיח לא יתקיימו כל יעודים הטובים בפעם אחת, כמ"ש בירושלמי ברכות פ"א, דגאולתם של ישראל תהי' קמעה קמעה ולא בפעם אחת, ובודאי כל יעודים הטובים כן, ויתכן שענין נבואת בנים ובנות יתאחר עד שיהיו ראוין לה, וע"כ בתחילת ביאת המשיח לא יהי' צורך לערי מקלט אלה, ע"כ אסברה לה האריז"ל כשיהי' הקץ ע"י אחישנה ואז תיכף בתחילת ביאת המשיח יהי' צורך לערי מקלט אלה וע"י סיבות ההריגה, אבל באמת גם כשיהי' הקץ בעתה יצטרכו אבל לא תיכף אלא לאחר זמן, ויהי' איך שיהי' בהכרח תתקיים הפרשה:
22
כ״גואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם, וברש"י אפי' אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד כדאי אתם שיושיע אתכם, ויש להבין מאי שיאטי דק"ש לניצוח המלחמה יותר מכל מצות שבתורה, וכבר דברנו בזה בכמה אנפי, אך אין בהמ"ד בלי חידוש:
23
כ״דונראה דהנה מצות מילה לא"א נחשבה לנסיון, ויש להבין הלוא בודאי העשרה נסיונות היו מתעלים והולכים, והרי לכאורה כבר עשה גדולות מאלה שנשלך לכבשן האש על קידוש השי"ת, וכן במלחמת המלכים שאמר אצא ואפול על קדושת שמו של מקום, ולכאורה מה זה נחשב אבר אחד נסיון נגד כל חיותו, ונראה לפרש דהנה במצות מילה נאמר לו התהלך לפני והי' תמים, והנה כתיב תמים תהי' עם ה' אלקיך, ופירש"י אז תהי' עמו ולחלקו, וע"כ כשנאמר לאברהם והי' תמים בודאי הבין תוצאות הדבר שמעתה יהי' עמו ולחלקו, וזו היתה כל תשוקתו מעודו, ולפי הטבע צריך הי' לבו להיות בוער כאש וממהר לעשותו, אבל לא כן הי', אלא הלך ושאל עצה לענר אשכול וממרא אוהביו במיתון ובישוב הדעת, וענין העצה הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה היות כל תשוקת אאע"ה היתה לאחות את כל באי העולם בהשי"ת, ולזה הי' צריך שיהי' לו חיבור עמהם ובאשר מילה היא סילוק הפסולת, חשב שמעתה יפסק חיבור העולם בו שכל עיקרו לא הי' אלא באמצעות מעט הפסולת שהי' בו, כי כשהוא בלי פסולת כלל אין להעולם שום שייכות אליו, ושוב לא יהי' ביכולתו להמשיך אחריו את כל באי העולם, ולכן שאל עצה כדת מה יעשה, וממרא יעצהו שבל יביט על שום דבר ואל יחשוב מחשבות אלא יעשה בתמימות כמו שנצטוה עכת"ד:
24
כ״הוהנה ממוצא הדברים אתה למד מהותו של אאע"ה שלא הביט על תועלת עצמו כלל, אפי' להיות עמו ולחלקו ית"ש, ומחל הכל למען יתרבה כבוד שמים בפי כל העולם, ונראה שזה הי' עיקר הנסיון, שאחר כל השתוקקות שלו להיות עמו ולחלקו והי' לבו כרשפי אש שלהבתי' ימחול הכל עבור כבוד שמו, ובאמת שזה למעלה מטבע אנושי, ואין לנו שום מושג במדריגה זו, ואין זה ערך לנסיונות הקודמים שמסר עצמו לכבשן האש, או מלחמת המלכים שבזה הי' יודע שישיג מעלתו הגדולה, וכל תשוקתו שנשמתו תדבק בחיי החיים, אבל בכאן הי' להיפוך, ובכאן נתבררה ונתגלתה מעלת אברהם, וכל הגוים כאין נגדו, כי אפי' הכשרים שבהם הכוונה לגרמייהו, ואפי' כשרוצין קרבת אלקים היא לגרמי', אבל אברהם כל כוונתו היתה רק לשמים:
25
כ״ווהנה בענין מ"ע למסור נפשו על קידוש ה' שנלמוד מהכתוב ובכל נפשך, הלוא אינו מוסר רק גופו לשריפה, אבל לא את הנפש, ואדרבה הנפש תתעלה ותתרומם בדרגין עלאין, והי' צריך הכתוב לומר בכל גופך ולא בכל נפשך, ונראה לדקדק מכאן שהכוונה לא למסור את גופו לבד על קידוש ה', אלא אפי' את נפשו ואפי' חלקו של עוה"ב ימסור עבור קידוש ה', וכעין שהגיד כ"ק אדומו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור בדברי המדרש ריש שלח בדבר שלוחי יהושע שנתנו נפשם לעשות שליחותם היינו את נפשם ממש ואפי' חלקם בעוה"ב, שהרי באו בית רחב הזונה שהיא לילית הקליפה כמ"ש האריז"ל, והאומר רחב רחב מיד ניקרי, והם בחפצם לעשות שליחותם לא השגיחו על שום דבר עכ"ד, וכן כבר הגדנו בפינחס שמסר נפשו עבור כלל ישראל כשראה הנגף נוגף לא השגיח על שום דבר, ואפי' שיקרא רוצח, כמו שהי' באמת שבקשו לנדותו כבירושלמי, והי' סבר ומקובל אפי' שיאבד את נפשו ואפי' חלקו לעוה"ב עבור כלל ישראל ועבור כבוד שמו יתברך, וזהו תכלית מצות מסירת הנפש, וזהו הכוונה בכל נפשך:
26
כ״זוימתקו עוד יותר הדברים ע"פ מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שענין מסירת הנפש על קידוש ה' הוא באשר במקום קידוש ה' אין מציאות האדם נחשבת מציאות כלל, וכמו שמותר שחיטת בעלי חיים לצורך האדם, שבמקום מציאות האדם אין מציאות בע"ח נחשבת מציאות כלל, כן אלפי אלפים פעמים ככה אין מציאות האדם נחשבת מציאות במקום קדושת שמו יתברך, ולפי"ז מובן שאפי' חלקו לעוה"ב ונפשו ונשמתו אינם נחשבים מציאות כלל במקום קידוש השם, וע"כ מצות קידוש ה' היא שלא יהא מחשב כלל שכרו מה שיזכה בשביל מסירת נפשו זה, אלא מסירת נפשו באהבה לבד, וכענין שאמרו אל תאמר אקרא בשביל שאהי' בן עוה"ב אלא עשה מאהבה וסוף הכבוד לבוא:
27
כ״חונראה שזה ירושה בישראל מהאבות הקדושים שאין זה בחק וגדר אנושי, וכל עמל האדם לפיהו, וכבר אמרנו במק"א ששלשה דברים אלו בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך הם מקבילים לשלשת האבות, וזהו עיקר מצות ק"ש, ופרשת ואהבת וגו' אחר היחוד, ואף שלאו כל מוחא סביל דא להבינו על בוריו, מ"מ כל איש ישראל נגרר אחר אמונת האבות, ומבטל את דעתו לדעתם ולדעת גדולי ישראל המבינים, ונחשב להם כאלו מסרו נפשם באהבה על אופן זה:
28
כ״טולפי האמור תובן שייכות מצות ק"ש לניצוח האויבים, דהנה כל ענין מלחמות האויבים הוא משום שנמצא בהם נמי ניצוץ אחד טוב ושום צד זכות וכבש"ס ב"ב (יו"ד:) בפסוק ביבוש קצירה תשברנה, כשיכלה שכר מעט מצות שאומה"ע עושים אז מאליהן תשברנה, והנה בכל סוגי מצות יש לאומה"ע ג"כ מעט דמעט שייכות, אבל מ"מ הכל הוא לגרמי' כי כל טובו דעבדין לגרמייהו אינון עבדין, וע"כ במצות ק"ש נראתה מעלת ישראל שכל הגוים כאין נגדו, ושוב אין להם מעמד בפני ישראל:
29
ל׳וכבר אמרנו שזה ענין ר"ה שישראל ואומה"ע באין לדין, וישראל כל תפילתם היא רק שיתגלה כבוד ה' ומלכותו בעולם, כמ"ש ובכן תן פחדך וגו', וכן מלוך על כל העולם כולו בכבודך, וכל פסוקי מלכיות, ואפי' מה שמתפללין לצרכנו, היא למען כבוד שמו, כמו שאנו אומרים זכרנו לחיים וגו' למענך אלקים חיים, היינו למען יתגדל ויתקדש שמו יתברך בעולם, ובזה ישראל נצחין דינא:
30