שם משמואל, סוכות ז׳Shem MiShmuel, Sukkot 7
א׳יום ב'
1
ב׳במדרש ישראל ואומ"ה באין ומקטרגין לפני הקב"ה בר"ה ולית אנן ידעין מאן נצח, אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידן, אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא, ונראה לפרש דהנה במדרש (פ' כ"א) מבואר ששרי אומ"ה באין ומקטרגין על ישראל לפני הקב"ה, ואומרים לפניו, רבש"ע אלו עע"ז ואלו עע"ז, אלו מג"ע ואלו מג"ע, אלו שופכי דמים ואלו ש"ד, מפני מה אלו יורדין לגיהנם ואלו אינם יורדין וכו', ויש להבין ממ"נ אם שקר ענו בישראל תאלמנה שפתי שקר ועל קדקדם חמתם ירד, ואין זו רבותא שישראל נוצחין דינא, ואם ח"ו אמת אמרו, הלוא ה' אוהב משפט ואינו מדחה בגילא דחטתא, ואיך הוא זה שישראל נצחו דינא:
2
ג׳והנה כבר הגדנו הא דאמרו ז"ל ונשא השעיר עליו את כל עונותם, השעיר זה עשו, עונותם עונות תם זה יעקב, הטעם מפני שעשו הוא הגורם בנזקין וכמ"ש ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, או שמקלקלין את האויר במעשיהם הרעים, וקילקול האויר פוגם גם את ישראל:
3
ד׳ויש להוסיף בה דברים דהנה זה שמושרש בכנסת ישראל בכל בחינותיו, א"א שכחו של עשו יפעול עליו למשכו לרע ח"ו, וכמו במלחמת עמלק שלא היתה לו שליטה אלא על פליטי הענן, היינו שכנסת ישראל פלטתן, אך זה גופא שכנס"י תפליט אותם, נמי עשו הוא הגורם, והיינו שצורתו של עשו היא פיזור ופירוד שבמדרש ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת, מפוזר ומפורד כאדרת, לזרותו כמוץ וכקש מאדרא, וכבר פרשנו הלשון מפוזר ומפורד שאמר המן על ישראל, ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים, מפוזר הוא בין איש לחבירו, ומפורד היא משרשו, וזה מביא לזה, שבשביל שאינם אגודה אחת, הם מפורדין משרשם, כמ"ש ויהי בישורון מלך בהתאסף וגו' וברש"י שם, וזה עצמו הי' עשו שהי' מפוזר בעצמו, שהנשמות קדושות שהיו במוחו, היו מושכין אותו לטוב, ותאות לבו מושכתו לרע, פעם לתאוה זו ופעם לזו, והרשעים כים נגרש השקט לא יוכל, ועוד ידוע למבינים שמדתו היתה כוללת כל רע, ובשביל זה הי' נמי מופרד משרשו, ונגד שתי אלה הוא מוץ ותבן בתבואה, המוץ הוא מפריד כל גרגיר מחבירו, והקש הוא מקום גידולו והשרשתו של כל שבולת, וזהו שמסיים במדרש לזרותו כמוץ וכקש, ובאשר כך מהותו, הוא הגורם מחמת קילקול האויר או מחמת התערבות להטיל פירוד ושנאה ומחלוקת בישראל, וע"כ חומת ישראל מפורצת וכנסת ישראל מסתלקת, ושוב בכחו של עשו להטיל פגם בנפשות למשכם לכל רע ח"ו, וכמו שליטת עמלק בפועל על פליטי הענן:
4
ה׳והנה ביוה"כ שהשלום מתווך בישראל יש לומר שנמשך מכח שאז נחלש כחו של עשו, וכענין אמרו ז"ל ביוה"כ לית לי' רשות לאיסטוני, וע"כ אז נתברר שעשו הוא הגורם בנזקין, שהרי כשנחלש כחו הרי אנו רואין שהשלום מתווך ביניהם, וכל העונות שבעולם באין רק בסיבת הפירוד, כנ"ל, ע"כ אפי' יש בישראל ח"ו עע"ז ומג"ע ושפ"ד, הכל יחול על ראש עשו וישראל נקיים:
5
ו׳והנה מצות לולב היא, יעשו כולם אגודה אחת, אף שזה נתבקש בכל השנה, ולמה לא נצטוינו על הלולב בכל השנה כולה, הטעם משום דכל השנה אין אנו יכולין, שכחו של עשו ועונות מפרידין על כרחנו שלא בטבתינו, אלא אחר יוה"כ שנסתלקו העונות ועמם כחו של עשו נחלש כבזוה"ק (ח"ג ברע"מ ק.) הנה משמני הארץ יהי' מושביך אלין תקיפין ואוכלסין דשאר עמים ודא קשיא לי' מכלא עכ"ל, אז ביכלתינו להתאגד יחד, וע"ז באה אז מצות לולב, א"כ שפיר אמר המדרש שבמה שישראל יוצאין בלולביהן ואתרוגיהן בידם אינון יודעין דישראל אינון נצוחייא:
6
ז׳בב"ר פמ"ח ר' אליעזר בשם ר' סימאי אמר, אמר הקב"ה לאברהם וכו' אתה אמרת והשענו תחת העץ חייך שאני פורע לבניך, במדבר ובישוב ולעת"ל, פרש ענן למסך, הרי במדבר, בארץ מניין בסוכות תשבו שבעת ימים, לעתיד לבוא מניין וסוכה תהי' לצל יומם מחורב, אתה אמרת ורחצו רגליכם חייך שאני פורע לך במדבר ובישוב ולעת"ל, במדבר וארחצך במים, בישוב רחצו הזכו, ולעת"ל אם רחץ ה' את בנות ציון, ובטור ברקת הקשה אהא דבסוכות תשבו דבשלמא במדבר ולעת"ל הוא מעשה השי"ת, יוצדק לומר שהוא שכר בזכות מעשה אאע"ה, אבל בארץ שהיא מצוה שישראל יעשו, איך יקרא זה שכר, ואם בא לומר שנתינת המצוה לישראל היא בזכות אברהם, הלוא כל התורה כן היא כמ"ש במדרש לקחת מתנות באדם, בזכות אברהם שנקרא האדם הגדול עכ"ד, וכן יש להקשות נמי אהא דבישוב רחצו הזכו:
7
ח׳ונראה לפרש עפ"י דברי הזוה"ק ח"ג (ק"ג:) ואמר ר' אבא כתיב בסוכות תשבו שבעת ימים ולבתר ישבו בסוכות, בקדמיתא תשבו ולבתר ישבו, אלא קדמאה לאושפיזי, תניינא לבני עלמא וכו' עיי"ש, א"כ זה שהקב"ה משלח את האושפיזין קדישין להסוכה, זהו שכר בזכות אאע"ה, וע"כ מייתי המדרש קרא דתשבו ולא ישבו, מפני דתשבו לאושפיזין נאמר, והיינו דהנה מדתו של אאע"ה לקרב את כל באי עולם אל תחת כנפי השכינה, והניח את דרגין שלו שהי' חכם גדול, וכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו, ולא עוד אלא שהי' מרכבה לשכינה וטרוד בעבודתו ודביקותו באלקים, ומ"מ הניח את הכל, ועסק עם אנשים פשוטים להאכילם ולהשקותם, כדי לקרבם למקום, ולא השגיח על עצמו כלל, אלא הכל צורך גבוה, זכה לעומתו שהשי"ת פרע לבניו במדבר ובישוב ולעת"ל, וזה שאמר בזכות והשענו תחת העץ ובזוה"ק בגין קב"ה קא אמר דאיהו אילנא דחיי לכלא, הרי שירידתו והשפלתו לאנשים פשוטים הי' צורך עלייתם, ע"כ לעומתו היא השפלת האושפיזין ממרום חופת כבודם בג"ע לסוכה, לצורך עליית ישראל, והנה שם כתיב ברישא יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם, ואח"כ והשענו תחת העץ, ע"כ כשזוכין לעומתו להאושפיזין בסוכה, צריך להקדים יוקח נא מעט מים, ובמדרש שאין מים אלא תשובה כמ"ש שפכי כמים לבך, והוא עשרת ימי תשובה, ורחצו רגליכם הוא כמ"ש רחצו הזכו, וכמ"ש אם רחץ ה' את צואת בנות ציון, שלעומת שהאדם רוחץ א"ע מעונותיו, כל מה שביכולתו וכדבעינן למימר קמן, זוכין שיתקיים בו אם רחץ ה', וגו', והוא יוה"כ כמ"ש כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, היינו לפני הכפרה מהשי"ת תטהרו את עצמיכם, ולעומת זה ה' יכפר עליכם, ואח"כ זוכין לסוכה לעומת והשענו תחת העץ:
8
ט׳וכן יש לפרש, הא דחשוב שכר ורחצו רגליכם, בישוב רחצו הזכו, דהנה זה שהאדם בעצמו יהי' בכחו לרחוץ את כתמיו, הוא למעלה מהשערת האדם, כי אמרו ז"ל שהעבירה מלפפתו וכורכתו ומוליכתו לגיהנם, ומאחר שהוא מלופף וכרוך מכל סביבותיו, איך אפשר שהחבוש יתיר עצמו מבית האסורים, אך במה שאמר הכתוב רחצו הזכו, נעשה האדם כמו שליח השי"ת, ויש כח המשלח בהשליח, ונחשב המעשה כמו המשלח הי' העושה, והשי"ת כל יכול, וכמו שהגדנו פעמים רבות, בפסוק לא בשמים היא, שאילו הי' בשמים היית צריך לעלות אחרי' וללמדה, אף שאין ביכולת האדם לעלות לשמים, אך הפי' הוא, שאם היתה בשמים והי' הציווי לעלות אחרי' וללמדה, היית בזה כמו שליח ה' לעלות השמימה, ע"כ היית יכול, כמו זה עצמו, הציווי רחצו הזכו, נותן כח באדם להתיר עצמו מבית האסורים, וזהו שכר לאאע"ה, שהי' מהדר שלא להכניס ע"ז לתוך ביתו כברש"י שם, כסבור שהם ערביים שמשתחוים לאבק שברגליהם, והיינו שהי' בטל כ"כ להשי"ת והי' רואה א"ע תמיד כאלו הוא שליח מהשי"ת, וכח המשלח בהשליח, ע"כ הי' מחשיב את ביתו כמו מקדש ה', שאסור להכניס טומאה במקדש, והיינו טומאת ע"ז, ע"כ זיכה נמי לבניו אחריו, שיהיו שליחי השי"ת, בענין רחוץ והזדככות כנ"ל:
9