שם משמואל, תולדות י״דShem MiShmuel, Toldot 14
א׳שנת תרפ"ג.
1
ב׳ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק, רבותינו ז"ל דקדקו על כפל הלשון, ונראה עוד לומר דשני פסוקים הראשונים הם הקדמה לכל הפרשה לידת יעקב ועשו, שאל תתמה שיצחק שהוא דינין תקיפין הוליד את יעקב רחמן שבאבות, והרי לעולם טבע הבן נמשך אחר טבע האב, ויותר מזה יתמה איך מזיווג הקדוש מקדושים אלו יצא עשו שבו נקבצו כל מדות הרעות, ובלשון המקובלים יקרא ז"א דקליפה, והכתוב אומר משורש נחש יצא צפע, לזה הקדים הכתוב לומר אברהם איש החסד הוליד את יצחק, לכן פתוך בו גם מדת החסד ומכח שניהם יצא יעקב מדת הרחמים שהוא כולל חסד וגבורה, והכתוב השני מיישב את הפלא שיותר מתמי' לידת עשו, לזה אמר רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי, פרט לך הכתוב שלשה דברים בת רשע ואחות רשע ואנשי מקומה אנשי רשע, וע"כ מכח שלשה תכונות הרעות אלו יצא עשו כאמרם ז"ל רוב בנים דומין לאחי האם ובמדרש פרשה ס"ה בפסוק ותהיינה מורת רוח ליצחק ולרבקה למה ליצחק תחילה אלא לפי שהדבר תלוי בה שנא' ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך, ובמת"כ דכתיב בבטנך משמע שהיא גרמה שהיתה בת רשעים, והנה שלשה הוא כלל, וע"כ מפאת שלשה דברים הנ"ל יצא עשו שהי' כלל כל תכונות הרעות, ויש לומר שבת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע מקבילים לגוף ונפש ושכל, בת רשע מביא תכונות רעות בגוף שברוב הטבע המוליד בנולד, אחות רשע מביא תכונות רעות בנפש, שהנפש מתפעלת ונמשך אחר המתחברים בתמימות, ומקום רשע מביא תכונות רעות בשכל כאמרם ז"ל אדם יוצא לשוק ולומד בינה מבני אדם, וממילא מובן להיפוך שמקום רשעים מוליד שכל מעוקם ורבקה שהיתה צדיקת בגוף ונפש ושכל סיפר הכתוב בשבחה, ומ"מ ממנה נולד עשו שהי' מקולקל בכל תכונות הרעות מכל צד:
2
ג׳ויגדל האיש, יש לדקדק למה העלים שמו, ומ"ש מעד כה שהזכיר שמו יצחק בפירוש, ונראה דרמז יש לדבר שגם אחר כל הברכה והגדולה והעשר עדיין הי' בעיני עצמו כאיש פרטי, וע"כ העלים שמו שהוא ע"ש שחוק וצחוק להורות שלא גבה לבו מכל אלה, וכמו שהגיד הרה"ק ר"ב מפרשיסחא זצללה"ה בפסוק ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך, היינו שישיגוך במקומך הראשון טרם שהשיג הברכה שהי' ברוח נמוכה שזה סיבה לברכה:
3
ד׳ורבקה שומעת, ובאבן עזרא היתה שומעת, ובמפרשיו שלא יתכן בספור לשון בינוני אחר שכבר עברה, ויש לומר שלשון שומעת, פירושו הבנה מלשון כי שומע יוסף, והיינו שהבינה עד היכן הדברים מגיעים כבזוה"ק, א"כ היתה שומעת והולכת בבינתה בכל רגע ורגע יותר ויותר, ע"כ יתכן לשון בינוני ולא נצרך להוסיף תיבת היתה:
4
ה׳וירח את ריח בגדיו ויברכהו, בפשיטות שהרגיש שהם בגדי עשו החמודות וזה הוציא מלבו החשד מחמת קול יעקב, וי'"ל עוד דידוע דחוש הריח לא נפגם באכילת עהדטו"ר שכל החושים נזכרו שמה חוץ מחוש הריח, וע"כ בחוש הריח זה שהרגיש נתעורר ביצחק נקודה הפנימית שבו ובזה ברכו, וי"ל דבכל החושים שנתפגמו מאכילת עהדטו"ר הי' לעשו אחיזה, ע"כ מה' היתה זאת להתברך ממקום שאין לעשו אחיזה, ובזה מסולק מקטרגו של עשו ושר שלו, ואולי מזה נסתעף שאח"כ הודה לו על הברכות:
5
ו׳שני גדיי עזים טובים, ברש"י פסח הי', האחד הקריב לפסח והאחד עשה מטעמים, ויש מדרשות שהשני הקריב לחגיגה, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דקדק למה לא צוה יצחק לעשו לעשות לו פסח וחגיגה, והגיד דפסח הוא ביעור ע"ז כבזוה"ק וכן ברש"י משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה, וכל זמן שהי' עשו בתקפו לא הי' אפשר לביעור ע"ז, וכל ביעור ע"ז אז נמשך ממפלתו של עשו, וע"כ רק יעקב שהי' עוסק במפלתו של עשו הי' יכול לעשות, ויצחק שלא ידע מזה לא הי' לו אז ענין עם ביעור ע"ז עכ"ד, ומ'"מ עוד יש לדקדק למה לא עשה עכ"פ אחד לחגיגה, ואולי מטעם זה לא הביא רש"י החגיגה כלל, ולפי גירסת המדרשות י"ל די"ד בניסן הי' וחגיגת י"ד אין לה ענין אלא עם הפסח, ומאחר שלא הי' לו ענין עם האחד לפסח שוב לא הי' לו ענין עם זה לחגיגה:
6
ז׳ונראה עוד לומר דהנה לא מצינו לאבות שהקריבו שלמים אלא יעקב דכתיב ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק, והנה בגמ' ובמדרשות איפלגי אם הקריבו בני נח שלמים, ואפילו למ"ד הקריבו מצינו רק אחר יעק"א, והטעם יש לומר משום דג' אבות תקנו חטא אהד"ר ויעקב השלים התיקון, וע"כ כל עוד שלא נתקן חטא אכילת האיסור לא יתכן לאכול קדשים דמשלחן גבוה קזכו, אך יעקב שהשלים התיקון ממנו התחיל אכילת קדשים וע"כ יצחק לא צוה לעשו לא פסח ולא חגיגה שיצחק מצדו עוד לא הגיע לאכילת קדשים, רק יעקב מצדו האכיל ליצחק פסח וחגיגה שהוא ידע שהשלים התיקון ושוב גם יצחק מותר באכילת קדשים, ויש לומר דגם חטא חוה שהאכילה לאדה"ר את האיסור הי' צריך להתתקן מקודם, וזה נתתקן ע"י רבקה שעשתה את המטעמים לאכילת מצוה זו, ע"כ מאז והלאה הגיע זמן אכילת קדשים, ויש לומר שמזה נסתעף הא דויבא לו יין וישת אף שיצחק לא צוה כלל לעשו דבר יין, דהנה אמרו ז"ל בחוה שסחטה לו אשכול של ענבים, וטרם שנתקן חטאה הי' היין בשפל המצב ולא הי' ראוי לשתייתו של יצחק, ואפשר מטעם זה נכשל נח ביין, אך יעקב שידע שנתקן החטא ע"י רבקה ע"כ הביא גם יין, ויובן ביותר לפי דברי זוה"ק שהביא יין דמנטרא שלא יתכן קודם תיקון החטא וכמו אכילת קדשים כנ"ל:
7
ח׳ונראה דגם לדידן מושכין עלינו התיקון ע"י אכילת שבת וקידוש היום, ואולי רמזו זה באמרם ז"ל סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום שהוא תיקון לחטא חוה שסחטה לו אשכול של ענבים:
8