שמירת הלשון, חלק שני כ״בShemirat HaLashon, Book II 22
א׳פָּרָשַׁת תֵצֵא
1
ב׳כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וְגוֹ', וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְגוֹ', וְיִסְּרוּ אֹתוֹ (דברים כ"ב י"ג י"ד). וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דְּמַלְקִין אוֹתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁעָבַר עַל (ויקרא י"ט ט"ז) "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל";
2
ג׳וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶּסֶף, כִּי הוֹצִיא שֵׁם רַע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל (דברים כ"ב י"ט). וְאִיתָא בַּעֲרָכִין (דף ט"ו) בַּמִּשְׁנָה: נִמְצָא הָאוֹמֵר בְּפִיו חָמוּר מִן הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה, [שֶׁעַל אוֹנֵס וּמְפַתֶּה אֵין צָרִיךְ לִתֵּן, רַק חֲמִשִּׁים כֶּסֶף, וְגַם אֵינוֹ מִתְחַיֵּב מַלְקוֹת, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּמוֹצִיא שֵׁם רָע]. וְנוּכַל לוֹמַר, דְּזוֹהִי כַּוָּנַת הַכָּתוּב (עמוס ד' י"ג): "כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ". וְהַיְנוּ שֶׁהָאָדָם, כְּשֶׁהוּא מִתְבּוֹנֵן לִפְרָקִים עַל עִנְיָנָיו, אֵינוֹ מִתְבּוֹנֵן, רַק עַל מַעֲשָׂיו, אֲבָל אוֹדוֹת דִּבּוּרָיו אֵינוֹ חוֹשֵׁב כְּלָל, כִּי חוֹשֵׁב בְּנַפְשׁוֹ: מַה קִּלְקוּל יוּכַל לְהַגִּיעַ עַל יְדֵי דִּבּוּר, הֲלֹא הוּא דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ? אֲבָל בֶּאֱמֶת לֹא כֵן הוּא, כִּי הַקִּלְקוּל שֶׁמַּגִּיעַ לְמַעְלָה עַל יְדֵי דִּבּוּרָיו הוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁמַּגִּיעַ עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: "וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ", הַיְנוּ שֶׁשָּׁם בִּשְׁעַת הַדִּין יַעֲרִיכוּ לְפָנָיו וְיַרְאוּהוּ לְעֵינָיו [וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תחלים נ' כ"א): "אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ"] מַה קִּלְקֵל עַל יְדֵי שִׂיחוֹתָיו. וְלֹא אָמַר הַכָּתוּב מַה דִּבּוּרוֹ אֶלָּא "מַה שֵּׂחוֹ", מִשּׁוּם דִּלְשׁוֹן שִׂיחָה נֶאֱמַר עַל דְּבָרִים קַלִּים וּפְשׁוּטִים, וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה ה.): אֲפִלּוּ שִׂיחָה קַּלָּה שֶׁבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ מַגִּידִין לוֹ, לָאָדָם, בִּשְׁעַת הַדִּין, וְלֹא נֶאֱבָד אֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד שֶׁלֹּא נִכְתַּב, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (קהלת י' כ'): "כִּי עוֹף הַשָׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל, וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר". וּבַעַל כְּנָפַיִם, הוּא מַלְאָךְ גַּבְרִיאֵל, כַּיָּדוּעַ, שֶׁהוּא מַכְרִיז לְמַעְלָה כָּל הָעִנְיָנִים הַנַּעֲשִׂים בָּעוֹלָם הַזֶּה. וּמַה שֶׁאָמַר: יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל, כִּי הָעִנְיָן כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַטִּבְעִיִּים, כִּי כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר, הַקּוֹל עִם כָּל אוֹת וְאוֹת שֶׁאָדָם מוֹצִיא מִפִּיו נִמְצָא בָּאֲוִיר, וְלֹא נֶאֱבֶדֶת אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת, וְזֶהוּ הָעִנְיָן כְּשֶׁאָדָם מְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ, הַקּוֹל עִם כָּל אוֹתִיּוֹתָיו מַגִּיעִים לְאָזְנֵי חֲבֵרוֹ. וּכְעִנְיָן זֶה אָמְרוּ גַּם כֵּן (בבבא מציעא דף נ"ח:): אָמַר ר' יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר' שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי: גְּדוֹלָה אוֹנָאַת דְּבָרִים מֵאוֹנָאַת מָמוֹן, אַף דְּאוֹנָאַת מָמוֹן הוּא בְּמַעֲשֶׂה וְאוֹנָאַת דְּבָרִים הוּא רַק בְּדִבּוּר, שֶׁזֶּה נֶאֱמַר בּוֹ (ויקרא כ"ה י"ז): "וְיָרֵאתָ מֵאלֹקֶיךָ", וְזֶה לֹא נֶאֱמַר בּוֹ: "וְיָרֵאתָ מֵאלֹקֶיךָ", וְר' אֶלְעָזָר אָמַר: זֶה בְּגוּפוֹ וְזֶה בְּמָמוֹנוֹ. ר' שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: זֶה נִתָּן לְהִשָּׁבוֹן וְזֶה לֹא נִתָּן לְהִשָּׁבוֹן. וְכָל שֶׁכֵּן אִם גָּרַם לוֹ זֶה, עַד שֶׁהִלְבִּין פָּנָיו עַל יְדֵי זֶה, גָּדוֹל עֲוֹנוֹ מִנְּשׂוֹא, וּכְמוֹ דְּאִיתָא שָׁם: כָּל הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים.
3
ד׳כְּתִיב בַּקְּרָא (דברים כ"ג י"ד): "וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ". דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא (כתובות דף ה.): מַאי דִּכְתִיב: "וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ", אַל תִּקְרִי אֲזֵנֶךָ אֶלָּא אָזְנֶךָ, שֶׁאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, יַנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ בְּאָזְנוֹ. [וְהַיְנוּ כְּשֶׁהוּא מֵבִין שֶׁרוֹצִים לְהַשְׁמִיעוֹ, אִי נַמֵּי כְּדֵי שֶׁלֹּא יַשְׁמִיעוּהוּ יוֹתֵר]. וְהַיְנוּ דְּאָמַר ר' אֶלְעָזָר: מִפְּנֵי מָה אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁל אָדָם דּוֹמוֹת כִּיתֵדוֹת [הַיְנוּ שֶׁרָאשֵׁיהֶן דּוֹמוֹת לִיתֵדוֹת] ? דְּאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, יַנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ בְּאָזְנָיו. וְתָנָא דְּבֵי ר' יִשְׁמָעֵאל: מִפְּנֵי מָה אֹזֶן כֻּלָּהּ קָשָׁה וְהָאַלְיָה רַכָּה? דְּאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, יָכֹף אַלְיָה לְתוֹכָהּ, [וּבְאֶצְבָּעוֹ בִּלְבַד אֵינוֹ נִסְתָּם יָפֶה]. תָּנוּ רַבָּנָן: אַל יַשְׁמִיעַ אָדָם לְאָזְנָיו דְּבָרִים בְּטֵלִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם נִכְוִים תְּחִלָּה לָאֵיבָרִים.
4
ה׳הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכָל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְגוֹ', "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" (דברים כ"ד ח' ט'). וְאִיתָא בְּסִפְרִי: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ" וְגוֹ'. יָכוֹל בִּלְבָבְךָ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת" הֲרֵי שְׁמִירַת הַלֵּב אָמוּר. הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם "זָכוֹר"? דְּתְהֵא שׁוֹנֶה בְּפִיךָ. וּפֵרוּשָׁהּ: כִּי אֶצְלָם "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת" מִנֶּגַע הַצָּרַעַת, "לִשְׁמֹר מְאֹד" שֶׁלֹּא תְּבוֹאֶךָ, וְלַעֲשׂוֹת בָּהּ "כְּכָל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים".
5
ו׳וְזָכוֹר אֵת אֲשֶֹׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְמִרְיָם (שם ט'), שֶׁתְּהֵא מַזְכִּיר זֶה בְּפִיךָ תָּמִיד [רַמְבָּ"ן]. וְכָתַב שָׁם, שֶׁהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה מַמָּשׁ, כְּמוֹ (שמות כ' ח'): "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ". (שמות י"ג ג') "זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם" וְכוּ', וְגַם זוֹ כְּמוֹתָם, מִצְוָה בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה, שֶׁנִּזְכַּר הָעֹנֶשׁ הַגָּדוֹל שֶׁעָשָׂה ה' לַצַּדֶּקֶת הַנְּבִיאָה, שֶׁלֹּא דִּבְּרָה אֶלָּא בְּאָחִיהָ גְּמוּל נַפְשָׁהּ, אֲשֶׁר אֲהָבַתּוּ כְּנַפְשָׁהּ, וְלֹא דִּבְּרָה בְּפָנָיו שֶׁיֵּבוֹשׁ, וְלֹא בִּפְנֵי רַבִּים, רַק בֵּינָהּ לְבֵין אָחִיהָ הַקָדוֹשׁ בְּצִנְעָה, וְכָל מַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים לֹא הוֹעִילוּהָ. גַּם אַתָּה, אִם תֵּשֵׁב, בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר, בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי, לֹא תִּנָּצֵל. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
6
