שני לוחות הברית, תורה שבכתב, במדבר, נשא, בהעלותך, תורה אור, במדברShenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bamidbar, Nasso, Beha'alotcha, Torah Ohr, Bamidbar
א׳יש להקשות באלו השלשה פרשיות קושיא כללית. התחיל בענין המשכן באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם להשרות בהם השכינה, ומנה את הלוים, וסידר את הדגלים, וחזר אח"כ למנין הלוים, והזכיר שנתנו תחת הבכורים. אחר כך ענין פקודת קהת גרשון ומררי, ואח"כ בפרשת נשא שלוח הטמאים מחוץ למחנות, כל זה הוא בסדר נכון. אמנם אחר כך הפסיק בעניינים אחרים בפרשת (ה, ו) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל, ובפרשת הסוטה, ובפרשת נזיר. וחזר והתחיל בברכת כהנים, ובענין המשכן וחנוכתו על ידי י"ב נשיאים, ואחר כך פרשת מנורה. ושוב חזר לענין הראשון לדבר מענין הלוים בפרשת בהעלותך, כמו שכתוב (שם ח, ו) קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אותם כו'. ויש לתמוה למה הפסיק בין פרשיות הלוים. ולאחר פרשיות הלוים הפסיק בדיני פסח שני, וחזר למחנה ישראל בענין מסעות שלהם וחניותיהם, ובעשיית שני חצוצרות, ואיך נסעו, וסיפר איך שהגידו הנסיעה לחובב בן רעואל כו', אחר כך הזכיר במה שחטאו ישראל במן, ושהתאוו תאוה לאכול בשר ופגעה בהם מדת הדין, אח"כ ענין מרים וצרעתה, בעל כרחינו צריכין אנחנו לדרוש סמוכות לפרשיות.
1
ב׳על שלשה ועל ארבעה שהיו במשכן וכן במקדש אשיב ידי לבארם כיד י"י הטובה עלי:
2
ג׳שלשה הם ג' מחנות. אחד מחנה שכינה שהוא המשכן ושמה כהנים. ב' מחנה לויה סביב למשכן יחנו. ג' מחנה ישראל הם ד' דגלים. וכן במקדש, המקדש מחנה שכינה. הר הבית מחנה לויה. ירושלים כולה לפנים מן ארבע החומות שהם במקום ד' דגלים:
3
ד׳וכשנעלה ביותר מצינו במחנה שכינה עצמה ג' מחנות, דהיינו במשכן וכן במקדש. א' לפני ולפנים קדשי קדשים, ושם העבודה אחת בשנה דהיינו יום כפור. ב' עבודת פנים דהיינו אהל מועד וההיכל, ששם מזבח מקטר קטורת והשלחן ומנורה. ג' עבודת חוץ, דהיינו מזבח החיצון מזבח העולה ששם כל הקרבנות. וכן חלוקים לג' מיני שרריות, כהנים, לוים, וישראלים. כהנים בעבודתן, ולוים בשירן, וישראל במעמדן. והם ג' עליות זו על גבי זו:
4
ה׳ארבעה הוא ענין ד' דגלים, ולעומתם ד' חומות ירושלים. ואלו ארבעה מכוונים נגד דברים פנימיים גבוה מעל גבוה, ושורש שרשם הכל בשם הוי"ה יהו"ה, כי הוא אינו רק ג' אותיות כי הה"א אחרונה כפולה, ואלו ג' אותיות יה"ו והם חכמות כמבואר בספר יצירה. והם שורש ג' קוין קו חסד, קו גבורה, קו הרחמים. אמנם בצרוף ה"א אחרונה ד' אותיות, והם חכמה ובינה תפארת ומלכות. גם רומזים לד' רגלי מרכבה עליונה שהם חסד גבורה תפארת מלכות כמו שיתבאר:
5
ו׳וכשנתבונן בענין ג' וד' אזי נבין דברי מדרש הנעלם פרשת חיי שרה שעל סוד התפילין נאמר (שמות כה, ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ואיתא שם (זח"א קכט, א) דאמר ר' אליעזר שמענא מאבוי, דקב"ה ברחימותא סגיאה דהוה ליה עם ישראל, אמר לון למיעבד ליה בי משכנא, כגוונא דרתיכא עילאה דלעילא, וייתי דיורין עמהון, הדא הוא דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. שמענא מאבוי דהכא סתים טעמא דתפילין בהאי פסוקא כו':
6
ז׳ארבע פרשיות הם ד' אותיות שם יהו"ה כמבואר בתיקונים, ומשם יהו"ה נמשכות המרכבות וההשתלשלות שהם שלשה והם ארבעה כמו שיתבאר. וכן בתפילין שני שיני"ן אחד של ג' ראשים ואחד של ד' ראשים, וסימנם (שמות כח, לט) ושבצת (את) הכתנת שש ועשית מצנפת שש, רז"ל אמרו (זבחים יט, א) מקום היה במצחו של כהן בין המצנפת להציץ ששם היה מניח תפילין, ותיבת ש"ש מורה על שני שיני"ן:
7
ח׳ומה שהזכיר גם בכתנות שש, רומז גם כן על ענין התפילין כפי מה שנתבאר בזוהר שהתפילין אעפ"י שהם של עור, במקומם העליון הם תפילין אור, ועל אלו אמרו (ברכות ו, א) הקב"ה מניח תפילין, שהתפאר"ת מתעטר באורות העליונים. ואלו לא חטא אדם הראשון או לא חטאו ישראל בעגל היו מזדככים כמלאכים והיו זוכים לתפילין של אור, אמנם אחר החטא לא זכו ישראל אלא לתפילין של עור, דהיינו צמצום האורות העליונים בעולם מטטרון שבו סוד הגלות ביומין דחול, וכן תפילין של עור. ועל התפילין נאמר (בראשית ג, כא) ויעש אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור, והאריך הזוהר בזה. נמצא כתונת עור הוא כתונת ש"ש, והתפילין תיקון לאדם לאחר שחטא, וכן המשכן. ודבר זה צריך ביאור:
8
ט׳תכלית הבריאה להיות אדם היה בשביל התורה לעבדה ולשמרה. וזהו רמז (בראשית א, כו) נעשה אדם וגו', אמר לשון נעשה ולא אעשה, כי רומז על קבלת התורה שהיתה המעלה העליונה שהקדימו נעשה לנשמע כמו שכתבתי לעיל במקומו. ולאחר שקלקל אדם הראשון, לא הותחל שום תיקון עד קבלת התורה ובנין המשכן, כי המשכן צורת העולם שנברא בשביל האדם, ואדם הראשון נתרחק ונכנס במקומו אהרן ונתקרב כמו שכתוב (שמות כח, א) ואתה הקרב את אהרן, כמו שהארכתי בזה בכל פרשיות של ספר תורת כהנים, תמצא שם בארוכה כי המשכן ציור העולמות, ואהרן אדם, כי נברא העולם בשביל אדם כדי לקבל את התורה. זהו שרמז כאן בתחילת החומש במדבר סיני באוהל מועד, אוהל מועד הוא ציור העולם, ואהרן כהן גדול, ובמדבר סיני שם קבלת התורה. ואהרן הוא אדם, והלוים שהם קרובים אליו הם כמו ענפי אדם, וישראל קרויין אדם, והם בערך ג' מדריגות שהם נפש רוח ונשמה, (בראשית ב, ז) ויהי האדם לנפ"ש חיה, גם רו"ח האדם, גם נשמ"ת אדם:
9
י׳וכבר נודע מה שכתבו המקובלים בענין כהן לוי ישראל, שהם סוד נפש רוח ונשמה, והם בסוד מאה ברכות. הישראל שהוא בסוד נפ"ש נותן עשר ממאה ללוי שהוא בסוד רו"ח. והלוי נותן מעשר מן המעשר לכהן שהוא בסוד נשמה, ואז מגיע לו א' והוא בסוד אלפ"א בית"א דאי"ק בכ"ר כו'. והאריכו בעל שערי אורה ותולעת יעקב בזה. ומצינו ישראל נקראים ביחד נפ"ש כמו שכתוב (בראשית מו, כו) כל הנפ"ש הבאה לבית יעקב:
10
י״אוהנה השתלשלות עולמות מהשכינה הם שלשה כנודע, עולם הבריאה, עולם היצירה, עולם העשייה. והנה משם ג' אלה, נשמ"ה מהבריאה, רו"ח מיצירה, נפ"ש מעשייה, כמבואר בארוכה בזוהר ובפרדס ובראשית חכמה. ובריאה היא מחנה שבה שורה השכינה, כי בריאה לבוש השכינה, וכן הכהנים היו שהם נשמת אדם הם במשכן ומקדש מחנה שכינה. ומחנה לויה נגד יצירה שמשם רו"ח. ומחנה ישראל נגד עשייה ששם הנפ"ש. אמנם גבוה מעל גבוה, כי במשכן ומקדש עצמו ג' מחנות כמו שכתבתי, דהיינו לפני ולפנים, ולפנים, לחוץ. כי כן בנפש רוח נשמה גבוה מעל גבוה. שרשי השרשים של נפש רוח ונשמה הוא באצילות, נפש ממלכו"ת, רו"ח מתפאר"ת, נשמה מבינ"ה כנודע. והם אותיות הו"ה מהשם כי ה' ראשונה בינ"ה, ו' תפאר"ת, ה' אחרונה מלכו"ת, ושם כלולים ומתראים מעשרה, כמבואר בפרדס בשער הראשון פרק ה', זהו סוד י' מהשם, הרי שם יהו"ה שלם:
11
י״בונודעים דברי הזוהר כי בינה מקננת בבריאה, ותפארת ביצירה, ומלכות בעשייה, שהם נשמה רוח ונפש, ועיין בפרדס בשער אבי"ע פרק ה'. ובאלה הג' עולמות בריאה יצירה עשייה תמצא עניין ארבעה. דהיינו החיות הנושאות הכסא שהוא הבריאה הם ד', אדם, נשר, שור, אריה. אחר כך בעולם היצירה מרכבו ארגמ"ן שהם *אוריאל *רפאל *גבריאל *מיכאל *נוריאל, ואוריאל נוריאל הוא אחד. כי מיכאל מצד החסד, גבריאל מצד הגבורה, ואוריאל נוריאל מצד התפארת הכלול מחסד וגבורה. מצד החסד נקרא אור, ומצד הגבורה שהיא אש נקרא נור. ורפאל מצד המלכות:
12
י״גאחר כך בעולם העשייה גם כן ד', שהם ד' יסודות המתלבשים בד' רוחות. הרי ענין שלשה, וענין ארבעה, ועל הכל גבוה מעל גבוה, דהיינו שם יה"ו המתהפך לששה חותמות שבהם נחתמו ששה קצוות ושם יהו"ה:
13
י״דושלשה מחנות דהיינו כהן לוי וישראל שהם שלשה מצד עצמם, וגם חלוקות בשלשה מיני עבודות. כהנים בעבודתן, ולוים בשירן, וישראל במעמדן. ורומזים לשתי בחינות, בחינה אחת הם נשמה רוח ונפש כדפירשתי, שהם בשרשם אותיות הו"ה, ובחינת כללותם והתראותם הוא ביו"ד, הרי יהו"ה. בחינה השנית שהם בסוד אותיות יה"ו שהם שורש קו חסד קו הדין קו הרחמים:
14
ט״וונודע כי כהן לוי וישראל הם חסד גבורה תפארת כמו שכתבו כל המקובלים, וזהו ענין בנזיר באה המצוה (במדבר ו, ה) ותער לא יעבור על ראשו, ובלוים הוא להיפך (שם ח, ז) והעבירו תער על כל בשרם. הנה הנזיר אמרה תורה (שם ו, ז) נזר עליו כמו הכהן (ויקרא כא, יב) נזר עליו, ואסור לטמא ג"כ למתים. והכהן הוא מצד החסד, ממילא הנזיר גם כן כחותיו מצד החסד. ושערותיו רומזים לצינורות עליונות ולכחות אלהיות הנאצלות ממדת החסד, ולפיכך אסור להשחיתן. אבל הלוי הוא מצד הגבורה, כחות הדין אשר הם מתעוררים למטה כחות החצונים, על כן באה המצוה להיפך להשחית בתער ולכלות הקוצים מן הכרם, כי צריך לבער כחות הטומאה שלא ישלטו. הרי כהן לוי ישראל הם גם כן חס"ד וגבור"ה תפאר"ת:
15
ט״זוהנה המרכז מאלו המחנות הוא הארון שבו הלוחות, שרומז על שם של ע"ב שהוא ע"ב תיבות משולשות עולות האותיות רי"ו כנודע, והם פסוקים (שמות יד, יט-כא) ויסע ויבא ויט. וכן היו הלוחות ששה טפחים אורכן, וששה טפחים רחבן, וששה טפחים גובהן, הרי הם רי"ו טפחים בתשבורת. ומבואר בזוהר בשלח (ח"ב נב, א) כי אף שעיקר שם של ע"ב הוא בחסד, וכן חסד עולה ע"ב, מכל מקום הוא כלול מחסד גבורה תפארת, והאריך הפרדס בשער פרטי השמות פרק חמישי עיין שם. וכן תמצא שם ע"ב רמוז בלוים דכתיב (במדבר ג, יב) והיו לי, אותיות והי"ו ל"י הם אותיות וה"ו יל"י, שהם שתי שמות הראשונים משם ע"ב. ובהתייחד ע"ב עם ישראל עולה תרי"ג נגד כל התורה. הרי ג' מחנות כהן לוי ישראל שהם ע"ב משולשים, הקיפו את המרכז שהם הלוחות שהיו ע"ב משולש שהוא רי"ו. ודגל (ראובן) [יהודה] שהוא ארי"ה עולה רי"ו יצא ראשונה:
16
י״זוממה שכתבתי בענין כהן לוי ישראל רומזים לשני עניינים, אחד נגד נפש רוח נשמה אותיות הו"ה משם ידו"ד. השני רומזים לקו חסד וגבורה ותפארת שהשם אותיות יד"ו מהשם. ולכאורה אותיות הו"ה חסר י', ואותיות יה"ו חסר ה' אחרונה. אמנם יתבאר כל זה כשאציע ענין ד' דגלים מה שהזכירו המקובלים מה שהיה כתוב על כל דגל ודגל. גם יתבאר ענין שם של ע"ב שהיה נרשם בדגלים. גם ענין השתלשלות של ג' עולמות בריאה יצירה עשיה שהם ד' חיות הנושאות הכסא, וד' מחנות שכינה, וד' יסודות:
17
י״חהרמב"ן כתב (במדבר ב, ב ד"ה איש על דגלו) שהיה בדגל יהודה צורת אריה, על שם (בראשית מט, ט) גור אריה יהודה. ובצורת דגל ראובן צורת אד"ם, על שם (שם ל, יד) דודאים. ובצורת דגל אפרים שור, על שם (דברים לג, יז) בכור שורו הדר לו. ובצורת דגל דן נשר, וכתב בציוני הטעם על שם (שם לב, יא) כנשר יעיר קנו, ושבט דן היה מאסף לכל המחנות, והוא היה מעוררם ומזרזם. ואע"פ שמצינו בתרגום יונתן ( ) שאומר שבצורת דגל דן היה נחש, מצאתי בציוני במקום אחר שכתב, המקובלים כתבו שהגוף היה צורת נחש, שרומז למקומו שנאמר (בראשית מט, יז) יהי דן נחש, והכנפים כנפי נשר שמורים רחמים, שנאמר (דברים לב, יא) יעיר קנו. הרי היו מצויירים בדגלים ד' חיות הנושאות הכסא:
18
י״טוגם ד' דגלים היו רומזים לד' מחנות שכינה, ולד' יסודות בד' רוחות, כמבואר בארוכה בזוהר, והובא ברקנאטי. והא לך דברי הרקנאט"י בקצרה, כי ד' דגלים הם נגד ד' יסודות וד' מחנות שכינה, וד' חיות הנושאות המרכבה. וכשנעלה עוד למעלה, נאמר בו כל אלו כנגד ד' מדות חס"ד גבור"ה תפאר"ת מלכו"ת. וד' יסודות למטה, הם בדמות מעלה מיכאל גבריאל אוריאל רפאל. מיכאל יסוד המים, ומתאחד במים העליונים מימי החסד, כי הוא הכהן גדול שלמעלה שהוא המכפר, כי בחסד יכופר עון ועל כן הוא בימין. גבריאל כנגד יסוד האש הגדולה, ועל כן הוא בשמאל והוא שר צבא שלמעלה. אוריאל לפניו כנגד יסוד הרוח, ומשם אורה יוצאה לעולם כי הוא במזרח. רפאל במערב כנגד יסוד העפר, ואמרו חכמים כי הוא ממונה על העפר הדבוק מתחת כסא הכבוד הנקרא חומר ראשון, עד כאן לשונו:
19
כ׳עוד אעתיק לשון הציוני ויתבאר כל מה שכתבתי. זה לשונו, הדבר מקובל איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה כי בדגל ראובן היה בו צורת אדם, והיה חקוק בו ג' אותיות מאבות העולם, ב' מאברהם, צ' מיצחק, ע' מיעקב, והיו האותיות מזיו השכינה, ושלשה צירופים משם של ד' הוד"י דוי"ה דהו"י. ובדגל יהודה צורת ארי"ה, ואותיות אי"י מג' אבות, וג' צירופים משם הויה ידו"ד ידד"ו יוד"ד. דגל אפרים צורת שור, וג' אותיות מג' אבות רח"ק, וג' צירופים שם הויה ידו"ד ודד"י ויד"ד. דגל דן צורת נשר, וג' אותיות מג' אבות מק"ב, מ' מאברהם, ק' מיצחק, ב' מיעקב, וג' צירופי שם הויה דיד"ו דיו"ד דדי"ו. נשאר ה' מאברהם, הוסיף האל יתברך י' משמו והיה י"ה שבו נברא העולם, והעמיד הקב"ה עמודים למעלה וענן למטה מן הארון, ובאותן שני עננים היו חקוקים אלו שתי האותיות. ובעת שרצה הקב"ה להסיע את המחנות היה העמוד שבו י"ה קבוע נוסע מעל הארון והיו ד' ענני כבוד שבהם אי"י בצ"ע רח"ק מק"ב נוסעים, עד כאן לשון הציוני:
20
כ״אואני אומר לפי דרכי שבאלו אותיות י"ה, אז נשלמו אותיות הו"ה ואותיות יה"ו, שהיו לכאורה חסירים אותיות י"ה כמו שכתבתי לעיל. ועל אותיות של י"ה שהיו נוספים על י"ב צירופי שם הויה, שהיו ג' צירופים בכל דגל ודגל, נגד ג' שבטים שבכל דגל ודגל, רומז הפסוק ששם עלו שבטים שבטי י"ה וגו'. וענין אלו צירופי שם הויה בכל דגל ודגל עולה שם ע"ב, וכדאיתא בספר הבהיר והביאו הפרדס, ישב רבי אמוראי ודרש מאי דכתיב (מ"א ח, כז) השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, מלמד ששבעים ושתים שמות יש לו להקב"ה וכולם קבועים בשבטים, דכתיב (שמות כח, י) ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית, וכתיב (יהושע ד, כ) שתים עשרה האבנים האלה, הקיש וגו' מה אלה אבני זכרון, אף אלו אבני זכרון, לשתים עשרה אבנים הם ע"ב כנגד ע"ב שמות של הקב"ה. ומאי טעמא התחיל בי"ב, ללמדך שי"ב (הגה"ה, זהו סוד שנים עשר בקר ושש עגלות צב) מנהיגים יש לו להקב"ה, ובכל אחד ואחד ששה כחות כו', ועיין פירוש המאמר שם בפרדס:
21
כ״בכלל העולה, י"ב האבנים תהיינה על שמות בני ישראל, וכל אבן כלול מששה, וששה פעמים י"ב הם ע"ב. והביא ראיה בדרך היקש, כי כיון שהקישן הכתוב כנראה כי כמו שבאבנים אלה יש ששה שמות, כן בי"ב שבטי ישראל בכל אחד ששה שמות, כי הם ע"ב שמות שמותיו של הקב"ה:
22
כ״גוכל זה היה סובב את הארון שבו הלוחות, שבו ע"ב טפחים משולשים. והכל סובב על שם ידו"ד, כי תורת ידו"ד תמימה, כלומר התורה כולה נובעת משם ידו"ד. ומשם ידו"ד יוצא שם ע"ב בג' אנפין, אחד פנים, ב' אחור, ג' צירוף. א' פנים, דהיינו ידו"ד במילוי יודי"ן יו"ד ה"י וי"ו ה"י עולה ע"ב. ב' אחור, דהיינו י' י"ה יה"ו יהו"ה עולה גם כן ע"ב. ג' צירוף, היינו י"ב צירופים וכל אחד מששה כחות כמו שכתבתי עולה ג"כ ע"ב. הרי שלשה פעמים יוצא שם ע"ב משם ידו"ד. והיה רשום בד' דגלים בסוד הצירוף. הרי נתבאר בארוכה ענייני שלשה וענייני ארבעה, והכל הולך אל מקום אחד והם שני שיני"ן של תפילין. גם העיקר בתפירות התפילין להיות שנים עשר, והתפילין הם מקדש. זהו שכתבתי הוא דרך כלל:
23
כ״דודרך פרט הפרשיות במדבר נשא בהעלותך, יתבארו על פי ג' מחנות ג' חלקים כהן לוי ישראל על שם נשמה רוח נפש. פרשת במדבר ירמוז על מחנה שכינה, ששם הכהן חלק נשמה. פרשת נשא ירמוז למחנה לויה חלק הרוח. פרשת בהעלותך ירמוז על מחנה ישראל חלק הנפש. ויתבאר כל אחד במקומו בעזרת הש"י:
24
כ״הבמדבר סיני, זה ספר נקרא חומש הפקודים, על שם המנין שנמנו ישראל. נשמע מזה שדבר המנין הזה הוא חשוב ואין לו ביטול עולמית. ורבותינו ז"ל אמרו (עי' רש"י במדבר א, א) שהמנין הזה היה כדי להשרות השכינה בישראל. על כן אני אומר שפרשה זו בפרטית היא נגד מחנה שכינה, ומחנה שכינה שלמטה מכוון נגד שלמעלה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ב"ר ד, יג) מקדש שלמטה מכוון נגד שלמעלה:
25
כ״ווהנה בפרשה זו לא הוזכר רק מנין ישראל והלויים, ושנתנו במקום הבכורים. ומפקודת הלוים לא הוזכר רק פקודת הקהתים, כי במחנה שכינה שהוא המקדש שם היו הכהנים. ופקודת בני קהת הם ג"כ פקודת הכהנים בנשיאת הארון, ואמרו רבותינו ז"ל (סוטה לג, ב) בג' מקומות נשאו הכהנים את הארון, כשעברו את הירדן, וכשסבבו את יריחו, וכשהחזירו למקומו, עיין ברד"ק ריש יהושע:
26
כ״זוענין המספר שגורם להשרות השכינה אף שלכאורה הוא להיפך, כי בדבר המדוד והמנוי אין הברכה שורה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ב"ק מב, א). דע כי יש שני ענייני מספר. המספר של ענייני עולם הזה שהוא חומרי, זה המספר אינו טוב, כי מאחר שנספר כל פרטי לבדו אז פירוד ואינו חיבור, וגם מורה שיש לו קץ ותכלית. אף אם תאמר שהמספר כחול הים, מכל מקום יש לו סוף ותכלית והיה כלא היה:
27
כ״חאמנם המספר של ענין השגת עולם הבא זה המספר בלתי מספר ואין לו קץ וסוף ותכלית והוא דבר שבמנין תמיד. כיצד, ההשגה והדביקות בו יתברך הולכת תמיד מעילוי לעילוי בלתי הפוגות. וזהו שרמזו רבותינו ז"ל בדבריהם (ברכות סד, א) תלמידי חכמים אין להם מנוחה לעולם הבא. כלומר, שאינם נחים על ענין אחד, רק תמיד מתרבה והולך השגתם בו יתברך, והוא יתברך אין תכלית להשגתו, נמצא תמיד המספר סופר והולך ומתרבה:
28
כ״טוענין ההשגה אין שוה בכולם ביחד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ב"ר כא, כ) כל צדיק נכווה מפני חופתו של חבירו, וכל צדיק וצדיק כל אחד ואחד דבר שבמנין בפני עצמו. וביותר שיש מספר הוא יותר חשוב, כי אין קץ ואין סוף למעלות זו על גב זו. על כן עולם הבא לא יהיה לו סוף ותכלית ויהיה דבר שבמנין ולא יהיה בטל, רק מונה והולך:
29
ל׳ובזה יובן אמר הכתוב (הושע ב, א) והיה מספר בני ישראל כחול הים, וכתיב (שם) אשר לא ימד ולא יספר, ורבותינו ז"ל (יומא כב, ב) תרצו מה שתרצו. אמנם לעניינינו יובן, כי המספר של עולם הזה יש לו סוף, אבל של עולם הבא לא ימד ולא יספר, אע"פ שיש סופר המספר. כי מאחר שאמר לא יספר, שמע מינה שיש סופר, מכל מקום לא יספר, והוא כמו שכתבתי:
30
ל״אולדעתי תירוץ רבותינו ז"ל בענין הזה שאמרו, כאן כשישראל עושים רצונו של מקום, כאן כשאין עושין, רומז למה שכתבתי. כי כשאין עושין אז הם דבקים בעולם הזה, וכשעושין אז הם בני עולם הבא ואז לא ימד ולא יספר, ואף כי יספר לא יספר, והוא כענין שכתב הפרדס בענין מספר האצילות והכללות שכולל מעשר לעשר עד אין סוף ותכלית והכל אחדות אחד, ודי למבין. על כן כשבא להשרות השכינה, צוה למנותם לעורר זה המנין אף שהיה סוף למניינם, זהו מצד שעדיין היו בעולם הזה, מכל מקום נמנו סך ס' רבוא שהוא כלל ס' רבוא נשמות מצד ס' רבוא צנורות הספירות כמבואר לעיל בפרשת כי תשא (תו"א ד"ה וכבר כתבתי) שהם נובעים מס' רבוא אותיות שבתורה שהם כוללים כל הענפים, והתורה בסודותיה אין סוף ותכלית, זהו דרך כלל המספר שהוא סוד מחנה שכינה, וסוד נשמת אדם:
31
ל״בודרך פרט, להבין ענין שני המספרים מתוך הפרשה, אציג לפניך מה שכתבתי בפרשה זו בשנים קדמוניות דרוש נחמד. וזה נוסחו בעזרת הש"י:
32
ל״גדרוש לפרשת במדבר
33
ל״דשאו את ראש כל עדת בני ישראל (במדבר א, ב). קשה את כל יתורים. ואם באת להקשות כל את שבכל התורה כולה, אין הכי נמי שמעון העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כו' עד שבא רבי עקיבא כו' (פסחים כב, ב), על כן מה שבידינו לדרוש נדרוש. עוד קשה, במנין דישראל תמצא את קודם לכל והם סמוכים (במדבר א, יח), ובלוים הם מרוחקים, וגם כל קודם לאת. לגרשון וגו' פקודיהם במספר כל זכר וגו', ולקהת וגומר במספר כל זכר וגו', למררי וגו' ופקדיהם במספר כל זכר וגו', ואחר כך בפרשה שאחריה כתיב (שם ד, ב) נשא את ראש בני קהת וגו', וכן כתיב נשא את ראש בני גרשון וגומר, ובבני מררי לא כתיב נשא התחלת ענין, אף על פי כן הזכיר תיבת את שנאמר (שם ל) כל הבא לצבא לעבוד את עבודת אוהל מועד, מה שאין כן בהאי עניינא בקהת כתיב (עי' שם ג) כל הבא לצבא לעשות מלאכה באוהל מועד, ולא הזכיר את. וכן בגרשון (שם כג) כל הבא לצבא צבא לעבוד עבודה באוהל מועד:
34
ל״הבענין דבר שבמנין לענין דינא פליגי (ביצה ג, ב) ריש לקיש ור' יוחנן, מר סבר את שדרכו למנות שנינו, ומר סבר כל שדרכו למנות שנינו. אף שמחלוקתם הוא בדבר שבמנין לענין דינא, מכל מקום רמז נפלא בדבריהם בסוד דבר שבמנין, ויהיה רמוז בתיבה את ובתיבת כל כמו שנפרש ואלו ואלו דברי אלהים חיים:
35
ל״ובמדרש רבות (א, ט) וידבר ה' אל משה במדבר סיני, אמר לו שאו את ראש. אמר הקב"ה לישראל לא חיבבתי בריה יתירה מכם, לכך נתתי לכם תלוי ראש ודמיתי אתכם לי, שכשם שיש לי תלוי ראש על כל באי העולם, שנאמר (דה"א כט, יא) לך ה' הגדולה, כך אף לכם עשיתי להיות לכם תלוי ראש, לכך נאמר שאו את ראש לקיים מה שנאמר (תהלים קמח, יד) וירם קרן לעמו, עכ"ל:
36
ל״זקשה לא חבבתי בריה יתירה מכם מה שבח זה, כך הוה ליה למימר חבבתי אתכם יתר מכל בריה. עוד קשה, דמיתי אתכם מהו ענין הדימוי. עוד קשה, היאך נסמך זה לפסוק וידבר יי' וגומר, או מהו זה לקיים מה שנאמר וירם קרן לעמו:
37
ל״חעוד יש שם אח"כ ברבות (א, יא) מאמר לכאורה סותר לזה, וזה נוסחו, אך את מטה לוי לא תפקוד וגו' (במדבר א, מט), אמר רבי פנחס בר אידי, מה כתיב בראש הספר (שם א, ב) שאו את ראש כל עדת ישראל, רומם את ראש, גדל את ראש לא נאמר, אלא שאו את ראש, כאדם האומר לקוסטנר סב רישיה דפלן. כך נתן רמז למשה שאו את ראש, שאם יזכו יעלו לגדולה, כמה דתימא (בראשית מ, יג) ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך, אם לא יזכו שימותו כלם כמה דתימא ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על העץ. והיה גלוי לפני המקום שימותו כולם במדבר וינטלו ראשיהן, לפיכך אמר הקב"ה למשה אך את מטה לוי וגומר, בתוך בני ישראל אין אתה מונה אותן, אבל לעצמן מנה אותן. למה, אמר הקב"ה, אם נמנה שבט לוי עם ישראל ומתערב עמהם בא מלאך המות למות להרוג את ישראל, והגזירה יצאה עליהם שלא יכנסו לארץ אלא מתים במדבר, שנאמר (במדבר יד, כט) במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם, והוא מוצא לשבטו של לוי מעורב עמהם, והם מתערבים עם ישראל. לפיכך לא מנה אותן עם ישראל, אלא הפרישם במנין. ולכך אף בלשון שכתוב בהן בישראל שאו את ראש לא נאמר בהם אלא פקוד את בני לוי, עד כאן לשונו:
38
ל״טגם המאמר הזה צריך ביאור, בשעת חדוה חדוה, ולמה רמז שאו מלשון ישא פרעה את ראשך מעליך. עוד קשה, למה התחיל בקרבן פסח, משום גנותן של ישראל, כדפירש רש"י (במדבר ט, א ד"ה בחדש הראשון), ולמה התחיל בגנות זה:
39
מ׳איש על דגלו וגומר (במדבר ב, ב). ברבות (ב, ב) גם בתנחומא (ב, י) הדא הוא דכתיב (תהלים כ, ו) נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול, אמרו ישראל להקב"ה הרי אנו מרננים בישועתך, מה שעשית לנו בשמך נרננה בישועתך. (שמות יד, ל) ויושע יי ביום ההוא את ישראל. ויושע כתיב, כביכול ישראל נגאלים וכאלו הוא נגאל, ובשם אלהינו נדגול וגו' שקבע הקב"ה שמו בשמינו ועשה אותנו דגלים שנאמר איש על דגלו. חיבה גדולה חבבן הקב"ה שעשאם דגלים כמלאכי השרת כדי שיהיו ניכרין. ומנין שהוא אהבה לישראל, שכן שלמה אומר (שה"ש ב, ד) הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה, עכ"ל:
40
מ״אקשה מה שייכות לענין דגלים, למה שהזכיר לעיל מיניה. עוד קשה, מה זה כדי שיהיו ניכרים. עוד קשה, ומנין שהוא אהבה, כנראה כפל למה שאמר חבה גדולה עיין שם:
41
מ״באחר כך (ב"ר ב, ג) דבר אחר, הביאני אל בית היין, בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכים, שנאמר (תהלים סח, יח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, והיו כלם עשויין דגלים דגלים, שנאמר (שה"ש ה, י) דגול מרבבה. כיון שראו אותן ישראל שהם עשויים דגלים דגלים, התחילו מתאוים לדגלים אמרו הלואי כך אנו נעשים דגלים כאותן, לכך נאמר הביאני אל בית היין, זה סיני שנתנה בו התורה שנמשלה ביין, ושתו ביין מסכתי, הוי אל בית היין זה סיני. ודגלו עלי אהבה, אמרו אלולי הוא מגדיל עלי אהבה, וכן הוא אומר נרננה בישועתך וגו'. אמר להם הקב"ה, מה נתאויתם לעשות דגלים, חייכם שאני ממלא משאלותיכם, (תהלים כ, ו) ימלא יי' כל משאלותיך, מיד הודיע הקב"ה אותם לישראל ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו, איש על דגלו באותות עד כאן לשונו. גם זה אומר דרשני. ומה ענין אהבה. עוד קשה, מה הוסיף מאמר זה מהראשון:
42
מ״גכי ביה יי' צור עולמים (ישעיה כו, ד). עולם הבא נברא בי', ועולם הזה נברא בה' (מנחות כט, ב). והענין, בעשרה מאמרות נברא העולם (אבות ה, א), ונודע הם עשרה שמות שאינם נמחקין והם מאמר אחד אחדות אחת כאשר נפרש. ושם דביקות נצחיי כמו שנאמר (דברים ד, ד) ואתם הדבקים ביי'. עולם הזה בה' אמרו רז"ל (ר"ה כא, ב) נ' שערי בינה נבראו בעולם וכולם נמסרו למשה חוץ מאחד שנאמר (תהלים ח, ו) ותחסרהו מעט מאלהים, ופירש הרמב"ן וזה לשונו בהקדמת התורה, כאלו נאמר שיהיה בבריאה המחצב שער בינה אחד בכחו ותולדותיו, ובבריאת צמח האדמה שער בינה אחד, ובבריאת האילנות שער אחד, ובבריאת החיות שער אחד, ובבריאת העופות שער אחד, וכן בבריאת השרצים ובריאת הדגים ויעלה זה לבריאת בעלי נפש המדברת, שיתבונן סוד הנפש וידע מהותה וכחה בהיכלה, יגיע למה שאמרו (אוצר המדרשים היכלות יב) גנב אדם יודע ומכיר בו, נאף אדם יודע ומכיר בו, נחשד על הנדה יודע ומכיר בו. גדולה מכולן שמכיר בכל בעלי כשפים ומשם יעלה לגלגלים ולשמים וצבאיהם, כי בכל אחד מהם שער חכמה אחד שלא כחכמתו של חבירו, ומספרם מקובל להם ע"ה שהם נ' חוץ מאחד. ואפשר שיהיה השער הזה בידיעת הבורא יתברך שלא נמסר לנברא. ואל תסתכל באמרם נבראו בעולם כי על הרוב ידבר עכ"ל. ולע"ד נראה כי הוא הכח הכולל הנקרא היולי שהוא שער הנעלם. ואפשר גם דעת הרמב"ן כן, בסוד (תהלים לג, ט) כי הוא אמר ויהי:
43
מ״דהנה ז' ימי בראשית אין ספק כל יום כלול מכל הז', כי אחים ורעים הם בהתאחזותם בהיולי. וכן הענין בד' יסודות כל יסוד כלול מג' אחרים, רק זה גובר:
44
מ״הובזה תירצתי מדוע לא היה במן טעם קשואים ואבטיחים (ספרי במדבר יא, ה), הלא היה נותן טעם כפי מחשבת האדם, והמניקות לא יחשבו לזה. אלא הענין כי המן היה בהיולי כח כולל כל הטעמים ויצא מכח אל הפועל במחשבה, על כן אי אפשר שלא יהיה קצת מה בנעלם בכל טעם כל הטעמים, על כן קשואים ואבטיחים לא היו כלל בכחו וק"ל. נמצא שבעה פעמים שבעה עולה מ"ט, ועם הכולל הגדול ההיולי נ'. וכן כשתבחן הפרטים ותצרף עליהם כחם בכללם, יעלה ה' פעמים י'. כיצד יום א' כולל הכל כדפירש רש"י ביום ראשון נבראו כו'. יום שבת כולל הכל בסו בסוף בבריאת המנוחה, אשר על כן כל השבוע נקראת שבת. והכולל הגדול ההיולי. והפרטים הם ה' פעמים ז' שכללנו כבר, תוסף לכל יום ג' בחינות בחינה מכל כולל, וזהו בחינה אחרת, הרי חמשה פעמים י' עולה נ'. והדברים האלה הם עתיקים לרמוז ליסוד ומלכות, כדאיתא בסוד הרוחניות בפסוק (דה"א כט, יא) לך ה' הגדולה וגו', קא חשיב ה' כל א' כולל י', והוא נ' שערי בינה. וכשתאמר כי כל בשמים ובארץ וגו', רומז ליסוד ומלכות, כדאיתא בספר הפרדס, אז הם ז' ואז נבחנים ז' פעמים ז'. הרי עולה למקום אחד. ז' פעמים ז' והכולל, או ה' פעמים י'. וזהו סוד ה' דהששי (בראשית א, לא), כי ז' ימי בראשית ז' פעמים, והכולל הוא ה' כולל מי' כולל מי' וה' זו ה' שנברא בה עולם הזה. וכמו שהיו"ד שבו נברא עולם הבא הוא מספר האמתי, אחדים עשיריות מאות עד אלף וחוזר לאלף, כן ז' מספר שלם, כמו שכתב בעל באר מים חיים כל מה שבעביו טפח בהקיפו ג' טפחים, ועוד חלק (שבועים) [שביעית] כך הוא לפי האמת, נמצא שאין מספר שלם בבחינה זו כי אם ז' אז בהקיפו ג' פעמים ועוד חלק דהיינו כ"ב:
45
מ״ווכן כשנתבונן בה' נמצאת מתייחדות באחדות, כדאיתא (דברים י, יד) הן לה' אלקיך השמים, אותיות ה"ן אין להם זוג, א"ט ב"ח ג"ז ד"ו ונשאר ה'. י"צ כ"פ ל"ע מ"ס נשאר נ'. וזהו סוד הספירה ז' פעמים ז', תספרו חמשים יוםהגה"הובזה מבואר הפסוק (ויקרא כג, טז) עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום. וקשה, הלא אין סופרים אלא מ"ט יום. ורש"י האריך בפירוש הפסוק. ולפי דרכי המ"ט יום הם בעצמם יום החמשים, כי כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. והנה אנחנו עושים חג ביום החמשים הגשמי, אמנם הוא בעצמו המ"ט יום, וזהו מטה משה, מ"ט שהם בה' ראשונה מהשם, והארכתי במקום אחר:, ואמרו רז"ל (מנחות סד, ב) מצוה לממני יומא ושבועי, כי כל יום כולל משבוע. ובשבועות נתנו י' דברות י' מאמרות כמו שאמר הזוהר (ח"ג יא, ב), עשרה עשרה הכ"ף בשקל הקודש (במדבר ז, פו), כי חצי השקל י' מאמרות, וחצי הב' י' דברות, ושניהם ביחד יו"ד במלואה עולה כ"ף הוא שקל השלם:
46
מ״זוניחא השתא המאמר (שבת פח, א) יום הששי, כולם תלוין ועומדים עד ששי בסיון, כי ה' דהששי רומז לז' ימי בראשית כדפירשתי אשר היום הנ' כוללים והוא חג השבועות המקדשם ומטהרם בסוד רוחניות הנקרא מעשה בראשית, ונכנסים בסוד הי' דהיינו י' דברות כדפירשתי:
47
מ״חוכמו שמספר הזה שהוא מספר שלם והעולה כ"ב, כן תמצא מספר כ"ב נכנס בנתינת עשרת דברות:
48
מ״טבשמות רבה (כט, ב) אנכי ה' אלקיך (שמות כ, ב). הדא הוא דכתיב (דברים ה, ד) פנים בפנים דיבר ה' עמכם. אמר ר' אבדימי דמן חיפה, כ"ב אלף רבוא ירדו עם הקדוש ברוך הוא לסיני שנאמר (תהלים סח, יח) רכב אלקים רבותיים אלפי שנאן הנאין והמשובחין. יכול אף על פי שהיו רבים, דחוקים היו. תלמוד לומר שנאן, שאנן והשקט. אדני בם אין כתיב כאן ביו"ד, אלא בא"ד, אדונו של כל העולם בהם, עד כאן:
49
נ׳מאמר עמוק הוא זה. קשה פשיטא שהם נאים. עוד צריך ביאור יכול אע"פ שהיו רבים כו', אדרבא יכול מפני שהם רבים הוה ליה למימר. עוד קשה, מה תירץ במה שאמר אדונו של כל העולם בהם. אבל זה אין להקשות מנלן כ"ב אלף רבוא, ובמאמר דרבתי דלעיל (ב"ר ב, ג) אמר כ"ב רבוא. דיש לתרץ דס"ל מדכתיב אלפי לשון סמוך ולא אלפים, על כן חסר תיבה וחוזר אלמעלה, כאלו כתיב אלפי רבבות. ועוד דורש אלפי בפני עצמו, מדלא כתיב רבבות וכתיב רבותיים לשון מוכרת. אבל הנך קשה, המספר עד אלף וחוזר לאלף וי"ב אלף נקרא רבוא, כי אז תכה עצם המספר שהוא י' אסופו שהוא אלף:
50
נ״אוענין הכל, סוד התורה בכ"ב אותיותיה, כי האות אע"פ שהוא למטה קטן למעלה כמה עולמות תלויין בו. מלמטה הקדושה מעט, ומלמעלה הרבה. עיין בראשית חכמה סוף פ"ד משער היראה ריש דף י"ח וזה לשונו, פירשו בח"ה ז"ל ואל ימעט בעיניך שום טובה שתעשנה לשמו, אפילו במלה או ראיה, כי המעט ממך רב אצלו. וכן בענין העברות הקרובות בדמיונים בזה העתקת השמש בארץ שיעור אמה, תעתק בגלגל מילין הרבה, וכן העתקת הצל באצטורלב, עד כאן לשונו:
51
נ״בובזה נבין למה יצטרך הש"י לתת שכר לאדם שיהיו ממונים על כל מצוה כמה אלף ואלפי אלפים מלאכים, כמו שפירש הרשב"י ע"ה בהיכלות הקדושה הטעם הוא, כי יתנוצץ אור העליון מרוחניות אותה המצוה על ידי כל אותם הכלים הקטנים. וא"ת די שיהיה מלאך אחד. נשיב כי אי אפשר לאור העליון שיתעבה במלאך אחד, שנמצא המלאך גדול ברוחניות המצוה במקומה והיא היא המצוה, ואין זו הכוונה, אלא שיתאמץ האור בכלים שתהנה בהם הנשמה. ומכל מקום יש מלאך אחד שבו עיקר אור המצוה ותחתיו כמה אלפים מקבלים שאר נצוצות האור:
52
נ״גומזה נבוא להבין ענין הטומאה, כי בעבור אדם על מצוה אחת מתורתינו הקדושה כאכילת חלב ודם וכיוצא, הרי הדבר הזה למטה הוא גשמי ונראה לעובר עליו דבר מועט, אמנם למעלה היא טומאה בלי שיעור, כי כפי רוחניות עליית המצוה, כן הוא שיעור ירידת הטומאה בכמה מלאכי חבלה, עכ"ל:
53
נ״דשנאין ומשובחין, שנאין דרוש ב' דרושות. דאם השקט לחוד, שאנן הוה ליה למימר, אלא רומז לשון נאין. ואם זה לחוד, שנאין בסגול הוה ליה למימר. ועיין בזוהר בראשית (עי' הקדמה ב, ב) כשהקב"ה בא לברוא את העולם נכנסו לפניו האותיות ת' ואח"כ ש' וכן כולם לבקש לברוא בהם, ונתן הקב"ה פגם בכולם עד ב', אבל עתה במתן תורה נאין ומשובחין:
54
נ״הוהנה כשנכנסין האותיות למקומם מי יוכל לסבול זה הרוחניות ואין כלי יוכל לו אפילו על ידי צמצום השמים ושמי השמים לא יכלכלוך. רק לאחר שיצאו בהתפשטותם והשתלשלותם ואין הרוחניות כל כך חזק, ואז אפשר לקבלם כצורות האותיות שלנו. וסלקא דעתיה למימר אע"פ שהם רבים ואין כלי סובלים והם דחוקים שם. על זה אמר יכול אע"פ שהם רבים כו'. ועל הכנסתם באל"ף התחיל התורה אנכי באל"ף אשר אין זוכים לזה כי אם בני עליה והמה מועטים. וזהו סוד מאמרם ז"ל (שבת נה, א) אלו בני אדם המקיימין התורה מאל"ף ועד תי"ו:
55
נ״ווכדי לבאר ענין הזה וענין המאמר דלעיל, וגם נבאר בעצם ענין עולם הבא נברא בי'. הנה י' סוד י' שמותיו שאינם נמחקים וכולם חוזרים לאחדות הגמור, כי מי' יצאו כל אותיות ידו"ד. ומתחלה נדבר מגשמיות נקודה, קו, שטח. וזהו יו"ד, י' נקודה, ו' קו, ד' שטח. בסוד רוחניות. הנקודה נתפשטה באורך וברוחב, דהיינו קו ימיני, קו הראשי, צל כנגד הקו המציל, הרי ה' ולא נגע, כי להעלמת נקודה אין צל. ולהיות שמתחלה היה קו ו', כשנעשית ה' ירד רשימו דוא"ו למטה מרשימו די', וכן נעשה מן י' ה' שמאלי כזה ~, הגה"הבמקום אחר בארתי דרך קצרה כי ענין ההי"ן אינם שווין, לפעמים כותבים ה"ה בצורת ד"ו כי הקו כמו ו', ולפעמים כותבים בצורת ד"י כי הקו קטן כמו י'. ונתן סימן דוד"י. על כן תמצא בצורת יו"ד כל השם, י"ו כמשמעו, אחר כך תבחן י' בתוך ד' היא ה', אחר כך תבחן ו' בתוך ה' היא גם כן ה', הרי השם שלם: ומאחר שה' הימנית נתפשטה בכל רחבה, הוצרכה לירד למטה, ועל כן ירדה למטה מי'. וכל עלול רוצה לידבק בעילתו, כענין שכינה למעלה מראשו שהוא יותר מעולה משויתי ה' לנגדי תמיד, על כן נתהפכה הרי ידו"ד. רוב הענין העליתי מקבלת האר"י. ורומז הכל להשתלשלות הרוחניות כי גבוה מעל גבוה, הרי הכל נמשך מי':
56
נ״זוזהו סוד א', י' למעלה, וי' למטה, ו' באמצע עולה כ"ו. י' למעלה סוד ה' ראשונה הימנית הנבנית מי'. י' למטה סוד ה' אחרונה השמאלית נבנית מיו"ד. והקו הוא רשימה ד"ו והי' כולל הכל:
57
נ״חועל דרך האמת י' דלמטה באלף יותר גדולה קצת מי' דלמעלה, עד שי' דלמטה קרוב לצורות ד', נמצא א' אותיות יו"ד ומזה נתפשטים וניזונין כל העולמות אצילות בריאה יצירה עשיה בסוד המילוי ומילוי דמילוי, ד' מערכות כזה, יו"ד יו"ד וא"ו דל"ת. והיו"ד ראשונה סוד א', והמילוי האחרון מסיים בת', הרי מאל"ף עד תי"ו:
58
נ״טעוד בדרך אחד, ראש הא היא י' יושבת על גבה, וסוף האותיות מילוי יו"ד דהיינו ו"ד, כי כתב בספר התמונה, צורות ת' ד"ו, והכל הולך אל מקום אחד. הרי א' ת' מורה על יו"ד:
59
ס׳וכדי ללמד בדרך קצרה אומר לך, א' אותיות יו"ד כמו שכתבתי, ויו"ד פעמים יו"ד, ונתחבר מספר כ"ב אותיות התורה עם י' מאמרות, וכולם מן הי'. והם הם שני בחינות דלעיל, בחינה עליונה עולם הבא בחינת י' מספר האמיתי, ובחינת עולם הזה בחינת ה' כדפירשתי, ה' פעמים י' עולה נ', תספרו חמשים יום, והכל מצד הכנת ישראל וקדושתם, בספירות ז' פעמים ז' מספר השלם, ונזדכך לכנוס לי' ה' דהששי בסיון, וזהו מצד ההתעוררות מלמטה, ואז נמשך הי'. וזהו אדני בם בא"ד, אדון כל העולם הוא עולם הזה, ואח"כ שורה י' שהוא שם ידו"ד ביו"ד, כאשר נפרש עוד אי"ה:
60
ס״אואז יתבאר ענין מנין אחד לטובה ואחד להיפך. המנין מצד הגופות בערך עולם הזה כשאינו מזוכך, שולט עין הרע ומגפה. המנין מצד הראש ומעלה, כל אחד דבר שבמנין וחשוב הוא ואינו בטל, כי כל אחד כולל כל העולם כולו, ונקרא עולם קטן, כאמרם ז"ל בברכות (ו, ב) כי זה כל האדם לא נברא אלא לצוות לזה. והוא בדמותו וצלמו והכל מצד שורש נשמתו, ואין נשמה שלא תהי' כלולה מי' שהוא עולם הבא. ולזה נרמז במספר שמות, וכתיב (שמות לג, יז) ואדעך בשם. ולכל אחד בפרט אמר הקב"ה אנכי ה' אלהיך. ובמנין הזה אין יד שולטת. ובהפטרה (הושע ב, א) והיה מספר בני ישראל וגו', ובמסכת יומא (כב, ב) ר' יונתן רמי, כתיב (הושע שם) אשר לא ימד ולא יספר, וכתיב (שם) והיה מספר בני ישראל. לא קשיא, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום, עד כאן:
61
ס״בואמנין מצד עולם הבא אמרו רז"ל (תענית ח, ב) אין הברכה מצויה כו' אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר (דברים כח, ח) ישלח ה' [אתך] את הברכה באסמיך. ורומז על (ישעיה סד, ג) עין לא ראתה אלהים זולתך זה עולם הבא. נמצא המספר אמיתי מספר י' עולם הבא נקרא את, ומספר השלם עולם הזה נקרא כ"ל עולה נ' שערי בינה, ואף ששולט עין הרע מצד המספר הזה, כשאינו מזוכך הכל לטובה יסורין של אהבה לכפר עון ולהתם חטאת, ואז מתקרב ה' לי':
62
ס״גובזה נתעלו הלוים על ישראל, בישראל מוקדם את לכל, ובלוים כל הגה"הכל רומז לעולם הזה, כי כל הוא מספר ה' שהוא עולם הזה כדפירשתי, והוא כל, כי יש למספר זה גמר, אבל את הוא ריבוי אשר לא יספר: לאת, והענין על דרך שכתב הזוהר (עי' מס' פסחים קיז, א) חילוק שבין מזמור לדוד, לדוד מזמור. כי חילוק בין כשהתעורר דוד מעצמו ואז שרתה שכינה, ובין כשלא התעורר ושכינה שרתה עליו בלי התעוררות. והנה כשהוא מצד התעורורתו הוא יותר מעלה מן התעוררות מהשכינה, על דרך (שמות לג, יט) וחנותי את אשר אחון, מי שאין לו אחון משלי, כן בישראל מוקדם את לכל. אכן בלוים הכינו מעצמם במספר כל שהוא סוד ה' שזיככו ואח"כ המשיכו י' שהוא את:
63
ס״דולהבין הענין, כי מספר ה' שהוא מספר ז' עולה כ"ב אותיות כאשר אנו הוגים א"ב ג"ד כו', דה' קודמת לי', ומצדו יתברך שיצאו ממנו תשר"ק כו' כמבואר בזוהר בראשית (עי' ח"א נה, ב), אז י' קודמת לה', וכן בשם ידו"ד. ובהתעוררות הה' וההזדככות אז נכנס ז' למספר י', כי נעשה את מאל"ף עד תי"ו. על כן היו הלוים כ"ב אלף דוגמת כ"ב אלף רבוא. והנה פירוש מספר הז' בעיגול עולה א"ך, תוסף חלק שביעית עולה כ"ב, ועל כן רמז א"ך את מטה לוי, והיו כ"ב אלף. וישראל לא הזדככו כל, על כן עין הרע שולט, ומספר את הוקדם על דרך וחנותי וגו', וזהו שאמר במספר שמו"ת בישראל, ובלוים לא נאמר שמו"ת רק המספר כל:
64
ס״הועל דרך הפשט, לפי שישראל מתו ולא נשאר רק שמותם. ולפי דרכינו ישראל הקדימו את המורה א"י, מספר שמות ית', יו"ד עשרים, על כן נמנים מבן ך'. והלוים כל התעוררות מתחילה, וקיימו אדני בם, ואח"כ ביו"ד:
65
ס״וובזה מתורץ מה שמקשים המפרשים (עי' רמב"ן במדבר ג ד"ה וטעם וידבר), מדוע שבט הנבחר לא היה בהן הברכה שלם ולא היו רק כ"ב אלף מבן חודש ולא הגיע לשליש ממספר שבט קטן מהשבטים, והארון עדיין לא היה מכלה מהם כי עתה נצטוו. אלא הענין (דברים ז, ז) לא מרבכם מכל העמים וגו' כי אתם המעט, והענין שישראל אחד שקול כנגד כמה אלפים, כן הענין הלוים מיד שהיו כ"ב אלף למספר המכוון אז נשתלמו בכל השלימות:
66
ס״זנחזור לעניינינו, ובתוך דברינו נתבאר המאמר (תהלים כ, ו) בשם אלהינו נדגול. הנה אף שהמנין ששולט בו עין הרע ויסורין הנקרא כל היא לטובתם כדפירשתי, כי די לעבד להיות כרבו כביכול. וזהו ענין המאמר (שם) נרננה בישועתך, כי כביכול השכינה בגלות, ואח"כ יתקיים (זכריה יד, ט) ביום ההוא יהיה ה' אחד. כן אנחנו בשם אלהינו נדגול, כי קבע שמו בשמינו. וד' דגלים ד' אותיות ידו"ד, וד' מחנות שכינה כאשר נבאר. ואחר שאמר המאמר שנעשו דגלים כמלאכים, אמר ומנין שהוא אהבה לישראל, רצה לומר שדגליהם למעלה מדגלי מלאכי השרת מצד שורש נשמותיהן. וענין חפצם בדגלים אמר שם מקודם כדי שיהיו נכרים, רצה לומר אף בנגליהם יהיו דומים למלאכי השרת, כי כבר כתוב בפרדס, שישראל מעלתם ממעלת מלאכי השרת, מצד נשמתם עדיפא מנשמת המלאכים, אכן הד' יסודות הדקים של מלאכים הם עדיפים, והם חפצו אף בנגליהם היות נכרים:
67
ס״חוהנה נפרש רמז אדם אתם אותיות אמת יש מספר כל ויש מספד את מצד י' כדפירשתי. הנה כתב הפרדס, מספר קטן הוא בחינות המלאכים, נמצא אנחנו מצד נשמותינו מספר גדול, נגד המלאכים שהם מספר קטן. וכבר הקדמנו א' היא הקב"ה סוד שמו, כמו א' דארגמןהגה"הכי ארגמ"ן הוא רפאל גבריאל מיכאל נוריאל, א' הוא הקב"ה רוכב עליהם, כמו שכתבו קצת מקובלים. אבל יש מקובלים שכתבו כל ארגמן רומז לד' מחנות שכינה, כי אוריאל ונוריאל אחד כמו שיתבאר:. וישראל בערכם מספר גדול, דהיינו מה שאצלם ד', אצלינו מ', זהו סוד אדם. וכשהמספר מצד י', חשוב ד' מחנות כל אחד כלול מי', עולה מ'. נמצא אנחנו ת'. וזהו אמת, אדם מעשר של אמת. ואם תאמר איך תוכל לעשר א' מן א'. וי"ל אדם אדם מאל"ף מצאתי (קהלת ז, כח), רצה לומר כשתעשה מאלף אלף, כי אלף חוזר לאלף כדפירשתי:
68
ס״טוזהו סוד מחלוקת (ירושלמי עירובין ה, א) כתיבה מהלכין כקורה מהלכין, מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. כתיבה בחינת אדם ד' רוחות כמ"ם, ם' דלםרבה המשרה (ישעיה ט, ו), והנקודה שהוא הארון שבתוך הם גובהו י' אז עולה נ' מספר כל. כקורה הוא התפשטו מילוי ומילוי דמילוי מספר י', יוד יוד ואו דלת, דהיינו מא' עד ת', סוד (במדבר י, כה) מאסף לכל המחנות, סוד חזרת הדברים למקורן:
69
ע׳ועתה נבאר בשם אלקינו נדגול. ומסיים בזה המאמר הדא הוא דכתיב כו' באותו"ת. רצה לומר שהוא מפרש אותות אאותו"ת השם, על זה ד' רגלים:
70
ע״אונקדים (אבות א, ב) על ג' דברים העולם עומד, תורה עבודה גמילות חסדים, וצדקה ענין אחד עם גמילות חסדים, נמצא הם ד', תורה תשובה תפילה צדקה. וכל דגל נגד אות מאותיות השם של ד'. תורה נגד י' מהשם, כי י' דברות כוללים תרי"ג מצות, דגל מחנה יהודה מורה על התורה כמו שכתב רש"י משה אהרן ובניו וסמוכים להם דגל מחנה יהודה כו'. והרוח מזרח שמשם יוצא אור לעולם ותורה אור. מלפני אוריאל או"ר בגימטריא ר"ז סודות התורה, ונקרא ג"כ נוריאל נור הוא אש, כי הנכנס ביותר נשרף, כההיא תינוק דדריש בחשמל בפ"ק דחגיגה (יג, א):
71
ע״בוהנה ג' בחינות לעמוד התורה. א' לעסוק לשמה לשמור ולעשות, על כן תורת אמת בפיהו אליבא דהלכתא. ב' ההתמדה והגית יומם ולילה, ועכ"פ למאן דלא אפשר, לקבוע עתים ותורתו קבע ומלאכתו עראי. הג' עזר ללומדי תורה, שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך (דברים לג, יח):
72
ע״גבחינה ראשונה, יהודה, אמרו רז"ל (סוטה ז, ב) כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמות יהודה מגולגלין בארון, התפלל משה (דברים לג, ז) שמע ה' קול יהודה כו'. לא הוו מעיילי ליה במתיבתא דרקיעא, אמר (שם) ואל עמו תביאנו. לא הוה ידע למשקל ולמטרא בשמעתתא, אמר (שם) ידיו רב לו. לא הוה סלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא, אמר (שם) ועזר מצריו תהיה. וכן בדוד המלך כתיב (ש"א יח, יד) וה' עמו, ואמרו רז"ל (סנהדרין צג, ב) שהלכה כמותו בכל מקום. יששכר הוא בחינה השניה ההתמדה. זבולן שלישית נודע העוזר, ועל כן כתיב (במדבר ב, ז) מטה זבולן, ולא ומטה, כי אינו טפל, וכך כתב בעל הטורים (שם). וכן בפסוק (דברים לג, יח) שמח זבולן, הקדימו ליששכר:
73
ע״דדגל ראובן תשובה, ה' מהשם. במסכת מנחות (כט, ב) מפני מה נברא העולם בה', מפני שדומה לאכסדרא, הרוצה לצאת יצא. מאי טעמא תלי כרעיה, דאי הדר בתשובה מעיילי ליה. ולעיילי בהך, לא מסתייעא מילתא, עד כאן. הרוח תימנה התשובה בימין מימיני מיכאל. במדרש (ירושלמי מכות ב, ו) שאלו לחכמה חוטא מה יעשה כו', לנבואה כו', לתורה כו', עד (תהלים כה, ח) טוב וישר ה' עיין שם, זה שם מיכאל. מי-כאל אמרו רז"ל (פדר"א לג) ימינו של הקב"ה פתוחה ופשוטה לקבל שבים, אמרו רז"ל (ב"ר פד, יט) אמר הקב"ה לראובן, מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה, ואתה פתחת בתשובה תחילה, חייך שבן בנך הושע פותח בתשובה שנאמר (הושע יד, ב) שובה ישראל, עד כאן:
74
ע״הבראשית חכמה הקשה מתשובת אדם וקין שקדמו. ותירץ מה שתירץ. ונלע"ד הם לא פתחו מעצמם, כי הקב"ה פתח והוכיחם. בב"ר (כא, ו) ועתה פן ישלח ידו (בראשית ג, כב), א"ר אבא בר כהנא מלמד שפתח לו הקב"ה פתח של תשובה, שנאמר ועתה, אין ועתה אלא לשון תשובה, שנאמר (דברים י, יב) ועתה [ישראל] מה ה' אלקיך שואל מעמך. אבל ראובן פתח והתעורר מעצמו:
75
ע״ווענין הפתיחה קודם שיבאו ימי צרה או זקנה, חסרא לגנבא נפשיה בשלמא נקיט (סנהדרין כב, א). ועל זה פירשתי פסוק (איכה ב, ג) השיב אחור ימינו. (רצה לומר הימין הפשוטה לקבל שבים). מאי טעמא, מפני אויב, רצה לומר שלא הקדימו לעשות תשובה רק מפני אויב, בבוא הצר הצורר. כי תשובה ומעשים טובים אינם כתריס רק בעשותם בפני בא הפורענות:
76
ע״זהנה בדגל הזה ראובן שמעון גד. ג' חלקי התשובה. א' הא דאמרן, ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה (קהלת ז, יד). ב' ההכנעה ובושה, כמו שכתוב (ירמיה לא, יט) אחרי שובי נחמתי, ואחרי הודעי ספקתי על ירך בושתי וגם נכלמתי, וכן אמר עזרא (עזרא ט, ו) אלקי בושתי וגם נכלמתי להרים אלקי פני אליך וגו'. שמעון היתה בו בושה. כשצבאו על מדין היה אלף אף משבט לוי, ובקרא כתיב י"ב אלף, והרבה תירוצים על זה. אבל יש לתרץ, שמעון היתה בו בושה לילך, כי מנשיא שלו היה בא דבר זה. ודמיא להא דאיתא בפ"ק דברכות (יב, ב) אמר רב הונא סבא משמיה דרב, כל העושה דבר ומתבייש ממנו מוחלין לו על כל עוונותיו, מהכא (ש"א כח, טו) ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני וגו' וכו', עד (שם) ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות, ואלו באורים ותומים לא קאמר, משום דקטיל נוב עיר הכהנים. ומנא לן דאחילו ליה, שנאמר כו' (שם יט) אתה ובניך עמי. וא"ר יוחנן, עמי במחיצתי:
77
ע״חג' גבורת התשובה, איזה גבור כו' (אבות ד, א), מאמר (ע"ז יט, א) אשרי איש ולא אשרי אשה, אמר ר' עמרם אמר רב אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש. ריב"ל אמר אשרי מי שעושה תשובה כאיש. נכרים היו גבורי גד, גד גדוד יגודנו (בראשית מט, יט), ומורה אגבורת התשובה. כי לפום ריהטא חטאו, והא ראייה משה רבינו ע"ה הוכיחם (במדבר לב, ו) האחיכם יצאו וגומר. וקיימו וקבלו ועשו יותר מהחיוב כענין תשובת הגדר, ויצאו בראש, הרי תנאי התשובה כתנאי בני גד ובני ראובן:
78
ע״טדגל אפרים ימה, תפילה שכינה במערב, שם קדשי קדשים, אשר דרך שם שולחין כל ישראל תפילותיהן. מאחורי רפאל, משה רבינו ע"ה ריפא אחותו בתפילה, (במדבר יב, יג) אל נא רפא ורמז רפאל. התפילה נגד ו' שבשם, כי תנאי התפילה ג' שהן ו'. א' התפילה נקראת עין ולב. עין כמו שכתוב (תהלים קמה, טו) עיני כל אליך וגומר. לב (דברים יא, יג) בכל לבבכם זהו התפילה (תענית ב, א). והם לכאורה סתרי:
79
פ׳בפרק מצות חליצה (יבמות קה, ב) ר' חייא ור' שמעון הוו יתבי, נפיק מילתא מבנייהו, פתח חד מינייהו ואמר המתפלל צריך שיתן עיניו למטה, שנאמר (מל"ב ז, טז) והיה עיני ולבי שם כל הימים. פתח אידך ואמר, המתפלל צריך שיהא לבו למעלה, שנאמר (איכה ג, מא) נשא לבבינו אל כפים וגו'. אדהכי אתא ר' ישמעאל ברבי יוסי לגבייהו, אמר להו במאי עסיקתו. אמרו ליה בתפלה. אמר להו כך אמר אבא, המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה לקיים שני המקראות הללו, עכ"ל:
80
פ״אוהכוונה על דרך שכתבתי במקום אחר. כתיב (תהלים ק, ב) עבדו את ה' בשמחה, וכתיב (שם ב, יא) עבדו את ה' ביראה. האדם כשמתקרב להתפלל יחשוב מה אני טפה סרוחה חוטא ומרי וירא ויבוש, וזהו עיניו למטה. אח"כ חושב בגדולת הש"י שהוא רם ונשא כל יכול, ושמח בדברו ממנו יתברך, וזהו לבו למעלה, ולבי רואה חכמה. יהושע בן נון מאפרים, מצינו אלו ב', מלא רוח חכמה, ומצדו נפל אפניו. ואמרו רז"ל (מגילה כב, ב) כל תלמיד חכם שאינו בטוח להיות נענה כיהושע לא יפול אפניו:
81
פ״בב' התפילה נקרא קטורת, שנאמר (תהלים קמא, ב) תכון תפילתי קטורת לפניך. והנה הקטורת ריח טוב, אבל בו ג"כ חלבנה, רומז שיהיה ג"כ מקושר בקטורת. והכוונה המתפלל צריך לראות שיהיו מעשיו נאים כקטורת, וכשזוכה אז מזכה לאחריני, כל תענית שאין בו מפושעי ישראל כו' (כריתות ו, ב):
82
פ״גבשמות רבה (כב, ג) והובא במנורת המאור דף ל"ט, צריך אדם לטהר לבו קודם שיתפלל, וכן אמר איוב (איוב טז, יז) על לא חמס בכפי ותפילתי זכה. א"ר יהושע הכהן בר נחמיה, וכי יש תפלה עכורה. אלא כל מי שידיו מלוכלכות בגזל והוא קורא להקב"ה אין עונה אותו, למה, שתפילתו בעבירה. ואלו ב' בחינות גדעון שבא ממנשה, היה זוכה ומזכה, קודם שעשה עבודת הרס מזבח הבעל:
83
פ״דג' התפילה נקראת עבודה. העבודה, עבודת חוץ ועבודת פנים. כן בתפילה הוידויים ושערי דמעה, הם ענין חוץ. השבחות ורננים, עבודת פנים. וצריך המתפלל לראות את עצמו ככהן, והתפילה כעבודה עיין בטור אורח חיים. והנה עבודת בית אלקינו היה בחלק בנימין:
84
פ״הדגל מחנה דן צפונה, צדקה ה' אחרונה. בפרק הבונה (שבת קד, א) ג' ד' גמול דלי"ם. ואח"כ ה' כבר נתנו סימנים לכתיבת ה' דוד"י, רצה לומר הרגל דמות ו', אז הוא ד"ו הקו דמות י', אז הוא ד"י, אותיות יד פשוטה, והוא ועני ד"ו פרצופין בסבר פנים יפות. והנה (איוב לז, כב) מצפון זהב יאתה, גם הנותן צפונה לפני ה', מתן בסתר. משמאלי גבריאל. במדרש איכה (א, מא) ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי, ז' שנים היו הגחלים טמונות בידו של גבריאל סבור שישראל עושין תשובה, וכיון שלא עשו תשובה בקש לזורקן עליהן בחימה. קרא לו הקב"ה ואמר ליה, גבריאל להונך להונך שיש בהם בעלי צדקה אלו עם אלו, הדא הוא דכתיב (יחזקאל י, ח) וירא לכרובים תבנית יד אדם תחת כנפיהם, עד כאן. ופירש בספר שערי גן עדן, תחת כנפיהן בהחבא שהיו נותנים בסתר:
85
פ״והנה לדגל זה ג' עניינים. א' גמילות חסדים. ב' צדקה. ג' מעשר. גמילות חסדים כולל לעניים, ולעשירים. לחיים, ולמתים. יחיד, ורבים. ועל כולם העוסק בצרכי ציבור באמונה, ומעמידים על הדין והאמת ושלום, וכשיש דין למטה אזי חסד מלמעלה. וכל זה היה בדן, (בראשית מט, טז) דן ידין עמו, ומי עוסק בצרכי ציבור כשמשון, ואמר (שם) כאחד שבטי ישראל, ופירש רש"י כדוד המלך, ובדוד המלך כתיב (ש"ב ח, טו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה, ולזה מצטרף חסד, כמו שכתוב (ירמיה ט, כג) כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה:
86
פ״זב' צדקה, בסבר פנים יפות ובמתנה מרובה וטובה. וזה רמוז כאשר איתא בפ"ק דבתרא (י, ב) מה יעשה אדם ויהיו לו בנים, ר' אליעזר אומר יפזר מעותיו לעניים, עיין שם בפרק הנ"ל. קודם לזה, רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד (משלי כא, כא). ר' יהושע אומר זוכה לבנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי אגדה. בעלי חכמה, דכתיב חיים. בעלי עושר, דכתיב צדקה. בעלי אגדה, דכתיב וכבוד. כתיב הכא וכבוד, וכתיב התם (משלי ג, לה) כבוד חכמים ינחלו, עד כאן:
87
פ״חוהנה כתיב (דברים לג, כד) ברוך מבנים אשר, ובספרי אין שבט נתברך בבנים כאשר. וכתב רש"י, איני יודע היכן. ונלע"ד על דרך הנ"ל. וגרמו ג"כ מאשר שמנה לחמו, (ולמה), והוא יתן מעדני מלך. כלומר, שאינו נותן לעני מהגרוע, אלא מעדנים לקיים כל חלב לה'. ג' מעשר, כתיב (מלאכי ג, י) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר, (רצה לומר אוצר ה' למעלה, על דרך שאמר מונבז (תוספתא פאה ד, יח) אבותי גנזו למטה, ואני גנזתי למעלה וכו'). ברכה עד בלי די, ופירשו רז"ל (תענית ט, א) עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. וזהו נרמז בברכת (דברים לג, כג) נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה:
88
פ״טהרי שם ידו"ד בד' דגלים. וזהו ובשם אלהינו נדגול. אז המאמר מבואר כהוגן, נרננה בישועתך כו' פירשתי לעיל. אהבה פירשתי לעיל, מצד שורש נשמתם דגלי ישראל למעלה מדגלי המלאכים, ולא היה חשקם רק להיות נכרים אף בנגלה, להיות כמלאכי השרת כדפירשתי לעיל:
89
צ׳וכן מבואר המאמר דדבר אחר כו'. והמאמר הראשון המדבר מענין שמו יתברך, הוא מספרים מספר את, והמאמר דכ"ב שהן כ"ב אותיות, מצידנו ה' קודם לי' מספר כל, ובהזדככם מאלף עד ת' נכנס במספר י' דהיינו א"ת. על כן במאמר הראשון המדבר מענין שמו, דודש באותו"ת, רצה לומר אותות השם. ובמאמר השני דורש באותות לשון תאוה, זהו התעוררות מלמטה למעלה דפרישית:
90
צ״אמאמר פקוד את בני לוי, הם זכו לב' שלחנות, זיככו מספר כל יותר מישראל, על כן בישראל שאו לישנא דמשתמע לתרי אפי, כי מצד מספר כל שהוא ה' עולם הזה כשאינו מזוכך עין הרע שולט. ומכל מקום הכל הולך למקום אחד לטובתם לזככם. וזה רמז נפלא במעשה בראשית (בראשית א, לא) וירא אלקים א"ת כ"ל אשר עשה והנה טוב מאוד, ודרשו רז"ל (ב"ר ט, י) מאוד, זה המות. ואמר הן א"ת הן כ"ל הכל לטובה:
91
צ״בודבר זה נרמז ג"כ בהפטרה, ועל דרך מדרש רבות בפרשה זו (ב, טו), (הושע ב, א) והיה במקום וגו', א"ר יוחנן מה כתיב למעלה מן הענין, (שם א, ב-ג) לך קח לך אשת זנונים וגו', וילך ויקח את גומר וגו', וכל הענין (שם ט) קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי וגו', ואח"כ (שם ב, א) והיה במקום אשר יאמר להם וגו'. מה אם בשעה שהיה כועס עליהם, כך היה מחבבן. בשעה שהוא אוהבן, על אחת כמה וכמה. למה הדבר דומה, למלך שכעס על אשתו אמר מגרשה אני ואיני חס על בניה, לא היא אשתי, ולא אני אישה. ירד לשוק הלך לו אצל הזהבי אמר לו עשה לאשתי תכשיטין של זהב. הלך אוהבו ומצא לו אצל הזהבי עושה לאשתו תכשיטין, הלך ואמר לשכנותיה לא שמעתן שהמלך עושה מריבה עם אשתו והוא אומר לה מגרשה, אני עכשיו ראיתי אותו אצל הזהבי ואמר לו עשה תכשיטין לאשתי. כך כשכעס הקב"ה על ישראל אמר להושע לך קח לך אשת זנונים וגו', איני מבקשה כי זנה תזנה הארץ וגו', איני מרחם עליה קרא שמה לא רוחמה, לא היא שלי ולא אני שלה, כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם. אמר להם הושע, אומות העולם, מה אתם סבורים בשביל שאמר להם הדברים הללו כי אתם לא עמי שהוא כועס עליהם, ראו היאך הוא אומר להם, מה כתיב אחריו, והיה במקום אשר יאמר וגו':
92
צ״גוכן ישעי' אומר (ישעיה א, ב) שמעו שמים והאזינו ארץ וגו' הוי גוי חוטא. ומה כתיב (שם יח) אחריו לכו נא ונוכחה. (שם טו) רחצו הזכו וגו'. למה הדבר דומה, לבן מלכים שאמר לו אביו לך לבית הספר, הלך לו לשוק והיה מתחיל משחק עם הנערים, ידע אביו שלא הלך לבית הספר מקללו ומשמיעו דברים רעים. אח"כ אמר לו רחוץ ידיך ובא סעוד עמי. כך ישעיה אומר, בנים גדלתי וגו' ומשהוא גומר כל הענין מהו אומר, לכו נא ונוכחה וגו'. וכן ירמי' הקב"ה אמר לו מה אתה רואה ירמיה, ואמר (ירמיה א-יא, יג, יד) מקל שקד וגו', סיר נפוח, מצפון תפתח הרעה וכל הענין. מה אחריו (שם ב, א), הלוך וקראת באזני ירושלים וגו'. (שם ג) קודש ישראל וגומר. משל למלך שנטל אשה, היה אומר אין נאה הימנה, אין משובחת הימנה, אין מושבת הימנה. נכנס שושבינה לבית ראה אותה מנוולת הבית, אינה מכוונת המטות, אינן מוצעות, אמר לה שושבינה הלואי את שומעת שהיה בעליך משבחיך לתוך השוק, אין אותו השבח מעשה הללו. אמר השושבין, אם כשהיתה מנוולת כך הוא משבחה, אלו היית מתוקנת על אחת כמה וכמה. כך דורו של ירמי' חוטאין והוא אומר להם זכרתי לך חסד נעוריך וגו'. אמר להם ירמי', הלואי אתם שומעין מה הוא אומר אליכם הלוך וקראת באזני ירושלים וגו', זכרתי לך חסד נעוריך וגו', קודש ישראל וגו', אמר אם בשעה שהם חוטאים כך הוא מחבבם, כשהם עושים רצונו על אחת כמה וכמה. אף כאן כי אתם לא עמי וגו', ומה אחריו והי' במקום וגו', עכ"ל:
93
צ״דדרך כלל היסורין לתכלית אהבה, על כן בעת הכעס עת רצון. ג' משלים שהביא, ג' שלמיות, דירה נאה, כלים נאים, אשה נאה (עי' ברכות נז, ב), שכתבתי בדרוש אחר (עי' פרשת קדושים ד"ה קדושת הגוף) בשם הראשית חכמה, דירה נאה, הלב. כלים נאים, כלי המעשה. אשה נאה, הנשמה. והאר"י נתן סימן (תהלים צ, ג) תשב אנוש עד דכא ראשי תיבות *דירה *כלים *אשה. והנה במשל הראשון הזה בו כלים נאים, במשל השני לך אל בית הספר, דירה נאה. המשל השלישי מבאשה, אשה נאה. ובית המשומר גוף האדם (כלי הנשמה) כמו שכתוב (עי' קהלת יב, ג) עד שלא יזועו שומרי הבית. ומטות מוצעות, בשכבך תשמור, שידמה האדם מה יהי' בדעות מטה שלו. ועל הארץ תישן, רמז שיזכור הכל בארץ הזו:
94
צ״הואז מתבאר המדרש הראשון במדבר סיני באוהל מועד. דיבר מאוהל מועד מבניינו ומחורבנו, על דרך (ויקרא א, א) ויקרא ה' אל משה וידבר אליו מאוהל מועד שפירש הזוהר דיבר ממנו מאוהל מועד מה יהי' בסופו. כתיב ויקרא, וכתיב התם (ישעיה כב, יב) ויקרא ה' אלקים צבאות ביום ההוא וגו', ונעשה מדבר שממה. ורמז בשאו לישנא דמשתמע לתרי אפי, כי הכל הולך אל מקום אחד, (איכה ד, כב) תם עונך בת ציון. וכתב את כל, רמז לב' עניינים הנ"ל כדפרישית:
95
צ״וורמז הפלא ופלא בפלוגתת ר' יוחנן וריש לקיש (ביצה ג, ב) כל שדרכו למנות שנינו, את שדרכו למנות שנינו. רומז למנין דפרשה, ואלו ואלו דברי אלהים חיים, כי את עדיף מכל, והקדים כל לאת:
96
צ״זובזה מתורץ מה שאמר לא חבבתי בריה יתירה מכם. רצה לומר, אף בחובב עמים ואתם בשפלות, אל יעלה דעתכם כי אני מחבבם יותר, רק הוא לטובתכם להתם חטאת, ודימיתי אתכם לי, כי אני עמכם בצרה. ולעתיד כתיב ביום ההוא וגו', כן אתם לעתיד יגדל שמכם ושמי בכם. והביא במדרש זה פסוק לך ה' הגדולה, כי ברגלים שם ידו"ד כדפירשתי, והקב"ה בגלות לקח והסיר אותיות ו"ה כמו שכתוב (שמות יז, טז) כי יד על כס יה, ושם אותם הקב"ה בדגל שלו, וזהו הגדולה אותיות דגל ו"ה. ועתיד יחזיר' גם האלף דנחסרה מכסא ויקויים ההבטחה לאברהם אבינו הוא הראש והמקור שלנו. (בראשית יב, ב) ואגדלה שמך, דהיינו אותיות דגל ו"ה א' כמו שנאמר (תהלים קלב, יג) או"ה למושב לו אמן כן יהי רצוןהגה"הענין המדרש דאמר ר' פנחס בר אידי מה כתיב בראש הספר כו'. ר' פנחס מקשה הוא בעצמו קושייתי, וזוהי הקושיא, מה כתיב בראש הספר שאו ואיך פתח בלשון זה. ויהיה התירוץ הקללה היא ברכה, כענין שהארכתי בדרוש אחר, יתרון אור מכח החושך כי אז ההזדככות, תם עונך כו', ואז יותר אור. ומה שגלינו בין האומות, ישא פרעה ראשך מעליך, זהו סיבת ישא פרעה ראשך התרוממות. ענין מאמר י' קרבנות נתנו לאומות ולעתיד כו', הארכתי במקום אחר::
97