שני לוחות הברית, תורה שבכתב, חקת, דרך חייםShenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Chukat, Derekh Chayim
א׳כבר אמרתי בסוד פרה אדומה בעומק אי אפשר לעמוד, מכל מקום מה שיכול האדם למצוא טעמים נכונים ימציא כי הכל אמת, אף שבעומק יש ויש סודות נפלאות:
1
ב׳והנה התמיהא הגדולה היא מה שמטהרת הטמאים ומטמאה את הטהורים. אמנם לענין דרך חיים תוכחת מוסר יוצא מזה הן לענין מעשה, הן לענין תלמוד. לענין תלמוד, האדם מחויב לילך בהשגת האלהית כפי כחו, ובזה מטהר את חומרו ומזככו כי נמשך אחר האלהיות, ואז מטהר את הטמא. אבל הנכנס במופלא ממנו, אז הוא כרואה פני חמה בתקפו ועיניו חשוכות, ובזה נכון מטמא את הטהורים, והארכתי בדרוש הזה במקום אחר. זהו לענין תלמו"ד:
2
ג׳ולענין מעש"ה, כבר האריך הרמב"ם בשמונה פרקים שלו פרק רביעי, לענין מדות האנושיות שהאדם ילך במיצוע. אמנם אם נטה בקצה אחד אזי על דרך תשובה צריך לנטות בהפיכו לקצה האחרון עד שישיבו להמצוע. נמצא מי שהוא שלם במדותיו ורוצה לילך בקצה אחרון, אזי מטמא טהור. אבל מי שנטה לקצה אחד והולך לקצה שכנגדו, אזי מטהר טמא וק"ל:
3
ד׳הנוגע במת וגו' הוא יתחטא בו ביום הג' וביום הז' יטהר וגו' (במדבר יט, יב). יש בזה הפסוק רמז גדול, כי אף בזמן שאין אפר פרה, יוכל אדם לטהר את עצמו כשדבק בהתמדת התורה ולומד ומלמד על מנת לשמור ולעשות ולקיים. וכבר אמרו רז"ל (סנהדרין צז, א) יומו של הקב"ה אלף שנים, וכוונתם כי הימים אשר היו בתחילת היצירה שברא הש"י שבעת ימי בראשית רומזים לו' אלפים שנה וחד חרוב הרומז לעולם שכלו שבת, הרי שכל יום מהימים האלה רמז לאלף שנה כמו שהאריך בזה הרמב"ן בפרשת בראשית, עיין שם:
4
ה׳והנה התורה נתנה באלף השלישי שהוא יום השלישי, והמתחטא ביום הג' כלומר שמתחטא ומטהר את עצמו מהתורה הנתנה ביום הג', אזי ביום השביעי יטהר כי אז תגמור טהרתו בעולם הבא שהוא יום השבת יום שכולו שבת. ואם ח"ו לא יתחטא ביום הג', אזי ביום הז' לא יטהר, כי מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת:
5
ו׳דעת הרמב"ם בחטא משה רבינו ע"ה בענין מי מריבה, הוא אשר נטה למדת הכעס באמרו שמעו נא המורים דקדק עליו הש"י שיהיה אדם כמוהו כועס לפני עדת ישראל במקום שאין ראוי בו הכעס וכיוצא בזה, כדין האיש ההוא הוא שחילל הש"י מפני שמתנועותיו ומדבריו כולם למדים כו', עיין בפרק ד' מח' פרקים. ומזה ילמוד האדם להזהר במעלות המדות:
6
ז׳ויעש משה נחש נחושת (במדבר כא, ט). זה לשון צרור המור, ובפרשת בא אל פרעה בענין המזוזות והמשקוף פירשתי איך חס הקב"ה על כבוד הצדיקים יותר מעל כבודו, ולכן הזכיר השם המזוזות בראשונה כנגד משה ואהרן, ומשקוף באחרונה כנגד השם. ומשה לא רצה, אבל אמר משקוף בראשונה כנגד השם, ואח"כ המזוזות כנגדם. וכן בכאן, הם דברו באלהים ובמשה, ולכן שלח בהם נחשים כנגד ה'. השרפים כנגד משה שהוא כנגד מלאך ושרף. ולכן כשחזרו בתשובה אמר השם (שם ח) עשה לך שרף, כלומר בשביל כבודך עשה שרף, כי כבודי במקומו מונח ואני חס על כבודך יותר מעל כבודי. ומשה לא רצה וחס על כבוד השם ולא על כבודו, וזהו ויעש משה נחש נחושת בשביל כבוד השם, עד כאן לשונו. ראה עד היכן צריך לנהוג כבוד בתלמידי חכמים וצדיקים. סליק:
7
ח׳בעזרת הגדול הגבור והנורא. סיימתי פרשת פרה וזאת חקת התורה
8