שני לוחות הברית, תורה שבכתב, כי תצא, נר מצוהShenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Ki Teitzei, Ner Mitzvah

א׳זה שמו אשר יקראו לו קדושת הגוף וקדושת דמים:

ב׳מצוה תקל"ב מתרי"ג מצות, לעשות ליפת תואר כדין הנזכר בפרשה.

ג׳תקל"ג שלא תמכר אשת יפת תואר, שנאמר (דברים כא, יד) ומכור לא תמכרנה.

ד׳תקל"ד שלא לכבוש אשת יפת תואר ולהתעמר בה:

ה׳תקל"ה לתלות החייב תליה, שנאמר (שם כב) ותלית אותו על עץ.

ו׳תקל"ו לקבור הנהרג והוא הדין לקבור מתים, שנאמר כי (שם כג) קבר תקברנו ביום ההוא.

ז׳תקל"ז שלא ילין את הצלוב על העץ, שנאמר (שם) לא תלין נבלתו על העץ:

ח׳תקל"ח להשיב אבידה, שנאמר (דברים כב, א) השב תשיבם.

ט׳תקל"ט שלא להתעלם מהאבדה בעת שיראה, שנאמר (שם ג) לא תוכל להתעלם.

י׳תק"מ להקים המשא על האדם או על הבהמה, שנאמר (שם ד) הקם תקים עמו.

י״אתקמ"א שלא להניח בהמה תחת משאה או איש ומשאו עליו והוא נבוך במשאו, אלא לעזור ולהקים עמו, שנאמר (שם) לא תראה את חמור אחיך וגומר והתעלמת מהם:

י״בתקמ"ב, שלא יתקשט האיש בתכשיטי אשה.

י״גתקמ"ג שלא תלבש האשה תכשיטי או מלבושי האיש, כגון כלי מלחמה וכיוצא בו, שנאמר (שם ה) לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה:

י״דתקמ"ד, לשלוח המוציא קן צפור בדרך את האם ולקחת הבנים, שנאמר (שם ז) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך.

ט״ותקמ"ה שלא ליקח האם מעל הבנים, שנאמר (שם ו) לא תקח האם על הבנים.

ט״זתקמ"ו לעשות מעקה להסיר המכשול, שנאמר (שם ח) ועשית מעקה.

י״זתקמ"ז שלא להניח המוקשים והמכשולים בבתינו ובארצינו, שנאמר (שם) לא תשים דמים בביתך:

י״חתקמ"ח, שלא לזרוע תבואה או זרעים בכרם, שנאמר (שם ט) לא תזרע כרמך כלאים.

י״טתקמ"ט, שלא לאכול כלאי הכרם, שנאמר (שם) פן תקדש המלאה, והקבלה שפן תוקדש רצה לומר פן תוקד אש, רצה לומר שאם תזרע כלאים בכרם צריכה שריפה שאסור להנות ממנה והיינו איסור אכילה.

כ׳תק"ן, שלא לחרוש בשני מיני בהמה, שנאמר (שם י) לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו.

כ״אתקנ"א שלא ללבוש שעטנז והוא כלאים בבגד, שנאמר (שם, יא) לא תלבש שעטנז וגו':

כ״בתקנ"ב, לישא אשה באחד מדרכי הקניה, שנאמר (שם יג) כי יקח איש אשה וגו'.

כ״גתקנ"ג, לישא מוציא שם רע את ארוסתו, שנאמר (שם יט) ולו תהיה לאשה.

כ״דתק,נ"ד, שלא יגרשנה, שנאמר (שם) ולא יוכל לשלחה כל ימיו.

כ״התקנ"ה, לסקול מי שנתחייב סקילה, שנאמר (שם כא) וסקלוה אנשי עירה.

כ״ותקנ"ו, שלא לענוש מי שהוא אנוס בחטא, שנאמר (שם כו) ולנערה לא תעשה דבר.

כ״זתקנ"ז, לישא אונס את אנוסתו, שנאמר (שם כט) לו תהיה לאשה.

כ״חתקנ"ח, שלא יגרש האונס אנוסתו כל ימיו, שנאמר (שם) לא יוכל לשלחה כל ימיו:

כ״טתקנ"ט, שלא יבא סריס בקהל ה' ר"ל שלא יבא על בת ישראל שנאמר (דברים כג, ב) לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'. ...

ל׳תק"ס, שלא יבא ממזר בקהל ה', שלא ישא בת ישראל, שנאמר (שם ג) לא יבא ממזר בקהל ה'.

ל״אתקס"א, שלא יבא עמוני ומואבי על בת ישראל, שנאמר (שם ד) לא יבא עמוני.

ל״בתקס"ב, שלא להרחיק זרע עשו מקהלנו אחר שנכנסו בדתינו, שנאמר (שם ח) לא תתעב אדומי.

ל״גתקס"ג, שלא להרחיק זרע מצרי אחר הכנסתו בדת, שנאמר (שם) לא תתעב מצרי.

ל״דתקס"ד, שלא לדרוש שלום לעמון ומואב שעת המלחמה, שנאמר (שם ז) לא תדרוש שלומם וטובתם וגו':

ל״התקס"ה, שלא יכנס טמא למחנה לויה, שנאמר (שם יא) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור וגו'.

ל״ותקס"ו, להתקין מקום בצאתם למחנה וזהו יד להפנות שם, שנאמר (שם יג) ויתד תהיה לך וגו'.

ל״זתקס"ז, להתקין יתד להיות לו עם כליו לחפור ולכסות המקום שהפנה בו, שנאמר ויתד תהיה לך על אזניך וגומר.

ל״חתקס"ח, שלא להחזיר עבד שברח.

ל״טתקס"ט, שלא להונות עבד זה, שנאמר (שם יז) בו לא תוננו.

מ׳תק"ע, שלא לבוא על אשה בלא כתובה וקדושין, שנאמר (שם יח). לא תהיה קדשה מבנות ישראל.

מ״אתקע"א, שלא להקריב אתנן זונה ומחיר כלב, שנאמר (שם יט) לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב.

מ״בתקע"ב, תקע"ג, לא תשיך לאחיך וגומר, לנכרי תשיך וגומר, שלא ללוות בריבית רצה לומר שלא לקחת מעות ולתת ריבית, וזה אזהרה ללוקח שנאמר (שם כ) לא תשיך לאחיך, רצה לומר לא תושך מאחיך. ולהלוות לנכרי בריבית שנאמר (שם כא) לנכרי תשיך, וזהו לדעת הרמב"ם. והסמ"ג חולק:

מ״גתקע"ד, שלא לאחר הנדרים והנדבות עד ג' רגלים, שנאמר (שם כב) כי תדור נדר לה' אלהיך.

מ״דתקע"ה, לקיים כל היוצא מפי האדם, שנאמר (שם יט) מוצא שפתיך תשמור:

מ״התקע"ו, לאכול שכיר במה שעושה במחובר לקרקע, שנאמר (שם כה) כי תבוא בכרם רעך ואכלת ענבים בנפשך שבעך.

מ״ותקע"ז, שלא ליקח השכיר יתר על אכילתו, שנאמר (שם) ואל כליך לא תתן.

מ״זתקע"ח, שלא יאכל השכיר בעת המלאכה ממחובר לקרקע, שנאמר (שם, כו) וחרמש לא תניף, כלומר בשעת הקציר לא תקצור לעצמך:

מ״חתקע"ט, מצות גירושין בשטר, שנאמר (דברים כד, א) וכתב לה ספר כריתות.

מ״טתק"פ, שלא יחזיר המגרש את גרושתו אחר שנשאת לאחר, שנאמר (שם ד) לא יוכל בעלה הראשון כו'.

נ׳תקפ"א, שלא יצא החתן לצורך המלחמה ולא לשום דבר שנה תמימה, שנאמר (שם ה) לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר נקי יהי' לביתו שנה אחת.

נ״אתקפ"ב, לשמח חתן את אשתו שנה תמימה, שנאמר (שם ה) נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו וגומר:

נ״בתקפ"ג, שלא לחבול כלים שעושין בהן אוכל נפש, שנאמר (שם ו) לא יחבול רחים ורכב.

נ״גתקפ"ד, שלא לתלוש סימני צרעת, שנאמר (שם ח) השמר בנגע הצרעת.

נ״דתקפ"ה, שלא למשכן בעל חוב בזרוע אלא במצות בית דין, שנאמר (שם יא) לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו.

נ״התקפ"ו, שלא למנוע העבוט בעת שהוא צריך לו העני, שנאמר (שם יב) לא תשכב בעבוטו, רצה לומר לא תשכב ועבוטו עמך.

נ״ותקפ"ז, להשיב המשכון לבעליו בעת שהעני צריך לו, שנאמר (שם יג) השב תשיב לו את העבוט.

נ״זתקפ"ח, ליתן שכר השכיר ביומו, שנאמר (שם טו) ביומו תתן שכרו:

נ״חתקפ"ט, שלא לקבל עדות הקרובים, שנאמר (שם טז) לא יומתו אבות על בנים, רצה לומר לא יומתו האבות בעדות בנים כו'.

נ״טתק"ץ, שלא להטות משפט גר יתום, שנאמר (שם יז) לא תטה משפט גר יתום ואלמנה.

ס׳תקצ"א, שלא למשכן בגד אלמנה, שנאמר (שם) ולא תחבול בגד אלמנה.

ס״אתקצ"ב, להניח עומר השכחה, שנאמר (שם יט) ושכחת עומר בשדה וגומר.

ס״בתקצ"ג, שלא ליקח עומר השכחה, שנאמר (שם) לא תשוב לקחתו.

ס״גתקצ"ד, להלקות המחוייב מלקות.

ס״דתקצ"ה, שלא יוסיף בהכאתו יתר על מה שחייב או על מה שאמדוהו, שנאמר (דברים כה, ג) ארבעים יכנו פן יוסיף.

ס״התקצ"ו, שלא לחסום את הבהמה בשעת מלאכתה, שנאמר (שם ד) לא תחסום שור בדישו:

ס״ותקצ"ז, שלא תנשא היבמה לזר שנאמר (שם ה) לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר.

ס״זתקצ"ח, לייבם אשת אח בלא בנים, שנאמר (שם) יבמה יבא עליה.

ס״חתקצ"ט, לחלוץ אם לא רצה לייבם, שנאמר (שם ט) וחלצה נעלו:

ס״טת"ר, להציל נרדף אפילו בנפשו של רודף, שנאמר (שם יב) וקצותה את כפה.

ע׳תר"א, שלא לחוס על הרודף, שנאמר (שם) לא תחוס עיניך.

ע״אתר"ב, שלא להיות אצלינו אבן גדולה או קטנה, שנאמר (שם יג) לא יהיה לך בכיסך:

ע״בתר"ג, לזכור מעשה עמלק, שנאמר (שם יז) זכור את אשר עשה לך עמלק.

ע״גתר"ד, להכרית זרעו של עמלק, שנאמר (שם יט) תמחה את זכר עמלק.

ע״דתר"ה, שלא נשכח מעשה עמלק שעשה עם אבותינו בצאתם ממצרים: