שני לוחות הברית, תורה שבכתב, כי תשא, נר מצוהShenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Ki Tisa, Ner Mitzvah

א׳זה שמו נאה לו מספר בני ישראל:
מצוה ק"ו מתרי"ג מצות לתת מחצית השקל בכל שנה.

ב׳ק"ז לקדש הכהן ידיו ורגליו להעבודה.

ג׳ק"ח מצוה משיחת כהנים גדולים בשמן המשחה.

ד׳ק"ט ק"י שלא ימשח זר בשמן המשחה, ושלא יעשה כמוהו.

ה׳קי"א שלא לעשות קטורת כדמות קטורת. כלומר, שתהיה הרכבתו על ענין אותם המשקלים ויתכוין להקטיר עצמו בה שנאמר (שמות ל, לז) ובמתכונתה לא תעשו לכם. ונאמר עליה (שם לח) אשר יעשו כמוה להריח בה. כלומר שיתכוין בעשייתה להקטיר עצמו.

ו׳קי"ב שלא לאכול ולשתות מתקרובות עבודה זרה, שנאמר (שם לד, טו) פן תכרות ברית ליושב הארץ כו' וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו.

ז׳קי"ג לשבות מעבודת הארץ בשנת השמיטה, שנאמר (שם כא) בחריש ובקציר תשבות:

ח׳קי"ד שלא לאכול בשר בחלב שנאמר (שם כג, יט) לא תבשל גדי בחלב אמו.

ט׳וזה לשון ספר החנוך דף מ"ו, וזה הכתוב לאסור האכילה וההנאה בבשר בחלב. ואל יקשה עליך א"כ למה לא נאמר בפירוש איסורו בלא תאכל, והוציאו בלשון בישול. שהתשובה בזה מפני שנתחדשה איסור אכילתו מאיסור שאר אכילת איסורין, ששאר איסורין אין חיובן אלא א"כ נהנה באכילתן, וכאן אפילו לא נהנה באכילתן מכיון שבלעו. ואפילו יבלענו חם ששורף גרונו בו וכיוצא בזה שאין לו הנאה בו, מכל מקום לוקה, כמו שאמרו רז"ל בפ"ב מפסחים (כה, א), להכי לא כתב רחמנא אכילה בגופיה למימרא שלוקין עליו שלא כדרך הנאתו. ומכל מקום אין לוקין עליו אלא דרך בישול בלשון שהוציא הכתוב איסורו:

י׳ואע"פ שאמרו רז"ל (חולין קטו, ב) שזה שנכתב בתורה איסור הבישול שלשה פעמים שהוא ללמד איסור אכילה ואיסור בישול ואיסור הנאה, אין ראוי לנו למנות בחשבון הלאוין אלא השנים. לפי שאיסור אכילה והנאה דבר אחד הוא, כמו שאמרו רז"ל (פסחים כא, ב) כל מקום שנאמר לא תאכל, לא תאכלו, אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע, על כן התורה הוציאה כל ההנאות דרך כלל בלשון אכילה לפי שהיא הנאה תמידית לאדם וצריך אליה, וכענין שכתוב (שמות כד, יא) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו שכינה ההנאה לאכילה:

י״אואם תתפוש עלי א"כ למה נכתבו שלשה לאוין דשנים יספיקו לפי זה שאמרתי. יש להשיבך, דודאי אם נכתב במקום אחד לא תבשל שילמוד על איסור בישול, ובמקום אחד לא תאכל שיכלול איסור הנאה ואכילה כמו שאמרנו, היה דין שלא יכתוב השלישי שאין צורך עוד בו שכבר היינו למדים אכילה והנאה בלא תאכל מן הכלל שבידינו דבכלל אכילה הנאה במשמע. אבל עכשיו שלא הוזכרה בו אכילה בשום מקום לא היינו למדים ההנאה אלא עם הלאו השלישי. ואין לך לשאול עוד ולמה לא כתב רחמנא לא תאכל באחד מהם ויספיק בשנים. שכבר הודעתיך כי לענין נצטרך שלא יזכיר בו הכתוב לשון אכילה מפני שהחיוב בו אפילו שלא כדרך הנאתו. למדנו מעתה כי מה שאמרו רז"ל חד לאיסור אכילה וחד לאיסור הנאה וחד לאיסור בישול, אין הכוונה בהם שיהיה הכתוב השלישי ללאו אחר, אלא שנצטרך ללמוד ממנו הנאה, וברוך שבחר בדבריהם עד כאן לשונו:

י״בוסוד בשר בחלב ביארתי בפרשת משפטים (תורה אור ד"ה טעם בשר בחלב):