שני לוחות הברית, תורה שבכתב, ראה, נר מצוהShenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Re'eh, Ner Mitzvah

א׳זה שמו אשר יקראו לו שכיר יום:

ב׳מצוה תל"ו מתרי"ג מצות, לאבד עבודה זרה ומשמשיה, שנאמר (דברים יב, ב) אבד תאבדון את כל המקומות וגו'.

ג׳תל"ז שלא למחוק ספרי הקודש והשמות של הש"י הכתובים שם, וכן בתי עבודת הקודש, שנאמר (שם יב, ד) לא תעשון כן לה' אלהיכם:

ד׳תל"ח מצוה להקריב כל הקרבנות שיש על האדם בחובה ובנדבה ברגל הראשון שפוגע בו, שנאמר (שם יב, ה) ובאת שמה והבאתם שמה.

ה׳תל"ט להביא כל הקרבנות בבית הבחירה, שנאמר (שם יב, יא) ושם תעלה עולותיך.

ו׳ת"מ שלא להעלות קדשים בחוץ, שנאמר (שם יב, יז) השמר לך פן תעלה עולתיך וגו'.

ז׳תמ"א מצות פדיית קדשים שנפל בהם מום ואח"כ מותרים באכילה, שנאמר בכל אות נפשך תאכלנו, וקבלו רז"ל שאינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שיפדו.

ח׳תמ"ב שלא לאכול מעשר שני של דגן, והיא התבואה חוץ לירושלים.

ט׳תמ"ג שלא לאכול ג"כ של תירוש, והוא יין.

י׳ תמ"ד שלא לאכול של יצהר, והוא השמן חוץ לירושלים, שנאמר (שם) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירשך ויצהרך.

י״אתמ"ה שלא לאכול בכור תמים חוץ לירושלים, שנאמר (שם) לא תוכל לאכול וגו' בקרך וצאנך וגו', ובכלל לאו זה שלא יאכל הזר בשום מקום מן הבכור תם.

י״בתמ"ו שלא לאכול מבשר חטאת ואשם אפילו הכהנים חוץ לקלעים, ופירוש שאיסור זה בכלל לא תוכל לאכול בשעריך בקרך וצאנך וגו'.

י״גתמ"ז שלא לאכול שום דבר מבשר העולה, שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ונדריך אשר תדור, ופירוש הכתוב כאלו יאמר לא תוכל לאכול נדריך אשר תדור.

י״דתמ"ח שלא לאכול קדשים קלים קודם זריקת דמים, שנאמר לא תוכל לאכול וגו' ונדבותיך, שפירושו כאילו אמר לא תוכל לאכול נדבותיך, וקבלו חז"ל (מכות יז, א) לא בא הכתוב אלא לאוכל תודה או שלמים לפני זריקת דמים.

ט״ותמ"ט שלא לאכול בכורים קודם הנחה בעזרה, שנאמר (דברים שם) לא תוכל לאכול בשעריך וגומר ותרומת ידך, ואמרו רז"ל (שם) אלו הבכורים.

ט״זת"נ שלא לעזוב הלוים ולא נתרשל מלהשלים לחם חקם, כלומר שלא נשהה להם מעשרות, וכל שכן ברגלים שאנו מוזהרים עליהם בישראל כדי לשמחם במועד, ועל זה נאמר (שם יב, יט) השמר לך פן תעזוב את הלוי וגו':

י״זתנ"א מצות שחיטה, שנאמר (שם כא) וזבחת מבקרך ומצאנך.

י״חתנ"ב שלא לאכול אבר מן החי, שנאמר (שם כג) לא תאכל הנפש וגו'.

י״טתנ"ג להטפל בהבאת קדשים אף מחוץ לארץ לבית הבחירה, שנאמר (שם כו) רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא וגו':

כ׳תנ"ד תנ"ה שלא להוסיף אמצות תורה ולא לגרוע, שנאמר (דברים יג, א) לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו.

כ״אתנ"ו שלא לשמוע למתנבא בשם עבודה זרה, שנאמר (שם, ד) לא תשמע אל דברי הנביא ההוא.

כ״בתנ"ז שלא להסית אדם מישראל, שנאמר (שם יב) ולא יוסיפו לעשות כדבר הזה.

כ״גתנ"ח שלא לאהוב את המסית, שנאמר (שם ט) ולא תשמע אליו.

כ״דתנ"ט שלא לעזוב השנאה למסית, שנאמר (שם) לא תאבה לו.

כ״הת"ס שלא לחוס על המסית להצילו, שנאמר (שם) לא תחוס עיניך עליו.

כ״ותס"א שלא ילמד המוסת זכות על המסית אפילו אם יודע, שנאמר (שם) לא תחמול עליו.

כ״זתס"ב שלא לשתוק מללמד חובה למסית היודע לו חובה, שנאמר (שם) ולא תכסה עליו:

כ״חתס"ג מצות חקירת העדים, שנאמר (שם טו) ודרשת וחקרת וגו'.

כ״טתס"ד להרוג אנשי עיר הנדחת ולשרוף אותה, שנאמר (שם טז) הכה תכה את כל יושבי העיר וגו'.

ל׳ תס"ה שלא לבנות עיר הנדחת, שנאמר (שם יז) לא תבנה עוד.

ל״אתס"ו שלא להנות בממון עיר הנדחת, שנאמר (שם יח) ולא ידבק בידך מאומה.

ל״בתס"ז שלא להתגודד כדרך עובדי עבודה זרה, שנאמר (דברים יד, א) לא תתגודדו.

ל״גתס"ח שלא לעשות קרחה על מת, שנאמר (שם) ולא תשימו קרחה בין עיניכם:

ל״דתס"ט שלא לאכול פסולי המוקדשין, ואיתא בסיפרי (מז), לא תאכל כל תועבה (דברים יד, ג), בפסולי המוקדשין הכתוב מדבר.

ל״הת"ע לבדוק סימני העוף, שנאמר (שם, יא) כל צפור טהור תאכלו.

ל״ותע"א שלא לאכול שרץ העוף, שנאמר (דברים יד, יט) וכל שרץ העוף טמא הוא וגו'.

ל״זתע"ב שלא לאכול נבילה, שנאמר (שם כא) לא תאכלו כל נבלה:

ל״חתע"ג מצות מעשר, שנאמר (שם יב) עשר תעשר, ובמעשר שני הכתוב מדבר.

ל״טתע"ד להפריש מעשר לעני בשנה הג' והששית והשמטה, שנאמר (שם כח) מקצה שלש שנים תוציא וגו'.

מ׳תע"ה תע"ו מצות השמטת כספים בשנת השמטה, שנאמר (דברים טו, א) מקץ שבע שנים וגו'. ושלא יתבע הלואה שעברה עליו השמטה, שנאמר (שם ב) לא יגוש.

מ״אתע"ז לנגוש את הנכרי, שנאמר (שם ג) את הנכרי תגוש.

מ״בתע"ח ליתן צדקה לעניי ישראל, שנאמר (שם ח) פתוח תפתח וגו'.

מ״גתע"ט שלא למנוע מלתת צדקה, שנאמר (שם ז) לא תאמץ את לבבך וגו'.

מ״דת"פ שלא להמנע מלהלוות לעני מפני פחד השמטה, שנאמר (שם ט) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמור קרבה שנת השבע וגו'.

מ״התפ"א שלא לשלח עבד עברי ריקם, שנאמר (שם יג) לא תשלחנו ריקם.

מ״ותפ"ב להעניק לעבד עברי בצאתו חפשי, שנאמר (שם יד) הענק תעניק לו:

מ״זתפ"ג שלא לעבוד בבכור והוא הדין לשאר קדשים, שנאמר (שם יט) לא תעבוד בבכור שורך.

מ״חתפ"ד שלא לגזוז הבכור והוא הדין לשאר קדשים, שנאמר (שם) ולא תגוז בכור וגו':

מ״טתפ"ה שלא לאכול חמץ בי"ד בניסן אחר חצות, שנאמר (דברים טז, ג) לא תאכל עליו חמץ, רצה לומר על זמן שחיטת הפסח שזמנו אחר חצות.

נ׳תפ"ו שלא להותיר מחגיגת י"ד ליום השלישי, שנאמר (שם ד) ולא ילין מן הבשר וגו'.

נ״אתפ"ז שלא להקריב קרבן פסח בבמת יחיד, שנאמר (שם ה) לא תוכל לזבוח הפסח באחד שעריך.

נ״בתפ"ח מצות שמחת הרגלים, שנאמר (שם יא) ושמחת לפני ה' אלהיך.

נ״גתפ"ט מצות ראיה כל זכר שלש פעמים בשנה.

נ״דת"צ שלא נעלה לבית הבחירה ברגל בלא קרבן, שנאמר (שם טז) ולא יראו פני ריקם: