שני לוחות הברית, תורה שבכתב, ספר ויקרא, נר מצוה, אחרי מותShenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Sefer Vayikra, Ner Mitzvah, Achrei Mot

א׳קפ"ה שלא יכנס כהן גדול בכל עת אל הקודש.

ב׳קפ"ו מצות עבודת יום כפור.

ג׳קפ"ז שלא לשחוט קדשים בחוץ.

ד׳קפ"ח מצות כיסוי הדם של חיה או עוף.

ה׳קפ"ט שלא לקרב לעריות.

ו׳ק"ץ קצ"א קצ"ב שלא לגלות ערות האב, כלומר שלא לשכוב אותו משכבי אשה, שנאמר (ויקרא יח, ז) ערות אביך לא תגלה. שלא לגלות הבן ערות האם, שנאמר (שם יח, ז) אמך היא לא תגלה ערותה. שלא לגלות ערות אשת האב ואעפ"י שאינה אמו, שנאמר (שם יח, ח) ערות אשת אביך לא תגלה:

ז׳קצ"ג שלא לגלות ערות אחותו בין שהיא אחותו מאב לבד, בין אחות מאם לבד, ובין שהיא מאנוסת אביו, ובין שהיא אחות האם מן הזנות, שנאמר (שם יח, ט) מולדת בית או מולדת חוץ. א"כ מה זה שאמר ערות בת אשת אביך לא תגלה, ולמה צריך זה המקרא והלא משום אחותו חייב עליה. באמת זה המקרא לא נאמר אלא כדי שישים בת אשת האב כשתהיה אחותו ערוה בפני עצמה, ונמצא שהבא על אחותו שהיא בת נשואת אביו שחייב שתים משום ערות אחותו, ומשום ערות בת אשת אביו:

ח׳קצ"ד שלא לגלות ערות בת הבן, שנאמר (שם יח, י) ערות בת בנך וגו' לא תגלה. ולפי הנראה הוא כי האיסור הוא בין שהבן כשר, או אפילו ממזר בנו היא מכל מקום, ובין שבת הבן ג"כ כשירה או אפילו ממזרת.

ט׳קצ"ה שלא לגלות ערות בת הבת, שנאמר (שם יח, י) או בת בתך לא תגלה, וכל דיניה כדין בת הבן:

י׳קצ"ו שלא לגלות ערות הבת, ולא נתבארה בלשון התורה שיאמר הכתוב ערות בתך לא תגלה, ומפני כן לא בא עליה כתוב מפורש לפי שאין צורך בו, דכיון שאסרה התורה בת הבן ובת הבת שהן רחוקות ממנו אין צריך לומר שהיא אסורה דק"ו הוא. ועוד למדוה רז"ל בגזירה שוה (יבמות ג, א), דאי מקל וחומר גרידא הוה ילפינן לא היה אדם נדון עליה דקיימא לן (מכות ה, ב) אין עונשין מן הדין:

י״אקצ"ז שלא לגלות ערות בת אשת אביו כשתהיה אחותו, כלומר שהיה בת אשת אביו, שאילו בת אשת אביו אינה אחותו כבר אמרנו למעלה שמותר לישא אותה לאשה לכתחלה, אלא פירוש בת אשת אביו והיא אחותו, שנאמר (שם יח, יא) ערות בת אשת אביך לא תגלה. וכבר כתבתי למעלה בערות אחות שהלאו הזה בא כדי שישים אחותו מנשואת אביו ערוה בפני עצמה, וכעין מה שאמרו באמו שאם היא אשת אב חייב בה ב', משום אם, ומשום אשת אב:

י״בקצ"ח שלא לבוא על אחות האב, שנאמר (שם יב) ערות אחות אביך לא תגלה.

י״ג קצ"ט שלא לבוא על אחות האם, שנאמר (שם יג) ערות אחות אמך לא תגלה.

י״דר' שלא לבוא על אחי האב ומהנראה שאין הפרש בין שיהיה אחי אביו מהאב או מן האם בין מן הנשואין בין מן הזנות, שנאמר ערות אחי אביך לא תגלה, ואחי אביו נקרא מכל מקום. ואעפ"י שהבא על כל זכר חייב משום (שם כב) ואת זכר לא תשכב וגו', זה הלאו הוא נוסף למי שבא על אחי אביו.

ט״ו ר"א שלא לבוא על אשת אחי האב, [וזאת] נקראת בכתוב דודתו לפי שהיא אשת דודו, שנאמר (שם יח, יד) אל אשתו לא תקרב דודתך היא, והיא אסורה בין היא נשואתו, בין היא ארוסתו, בין בחייו שגירשה בין במותו.

ט״ז ר"ב שלא לבא על אשת הבן בין היא אשתו מן הנשואין או מן האירוסין בין בחייו בין במותו.

י״זר"ג שלא לבא על אשת אחיו אחד אחיו מאביו לבד, או מאמו לבד, בין מן הנשואין בין מן הזנות בין מן האירוסין.

י״חר"ד שלא לגלות ערות אשה ובתה, שנאמר (שם יז) ערות אשה ובתה לא תגלה.

י״טר"ה שלא לגלות ערות אשה ובת בנה, שנאמר (שם) את בת בנה לא תקח.

כ׳ר"ו שלא לגלות ערות אשה ובת בתה, שנאמר (שם) ואת בת בתה לא תקח וגו'.

כ״א ר"ז שלא לישא ב' אחיות בחייהן, שנאמר (שם יח) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור.

כ״בר"ח שלא לבוא על אשה בעת שהיא נדה, שנאמר (שם יט) ואל אשה בנדתה וגו'.

כ״ג ר"ט שלא ליתן מזרעו למולך.

כ״דר"י שלא לבוא על הזכר.

כ״הרי"א שלא לבוא על בהמה.

כ״ורי"ב שלא תביא האשה בהמה עליה: