שני לוחות הברית, תורה שבכתב, ספר ויקרא, נר מצוה, אמורShenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Sefer Vayikra, Ner Mitzvah, Emor

א׳רס"ג שלא יטמא כהן הדיוט למת.

ב׳רס"ד מצות טומאת הכהנים לקרובים.

ג׳רס"ה שלא ישמש כהן טבול יום עד שיעריב שמשו, ואעפ"י שטבל וטהר צריך הערב שמש, לפי שהוא כשני לטומאה עד שיעריב שמשו ועל זה נאמר (ויקרא כא, ו) ולא יחללו שם אלהיהם. ואמרו בסנהדרין פרק ט' (פג, ב) אם אינו ענין לטמא שכבר נתבאר, תנהו ענין לטבול יום ששימש. ויליף לה התם מחילול חילול.

ד׳רס"ו רס"ז רס"ח שלא ישא כהן זונה, ולא חללה, ולא גרושה.

ה׳רס"ט לחלוק כבוד לזרע אהרן, שנאמר (ויקרא כא, ח) וקדשתו וגו'.

ו׳ר"ע רע"א שלא יכנס כהן גדול לאהל המת, שנאמר (שם יא) ועל כל נפשות מת לא יבא. ושלא יטמא כהן גדול אפילו במת מקרוביו.

ז׳רע"ב שישא כהן גדול בתולה.

ח׳רע"ג שלא יקח כהן גדול אלמנה.

ט׳רע"ד שלא יבעול כהן גדול אלמנה אפילו בלא קידושין, שנאמר (שם טו) ולא יחלל זרעו.

י׳רע"ה רע"ו שלא יעבוד כהן בעל מום קבוע, שנאמר (שם יז) אשר יהיה בו מום לא יקרב. ושלא יעבוד בעל מום במום עובר, שנאמר (שם יח) כי כל איש אשר בו מום לא יקרב.

י״ארע"ז שלא יכנס בעל מום בהיכל, שנאמר (שם כג) אך אל הפרוכת לא יבא ואל המזבח לא יגש.

י״ברע"ח שלא יעבוד כהן טמא, שנאמר (שם כב, ב) ולא יחללו את שם קדשי.

י״גרע"ט שלא יאכל כהן טמא תרומה, שנאמר (שם ד) איש איש וגו' בקדשים לא יאכל.

י״דר"ף שלא יאכל זר תרומה, שנאמר (שם י) וכל זר לא יאכל קדש, ופירוש המקובל (סנהדרין פג, ב) שמיירי בתרומה.

ט״ורפ"א שלא יאכל תרומה תושב כהן ושכירו, שנאמר (שם י) תושב כהן ושכיר לא יאכל.

ט״זרפ"ב איתא במסכת יבמות (ע, א) מנין לערל כהן שלא יאכל בתרומה, שנאמר (שמות יב, מה) תושב ושכיר בפסח, ונאמר (ויקרא כב, י) תושב ושכיר בתרומה, מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור בו, אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור בו.

י״זרפ"ג בת איש כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת קדשים לא תאכל (שם יב).

י״חרפ"ד שלא לאכול טבל בין ישראל ובין כהן, שנאמר (שם טו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה', ובא הפירוש המקובל (סנהדרין פג, א) שבאוכל טבל הכתוב מדבר, וזהו הלשון את אשר ירימו שהוא לשון עתיד, כלומר שעדיין לא הורמו:

י״טרפ"ה שלא להקדיש בעלי מומין להקריב למזבח שנאמר (ויקרא כב, כ) כל אשר בו מום לא תקריבו.

כ׳רפ"ו להיות כל קרבן תמים, שנאמר (שם כא) תמים תהיה לרצון.

כ״ארפ"ז שלא ליתן מום בקדשים, שנאמר (שם כא) כל מום לא יהיה בו.

כ״ברפ"ח שלא נשחט בעלי מומין לשם קרבן, שנאמר (שם כב) לא תקריבו אלה לה'.

כ״גרפ"ט שלא להקטיר אימורי בעלי מומין, שנאמר (שם) ואשה לא תתנו מהם למזבח.

כ״דר"ץ שלא נזרק דם בעלי מומין לשם קרבן, שנאמר (עי' שם כב-כד) עוורת וגו' לא תקריבו אלה לה'.

כ״הרצ"א שלא לסרס אחד מכל המינין לא אדם ולא בהמה ולא עוף, שנאמר (שם כד) ומעוך וכתות וגו' ובארצכם לא תעשו.

כ״ורצ"ב שלא להקריב בעלי מומין מיד הגוים, שנאמר (שם כה) ומיד בן נכר לא תקריבו.

כ״זרצ"ג שיהיה הקרבן מבן ח' והלאה, שנאמר (שם כז) ומיום השמיני והלאה ירצה.

כ״חרצ"ד שלא לשחוט בהמה ובנה ביום אחד.

כ״טרצ"ה רצ"ו שלא לעשות דבר שיתחלל בו שם שמים, ומצות קדוש הש"י, שנאמר (שם לב) ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל:

ל׳רצ"ז רצ"ח רצ"ט ש' ש"א מצות שביתה ביום א' של פסח, ומצות שביתה ביום ז' של פסח, ומצות קרבן מוסף כל ז' ימי פסח, ושלא לעשות מלאכה ביום א', ושלא לעשות מלאכה ביום הז'.

ל״אש"ב מצות הקרבת העומר.

ל״בש"ג שלא לאכול לחם מתבואה חדשה קודם כלות יום י"ו בניסן, שנאמר (ויקרא כג, יד) ולחם וגו' לא תאכלו [עד] עצם היום הזה.

ל״ג ש"ד שלא לאכול קלי מתבואה חדשה קודם הזמן הזה, שנאמר (שם) וקלי.

ל״דש"ה שלא לאכול כרמל חדש קודם הזמן, שנאמר (שם) וכרמל. ...

ל״הש"ו מצות ספירת העומר.

ל״וש"ז מצות הקרבת ב' הלחם.

ל״זש"ח ש"ט מצות שביתה ביום העצרת, ושלא לעשות בו מלאכה.

ל״חש"י שי"א שי"ב מצות שביתה בראש השנה, ומצות קרבן מוסף בראש השנה, ושלא לעשות בו מלאכה.

ל״טשי"ג שי"ד שט"ו מצות תענית ביום הכפורים, ושלא לאכול ולשתות בו, ומצות קרבן מוסף.

מ׳שי"ו שי"ז שלא לעשות מלאכה ביום הכפורים, ומצות שביתה בו.

מ״א שי"ח שי"ט ש"ך שכ"א שכ"ב שכ"ג מצות שביתה ביום א' של סוכות, ושביתה ביום ח' בו, ושלא לעשות מלאכה לא בא' ולא בח', ומצות קרבן מוסף בכל יום מז' ימי הסוכות, ומצות קרבן מוסף בשמיני עצרת.

מ״בשכ"ד מצות נטילת לולב.

מ״גשכ"ה מצות ישיבת סוכה: