שני לוחות הברית, תורה שבכתב, שמות, תורה אורShenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Shemot, Torah Ohr
א׳בפרקי דרבי אליעזר (ג), קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד. והמאמר הזה עמוק במאוד מבואר בהקדמת תולדו"ת אד"ם (קטע מציאות השם ד"ה והנה אלו ואלו) ואין כאן מקומו. רק צריך שתדע, אלו היה העולם בכוונת הבריאה דהיינו שלא הביא אדם החטא לעולם ולא היתה הקליפה רק הכל קודש, אז היה שם ידו"ד שהוא שם העצם נקרא כמו שנכתב, כי היה אויר העולם כולו קודש. ועתה שנתפשטה הקליפה אז אינו נהנה, ואף כשישראל על אדמתן אינו נהנה אלא במקדש בלבד, כי לא נזדכך העולם עד לעתיד אז יהיה העולם כפי כוונת הבריאה ויזדכך הכל קודש לה', אזי יהיה נקרא כמו שנכתב:
1
ב׳והנה ענין גלות ישראל למצרים היה לזככם ולמרקם בכור הברזל כדי שיקבלו אח"כ התורה ותפסוק זוהמת הנחש, ואז תתחדש הבריאה להיות כפי כוונת הבריאה. וכן היה אלו לא קלקלו אח"כ בעגל כמו שכתוב (תהלים פב, ו) אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם, אכן כאדם תמותון. אבל הש"י חשב לטובה להיות יציאת מצרים חידוש עולם:
2
ג׳וזהו ענין גילוי שם יהו"ה שלמד הש"י למשה רבינו ע"ה את סודו כמו שכתוב (שמות ו, ג) ושמי יהו"ה לא נודעתי להם, אבל משה רבינו ע"ה שאל ואמרו לי מה שמו וגומר (שם ג, יג), וביאר לו הש"י וגילה לו שם יהו"ה על ידי שם אדי"ד אשר אדי"ד וגילה לו סוד חידוש העולם משם ידו"ד על ידי אדי"ד מהנעלם אל הנגלה. ובארתי פרשה זו בארוכה באגדה ובדרושים שם במסכת פסחים, וכבר הודעתי שאין רצוני בפרשיות אלו לכתוב הדברים בכאן מאחר שבאו בארוכה שם, רק אני מראה מקום לעיין שם ושם תמצאנו:
3
ד׳גם כל ההתראות של משה רבינו ע"ה לפרעה היה בשם יהו"ה, כי גדול יהו"ה מכל אלקים (שמות יח, יא), עיין במקומות הנ"ל ותמצא ג"כ דרוש זה בארוכה מענין שם יהו"ה היה הוה ויהיה אשר היוה את הכל ומקיים את הכל ומשגיח בכל ומנהיג הכל כפי רצונו לבנות ולהרוס ולשדד המערכת וכחותיהם הכל כפי רצונו:
4
ה׳ואמר לו הקב"ה למשה רבינו ע"ה, בעולם הזה לא כשאני נכתב אני נקרא. אבל בעולם הבא כולי. כלומר אם יזדככו ישראל ויקבלו התורה ויהיו דבקים ביהו"ה, יהיה עולם הבא, כלומר עולם חדש, רצה לומר חידוש הבריאה כפי כוונתי:
5
ו׳ולזה תמצא ענין יציאת מצרים הכל מורה על החידוש, וזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו (ר"ה כז א), כי בזכור מוזכר חידוש העולם, ובשמור מוזכר ענין יציאת מצרים המורה ג"כ אחידוש, והארכתי בדרוש הזה במקומות הנ"ל, וגם במסכת שבת עיין עליו. ונודע (בר"ר יב, טו) כי עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין, על כן תמצא רומז בראשית סוד של מ"ב שהוא שם של גבורה והוא יוצא מפסוקי בראשית ברא כו' כמו שהאריכו המקובלים בספריהם, ובפרט תמצא מבואר בפרדס בשער השמות הצירופים, ורמז עליהם רבינו בחיי ג"כ, והוא יוצא כמה פעמים אשר סימנם בהר"ד, דהיינו מ"ב אותיות מן בראשית עד ה"א ובהו (פסוק ב), אחר כך מ"ב אותיות עד רי"ש דויאמר (פסוק ג), אחר כך מ"ב אותיות עד ד' דויבדל (פסוק ד):
6
ז׳ובזוהר אמרו (ח"ב קפז, א) על פסוק (תהלים קיג, ב) יהי שם ה' מ"ב ר"ך, כי מתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין הקשה, דהיינו שם של מ"ב שהוא שם היוצא מהגבורה. ואחר כך נעשה רך, כי שיתף מדת הדין עם מדת הרחמים והיה מדת הדין רך, וכן תמצא במצרים (שמות א, יג) בפה רך ובעבודה קשה. רק ארורים הם הרשעים שכל עניינם תחלה שלוה ולבסוף יסורין (ב"ר ס"ה, ה), אבל הצדיקים תחלתן יסורין וסוף שלוה, והוא יתברך צדיק בכל דרכיו מתחלה עלה במחשבה בעבודה קשה דהיינו מ"ב, ואח"כ רך. ועבודת ישראל במצרים לזיכוך ע"י פרעה הרשע והיא הפך, מתחילה בפה רך, ואח"כ בעבודה קשה:
7
ח׳וכמו שראשית הבריאה ע"י שם של מ"ב, כן ראשית גילוי במצרים. איתא בזוהר (ח"ב ד, ב) אמר רבי שמעון, כד נחתא שכינתא למצרים, נחתא חיה חדא דשמא ישראל בדיוקנא דההוא סבא וארבעין ותרין שמשין עמיה קדישין, וכל חד וחד את קדישא עמיה משמא קדישא וכלהו נחתו עם יעקב למצרים, הדא הוא דכתיב (שמות א, א) ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב, עד כאן לשונו:
8
ט׳ביאור דבריו, כי דרש שמות כאלו נקוד בצרי שמות מורה על שמותיו יתברך, ואמר שהשמות הם מ"ב כמנין ואל"ה העולה מ"ב, הרי כמנין ואלה באו שמות עם יעקב. הכלל העולה, ענין יציאת מצרים מורה על חידוש העולם ושם כור הברזל להיות המצריף לנשמות שקלקלו את הבריאה. רבותינו דרשו ק"ל שנה שקלקל אדם ויצאו ממנו רוחות ושידין (עירובין יח, ב), יוכבד בת ק"ל שנה היתה כשנולד משה רבינו ע"ה הגואל, והארכתי בזה במאוד במקומות הנ"ל:
9
י׳ובפסוק (בראשית טו, יב) והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו, כתב האר"י ז"ל (ג"ז הובא לעיל פ' לך לך תו"א) אימה, זה דור אנוש, בימיו הציף אוקינוס שליש העולם. חשיכה, צירוף דור המבול שאמרו רז"ל (ב"ר לד, יא) שלא שמשו המאורות. גדולה, מגדל דור ההפלגה. נופלת, תהפוכות סדום. ואנחנו עונותיהם סבלנו. משה רבינו ע"ה שקול נגד כל ישראל נתקיים בו היאורה תשליכהו, במקום אוקינוס. ומאסר התיבה, כאלו שמש וירח קדרו לו כמו במבול. וכאילו ח"ו הוכה בסנוירים כאנשי סדום. ותחמרה בחמר, לטהר את החמר שהיה להם לחומר בדור הפלגה. והזפת, על הבערה כבשונות לשריפה הלבינה. וכבד פה ולשון, במקום בלבול לשונם. גם שיעבוד ישראל ועבודתם היה בטיט ובחומר ובהשלכת יאורה, לזכך הנזכרים:
10
י״אוהנה ראשית הבריאה היה אדם ותולדותיו קין והבל, ועתה תוחזר לתיקון ישראל להזדכך והם קרוין אדם. הבל הוא משה רבינו ע"ה כמו שכתבו המקובלים. וקין הוא יתרו כי חבר הקני נפרד מקין:
11
י״בובזה יתורצו כמה עניינים לפי הסוד שמצאתי בדברי האר"י ז"ל, כי נפש קין נתגלגל במצרי שהרגו משה, (והרוח בקרח), והנשמה ביתרו. והנה קין הרג את הבל בעבור תאומה יתירה (ב"ר כ"ב, ז), וזאת התאומה נתגלגלה בציפורה, ועל כן השיב יתרו את הגזילה ונתנו למשה:
12
י״גובזה מתורץ איך לקח משה רבינו ע"ה בת כומר, ופיו לא רצה לינק מנכרית (סוטה יב, ב). אלא היא צלעו, על כן בבוא להמדבר אמר (מכילתא יתרו א ד"ה ויאמר אל משה) צא בגין אשתך אשר אני נותן לך, ושני בניה במקום דת זרעיותיו. *אני *חותנך *יתרו ראשי תיבות אחי, כי הוא אחיו:
13
י״דואמר יתרו (שמות יח, יא) עתה ידעתי וגו', כי בהיותו קין חטא ואמר לית דין ולית דיין ולית עלם אוחרן כמבואר בדברי רז"ל והובא בתרגום יונתן, עתה תיקן. במקום לית דיין, אמר עתה ידעתי כי גדול ה' וגומר. ובמקום לית דין, תיקן שנית והוסיף פרשה (שמות יח, כא) ואתה תחזה כו' להעמיד הדין. גם מסר יתרו למשה את צאנו שנשאר לקין אחר הריגת הבל, ומשה היה חושב להו צאן יתרו כי לא רצה לקבלם כמו שאמרו רז"ל (ב"ק צד, ב) אין רוח חכמים נוחה הימנו:
14
ט״וובזה יתבאר מאמר בשמות רבה (א, לב) איש מצרי הצילנו (שמות ב, יט), משל לאחד שנשכו הערוד כו', עד כך אמרו בנות יתרו למשה יישר כוחך שהצלתני מיד הרועים. א"ל משה אותו מצרי שהרגתי הוא הציל אתכם, ולכן אמרו לאביהם איש מצרי, כלומר מי גרם לזה שיבא אצלינו איש מצרי שהרג, עד כאן לשונו:
15
ט״זוקשה אם אומר הסיבה יאמר סיבה יותר קרובה שהיתה לאחר הריגה, דהיינו דתן ואבירם שהלשינו. ועוד יותר קרובה מזה, שהיתה לאחר הריגה, דהיינו דתן ואבירם שהלשינו. ועוד יותר קרובה מזה פרעה שביקש להרוג את משה. אלא הענין הריגת המצרי סיבה עצמיית ולא סיבה מקריית, והוא הריגת נפש קין במצרי, ואז נזדכך נשמת קין ביתרו לידבק במשה וסרה הקנאה:
16
י״זובזה נראה לי לתרץ מה שאמר יתרו (שמות ב, כ) ואיו למה זה עזבתן, קשה איו הוה ליה למימר, מה זה ואיו, וא"ו מוסיף. הענין כי יתרו משוטט במחשבתו על שני דרכים, אם איש מצרי כפשוטו כי הוא מצרי, או אם הוא על פי הסוד כנ"ל. על כן אמר (שם) קראן לו ויאכל לחם, ויש לו ב' פירושים. אם הוא מצרי כפשוטו, אז יאכל לחם ג"כ כפשוטו לשלם טובה תחת טובה. ואם הוא על פי הסוד הנ"ל, אז קראן לו וישא אחת מכס המיוחדת לו כי הוא אשתו. ועל זה אמר ואיו, כאלו כפל דבריו איו ואיו, רצה לומר אחד כפשוטו, ואחד על פי הסוד, ורימז על (בראשית ד, ט) אי הבל אחיך. אי נמי תוספות ו' ואיו רומז לוא"ו וישם ה' לקין אות (שם טו) ופירשו בזוהר אות ו' משמו יתברך, לכך כתיב (שם יב) נע ונד, ואח"כ כתיב (שם טז) בארץ נוד:
17
י״חובזה יובן מאמר בשמות רבה (א, לב) למה נקראת צפורה, שטהרה הבית כצפור, עד כאן לשונו. רצו לומר צפור מטהר בית המנוגע, רבי יוסי קרא לאשתו ביתו (שבת קיח, ב). והנה בהיותה ברשות קין קינא דמסאבותא מצד זוהמת הנחש טומאת מצורע מוציא רע על קונו לומר מן העץ הזה אכל כו' (מדרש תהלים א, ט). ומטה משה מעץ החיים בסוד הב"ל שאין בו חטא. והבל חי מ"ט יום כמו שכתב האר"י שבעתים ז' פעמים ז' יקם (בראשית ד, טו) ראשי תיבות *יתרו *קין *מצרי, הרי שהבל היה מ"ט יום בעולם הזה הנברא בה"א, זהו מטה, ואח"כ נעשה מטה משה. וכשסירב משה לילך בשליחות לפרעה שהוא חידוש עולם, על כן נתהפך אז המטה לנחש וידו נעשית מצורע:
18
י״טובב"ר (כב, יב) וישם ה' לקין אות (בראשית ד, טו), ר' יהודא ור' נחמיה. ר' יודא אומר, הזריח לו גלגל חמה. א"ר נחמיה, לאותו רשע היה מזריח לו הקב"ה גלגל חמה, אלא מלמד שהזריח לו צרעת, היך מה דאת אומר (שמות ד, ח) ואם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקול, האות גלגל חמה פני משה כפני חמה, ורומז שמקירון אור משה הזריח לו. ור' נחמיה לא פליג אר' יודא, רק פירושי קא מפרש דבריו. לא לקין בעצם האור כי לו הצרעת מישך שייך, רק אח"כ בגלגולו שקבל עליו דינו נתקן נשמתו על ידי הבל שהוא משה גלגל חמה שנתדבק ביתרו ששם נשמת קין כדלעיל, וסימנך (שם כב, א) אם במחתרת ימצא הגנב וכו', הוא קין גונב דעת עליון כמו שכתב רש"י בפרשת בראשית (ד, ט ד"ה לא ידעתי). והוכה ומת אין לו דמים אם זרחה השמש עליו וגומר, כי הוזרח לו גלגל חמה כמ"ש:
19
כ׳וממה שכתבתי [יתורץ] מה זה ועל מה זה שמשה רבינו ע"ה נתן טעם (שמות ב, כב) לקריאת שמו גרשם, ולא הזכיר בכאן טעם לקריאת שם אליעזר, רק בפרשת יתרו (שם יח, ד) לאחר צאתם ממצרים שם הוזכר טעם לשם אליעזר. עוד קשה בפסוק ושם האחד אליעזר, היה לו לומר ושם השני אליעזר. עוד קשה דבן הראשון היה לו לקרוא בשם אליעזר, כי הצלה שהצילו הקב"ה ועזרו מחרב פרעה זה היה מיד קודם בואו הנה:
20
כ״אועל דרך הפשט יתיישב כי לא רצה משה רבינו ע"ה לפרסם, כדי שלא יתגלה מתוך כך לפרעה וק"ל. אמנם לפי ענין הגלגל הבל, שת, משה, כשהיה בגוף הבל לא האריך הזמן כמו שכתבתי. אח"כ נתגלגל והיה בארץ נכריה דהיינו בגוף אחר שת, אבל היה גר בארץ וימת שת. ועתה בגלגול הזה משה רבינו ע"ה קיים אף בגוף (דברים לד, ז) לא כהתה עינו וגומר, ולא ידע איש את קבורתו (שם ו), והיה אספקלריה המאירה אף בגוף. ומשה חושב זה לא היה רק במתן תורה, שנאמר שם (דברים ה, כח) ואתה פה עמוד עמדי:
21
כ״בוזהו רמז הענין (שמות יח, ד) אלהי אבי בעזרי, על דרך שלשה שותפין באדם כו' (קידושין ל, ב), רצה לומר אפילו חלק אבי נזדכך ונקרא איש אלקים. ומה שכתב ויצילני מחרב פרעה, יהיה על דרך (דניאל ב, כא) יהיב חכמה לחכימין, כלומר מי שהוא מוכן לחכמה יהב ליה הקב"ה החכמה. כן משה לא היה במדריגתו הגדולה מתחילה, מכל מקום היה בו ההכנה לקבל המדריגה הגדולה בגוף ונפש ונעשה צוארו של שיש, רומז לאבני שיש טהור. וכשנכנסו לפרדס הזהירם רבי עקיבא כשתראו אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים (חגיגה יד, ב):
22
כ״גוהנה במשה כתיב (שמות ב, י) מן השמים משיתיהו, אבל הדברים אף שהם למטה גשמיים, למעלה הם רוחניים. זהו שם האחד אליעזר, אמר האחד המיוחד ולא נתפרסם שם אליעזר רק בזמן מתן תורה, כי אז נתפרסם סוד הענין, ולמה שהיה במשה רבינו ע"ה מצד ההכנה שהיה מוכן לה, עתה יהיב הקב"ה החכמה הנפלאה לו. והחכמה מאין תמצא (איוב כח, יב), אותיות מאין היא הנעלם מאותיות משה, דהיינו מ"ם שי"ן ה"א כמו שכתב הציוני פ' וזאת הברכה, מאי"ן עולה ק"א, רומז למה שאמרו רז"ל (חגיגה ט, ב) אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים, לשונה מאה ואחד:
23
כ״דוכן רבו של משה רבינו ע"ה כתבו שהיה זגזגאל המלאך, והוזכר גם בתרגום יונתן במראה הסנה. אבל יש טעות חסר אות אחת, כי שם האמיתי הוא זנגזגאל עולה ג"כ מאה ואחד כמו מאין. ונמצא כי והחכמה מאין תמצא רומז למשה רבינו ע"ה נתקיים יהיב חכמה לחכימין, כי הוא מוכן לחכמה כי הוא הבל, הבל של תורה שאין בו חטא, והוא שת ממנו הושתת העולם כי קיום העולם על התורה, ונתדבק ליתרו שבו חלק נשמת קין:
24
כ״הומשה הרג את המצרי שהוא גלגול חלק נפש קין. ורמז לדבר (שמות ב, יב) ויך את המצרי, המצרי בגימטריא משה, ויך עם התיבה בגימטריא הבל. אח"כ ברח ונתדבק ליתרו:
25
כ״ווהנה למשה היו ז' שמות (ויק"ר א). וכתב האר"י, כשהרג את המצרי הרגו בשם מ"ב כדי להעלות נפשו. והנה שם של מ"ב הוא ז' שמות כנודע, ונתדבק ביתרו. וליתרו היו גם כן ז' שמות (שמו"ר כז, ח) ואז נתגייר יתרו וכפר בעבודה זרה. אבל לבלעם לא רצה להמיתו בשם המפורש רק בחרב הטמא, ולזה לא אמר אמות מות ישרים, רק תמות נפשי (במדבר כג, י), כי נפשי מתה מות ישרים בגלגול נבל, אך גופו לא מת רק מיתת טמאים כנודע, עד כאן לשונו:
26
כ״זועל ענין שהרג את המצרי בשם המפורש ביארתי מדרש בראשית רבה פרשת נח (לו, ג), אמר רבי ברכיה, חביב משה מנח. נח משנקרא איש צדיק (בראשית ו, ט) נקרא (שם ט, כ) איש האדמה, אבל משה משנקרא (שמות ב, יט) איש מצרי נקרא (דברים לג, א) איש האלקים, עד כאן:
27
כ״חוהכוונה כי ויחל נח איש האדמה מורה אף שהיה נקרא איש צדיק תמים אינו אלא בדורותיו (סנהדרין קח, א), והכוונה בזה שיהיה נחשב בערך דורו לצדיק תמים מאחר שנתחייבו כליה, ואם לא היה נשאר נח וביתו אז היה העולם חרב לגמרי ח"ו, וזהו איש האדמה נשאר בשביל האדמה שלא תשם ותחזור לתהו ובהו. הרי מעלת נח הגדולה דהיינו מה שנקרא איש צדיק, בא איש האדמה וממעט בכבוד זה התואר של איש צדיק שלא היה רק לפי ענין דורו. אבל משה רבינו ע"ה היה להיפך, שאף במדה הפחותה שהיתה בו כשהרג את המצרי קראוהו בשם שהיה לו במבחר המעלות, דהיינו שנקרא לבסוף איש האלהים. קראו עתה איש מצרי, כי ענין אלהיות שלו שנקרא איש האלהים הוא שהיה משיג שמותיו יתברך, והוא ידע שמו, ובזה הענין התעסק בהריגת מצרי כי הרגו בשם, הרי איש מצרי מענין איש האלהים. והיה הרגו בשם מ"ב, כמו שכתבתי בשם האר"י כל כל ענין מצרים הוא בסוד חידוש העולם כמ"ש ראשית החידוש בשם מ"ב כמו שכתבתי לעיל:
28
כ״טועל ענין הזה על החידוש העולם שנודע מציאת הש"י וברא העולם בשביל ישראל שיקבלו התורה היה פלפול פרעה עם משה רבינו ע"ה להבדיל מי ה' וגו'. משה רבינו ע"ה אמר (שם ה, א) כה אמר ה' אלהי ישראל שלח עמי, הודיעו מציאת השם ושישראל קרובים אליו, וזה אלהי ישראל. ואמר פרעה (שם ב) מי ה' וגו', ודיבר דרך חקירה בכפירתו, ורמז כי לפי דעתו תרתי אלה סתרי אהדדי, אמר מי ה' כי כפר במציאתו יתברך בחידוש מאחר שלא נודע לו, ואמר אם כך מציאת השם וחידוש העולם איך אאמין כי מתייחד בעם זולת עם, כי אם חידש העולם על כרחך צריך להיות כדי להטיב לזולתו בתורת נדבה כי מציאתו מספקת בעצמותו, וא"כ לפי זה כל הנמצאים שוים לטובה, ואנכי לא ידעתי את ה', כי לא צוני בעבודה זו ואיך יבחר בעם זולת עם, אלא ודאי ח"ו לא הוא, ועל כן ישראל לא אשלח:
29
ל׳השיב משה רבינו ע"ה (שם ג), אלהי העברים נקרא אלינו, תרגום אונקלוס נקרא נתגלה. רצה לומר גילוי העולם בשביל ישראל כי הם הפרי והשאר טפל, ומה טעם הם העיקר, ואמר (שם) נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר, רצה לומר לקבל התורה על דרך דאיתא בפרק מרובה (ב"ק פב, א) וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים (שמות טו, כב), דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה שנאמר (ישעיה נה, א) הוי כל צמא לכו למים. כיון שהלכו ג' ימים בלא תורה מיד נלאו. עמדו נביאים שביניהם ותקנו להם שיהיו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת, וקורין בב' בשבת ומפסיקין בג' ד', וקורין בה' ומפסיקין ערב שבת כדי שלא ילינו בלא תורה ג' ימים:
30
ל״אומאחר שקלקול הבריאה בא מצד נחש הקדמוני והנחש היה ערום, ירדו ישראל למצרים לכור הברזל ושם נתקיים בהם (יחזקאל טז, ז) ואת ערום ועריה. ופרעה נקרא נחש התנין הגדול, ונחש עפר לחמו וכן אותיות פרע"ה העפר, והנס הראשון שעשה משה רבינו ע"ה היה יהי לתנין (שמות ז, י), וכדי לטהר את ישראל מזוהמת הנחש היו צריכין לזיכוך ולמירוק על ידי עבודת פרך, כי מאד היה התפשטות הקליפה מצד הנחש והצרכו למירוק יסורים, כי אלו לא בא חטא לעולם אז וחי לעולם (בראשית ג, כב), ועתה המיתה והיסורין ממרקין וכל הגליות. ואז תחילה יסורין, ולבסוף יהיה שלוה ואור גדול יתגלה האור הגנוז לעתיד, כי עתה העולם שמם בזוהמת הנחש מפני חטאינו אז הם בערך בעלי תשובה לסבול סיגופים וענויים. והנה טוב מאוד (בראשית א, לא) זה המות, והיסורין (ב"ר ט, ה-ח) מקיימין אותנו קיום נצחי לעתיד:
31
ל״בוזהו ענין כששלח השם יתברך את משה רבינו עליו השלום לפרעה על מנת לגאול את ישראל, והיה הדבר בהיפך אשר אדרבא פרעה הכביד העבודה על האנשים וכאשר התרעם משה רבינו עליו השלום על זה כמו שאמר (שמות ה, כג) ומאז באתי וגו'. אבל צדיק ה' בכל דרכיו, אדרבא אלו תוספות היסורין היה על דרך (שבת לא, ב) סותר על מנת לבנות:
32
ל״גולא תימא כי הדבר היה במקרה שהכביד פרעה כו', רק היה רצון הש"י ועל מנת כך שלח את משה רבינו ע"ה. ועל זה רמז (שמות ג, י) לכה ואשלחך וגו', מלת לכה ואשלחך הם חולקים זה לזה, כי לכה משמע מעצמך, ואשלחך משמע אני אשלח אותך. ובקונטריס האר"י ז"ל מצאתי שכתב וזה לשונו, הכוונה כי הלא הקב"ה היה משלחת את משה בב' שליחויות. א' לטובה, והיא גאולת ישראל. והב' לרעה, והוא שע"י שליחות זה נאמר תכבד העבודה על האנשים. ואמנם אין הקב"ה מכנה שליחותו על הרעה לעולם, ולכן כנגד האחר שהוא תכבד העבודה וגו' אמר ועתה לכה, כלומר לך מעצמך כאלו איני משלחך. אך כנגד הב' שהיא לטובה גאולת ישראל אמר ואשלחך, כי בכאן כינה הקב"ה שליחותו לטובה:
33
ל״דוכיוצא בזה תבין פסוקים (ישעיה ו, ח) ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח וכו'. כי מתחילה אמר אשלח, ואח"כ אמר ילך. וגם תחילה לשון יחיד, ואח"כ לשון רבים. אך הענין כי הנה ישעיה היה חציו טובה וחציו צרה כמו שאיתא בזוהר, אך ירמיה כולו צרה. ואמנם כנגד אלו אמר את מי אשלח, כנגד הטובה והנחמה, ולזה אמר שליחות גמור ובלשון יחיד כי כינה הדבר אליו לבדו. אך כנגד היותו שליח בענין הצרות אמר ומי ילך לנו בלשון הליכה וגם בלשון רבים לנו, כי לא רצה הקב"ה לעשות הרע בעצמו:
34
ל״הואז ענה ישעיה ואמר (שם) הנני שלחני, רצה לומר איני רוצה רק להיות שליח לטובה, וזהו שלחני לשון שליחות. אז אמר לו הקב"ה כי עתה לא היה צריך רק לרעה, וזהו לך ואמרת שמעו שמוע כו' שהוא רעה, ולזה אמר לך בלשון הליכה. הרי שהיה רצון הש"י בזה שיכביד פרעה כו' ואז מתוך החושך יבא יתרון אור. יהיה שם ה' מברך, תחילה יסורין ולבסוף שלוה, וכביכול עמנו הוא בצרה, כי קודם שיתגלה שמו הגדול לעתיד, אז כביכול השכינה בגלות וכמו שאמרו רז"ל (מגילה כט, א) בכל מקום שגלו ישראל גלתה שכינה עמהם כו'. וזהו שכתוב (תהלים צא, טו) עמו אנכי בצרה, ואין צרה כצרה הזאת להיות בעונותינו השכינה גולה. ויש רמז לזה בפסוק (שמות א, יד) וימררו את חייהם, שמררו כביכול כחם של ישראל למעלה שהיא השכינה והיא חייהם של ישראל למעלה. ועל זה רומז ג"כ (שם יא) למען ענותו בסבלותם, וענותו קאי כלפי מעלה כביכול:
35
ל״ווהנה זהו סוד הסימן שהוא מסור בידם, פקד פקדתי, מי שאומר בלשון הזה הוא הגואל האמתי (שמו"ר ה, יג). וקשה למה דוקא תיבה זו נתנה לסימן. עוד קשה למה פקד כתיב חסר. וכבר התרעמו על מה שנכתב רודף, מלא ושנת גאלי כתיב (ישעיה סג, ד) חסר:
36
ל״זאלא הענין הש"י מקדים רפואה למכה (מגילה יג, ב), ואין לך מכה כמו צרה המוזכר בפסוק עמו אנכי בצרה וכמ"ש, והנה אותיות פק"ד הם מוקדמות לאותיות צרה, הרי הוקדם רפואה למכה להודיע שהמכה אינה כמכת אויב, רק רפואה היא לנו לזכך ולצרף החומר ואז נזכה לחומר זך ודק כבתחילת הבריאה בלבוש כתנות אור ואור הגנוז, ומלאה הארץ דעה ואז יתגלה שמו הגדול מה שעתה מחולל בין הגוים בעונותינו, יתגלה ויהיה נודע לכל וביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד, ט) ויהיה הכל קודש ויהיה נקרא כמו שנכתב. ברוך ה' לעולם אמן ואמן:
37