שני לוחות הברית, תורה שבכתב, תרומה, דרך חייםShenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Terumah, Derekh Chayim

א׳ויקחו לי תרומה (שמות כה, ב). אותיות תורה מ', כי התורה נתנה במ' יום. ונרמזה התורה במלאכת המשכן, כי תכלית עשיית המשכן היה כדי להשים בו את הארון שבו הלוחות, כי תלמוד תורה כנגד כל המעלות. וכמו שכ"ב אותיות התורה נחלקים לג' חלקים כדתנן בספר יצירה, דהיינו ג' אותיות אמ"ש, וז' כפולות בג"ד כפר"ת, וי"ב פשוטות שהם ה"ו ז"ח ט"י לנ"ס עצ"ק. כן תמצא במלאכת המשכן בכלי הקודש עשויים ממיני מתכות והיו כ"ב, נחלקים לג' חלקים הנ"ל. זהב וכסף ונחושת נגד אותיות אמ"ש. שבעת נרות המנורה נגד בג"ד כפר"ת:

ב׳ובספר גנת אגוז מצאתי, כי זהב וכסף נערכים לאש ומים רוח, שהם אמ"ש כמבואר בספר יצירה. א' אויר. מ' מים. ש' אש. הזהב נמשל לאש, והכסף לרוח, ונחושת למים, והכסף חי הוא האמצעי כמו הרוח שהוא אמצעי בין אש למים. ושבעה נרות המנורה, הם נגד שבעה כוכבי לכת המאירים מול המנורה שעליהם. וגבוה מעל גבוה שבעה משבעה מוצקות, שהם לדין ולרחמים באותיות בג"ד כפר"ת המקבלים דגש ורפה. אחר כך י"ב אבני חשן כנגד י"ב אותיות הנ"ל. הרי הכל מכוון כנגד אותיות התורה. והעולם נברא בשביל התורה:

ג׳והנה ארבע יסודות נכללו בג' שהם אויר, מים, אש, כי מכללם יוצא יסוד העפר כנודע, והארכתי בזה במקום אחר. ומספר השבעה הם ז' כוכבי לכת. וי"ב הם י"ב מנהיגים י"ב מזלות. וגבוה מעל גבוה עד שתמצא בסוד שם יהו"ה ג' אותיות שהם יה"ו, ושם יהו"ה כולל ז' של הבנין, דהיינו ז' ימי בראשית כנודע, ובשם יהו"ה י"ב צירופים:

ד׳ודבר זה תמצא בישראל מקבלי תורה בחינת ג' וז' וי"ב. ג' הם האבות אברהם יצחק ויעקב. ז' הם בתי אבות של ישראל, דהיינו, ישראל לוי כהן הדיוט כהן גדול אב בית דין נשיא מלך. י"ב הם י"ב שבטים. והכל הוא לסוד כ"ב אותיות התורה, הרי לך תלמוד תורה כנגד כולם:

ה׳ותמצא במעשה הארון רמזים על עסק התורה ולומדיה היאך יתנהגו. כל אמות הארון היו שבורים, כי אמתים וחצי ארכו, ואמה וחצי רחבו, ואמה וחצי קומתו, רומז לבעל תורה שיאחז בענוה ויהיה לבו נשבר בקרבו, ולא יתגאה. והנה ארכו ורחבו ד', וקומתו י' עם הכפורת, רומז לשם יהו"ה שהוא רחב ד' אותיות, וקומתו דהיינו במילואו יו"ד ה"ה וא"ו ה"א עולה עשרה, ואמרו רז"ל (סוכה ה, א) השכינה לא ירדה למטה מעשרה ואז תשרה השכינה בסוד ד', דהיינו ד' אמות של הלכה שאמרו רז"ל (ברכות ח, א) מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה:

ו׳מבית ומבחוץ תצפנו (שמות כה, יא). רמז לתלמיד חכם שיהא תוכו כברו:

ז׳הבדים הנושאים את הארון לא יסורו ממנו (שמות כה, טו). אלו הבדים רומז לבעלי בתים המחזיקים ידי הלומדים, ואמרו רז"ל (חולין צב, א) אלמלא עליא לא אתקיימו אתכליא, ועל זה נאמר (דברים לג, יח) שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך, והם מקבלין שכר כמו התלמיד חכם, על כן הבדים לא יסורו מהארון. ואמרו רז"ל (ב"ר צט, ט) ולא עוד אלא שהקדים את זבולן ליששכר:

ח׳הכרובים הסוככים היו דמות תינוק, רומז על הבל שאין בו חטא, דהיינו תינוקות של בית רבן שהם מבטלין גזירות. והרמז של הכרובים אמרו (סוכה ה, ב) אפי רברבי ואפי זוטרי, אשר בזה מתורץ שאמר (שמות כה, יח) שנים כרובים, ולא אמר שני כרובים, כי לא היו שוים בבחינה אחת, ויש בזה סוד גדול. אמנם מ"ש רומז להרב עם תלמידו הרב אפי רברבי, והתלמיד אפי זוטרי:

ט׳ופניהם איש אל אחיו (שמות כה, כ). והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיה ל, כ):

י׳ועל ענין התורה, הי' רמז היריעות ה' מול ה', כנגד הלוחות שהיו ה' מול ה'. אח"כ יריעות אחרות ה' מול וא"ו, רומז לתורה שבכתב ה' חומשי התורה, ותורה שבעל פה ו' סדרים, והם מכוונים יחד זה מול זה:

י״אוהנה ג' זרים הם כדלעיל. ואמרו זרים ולא כתרים, לרמוז למה שאמרו (יומא עב, ב) זכה זר בצירי, לא זכה זר בפתח, והזר הקרב יומת. והענין הוא מי שאוחז בתורה לומד על מנת לשמור ולעשות ולקיים, אשריו אז הוא מוכתר בכתר. ואם הוא בעל תורה ונאה דורש ואינו מקיים, אזי נעשה זר לגמרי ונתרחק ועונשו כפל כפלים בר מינן מעם הארץ שעושה שלא כהוגן, כי הוא היה קרוב ונעשה זר על כן הזר הקרב יומת. על כן החי יתן אל לבו:

י״בהשלחן. אמרו רבותינו ז"ל (ברכות נה, א) עתה שלחנו של אדם מכפר, במה שמאכיל להעניים ומדבר דברי תורה על שלחנו, והארכתי בזה בפרק אותיות שלי באות ק' קדושה עיין שם:

י״גואמר (שמות כה, ל) לחם הפנים לפני תמיד. רומז להלחם שמאכיל לעניים יתן בסבר פנים יפות באהבה ובחיבה ודרך כבוד, ויזכור בהש"י שהוא נותן לחם לכל בשר ונותן בפנים יפות:

י״דוזה לשון הרב רבי מנחם הבבלי, ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד, טעם מצוה זו להורות שאעפ"י שהלחם מזון כל חי, אין הלחם הזן אלא הברכה היא זנה לחם פנים. תדע שכהן שמגיע כפול מלחם הפנים היה שבע (יומא לט, א) פניו צהובים, היפך (בראשית מא, נו) והרעב היה על פני כל הארץ, נמצא לחם הפנים הוא לחם פנים לפני תמיד, עד כאן לשונו:

ט״והמנורה. כתבתי למעלה הוא צורת אדם, וצריכה להיות מקשה חיבור אחד, דהיינו לב לשמים. גם רומז שיהיה בלב אחד עם כל ישראל מגדול ועד קטן מקשה עד יריכה עד פרחה, דהיינו מגדול ועד קטן. וכן מרומז (שמות כו, כד) ויהיו תאומים מלמטה ואז יחדיו יהיו תמים למעלה, כנסת ישראל שלמטה מכוון נגד כנסת ישראל שלמעלה המיוחד ומכוונת:

ט״זוהבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה (שמות כו, כח). רומז למה שכתב הרמב"ם בשמונה פרקים בפרק הרביעי, המעשים הטובים הם המעשים השווים הממוצעים בין שתי הקצוות כו', עיין שם שהאריך, וזהו הבריח התיכון. ועיין שם באורך בזה הפרק בענין אם נטה האדם לאיזה קצה אין תקנה שלו לילך באמצע, רק צריך לילך בקצה השני האחרון כדי שיתקן קלקולו, ואחר כך יחזור לדרך האמצעי. זה רמז מבריח מן הקצה אל הקצה:

י״זועשית פרוכת (שמות כו, לא), והיה מבדיל בין הקודש ובין קודש הקדשים. ככה ילמוד האדם במדותיו יקדש את עצמו. ואמרו רז"ל (יומא לט, א) מקדש את עצמו מלמטה מעט, מקדשין אותו מלמעלה הרבה. ואז לא יהיה האדם די בקדושתו, רק יוסיף קדושה על קדושה תמיד ויהי' קודש קדשים. ככה יראה להוסיף קדושה על קדושה תמיד:

י״חבעזרת תולה ארץ על בלימה. נשלם פרשת תרומה