שני לוחות הברית, תורה שבכתב, ויחי, תורה אורShenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayechi, Torah Ohr
א׳בענין מה שאמר יעקב ליוסף ועשית עמדי חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול. מקשים העולם הלא יעקב נתן ליוסף גמולו במילואו וטובו, שעשה בניו לשני שבטים ובירך אותם, ונתן לו שכם אחד על אחיו. ובמדרש רבה (ב"ר צז, ט) אומר שזה היה בגדי אדם הראשון שלקח אותם יעקב מעשו ונתנם ליוסף, וא"כ איך אמר חסד של אמת:
1
ב׳וכתבו בשם הר"י מאורלייניש, כי קאמר ועשית עמדי חסד שהוא חסד, ואמת עם שאר מתים, אבל רחוק הוא בעיני דמה לו להרבות בדברים לומר שהוא חסד ואמת במקום אחר:
2
ג׳על כן נראה בעיני, יעקב רצה שיוסף יעשה לו חסד של אמת מהטעם שאכתוב אח"כ, ולא רצה לגלות לו שום דבר מתשלומין באותו הפעם שבקש ממנו שיקברוהו בקברות אבותיו, ולא זו שלא גילה לו משום מתנה, אפילו התנצלות שהתנצל אח"כ בזה שקבר רחל בדרך שהיה על פי הדבור לא אמר לו עתה, והכל כדי שיוסף יעשה חסד של אמת בלי כוונת תשלומין. ואף שלכאורה לא עשה כן לאמו רחל, נמצא היה גדול במאוד חסד של אמת של יוסף. ולאחר שהבטיח יוסף לאביו ונשבע לו, אז אח"כ בזמן אחר כמו שכתוב (בראשית מח, א) ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ויקח את שני בניו עמו וגו', ובאותו המאמר בירך לבניו ועשאם ב' שבטים ונתן לו שכם אחד, ואז באותו פעם התנצל יעקב מחמת קברות רחל ואמר (שם ז) ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל וגו':
3
ד׳אבל צריך להעמיק בענין, מה ראה יעקב על ככה להיות יוסף מבטיח לאביו וישבע לו ויהיה כוונתו על חסד של אמת. דע כי עשה יעקב זה לשני טעמים והם עולים למקום אחד. הטעם האחד הוא, כי יעקב רצה לזכות לחסד של אמת למעלה כמו שנפרש אח"כ, על כן ביקש מבנו החביב לו אשר היה מדוגמתו, כי יוסף הוא דוגמת יעקב כמו שהארכתי במקום אחר (עי' לעיל פ' וישב תחילת תורה אור), על כן ביקש שיוסף יעשה חסד של אמת וברא מזכי אבא:
4
ה׳טעם השני, כבר ידוע שיעקב ויוסף עם השבטים הם סוד הבנין של מעלה בסוד האצילות, כי יעקב בסוד התפארת שם ידו"ד, והשבטים בסוד י"ב צרופי הוי"ה, ואלה תולדות יעקב יוסף כמו שנפרש אח"כ בארוכה. זהו ועשית עמדי חסד ואמת, פי' אתה בעשותך חסד של אמת תגרום לי חסד של אמת שלמעלה שהוא שורש הבנין כמו שנפרש. גם פירושו אתה עמדי תשלים הבנין במילואו וטובו, כי אני עצם הבנין ואתה הוא בדוגמתי נמשך ממני ואז ישתלם הבנין במילואו וטובו באופן שיעלה הבנין בשרשו למעלה ששם חסד של אמת כמו שנפרש הענין בארוכה:
5
ו׳עוד יש לפרש במה שאמר תיבת עמדי, כבר בארתי בארוכה בפרשת וישלח ענין (תענית ה, ב) יעקב אבינו לא מת, כי היו בו ב' עניינים של נפש, החלק של יעקב כבר מת מאבילות יוסף, אח"כ (בראשית מה, כז) ותחי רוח יעקב, וחלק זה שוב לא מת רק (שם מז, כט) ויקרבו ימי ישראל למות, והוא החלק הנקרא ישראל, ויקרא לבנו יוסף. ודביקות ורוממות חלק הנפש הנקרא ישראל, היא במעלה יתירה מחלק יעקב. וכבר רמזתי כי בקשת חסד של אמת שלמעלה הוא מקום גבוה על גבוה, על כן ביקש זה מצד חלק ישראל זהו ועשית עמדי, כלומר עם ישראל הנזכר:
6
ז׳וענין שלימות הבנין וענין זכיית יעקב לחסד ואמת הכל עולה אל מקום אחד. כתיב ארץ ארץ ג' פעמים, וכן כתיב היכל ה' היכל ה' היכל ה' ג' פעמים, והכל ענין אחד, כי ההיכל הוא בתוך ארץ הקדושה. ובענין ג' פעמים הוא זה, רז"ל אמרו (תענית ה, א), בקרבך קדוש ישראל (ישעיה יב, ו) לא אבוא בירושלים שלמעלה עד שאבוא בירושלים שלמטה. הפשוטו היא ירושלים שלמטה, הוא ירושלים אשר בכאן בארץ הקדושה אשר אנחנו מצפים לבניינה במהרה בימינו, ומכוונת נגד שלמעלה שהוא סוד הארץ העליונה ארץ חפץ היכל ה' אשר עליו נאמר (חבקוק ב, כ) ויהו"ה בהיכל קדשו ה"ס מפניו כל הארץ, ההיכל של ידו"ד הוא שם אדנ"י העולה כמנין היכל וכמנין ה"ס, ושם אדנ"י הוא ההיכל והוא ארץ של ישראל סבא דהיינו תפאר"ת ישראל סוד שם ידו"ד:
7
ח׳אמנם יש גבוה מעל גבוה, כי בפנימיות הסוד ביאת ירושלים שלמטה היא ידו"ד בהיכל קדשו חיבור ידו"ד אדנ"י סוד זיווג שלמטה וא"ו בה"א. וירושלים שלמעלה חיבור חכמה ובינה, סוד זיווג שלמעלה יו"ד בה"א כמבואר בזוהר ובתקונים, והובא בפרדס פרק י"ג משער מהות והנהגה. וכן הורה אליהו ז"ל במאמר שיר השירים (ז"ח שה"ש עד, א) וזה לשונו, כמה דאיצטריך אתערו בחדוה לאתערא מהאי עלמא לעילא, הכי איצטריך לאתער בחדוה וחדי מעלמא דסיהרא לגביה עלמה עילאה, ובגין כך עלמין קיימין בדוגמא חדא ואתערא לא סלקין אלא מתתא לעילא. הרי שצריך אל הייחוד העליון דהיינו אל הבינה התעוררות מהמלכות. ועיין בפרדס פרק ב' משער מהות והנהגה, ופרק ששי משער הזה, מענין התעוררות זיווג תפארת ומלכות ירושלים שלמטה המעורר זיווג חכמה ובינה ירושלים שלמעלה. וכמו ששם אדנ"י היכ"ל לידו"ד, כן הבינ"ה היכ"ל לחכמ"ה:
8
ט׳הרי ג' פעמים היכל ה'. אחד למטה למטה ממש בזאת הארץ היכל ה' המכוון נגד היכל ידו"ד שהוא אדנ"י ארץ ישראל שלמעלה, כי שם נשמות ישראל כמו שכתוב (תהלים סח, כז) במקהלות ברכו אלהי"ם אדנ"י ממקור ישראל, וזה ההיכל מכוון נגד ההיכל שהוא גבוה מעל גבוה:
9
י׳ומעתה יתבאר הענין, אך אקדים מאמר אחד מהזוהר (ח"א כא, ב), מה שכתב על ג' צדיקים שהם יעקב אבינו ע"ה, ומשה רבינו ע"ה, ויוסף הצדיק ע"ה. שיעקב זכה לקבר גופו בארץ ישראל, ומשה רבינו ע"ה לא עצמותיו ולא גופו, ויוסף עצמותיו ולא גופו. ויען כי המאמר ארוך וצריך ביאור, אכתוב המכוון מהמאמר והוא זה, כבר ידעו כי רמז הבנין שלמעלה לאדם ויעקב היה בדוגמת הגוף ועיקרו של הבנין שהוא תפארת, א"כ היה בדוגמא בעל העטרה שהוא ארץ ישראל העליונה כדפירש רש"י, לכן היה ראוי ליקבר בארץ דוגמת הגוף העליון שמשכנו בעטרה. ויוסף שהיה דוגמת צדיק יסוד עולם הנקרא צבאות ע"ש החיילות וצבאות מעלה היוצאים ממנו שהם דוגמת האברים ועצמות המשתרגים ומסתעפים מגוף האדם, היה ראוי שיקבר עצמותיו שם דוגמת היסוד וצבאותיו שמשכנו בארו"ן אדו"ן כל האר"ץ זהו היסוד, וישם בארון (בראשית נ, כו):
10
י״אאבל משה רבינו ע"ה שלקח אשת יעקב שאלה ושימש בה בחייו דכתיב (במדבר ז, פט) ובבוא משה אל אוהל מועד שהוא מלכו"ת, והיה כבן בית ונכנס לפנים ממנה עד אספקלריא המאירה, לאחר מותו חזרה מדת מלכו"ת לבעלה הראשון, כענין שנאמר (הושע ב, ט) אלכה ואשובה אל אישי הראשון ונכנסה לארץ אל יעקב הוצרך משה לעמוד חוצה, כי אין אשה נישאת לשני אנשים בזמן אחד, ואין זו גריעותא למשה, רק גדולה וטיבותא כי הכל היה בדוגמת עליונה וסוד פנימי. כי כאשר יצאו ממצרים יצאו בסוד כח הבינה שהוא סוד היובל והחירות וכח הששה קצוות העליונות א"כ היה הוא וששים רבוא אשר ברגליו דוגמתה, ולכך היה ראוי נשמתו למקום יותר רוחני וקדוש למעלה מהבנין חוץ מדוגמת הגוף, כי בעודו בחיים בגופו נשתמש בסיהרא שהיה העטר"ה, ובעת פטירתו עלתה רוחו ונשמתו ליובל שמשכנו חוצה לארץ ושם נדבק עם הס' רבוא שלו שג"כ לא נקברו בארץ, מה שלא היה כן ביעקב ששימש בגופו בנשיו בעודו בחיים להיות לו מטה שלימה, בפטירתו זכה ליכנס רוחו ונשמתו כשמיט"ה שהיא העטר"ה שביעית הבנין מה שלא זכה בו בחייו כמשה, כי בית אחד היה לו אז דהיינו נשיו, לכך לא זכה להתדבק בה בחייו דיבוק גמור:
11
י״בומשה פירש מאשתו והיא כלת משה, לכך זכה הוא בחייו מה שזכה יעקב אבינו לאחר מותו, נתדבק רוחו יותר במדריגה עליונה בסתר עליון ובכך היא מתדבקת מדריגה כל א' מהם למדריגתו רוח של משה ליובל, וגופו בעודו בחייו לעטר"ה רוחו של יעקב בעטרה, וגופו בנשיו. ועל ענין זה סובב והולך כל המאמר מהזוהר:
12
י״גהרי משה רבינו ע"ה בהיכל ה' שהוא גבוה מעל גבוה, בחייו היה (דברים לג, א) איש אלהים בעלה דמטרוניתא. ובמותו על יוב"ל ישלח שרשיו (ירמיה יז, ח) שהוא השורש מהבנין. ויעקב שהוא בסוד תפארת, הוא גוף הבנין. יוסף שהוא צדיק יסוד עולם אשר שמר הברית בקדושה, הוא סוד ברי"ת העליון סוד המלכו"ת שהוא העמוד שעליו עומד העולם. המלכו"ת הוא העולם בה נכלל הכל, וההשפעה מהעליונים לה הוא הכל ע"י היסוד שהוא ברי"ת הארץ. והמלכות הוא משך הגוף, כן תולדות יעקב הוא יוסף זיו אקונין דומה לו. ושמירת הברית הוא העיקר, כי הוא סוד יחוד ידו"ד בארץ העליונה שהוא היכל ידו"ד:
13
י״דובזה מתורץ (בראשית מז, כט) שים נא ידך תחת ירכי, דהשביעו במילה. וקשה מה ענין בכאן להשביעו במילה. בשלמא אברהם אבינו שהשביע כן את אליעזר (שם כד, ב) נתנו רז"ל (בר"ר נט, ח) טעם לדבר שהיתה חביבה עליו מאחר שנצטווה עליו ובאתה לו בצער. עוד יש להקשות יוסף כשהשביע את אחיו לא נזכר במה השביעם:
14
ט״ואבל דע כי יעקב השביע את יוסף בשורש יוסף עצמו, כי שרשו הוא הברית העליון והוא מדתו, זהו שאמר לו שים נא ידך תחת ירכי לרמוז על ברית העליון שהוא ברית הארץ. וכן כשהיה יוסף משביע לאחיו היה משביעם במדה שלו עצמו, כי הוא המדבר והמשביע והוא יסוד הארץ העליונה, והשביעם שיביאו עצמותיו לארץ התחתונה היכל ה' למטה. ויען שיוסף הוא הצינור והוא העמוד שהעולם עומד עליו, על כן כשבירך יעקב את בניו של יוסף בירכם באמצעותו כמו שכתוב (בראשית מח, טו) ויברך את יוסף וגו' המלאך הגואל אותי מכל רע. יעקב אבינו לא היה נדבק בו שום רע, כי ענין רע הוא היפך שמירת ברית הקודש כמו שכתוב (שם לח, ז) ויהי ער רע, ומי שהוא רע עליו כתיב (תהלים ה, ה) לא יגורך רע, כי אין לו אחיזה בארץ העליונה שהיא ארץ טוב"ה. וטוב הוא הצדיק יסוד עולם כמו שכתוב (ישעיה ג, י) אמרו לצדיק כי טוב, על כן זרעו של יוסף שהוא שומר הברית היה ביותר זרע מקודש שזכו ג"כ להיותן שבטים:
15
ט״זומזה יתבאר מה שהשיב יוסף (בראשית מז, ל) אנכי אעשה כדברך, דלכאורה תיבת אנכי מיותרת דהוה ליה למימר אעשה כדברך. אלא הענין היה רמז שהוא בעצמו יעשה כדברי יעקב, דהיינו כמו שהשביע יעקב שיהיה נקבר בארץ ישראל, כן ישביע גם כן הוא. זה הוא שאמר אנכי בעצמי אעשה כדברך. ובזה מדוקדק הלשון (שם לא) השבעה לי, כלומר אתה שאתה רוצה לעשות כן לעצמך השבע לי לעשות כן:
16
י״זובזה מתורץ למה הוצרך יעקב להשביע, מאחר שכבר קיבל דברי אביו בודאי יהיה נאמן בדבורו. אלא משום שהדבור היה לצורך עצמו כמו שכתבתי, על כן השביעו:
17
י״חאבל יש עוד סוד בענין השבועה. כבר נודע מה שאמרו חכמי המקובלים כי השבועה הוא סוד שבעה, ורמז לשבעת ימי הבנין ששרשם הוא מדת יעקב שהוא גוף. ויוסף יסוד הברית משך הגוף, וגוף וברית חשבינן כחד, ומזה יתבאר הענין שאנחנו עוסקים בו:
18
י״טונקדים פסוק אחד (מיכה ז, כ) תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. ויש להקשות למה לא הזכיר את יצחק. עוד קשה למה הזכיר יעקב מתחלה ואח"כ אברהם:
19
כ׳הענין על דרך דכתיב (ישעיה כט, כב) יעקב אשר פדה את אברהם, שאמרו רז"ל (בר"ר סג, ב) לא ניצול אברהם מאור כשדים אלא בשביל יעקב, אין הפירוש שזכות של יעקב גדול מזכות אברהם, כי אדרבא אברהם אבינו הוא הכולל. אלא הענין שאדרבא זכות גדול הוא לחסיד קדוש ה' למסור על קדושת השם ומת על קדוש השם, ומה שעשה הקב"ה נס לאברהם ונשאר חי, הוא בשביל שיצא ממנו יעקב אבינו שהיה מטתו שלימה ויצאה אומה ישראלית, והם סוד שלמות הבנין של מעלה, זהו יעקב אשר פדה את אברהם, וכבר כתבתי זה במקומו (פ' חיי שרה תורה אור ד"ה וענין הזה):
20
כ״אועתה צריך אני להודיע כי אלו התיבות של חסד ואמת כשמחוברים ביחד אז פירושם חסד של אמת, אבל כשכתיב אמת לבדו פירושו אמת כפי אמתת הענין כפי שורש הדין לפי תשלום הגמול, אבל כשמצרף לאמת החסד אז החסד נעשה אמת נצחי בלי סבה. וכבר הקדמתי כי יעקב ויוסף הם סוד הבנין וכמו שנאריך עוד בענין הזה, והבנין הוא סוד השבועה שהוא השבעה של מעלה, ודביקות יעקב בסוד הבנין הוא מצד אמת סוד אמיתת הענין לפי תשלום גמול לפי מעשיו:
21
כ״באמנם היה חפץ בחסד של אמת שהוא למעלה מתשלום הגמול לידבק למעלה הגבוה מהבנין, דהיינו בהיכל ה' הגבוה מעל הגבוה סוד שורש הבנין שהוא הבינ"ה סוד היוב"ל מדור משה רבינו ע"ה, ומדריגתו אף שזה המדור אינו אלא למשה רבינו ע"ה כמו שכתבתי לעיל, מכל מקום התאוה יעקב לקצת ממנו בסוד שמו ישראל שעלה במחשב"ה שהוא סוד הדע"ת כמבואר לחכמי האמת. וזהו חסד של אמת שאינו כגמול ידיו, כי לפי תשלום הגמול הוא סוד הבנין במקומו, מכל מקום יהיב חכמה לחכימין (דניאל ב, כא) מאחר שזכה יעקב הוא עם בניו להשלים הבנין יהיה לו יניקה ג"כ משורש הבנין, על כן ביקש מיוסף שיעשה עמו חסד של אמת, ואז ברא מזכי אבא יגרום לו ג"כ למעלה חסד של אמת. זהו שאמר תתן אמת ליעקב:
22
כ״גומה שאמרתי אמת, כוונתי הוא שיהיה בתוך אמת זה חסד שהיא של אברהם ואז יהיה חסד של אמת, והחסד של אמת הוא שיעלה למעלה בסוד שורש הבנין. וזהו (מיכה ז, כ) אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם:
23
כ״דידוע סוד הימים שבעת ימי בראשית הם שבעת ימי הבנין, והם סוד השבועה שהיא שבעה. וכשאומר ימי קדם רמז על שורש הימים ההם בבינה שהם הם קדמוניות. זהו שאמר אשר נשבע"ת, הוא סוד השבועה. מימי קדם, הם שרשם. ואעפ"י שיעקב לא הגיע שם כי הוא מדריגת משה רבינו ע"ה, מכל מקום אף שכלו לא ראה, קצהו ראה. וזהו סוד השבועה אשר ביקש מיוסף הוא סוד הבנין, ומן הבנין יעלה דרך יניקה מראש הבנין:
24
כ״הזהו (בראשית מז, לא) וישתחו ישראל על ראש המטה, כי יעקב עם מטתו השלימה סוד הבנין, ומצד שמו ישראל בסוד הדעת בסוד חסד של אמת יש לו אחיזה בראש המטה. ומדריגת משה רבינו ע"ה ומדור לפי כבודו, הוא שם בעצם בשורש המטה. וזהו סוד מטה משה, כי יעקב מטה סוד מטה שלימה, ומשה רבינו ע"ה בסוד היכל ה' שהוא גבוה על גבוה סוד היובל שהוא הבינה מטה אלהים בידו. כי מ"ט שערים משערי בינה נתגלו לו (ר"ה כא, ב) ובינ"ה הוא ה"א ראשונה מהשם כנודע, וזהו סוד מט"ה משה:
25
כ״וומה שפירשתי בזה הפסוק של תתן אמת ליעקב וגו' שרמז לחסד של אמת, אף שרמזתי למעלה שזה אינו אלא ממדריגה שנקרא שמו ישראל שהוא למעלה ממדריגת יעקב, מכל מקום קרא בעצמו, פרושי קא מפרש דבריו. ואמר מצד יעקב אשר פדה את אברהם, כלומר מאחר שמטתו שלימה. ועל כן נשבעת לו לתת הארץ יעלה ממדריגה יותר למעלה ממה שמורה שם יעקב, ויזכה להנות ממי קדם שהם השרשים, ואז יהיה משותף החסד עם מדת האמת להיות חסד של אמת:
26
כ״זולכל אלו העניינים דהיינו השלש עליות שהזכרתי למעלה יהיה נכון בית יעקב, כי מצינו ג' עניינים במספר השבטים. מצינו מספר י"ב שבטי ישראל, ומצינו מספר י"ד עם אפרים ומנשה, ומצינו מספר עשרה דהיינו לבד ממלכא ושמשא, ועל דרך דאיתא בשימושא רבא לעשות י"ב תפירות בתפילין נגד י"ב שבטים. ואיתא שם, דאי עביד עשרה או ארבע עשרה שפיר דמי, כי י"ד הם עם אפרים ומנשה. ועשרה הם כשתסיר מלכא ושמשא דהיינו יהודה ולוי, כי יודא מלך ולוי משרת ה':
27
כ״חועתה אגלה סוד הענין. בחינת י"ב שבטים הוא סוד י"ב צירופי שם הויה היוצאים משם ידו"ד. מדת יעקב בסוד מה שהוא הוא גוף הכולל כל הבנין, והבנין מיוחד בידו"ד. ובחינות י"ד שבטים הוא ענין התפשטות הבנין כל שבעת ימי בראשית, בסוד בג"ד כפר"ת המקבלת דגש ורפי הרי י"ד. ובספר יצירה אמר, כי שלש אמות אמ"ש, וביארם הרשב"י ע"ה בתיקונים כי הם א' כתר, מ' חכמה, ש' בינה, וקראם אמות מפני שהם אמות לאצילות. וז' כפולות הם בג"ד כפר"ת, והם ז' ימי הבנין גדול"ה גבור"ה תפאר"ת נצ"ח הו"ד יסו"ד מלכו"ת, ונקראות כפולות שהן מקבלות דין ורחמים שהם דג"ש ורפ"י, וכן הם מבעלי דין ורחמים, מה שאין כן בשלשה ראשונות וי"ב פשוטות הם ה"ו ז"ח ט"י לנ"ס פצ"ק הם י"ב נגד י"ב גבולים:
28
כ״טועתה סוד י"ב שבטים הם י"ב גבולים בסוד י"ב צרופי שם הוי"ה. ובחינת י"ד הם סוד בג"ד כפר"ת הכפולות שהם י"ד. ובחינת עשרה יהיה נוגע לבחינת אמ"ש, דהיינו כי ירמוז לשרשם בבינה. ונודע כי שלש ראשונות חשובות כאחת. ולהבינך דבר זה, צריך אני להקדים מה שכתב הפרדס בשער העשרים בענין חמשים שערי בינה, הוא ענין התפשטות הבינ"ה עד הו"ד שהם חמשה ספירות כל אחת כלולה מעשרה:
29
ל׳עוד כתב הפרדס וזה לשונו, נתבאר בדברי הרשב"י שאין מציאת הנעלם בבינה כמציאותו עתה המתגלה אלא בפנים אחרות, כי המציאות במקומו הגיע עד המלכות שהיא השביעית לקצוות. אמנם בבטן האם הם נכללות בחמשה לבד, והם גדולה תפארת נצח הוד לבד, כי היסוד והמלכות כולם מיוחדת בתפארת בספירה אחת, וכן ביאר הרשב"י בזוהר במקומות רבים. והנה נמצא כי אין למעלה בבינה אלא חמשה ספירות ומלכות ויסוד הוא התפשטות התפארת שנתפשט אחר אצילתו, ולכן האותיות הפשוטות שהם ך' ס' ן' פ' ץ' הם נעלמות בבינה רמז אל הספירה החמישית שהם בבינה כו', עיין שם. והנה נמצא כי לשערי בינה שהם מקורות אל הספירות המתגלים שתי בחינות בחינה ראשונה הוא בבחינת היותר מיוחדת יחוד גמור, ואז נכללות בחמש. והיינו שנתייחד המלכות עם התפארת ע"י היסוד ואז ודאי המקורות נפתחים ברחמים גמורים ומשפיעים שפעם בסוד קבלתם מכל ג' ראשונות מתוך עמקי האין וכו', עד כאן לשונו:
30
ל״אוהנה כמו שהבנין במקומו הוא שבעה וכפול שבעה בסוד בג"ד כפר"ת מקבל דגש ורפ"י, כן נבחין שרשם למעלה בבינה שהם חמשה הם חמשה נגד חמשה, והוא עשרה כי אף שאין דין שם מכל מקום שורש הדין שייך למימר, הרי לך בחינת עשרה. נמצא כשנתבונן בשבטים למנין עשרה, דהיינו לא נחשוב מלכא ושמשי שהם ממונים על ציון וירושלים כי שם מלכות בית דוד וגם שבט לוי משרתי ה' במקדשו:
31
ל״בוכבר נודע כי סוד ציון וירושלים למעלה הוא יסוד ומלכות הנעלמות למעלה, הרי לך ג' מדריגות בשבטי י"ה. המדריגות האמצעית הנזכרת על הרוב הם י"ב שבטים והם סוד התייחדות י"ב צירופי שם הוי"ה, וזהו ב"י והוא סוד י"ב אותיות פשוטות. למטה מזה הוא התפשטות הבנין בסוד אותיות בג"ד כפר"ת הכפולים ואז הם י"ד, וזהו סוד בית יוסף כי השלים זה המנין של י"ד. למעלה מכולם היא מדריגות בחינת עשר שכתבתי, ורומז על שרשם למעלה בבינה בסוד אותיות אמ"ש, וזהו בית ישראל בסוד ישראל עלה במחשבה שזכרתי לעיל:
32
ל״גואלו ג' מדריגות מכוונות נגד ג' מדריגות כ"ב אותיות התורה כמ"ש, כי גם אלו ג' תמצא בנתינת התורה, דהיינו עשרת הדברות תמצא שם בחינת עשרה, ובחינת י"ב, ובחינת י"ד. בחינת עשרה, הם עשרת הדברות. ובחינת י"ב, מתחילה הגיד הש"י עשרת הדברות בדבור אחד כמו שאמרו רז"ל (מכות כד, א) אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. דיש להקשות הלא כל הדברות שמענו מפי הגבורה, דהרי כולם בדבור אחד נאמרו. אלא דברי רז"ל הם כשחזר הקב"ה ופרטם אז שמענו אלו הב' דברות, נמצא שמענו מתחילה עשרה בכלל, ואח"כ בפרט עוד ב', הרי בחינת י"ב. וכמו שיש י"ב שבטים והתולדה מהם דהיינו תולדות יוסף שהוא יעקב שהם שנים, כן תולדות הלוחות הם שנים, דהיינו תורה שבכתב ותורה שבע"פ, כי הכל נרמז בעשרת הדברות, הרי בחינת י"ד, והיא הי"ד החזקה של משה רבינו ע"ה אשר קבל התורה מסיני (עי' דברים לד, יב):
33
ל״דועתה נבאר על זה ענין שמושא רבא בתפירת התפילין. אמרו רז"ל בפ"ק דקידושין (לד, א) כי הוקשה כל התורה לתפילין דכתיב (שמות יג, ט) למען תהיה תורת ה' בפיך, על כן נרמזים מספרים ג' אלו בתפירת התפילין. וכבר נודע (ב"מ פד, א) כי שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון. ויוסף בן זקונים שהיה זיו אקונין שלו דומה לאביו (תנחומא וישב ה). ומצינו באדם כשמצא בו ערוה, רצה לתקן בתפירה כמו שכתוב (בראשית ג, ז) ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות לכסות את הערוה, וכתיב (שם ג, כא) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, ואמרו בזוהר (ח"א כח, ב) שזה רומז על התפילין שהם נעשו מן העור והם לנו עתה מלבושי כבוד במקום כתנות או"ר באל"ף שהיה אור גדול ממש:
34
ל״הומאחר שיעקב הוא שופריה דאדם עם בנו יוסף היה המטה שלימה בשנים עשר שבטי י"ה, ראוי להם לתקן התפירות של תפילין, כי יעקב בסוד ישראל סבא למעלה הוא המניח תפילין אשר על זה רמזו שהקב"ה מניח תפילין (ברכות ו, א), שהוא התפארת מדת יעקב ושם תפילין של ראש כמבואר בדברי הרשב"י ע"ה, והביא דבריו הפרדס בריש ספרו, כי ד' פרשיות של ראש הם חכמה ובינה גדולה וגבורה, הם על ראש תפארת. וכתר עליון הוא הבית שלמעלה אשר מונחים בו אלו הד'. ותפילין של יד הם תפארת נצח הוד יסוד למלכות הוא הבית שלמטה המונחים שם אלו הפרשיות, כי כתר עליון כולל הכל למעלה, ומלכות כולל הכל למטה:
35
ל״ווזהו סוד (שמות יז, טז) כי יד על כס יה, וכבר רמז הזוהר להניח תפילין של יד בישיבה, זהו כי יד על כס, כי רומזת נגד מלכות ששם עולה הישיבה כמבואר בדברי חכמי האמת. וכבר כתבתי למעלה שמצד בחינת בג"ד כפר"ת שהוא התפשטות יסוד ומלכות כמו שכתבתי לעיל שהוא ציון וירושלים והם כפולות ואז עולות למנין י"ד זהו תפילין של י"ד, וזהו כי י"ד. וכן תמצא ביוסף ובניו יהיו בסוד ציון וירושלים שהם התפשטות יסוד ומלכות, כי נודע כי יוסף הוא הצדיק יסוד עולם:
36
ל״זוהנה מייחס תמיד את אפרים ליוסף כמו שכתוב (במדבר א, לב) לבני יוסף בני אפרים, ומנשה למטה ממנו, הרי יוסף ובניו סוד תפילין של יד. ויעקב בעצמו סוד תפילין של ראש:
37
ל״חוכבר נודע כי סוד שי"ן של ג' ראשים רומזת נגד ג' אבות שהן הן המרכבה. כי השי"ן של ד' ראשים רומזת נגד המרכבה שהיא ד', סוד ארגמ"ן ד', מחנה שכינה *רפאל *גבריאל *מיכאל *נוריאל. והאל"ף שהוא הקב"ה רוכב עליהם. והג' אבות, ובתוכם נכלל ברא כרעא דאבוה הוא יוסף עם התפשטותו. כי יוסף הוא יעקב הם בפנימיות המרכבה ביותר, והבחיר שבאבות הוא יעקב, והוא בסוד תפילין של ראש:
38
ל״טזהו סוד (בראשית מז, לא) וישתחו ישראל על רא"ש המטה, ורומז למטתו של שלמה, ותפילין של ראש הן ראש המטה. אבל המשכת יוסף וזרעו הם סוד תפילין של יד. והנה תפילין של יד מישך שייכי ביד שמאל גם בימין, כי צריך לקושרם על יד שמאל והקשירה היא בימין, וזהו סוד (שם מח, יד) שכל את ידיו כי מנשה הבכור:
39
מ׳והנה בתיבת כי נדחקו המפרשים, ורבינו בחיי פירש על דרך (תהלים מא, ה) רפאה נפשי כי חטאתי לך, סלח לנו אבינו כי חטאנו, דפירושם של כי אלו הוא אף על פי:
40
מ״אאבל לי נראה לפרש כי בפשוטו, וזה כי יעקב רצה לתת יתר שאת כבוד לאפרים על מנשה, מכל מקום חלק כבוד ג"כ למנשה מאחר שהוא הבכור, על כן החכים יעקב לתת גדולה לשניהם אף שהרבה לאפרים. מה עשה, שכל את ידיו, עשה חכמה גדולה בידיו והניח את מנשה בימין, ואת אפרים בשמאל, רק שפשט ידיו באלכסון הימין על ראש אפרים, והשמאל על ראש מנשה, ולא צוה להעמיד את אפרים בימינו ואת מנשה בשמאלו, כי מנשה הבכור, כלומר מאחר שהוא הבכור ולא רצה כולי האי לזלזל בכבודו:
41
מ״בכן הענין בתפילין של יד. הגם כי יד השמאל זכתה להיות מקום תפילין, מכל מקום הימין אינה נדחית כי היא הקושרת, ובימין שהוא כותב הוא קושר כמו שכתוב (דברים ו, ח) וקשרתם וכתבתם (שם ט):
42
מ״גועל עניינים האלו בא הרמז (ישעיה מט, ג) ישראל אשר בך אתפאר, כי יעקב בסוד ישראל סבא הוא המניח תפילין של ראש והם נקראים פאר כנודע. וכבר כתבתי שכל התורה הוקשה לתפילין (מכות יא, א), והתורה נכללת בתיבת א"ת כמו שאמרו רז"ל בפרק במה בהמה (שבת נה, ב) א"ת אלו בני אדם שמקיימין התורה כולה מאל"ף ועד תי"ו, וזהו סוד את פא"ר, פאר הם התפילין, את הנוסף על פאר רומז על התורה כולה שהוקשה לתפילין:
43
מ״דובזה מתורץ בברכת יעקב ליוסף כתיב (בראשית מט, כה) מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך. והקשה הזוהר (ח"א רמז, א) ואל שדי היה לו לומר, מאי ואת שדי. והזוהר כתב מה שכתב. ולפי ענייני רומז כי יוסף הוא ג"כ בסוד תפילין, אבל הוא והנמשך ממנו בסוד תפילין של יד ששם נגמר שם שד"י כנודע, והתורה הנרמזת בתיבת את הוקשה לתפילין, על כן כמו שהוסיף תיבת את אצל פאר וכתיב אתפאר, כן כתב בכאן וא"ת שד"י ויברכך:
44
מ״הנחזור לענין, י"ב תפירות ועשרת תפירות. מכל מקום לכתחילה נהגו לעשות י"ב תפירות, כי זהו הדרך הממוצע י"ב שבטי יה הוא הרגיל והוא רובא דרובא. וארץ ישראל שלמטה נתחלק לי"ב גבולין דוגמת ארץ ישראל שלמעלה אשר רמז עליה יחזקאל (עי' מח, לה), שם העיר היא ידו"ד, ושם י"ב גבולי אלכסון:
45
מ״ווהאלדי האר"י ז"ל הוא היה אומר בשרשי המנהגים שיש חלוקים רבים בין אשכנז וספרד וקטלוניא ואיטליא וכיוצא בהם, שהם מנהג קדמונים שלהם בסידורי התפילות שהם מחולקים בשרשי התפילות לפי הדין. והיה אומר שהם י"ב שערים ברקיע כנגד שנים עשר שבטים, וכל אחד עולה דרך שער אחד, והם השערים הנזכרים בשלהי יחזקאלהגה"הוזהו ענין (בראשית מט, כח) איש אשר כברכתו בירך אותו, כלומר כפי הצנור שיש לזה השבט למעלה, כך משך לו ברכה. וזהו שאמר (שם) כל אלה שבטי בני ישראל י"ב, כלומר י"ב למעלה וי"ב למטה, ואלה מכוונים נגד אלה:. ואמר שודאי שלא היו השערים שוים, ודרכי השערים ג"כ לא היו שוים וכל אחד משונה מחבירו, ולכן ג"כ התפילות משונות. ולכן כל אחד צריך להתחזק כמנהג תפלתו, כי מי יודע אם הוא משבט ההוא ואין תפלתו עולה אלא על הסדר ההוא. אך מה שהוא דינין מפורשים בגמרא, זה שוה לכל השבטים, עד כאן לשון האר"י ז"ל:
46
מ״זוכל הענין סובב על מעלות ארץ ישראל. וענין היכל ה' ג' פעמים, על כן כאשר קרבו ימי ישראל למות שלח אחר יוסף ובקש להתעסק עמו בקבורת ארץ ישראל. והנה אמר (בראשית מז, ל) ושכבתי עם אבותי, יעקב אבינו רצה לתרץ קושיא אחת שהיה לכאורה קשה עליו בבקשה זו להיותו נקבר בארץ ישראל, והיא זאת שאמרו רז"ל בסוף מסכת כתובות (קיא, א), אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה. דאיתא שם, עולא דהוה רגיל דהוא סליק לארץ ישראל, נח נפשיה בחוץ לארץ. אתו אמרו ליה לרבי אליעזר. אמר, אנת עולא על אדמה טמאה תמות. אמרו ליה, ארונו בא. אמר להו, אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מותו, עד כאן. אם כן יעקב אבינו שמת בחוץ לארץ מאי אהני לי' שנקבר בארץ ישראל:
47
מ״חוכן התעוררו בזוהר בפרשה זו, והכי איתא שם (ח"א רכה, ב), א"ר יודא יעקב אמר ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם, תמן תנינן מאן דנפיק נשמתא ברשותא אחרא וגופא דיליה אתקבר בארעה קדישא עליו כתיב (ירמיה ב, ז) ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה. ויעקב אמר וקברתני בקבורתם, ונשמתיה נפק ברשותא אחרא. א"ר יודא, שאני יעקב דשכינה הוה אחידת ואתדבקת ביה, הדא הוא דכתיב (בראשית מו, ד) אנכי ארד עמך מצרימה, לדיירא בגלותא. ואנכי אעלך גם עלה, לאזדווגא בי נשמתך ולאתקבר גופך בקברי אבהתך. מאי קא מיירי, אע"ג דקא נפקת נשמתיה ברשותא אחרא כו', עד כאן לשונו:
48
מ״טאבל עדיין יש להקשות קושיא זו לגבי יוסף שמת בארץ טמאה והועלה אח"כ להיות נקבר בארץ ישראל. ואפשר שגם יוסף מתורץ בענין ההוא, והוא לפי מה שכתב הזוהר במקום אחר כי סבת גלגול יוסף למצרים קודם אביו ואחיו וביתם הוא שיהיה מדור לשכינה שתרד עמהם בגלות, כי בכל מקום שגלו ישראל גלתה שכינה עמהם (מגילה כט, א), ואם כן ג"כ ביוסף נאמר שהשכינה הזדווגא בה נשמת יוסף:
49
נ׳אמנם אנכי תירצתי בענין אחר והיא זאת. הנה בכל מקום שהם ביחד כל זרע ישראל שם הוא אוירא דארץ ישראל ושם מותר להקריב לה', וכמו שעשו ישראל במדבר ארבעים שנה שהקימו את המשכן והקריבו קרבנות ולא נקרא שחוטי חוץ ח"ו אף על פי שלא הי' ארץ ישראל, מכל מקום באותו פעם שהיו שם כל ישראל ביחד היה שם אוירא דארץ ישראל. נמצא יעקב ויוסף שמתו והיו מכונסים כל ישראל ביחד היו מתים באויר ארץ ישראל, ואחר שיצאו ישראל ממצרים אז נסתלק משם אויר דארץ ישראל ונשאר הארץ בטומאתה, על כן לא רצה להקבר שם. ומעלת ארץ ישראל היא אע"פ שאין מכונסים בה כל ישראל רק מקצת מהם, מכל מקום אויר ארץ ישראל הוא. על זה אמר יעקב ליוסף ושכבתי עם אבותי, ורמז לו הענין כלומר אל תחשוב שאני מת בארץ טמאה ח"ו, רק שוכב עם אבותי שהם בארץ ישראל כי עתה בכאן אוירא דארץ ישראל:
50
נ״אוהנה התירוץ הזה שכתבתי כמדומה לי שלמדתיו מתוך דברי הזוהר במקום אחר, אבל איני יודע איה מקום כבודו. ואחר כתבי זה מצאתי קרוב לזה בזוהר בסוף פרשה זו (ח"א רנ, ב) וזה לשונו, א"ר שמעון תא חזי דיעקב אע"ג דנפקת נשמתיה במצרים, לאו ברשות אחרא נפקת, מאי טעמא כמה דאיתמר דלא הוה מיומא דאתברי עלמא ערסא שלמתא כההוא ערסא דיעקב בשעתא דהוה סליק מעלמא ונשמתיה מיד אתקשר באתריה והא אוקימנא, עד כאן לשונו:
51
נ״במבואר הענין שיעקב אבינו מת במקום קדוש והשכינה לא זזה ממנו, והוא גוף קדוש אשר גם מדתו גוף הבנין כמו שכתבתי לעיל, ונכנס לארץ הקדושה בעלה דמטרוניתא אשה קרקע עולם והוא ארץ חפץ. וכתיב (בראשית נ, ט) ויהי המחנה כבד מאד, בודאי המחנה הזה מחנה שכינה כמו שאמר לו הש"י (שם מו, ד) אנכי אעלך גם עלה, ומדתו תפאר"ת סוד שם ידו"ד, זהו כבד מאוד כבר עולה כ"ו כמנין ידו"ד. מא"ד סוד אדם, כי יעקב משופריה דאדם, ושם ידו"ד במלואו יו"ד ה"א וא"ו ה"א עולה אד"ם, ברוך ה' לעולם אמן ואמן:
52