שני לוחות הברית, תורה שבכתב, וישלח, תורה אורShenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayishlach, Torah Ohr
א׳הא לך סוד איסור גיד הנשה כפי המבואר בזוהר ובספרי המקובלים. דע כי אברי האדם הם ענפים מן המרכבה העליונה מרמ"ח האברים שיש באדם העליון נגלים רמ"ח מצות עשה. ורמ"ח מלאכים הנקראים לבעלי הקבלה מלבוש השכינה ששמם כשם רבם. וכמו כן שס"ה ענפים של דין יש באילן העליון נגד שס"ה ימים ושס"ה גידין, וכל יום יש לו מצוה ויש לו גיד. וט' באב הוא גיד הנשה ודרשו רבותינו (זוה"ק ח"א קע, ב) א"ת גיד הנשה לרבות ט' באב שאין בו אכילה, ולרבות סמאל ויצה"ר ואין אוכלין ואין ניאותין מהם. ובכל ימות השנה ובכל הגידין ובכל האברים לא מצא מפלתן של ישראל כי אם בגיד הנשה אז תשש כחו, ובאותו יום נתקשה עלינו הדין ונשה השם אותנו כביכול בגולה עד יערה השם רוח ממרום, וכל האוכל בט' באב כאלו אוכל גיד הנשה:
1
ב׳וגיד הנשה יש לו ה' ענפים מימין, וה' משמאל, שהם עשרה נגד עשרה כחות הטומאה הסובבים את המרכבה, שנאמר (תהלים יב, ט) סביב רשעים יתהלכון. והגיד הזה סמוך לברית שמשם משיכת אלו הכתות:
2
ג׳והנה האוכלו מושך עליו ריח הטומאה כי אבר מחזיק אבר. ולשון נשה רצה לומר גיד המשכה עבודת השם יתברך, וזהו על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, כי הם נזהרים מכח הטומאה:
3
ד׳והנה אברי אבינו יעקב ע"ה היו כולם תקיפין ולא היה יכול להם שרו של עשו הבא מרוח הטומאה, רק בגיד הנשה מצא מקום לחול ולהכנס שם. וכתבו המקובלים עונש האוכל גיד הנשה בלתי תשובה להתגלגל בקדשה הנקראת זונה נשכחה מדה כנגד מדה משום דמחזיק יצה"ר ושוכח עבודת השם יתעלה ונתלה בגיהנום בברית מילה, עד כאן:
4
ה׳צא ולמד תחילת גילוי הנחש המסית ומדיח בכח סמאל שרכב עליו היה רוח זנונים, כי ראה את אדם וחוה משמשים ונתאוה, על כן רגלים היו לנחש ונקצצו, כי הירך הוא בגבול הערוה. ועשו היה לו נחש בירך שלו מסומן כמו שכתבתי בפרשת תולדות (תו"א ד"ה ועתה אבאר הסוד), ובני ישראל קדושים הם וגודרים גדר ערוה אינם אוכלים גיד הנשה כי לא נחש ביעקב (במדבר כג, כג):
5
ו׳והנה התפשטות גיד הנשה הוא מרכבת סמאל למטה שנוגע בכף ירך יעקב, וכמו שאמרו רז"ל (ב"ר עז, ד) וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו, אלו יוצאי יריכו, נגע בכל הצדיקים שעתידין לעמוד ממנו זהו דורו של שמד. ותקע כף ירך יעקב, ירמוז על הרושם והפגם שנעשה למעלה בחורבן בית המקדש שלמטה המכוין נגד שלמעלה, והקב"ה נשבע שלא יבא בירושלים של מעלה עד שיבא בירושלים של מטה (תענית ה, א), וכביכול אין השם שלם ואין הכסא שלם, כאלו נאמר מה שנעשה למטה זה נקרא גיד הנשה גזירות קשות כגידין והוא גיד הרע משס"ה גידין הוא כח סמאל המחזיק ידים ידי עשו והפגם למעלה הוא יום מן שס"ה ימים אשר עליו נאמר (איכה א, יג) כל היום דוה ופירש הזוהר שנגזר החורבן עכ"פ להיות אלף שנה כיומו של הקב"ה:
6
ז׳ויאבק איש עמו (בראשית לב, כה). ואמרו רז"ל (חולין צא, א) העלה אבק עד כסא הכבוד, כי אין הכסא שלם. ויש עוד סוד בזה כי נגע סמאל שרו של עשו בכף ירך יעקב, כלומר שהיה לו איזה קטרוג שהיה מקטרג על יעקב בירך שלו וזה כי נשא שתי אחיות והאבות קבלו על עצמן לקיים כל התורה כולה. והרמב"ן האריך בזה בפרשת תולדות בפסוק (בראשית כו, ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי, והעלה כי האבות שמרו התורה כולה אע"פ שלא היו מצווים שמירתם אותה היה בארץ לבד כי המצות משפט אלהי הארץ, ויעקב בחוץ לארץ נשא שתי אחיות כו' עיין שם, מכל מקום קטרג סמאל על יעקב איש כמוהו אשר צורתו חקוקה בכסא הכבוד אדם חשוב כמוהו שאני לא היה לו לפגום אפילו בחוצה לארץ, כי יעקב בכל מקום שהוא שם הוא אוירא דארץ ישראל כי קשור בכסא כבוד. ואף שלא עשה עבירה, מכל מקום הוא אבק עבירה, ועל דרך שמצינו בלשון רז"ל (עי' תוספתא ע"ז א, ג) אבק רבית, אבק גזל, אבק לשון הרע. זהו שהעלו אבק עד כסא הכבוד, כלומר הקטרוג מאבק העבירה מאיש כמוהו החקוק בכסא:
7
ח׳וקול הקטרוג הזה לא שב ריקם, כי נענש בדינה שנלקחה לאשת זנונים כמו שכתוב (בראשית לד, לא) הכזונה יעשה אחותינו, וכבר רמזתי כי משם אשת זנונים. גם הפגם של ראובן (בראשית לה, כב) וישכב פלגש אביו, אף שלפי האמת לא חטא כמו שאמרו רז"ל (שבת נה, ב):
8
ט׳נחזור לעניינינו, ותקע כף ירך יעקב ירמוז לפגם שלמעלה חורבן בית המקדש שלמטה ושל מעלה ויהיה זה רמוז בתקע כף ירך, רז"ל אמרו (במ"ר יח, יז) במצות ציצית שרומז לתרי"ג מצות כנודע. אמרו (חולין פט, א) תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא. והם רומזים לג' מעלות עליונות של ישראל אשר הקב"ה דביקתו בהם. ומתחילה זכה בהן יעקב, ואח"כ ישראל:
9
י׳יעקב זכה למעלת ים שנאמר (בראשית לב, יא) כי במקלי עברתי את הירדן הזה, ואמרו רז"ל (אוצר המדרשים ילמדנו ג) שבקע אותו במקלו, ואמרו בב"ר (עו, ה) שבזכות יעקב נבקע יום סוף כו'. זכה לרקיע השמש שקעה וזרחה בשבילו (בראשית לב, לב) ויזרח לו השמש. זכה לכסא כי צורתו חקוקה שמה:
10
י״אוכן זכו זרעו לג' אלה, הראשון קריעת ים סוף, (שמות יד, לא) וירא ישראל את היד הגדולה. הב' רקיע זה שקרע הקב"ה ז' רקיעים במתן תורה כשאמר (שם כ, ב) אנכי ה' אלהיך וגו'. השלישי הוא בית המקדש הנקרא כסא, שנאמר (ירמיה יז, יב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו והוא מכוון נגד כסא שלמעלה. ובחורבן בית המקדש כתיב (איכה ב, א) השליך משמים ארץ תפארת ישראל, ואמרו רז"ל (איכ"ר ב, ד) שאמר הקב"ה כלום אתם מכעיסים לפני אלא מפני שצורתו של יעקב חקוקה בכסא, השליך הקב"ה אותה משם ואז תקעה הכ"ף מן יר"ך ראשי תיבות ים רקיע כסא, והכ' מן ירך הוא כסא תקעה ממקומה. גם כף עולה מאה, ורומז לקו"ף קטנה דקצתי בחיי הרומז על חורבן בית המקדש, וכשתקטן ק' דיעקב אז נשאר יע"ב והוא העב והענן המחשיך, וזהו סוד (איכה ב, א) איכה יעיב באפו ה'. והשליך מן השמים להארץ את תפארת ישראל החקוקה בכסא, אבל יעקב היה מכסה העי"ן הרומז לע"ב ולענן:
11
י״בוזהו סוד (בראשית לב, כג) ויעבור את מעבר יב"ק, שהם אותיות יעקב בהעלמת העין, וכתבו המקובלים יב"ק ראשי תיבות (תהלים כ, י) יעננו ביום קראנו, והעין מובלעת אצל היו"ד בתיבת יעננו ואז ראשי תיבות יעקב. וכבר הארכתי במקום אחר בסוד ויעבור שהוא ע"ב רי"ו, ובסוד יב"ק שהוא סוד ג' שמות אהי"ה ידו"ד אדני, ואין להאריך כאן:
12
י״גנחזור לענין, סמאל עושה רושם למטה על ידי האומה שלו המושלת על ישראל מפני חטאינו, ועושה פגם למעלה כי אחיזתו היא למעלה נאחז בקדושה כמו שכתבתי בפרשת חיי שרה (תו"א ד"ה וזהו ענין ולבני הפלגשים) בענין פלגשם (בראשית כה, ו) שם טומאה, ופלגשם חסר כתיב, כי הוא פלג שם למטה משתלשל ממנו הטומאה, אבל בשרשו הוא שם. וכן שם סמאל מחציו ולמטה הוא סם מות, ומצד שרשו חותמו אל, זהו סמאל. וכן מלאך מות מות הוא רע וטומאה, אבל מלאך הוא קודש:
13
י״דובזה יתבאר בפרשת גיד הנשה (חולין צא, א), ר' שמואל בר נחמני אמר, כגוי נדמה לו. רב שמואל בר אחא אמר, כתלמיד חכם נדמה לו. ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ושניהם אמת, כי מצד הטומאה המתפשט בעשו נדמה כגוי הוא עשו הרשע, כי כמו שיעקב חקוק בכסא כן עשו חקוק בסמאל, ושמותיהן יוכיח עשו הוא אדום תכתוב סם אל ותמצא כי שמותיהן מעורבין, כי אותיות הקצוות מד' אלו הוא ג"כ סמאל אותיות הפנימיות הוא אדום זהו שנדמה לו כגוי. ומבחינה שהוא מלאך ושרשו בקדושה נראה כתלמיד חכם, כי מלאכים ותלמידי חכמים הם משותפים כמו שכתוב (במדבר כ, טז) וישלח מלאך ויוציאנו, וקרא למשה רבינו ע"ה מלאך. וכן כתוב (דה"ב לו, טז) ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים. על כן עתה שרצה להתלבש בלבוש גשמי כדי להאבק עמו, נתלבש במלבושים אלו. אח"כ כשנצח יעקב אבינו אותו, כיסה חלק הרע שבתוכו ונעשה מלאך טוב וענה אמן בעל כרחו ובירך את יעקב והודה לו על הברכות, ואז למטה נעשה שלום בין יעקב ועשו למטה:
14
ט״וויש עוד סוד בדבר בענין אהבתם, אז הרע נעשה טוב ויש חלק ברע המתהפך לטוב והקליפה מתקדשת וזה סוד גרים. ודבר זה רמזו רז"ל בפרשת גיד הנשה (חולין צא, א), ויאמר שלחני כי עלה השחר (בראשית לב, כז), אמר לו, גנב אתה או קוביוסטוס שאתה מתיירא מן השחר. אמר לו, מלאך אני ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו. פירש רש"י, קוביוסטוס, גונב נפשות:
15
ט״זודע כי יש בזה סוד נשמות העשוקות ביד סמאל כדאיתא בזוהר בסבא פרשת משפטים (ח"ב צה, ב) וזה לשונו, הכא איתא רזא היך מתעשקין נשמתין, אלא האי עלמא אתנהג כולא באילנא דדעת טוב ורע. וכד אתנהגן בני עלמא בסטורא דטוב, טקלא קיימא ואכרע לסטרע דטוב. וכד אתנהגן בסטרא דרע, אכרע לההוא סטרא וכל נשמתין דהוו בההיא שעתא בתקלא עשוק לון ונטיל לון כו'. ושם בסבא נחלקו הסבא וספרי קדמאה, סברי שהנשמות הללו משפעת אותם לילית העושקות בחסידי אומות העולם ובתלמידי חכמים ממזריםהגה"הואפשר שהמאמר דלעיל שאמרו נראה כגוי ונראה כתלמיד חכם, רומז על הנשמות העשוקות בידו הנשפעות לגוי שהם חסידי אומות העולם, ובתלמידי חכמים ממזרים, נמצא זה הטוב כלול מרע:. והסבא סובר, שהם הנשמות שמתים בעודם קטנים:
16
י״זובודאי דברי שניהם אמת לפעמים כך, ולפעמים כך, על זה אמר לו יעקב אבינו למה אתה מתיירא מפני השחר, בודאי כל מעשיך במחשך בלילות להשפיע ללילית אשר כחה בלילה והיא העושקת, וכשעושקת ונותנת לגוי זהו גנב שהנשמות שייכי לישראל. וכשעושקת והם הנשמות שמתות בעודם קטנים, זהו גונב נפשות:
17
י״חויש לענין הזה סוד עמוק בענין המקדש עצמו בשעת תשמיש. ומכל זיווג נתאצל נשמה, ואם הם מקדשים עצמן אז נשארת הנשמה בקדושה ממקום קודש ולקודש תלך. ואם לא ח"ו, היא עשוקה ביד לילית, והלילה אומר הורה גבר, ואמרו רבותינו ז"ל (נדה טז, ב) המלאך הממונה על ההריון לילה שמו. אבל כשאינם מקדשים את עצמם, אז בר מינן לילית עושקת, כי אז ההריון מצד רוח זנונים שהוא ענין הגיד הנשה:
18
י״טהשיב המלאך ליעקב, מלאך אני הגיע זמני לומר שירה, כלומר אני עתה בבחינת חלק טוב ולא רע, על כן אמר לו לא אשלחך כי אם ברכתני:
19
כ׳ועל ענין אשר כתבתי ההתנגדות של ישראל כפול, עשו הוא אדום מלמטה וסמאל מלמעלה, תתבאר כל הפרשה ויתורצו כמה דקדוקים וכפל לשונות וכפל ענינים:
20
כ״אוישלח יעקב מלאכים (בראשית לב, ד). פירש רש"י, מלאכים ממש. וקשה היאך נשתמש יעקב בקודש בחנם לשלוח מלאכי השרת, והיה יכול לשלוח בני אדם, הלא אסור להשתמש במאן דתני כו' (מגילה כח, ב). ובהגה"ה מרדכי דגיטין אמר, דאסור להשתמש בכהן אפילו בזמן הזה:
21
כ״בארצה שעיר שדה אדום (בראשית שם). למה הזכיר בכפל לשון. ויש אומרים דבארצה שעיר רמז הברכה שלקח ממנו בלבישת גדיי עזים שהיו ידיו שעירות. ובשדה אדום רמוז התבשיל האדום שלקח עבורו הבכורה, ויעקב רצה לפייס על הכל, אבל זהו דרך דרש"י:
22
כ״גויצו אותם לאמר כה תאמרן לאמר (שם ה). ותאמרון כפל לשון. לאדוני לעשו ג"כ כפל. ועוד הוה ליה למימר לאדני עשו, מה זה לעשו:
23
כ״דעם לבן גרתי (שם). רש"י עושה שני פירושים והם כמעט שני הפוכים, מתחילה פירש גרתי לשון גירות שהוא שפלות. ואח"כ פירש גרתי תרי"ג מצות שמרתי שהוא ענין התרוממות:
24
כ״האל אחיך אל עשו (שם ז). כפל לשון:
25
כ״ווירא ויצר כפל (שם ח). ורש"י כתב מה שכתב:
26
כ״זאלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק (שם י). ולהלן אומר (שם לא, מב) ופחד יצחק. ועוד מהו שחזר והזכיר שם המיוחד, ורש"י כתב מה שכתב:
27
כ״חכי במקלי עברתי וגו' (שם יא). רש"י עושה שני פירושים והם ג"כ כמעט הפכיים, כי במקלי לא כסף ולא זהב, מורה על שפלותו ושהורם מאשפות אביון. דבר אחר, במקלי בקע הירדן, רומז על התרוממותו:
28
כ״טוהצילני נא מיד אחי מיד עשו (שם יב). הוא ג"כ כפול:
29
ל׳והכני אם על בנים (שם). אמהות על בניהם היה לו לומר. ובב"ר (עו, ה), כתוב בתורתך (דברים כב, ו) לא תקח האם על בנים, זהו דרך דרש:
30
ל״אלמי אתה ואנה תלך ולמי אלה לפניך (בראשית שם יח). הוא אריכות לשון:
31
ל״בלעבדך ליעקב (שם יט). לעבדך יעקב היה לו לומר:
32
ל״גוכן, מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו (שם). לאדוני עשו היה לו לומר:
33
ל״דבקריאת שם ישראל, הנה המלאך אמר לו שלעתיד בבית אל יהיה נקרא שמו ישראל ועדיין היה נקרא בשם יעקב. ומצינו שקראו ישראל קודם בית אל כמו שכתוב בפרשת שכם (בראשית לד, ז) כי נבלה עשה בישראל. וכן יקשה לפירוש רש"י ויקרא לו אל אלדי ישראל, שפירש רש"י, מי שהוא אל הוא לאלדים לי ששמי ישראל, ועדיין לא נקרא בשם ישראל. בשלמא לרז"ל שדרשו (מגילה יח, א) אלהי ישראל קרא ליעקב אל ניחא, כי כשנכתב זה הפסוק כבר היה נקרא בשם ישראל. ויש לתרץ זה דגם לפירוש רש"י לא קשיא, דשם ישראל דהזכיר הכא על (בראשית לג, יח) ויבא יעקב שלם, שלם בגופו כו' כי נרפא מצלעתו ושלם מעשו ולבן אשר על כן אמר לו המלאך ששמך ישראל כי שרית עם אלדים ואנשים, נתן יעקב הודיה להש"י זה הדבר שהייתי שר עם אלדים ואנשים אשר על כן קרא אותי המלאך ישראל, לא כחי ועוצם ידי עשה לי זה הדבר, רק אתה אל אלדי וממך היא. אבל כי נבלה עשה בישראל קשה:
34
ל״הועתה אפרש כיד ה' הטובה עלי. וישלח יעקב מלאכים לפניו (בראשית לב, ד), בב"ר (עה, ג) מלאכים אלו שלוחי בשר ודם. רבנן אמרי מלאכים ממש. דע כי מלחמת יעקב עם עשו היתה כפולה בגוף ונפש גשמי ורוחני, דהיינו עשו למטה, וסמאל למעלה המקטרג הגדול היה בו אחיזה מחמת שתי אחיות שנשא, אף שיש לו תירוץ על זה, מכל מקום לרוב חשיבותו שצורתו חקוקה בכסא עושה רושם. וכן מצינו בפרק גיד הנשה (חולין צא, ב) במלאכים העולים ויורדים שנתו ביעקב כי היו עולים ורואים בכסא דמות דיוקן, ויורדים ורואים בו דיוקן, זה ובעו לסכוניה:
35
ל״ועל כן צדקו שניהם יחד דברי רז"ל שאמרו מלאכים ממש ואמרו שלוחי בשר ודם הכל אמת. כי שלח למטה לעשו שלוחי בשר ודם, ושלח למעלה לסמאל וליתר המלאכים שמתקנאין בו שלח מלאכים ממש. וענין שליחותו למטה לעשו היו דברי הכנעה לקבלו לאדון, על כן כל מה שציוה לומר לעשו היה הכל דברי הכנעה. וענין שליחותו למעלה הוא גילוי זכיותיו וצדקתו לבעל הקטרוג והקנאה, על כן דיבר גבוה גבוה במאוד:
36
ל״זואפשר שאלו המלאכים ממש ששלח הם מלאכי הזכות, רצוני לומר המלאכים מהזכיות, כי מכל עבירה נעשה משחית בר מינן, ומכל מצוה נעשה מלאך. ועל זה נאמר (ישעיה נח, ח) והלך לפניך צדקך, כי הצדיק הולך ממש כי נעשה מלאך. ואפשר דע"ז רומז בכאן תיבת לפניו שהוא מיותר, דהיה סגי לומר וישלח יעקב מלאכים. אלא לפניו רומז להולך לפניך צדקך:
37
ל״חארצה שעיר שדה אדום (בראשית לב, ד). ארצה שעיר, זה סמאל, כי חלקו השעיר שהוא עזאזל ביום כפורים, כי כולה פרשה רומז לזה כמו שאפרש לקמן. עוד יש רמז למה נקרא שעיר, כי נודע כי סמאל הוא השטן הוא היצר הרע כו' ולעמו נדמה כשעיר כמו שאיתא במסכת סוכה (נב, א) לעתיד לצדיקים נדמה היצה"ר כהר ולרשעים כחוט השערה כו' וזהו רמז של הר שעיר מצד הצדיקים נדמה כהר, ומצד הרשעים בשער, והוא שרו של עשו מלא כאדרת שער מלא עבירות על כן קראו שעיר. שדה אדום הוא עשו למטה, כי עשו הוא הוא אדום:
38
ל״טויצו אותם לאמר כה תאמרון (בראשית שם ה). אמירה אחת למעלה, ואמירה אחת למטה. וזהו לאדוני לעשו, שני למדין לאדוני למעלה, לעשו למטה. ואל תתמה שקרא לסמאל אדון והוא א"ל אחר, כי קראו אדון מבחינת הקדושה שבו בשרשו שהוא הכבוד העליון החופף עליו. גם כבר רמזתי כי ענין פרשה זו והדורון כענין עזאזל ביום כפור, ובגורלות הושוו עבד לאדונו (ויקרא טז, ח) גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, וסובר כי הוא לכבודו ונהנה מסעודת המלך כמו שיתבאר בארוכה במקומו בעזה"י, כן חלק לו עתה יעקב מן הכבוד, ודי בזה למבין:
39
מ׳עם לבן גרתי (בראשית שם). שני הפירושים של רש"י הם אמת. השלוחים שהלכו לעשו דברו דברי הכנעה, גרתי לא נעשתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותו. ומלאכים ממש שהלכו למעלה להתעורר זכיותיו אמרו גרתי תרי"ג מצות שמרתי אפילו בבית לבן ולא למדתי ממעשיו. גם רומז עם לבן גרתי כי אין עלי חטא שתי אחיות, כי עם לבן גרתי והוא בחוץ לארץ:
40
מ״אויהי לו שור וחמור (שם ו). לעשו אמרו כפשוטו כמו שכתב רש"י, אבא אמר לי (בראשית כז, כח) מטל השמים, וזו אינה וכו'. ולשליחות של מעלה רומז על כמה זכיות שיש אצלו ושעתיד לצאת ממנו, והוא כדאיתא בב"ר (עה, ז) רבנן אמרי, שור, זה משוח מלחמה שנאמר (דברים לג, יז) בכור שורו הדר לו. חמור, זה מלך משיחנו שנאמר (זכריה ט, ט) עני ורוכב על החמור וגו'. צאן, אלו ישראל שנאמר (יחזקאל לד, לא) ואתן צאני צאן מרעיתי. ועבד ושפחה, (תהלים קכג, ב) הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וגו':
41
מ״בעוד אמרו (ב"ר עה, יב), שור, זה יוסף שנאמר (דברים לג, יז) בכור שורו הדר לו. חמור, זה יששכר דכתיב (בראשית מט, יד) חמור גרם, ובן בנו של יוסף עומד לכלות את עמלק שנאמר (שמות יז, יג) ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, ובניו של יששכר יודעים מה הקב"ה עושה בעולמו שנאמר (דה"א יב, לב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים. וצאן, אלו ישראל שנאמר (יחזקאל לד, לא) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ועבד, זה דוד. ושפחה, זו אביגיל שנאמר (ש"א כה, מא) הנה אמתך לשפחה, עד כאן לשונם:
42
מ״גהזכיר זכיות של ישראל שהם צאן בכלל, ופרט איזה יחידי סגולה מהם. והזכיר דוד יותר ממשה רבינו שג"כ נקרא עבד (במדבר יב, ז), לפי שהוא תכלית האחרון כשיבא משיח צדקינו אז יתבטל קטרוג המקטרג סמאל. והזכיר אביגיל ויש בו סוד, כי מציאות אביגיל היה בכאן ע"כ גם כן משום מציאות דוד שנשא אותה:
43
מ״דוענין מציאות אביגיל בכאן מצאתי בקונטרס כתבי הקודש דהאר"י ז"ל וזה לשונו, ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר (הושע יב, יג). כבר בארתי לך בדרושים כי אביגיל סוד לאה. והפירוש הוא, כבר אמרתי לך כי האדם מניח במעי אתתא בביאה ראשונה רוחא חדא כנזכר בפרשת משפטים בסבא, והנך רואה בעיניך דיעקב דהניח ברחל יצא ממנו בנימין, וזהו (בראשית לה, יח) ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בנימן, כי אותה רוח הנקרא נפשה הוא אשר יצא ונעשה בנימן. ואמנם הרוח שהניח בלאה יצאה ממנה ונעשה אביגיל. ומן הראוי להיות זכר, אכן לפי שעבד באשה, ולכן ובאשה שמר:
44
מ״העוד יש פירוש אחר וזהו עצמו הנזכר. והענין כי כבר ידעת (ב"מ פד, א) כי יעקב שופריה דאדם, ושמר צאנו של לבן כ"ב שנה וכל זה להוציא אותן הטיפין מלבן והם רחל ולאה, כי הם טיפי אדם דנחש הקדמוני. גם דוד שהוא גלגול דאדם הוצרך לשמור צאנו של נבל להוציא ממנו טפה אחרת שעדיין היתה חסירה ממנו והוא סוד אביגיל, כי היא כח בנחש הקדמוני שהוא נבל גלגול לבן לחזור, ולקח אותו רוחא דגניז בלאה ועתה חזר דוד ולקח ממנו, ולכן הוצרך דוד לשמור צאן נבל כמו יעקב ללבן, וזהו (ש"א כה, טז) סוד חומה היו עלינו, עד כאן לשונו:
45
מ״ווישובו המלאכים אל יעקב (בראשית לב, ז). המלאכים שלמטה ושלמעלה. שלמעלה אמרו (שם), באנו אל אחיך. ושלמטה אמרו (שם), אל עשו. וגם הולך לקראתך (שם), זה אמרו שלוחים שלמעלה שאמרו סמאל הולך לקראתו, וזה גם כמו שכתוב (איוב א, ו) ויבא גם השטן. וארבע מאות איש עמו (גם זה שם), אמרו השלוחים שלמטה אל עשו:
46
מ״זויירא וייצר לו (בראשית שם ח). ויירא מצד החטא מכח קטרוג, וגם נתיירא מחמת זכות כבוד אב ואם שקיים עשו. וכן משה רבינו ע"ה במלחמות עוג היה מתיירא שמא תעמוד לו זכותו של אברהם כו' כדפירש רש"י פרשת חקת (במדבר כא, לד) בפסוק אל תירא אותו. וכן רמז בב"ר (עו, א), ר' פינחס בשם ר' ראובן, שני בני אדם הבטיח הקב"ה ונתייראו, הבחיר שבאבות והבחיר שבנביאים. הבחיר שבאבות זה יעקב, שנאמר (תהלים קלה, ד) כי יעקב בחר לו יה, ואמר לו הקב"ה (בראשית כח, טו) והנה אנכי עמך ושמרתיך. ובסוף נתיירא שנאמר (שם לב, ח) ויירא יעקב. הבחיר שבנביאים זה משה שנאמר (שם קו, כג) לולי משה בחירו, וא"ל הקב"ה (שמות ג, יב) כי אהיה עמך. ולבסוף נתיירא שנאמר (במדבר כא, לד) ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו, אינו אומר אל תירא אלא למי שנתיירא, עד כאן:
47
מ״חוכמה מוסר גדול צריך ללמוד ההדיוט מאלו שני בחירי ה' שהיו מתייראים מחמת איזה לכלוך חטא. הרי ויירא קאי מחמת קטרוג סמאל למעלה, וייצר מפני עשו למטה:
48
מ״טאח"כ התפלל (בראשית לב, י) אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק ה' האומר אלי. ופירש רש"י, שתי הבטחות הבטחתני, אחת בצאתי מבית אבי כו', וההבטחה השניה שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך, ושם נגלה אליו בשם המיוחד כו'. הנה הבטחה ראשונה היתה לשמור אותו מעשו ולבן כמו שכתב רש"י בפרשת ויצא. והבטחה שניה לשמרו משרו של עשו והמקטרג, ועל כן נגלה אליו בשם המיוחד שם ידו"ד ושם דביקות יעקב פנימה קודש ונסתר מאלהי העמים שהם השרים של מעלה, והם אלהים אחרים היונקים ממדת אלקים מדת הדין של מעלה. אבל יעקב חלק ה', ולכך התעורר יעקב שני הבטחות אלו א' כנגד עשו למטה, והב' כנגד סמאל למעלה:
49
נ׳קטנתי מכל החסדים ומכל האמת (בראשית לב, יא). בב"ר (עו, ד) קטנתי, אמר ר' אבא איני כדאי. ר' לוי אמר כדאי אני, קטנתי מכל כו'. אלו ואלו דברי אלהים חיים, כי תפלתו היתה כפולה נגד עשו למטה, ונגד סמאל למעלה, והוה כאלו כתיב קטנתי מכל החסדים, וקטנתי מכל האמת. ונגד עשו למטה התפלל ואמר קטנתי מכל החסדים, בפרק במה מדליקין (שבת לב, א) כל שעושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, מאי קרא, קטנתי מכל החסדים פירש רש"י הוקטנו ונתמעטו זכיותי בשביל החסדים שעשית עמי. על כן בא עתה יעקב בתחנונים להש"י שיעשה לו ג"כ עתה נס להצילו מיד עשו, והזכיר שם ידו"ד על דרך (תהלים כ, ח) אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ידוד אלהינו נזכיר כי לה' הישועה, ועל זה אמר איני כדאי רק עשה למען שמך. ונגד קטרוג סמאל אמר קטנתי מכל האמת, התעורר יעקב מדתו שהיא אמת כמו שכתוב (מיכה ז, כ) תתן אמת ליעקב, ומדה זו היא תורת אמת שממדתו של יעקב נתנה התורה כי התורה מן השמים העליונים כנודע למקובלים שהוא מדת יעקב כו', ויעקב איש תם יושב אוהלים. ואמר יעקב שהוא העיקר והשורש מהתורה שהיא ממדת אמת, וזה נרמז בקטנתי והוא על דרך דתנן בסוף סוטה (ט, טו) ר' יוסי קטנותן של חסידים, ופירש רש"י כו', והרמב"ם פירש כללם ושרשם לפי ששורש הדבר התחלתו קטן, על כן רומז על מרכז הענין הכולל כולו ועל שם זה נקרא יעקב הקטן, זה רמז קטנתי בתפלתי נגד סמאל. ועל זה אמר ר' לוי כדאי אני כו':
50
נ״אכי במקלי עברתי את הירדן (בראשית לב, יא). פירש רש"י, לא היה עמי כסף וזהב. זה דיבר כנגד עשו שיתן הקב"ה בלבו שיחשוב שלא נתקיים בו ברכת אביו, וכמו שאמר רש"י לעיל בפסוק (ו) ויהי לי שור וחמור. וזהו לשתי מחנות, ואינן מברכת אביו. עוד כתב רש"י ומדרש אגדה, במקלי, שבקע את הירדן. ממילא רב גובריה דיעקב וזכותו גדול זה ישים הקב"ה בלב סמאל שלא יקטרג:
51
נ״בודע כי מקובל בידינו שהתעורר יעקב בכאן קדושות שמות גדולות ונרמזו בתיבת כ"י במקל"י, כ"י ב"מ הוא שם מכב"י שעולה ע"ב, והוא יוצא מראשי תיבות פסוק (שמות טו, יא) "מי "כמוך "באלים "יהוה. אח"כ אותיות קל"י הוא יוצא מפסוק (בראשית מט, יח) "לישועתך "קויתי "יהו"ה ראשי תיבות לק"י:
52
נ״גהצילני נא מיד אחי (בראשית לב, יב), למעלה. ומיד עשו, למטה:
53
נ״דכי ירא אנכי אותו פן יבא והכני אם על בנים (שם). כבר פירשתי למעלה (ד"ה ויירא) ויירא מפני החטא וקטרוג סמאל. כן אמר כאן, אני ירא שיקטרג מחמת לקיחת שתי אחיות ויגרום להכות אם על בנים, לא הזכיר רק אם אחת ורומז על רחל כי בה חטא מאחר שכבר נשא אחותה לאה, אבל במה שנשא את לאה לא יש אשם:
54
נ״הוכן בלקיחת בלהה וזלפה, אע"פ שהיו אחיות, לא היו אחיות מן האם ואין אבות לגוים. וכך כתב רש"י בפרשת וירא על פסוק (בראשית כ, יב) אחותי בת אבי אך לא בת אמי. וא"ת מה שייכות יש שלקח ב' אחיות, הלא אצל ישראל גיורת נחשבת כאלו נולדו היום ואין להם יחוס אב ואם. וי"ל דמכל מקום קודם מתן תורה היו כלם נקראים בני נח אף האבות, נמצא מצד אם יש להם יחוס, על כן היה מתיירא יעקב שיכה אם על בנים היינו רחל ובניה, ועל כן התפלל. והקב"ה קיבל תפילתו, ואדרבא מבניה של רחל הוציא שטנו של עשו שהוא יוסף הצדיק:
55
נ״וואתה אמרת הטיב אטיב עמך (בראשית לב, יג). הטיב למטה, אטיב למעלה:
56
נ״זושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרוב (שם). כחול הים, למטה. אשר לא יספר, רומז על כוכבי השמים למעלה כמו שכתוב (שם טו, ה) וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם, ורומז על הכוכבים וכחותם:
57
נ״חלאחר שגמר התפלה, התחיל לספר בענין הדורון ששלח, והדורון רומז למטה ולמעלה כי כן יעשו בניו של יעקב בזמן בית המקדש לשלוח לעזאזל, זהו ענין (שם יח) ושאלך לאמר למי אתה ואנה תלך ולמי אלה לפניך. לענין הדורון לעשו, הוא כפשוטו. לענין סמאל וכחותיו, רומז כי הוא משוטט ומביט לתור ולדרוש ג' דברים של עקביא בן מהללאל (אבות ג, א), למי אתה של מי אתה, כלומר מי סיבתך והיינו מאין באת. ואנה תלך, היינו לאן אתה הולך. ולמי אלה לפניך, היינו מחנות מחנות שנעשו מעבירות, כי מן מחנות המצות נעשו מחנות מלאכים, ומן העבירות נעשו מחנות מלאכי חבלה בר מינן, ועל זה עמד לקבל הדין. [ו]אמר התנא ולפני מי אתה עתיד כו', זהו מי אלה לפניך שהם לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, והאדם שאינו זוכר בג' אלה בודאי הוא בעל עבירה, ואחר כל זה הוא חוקר ודורש המקטרגים:
58
נ״טואמרת לעבדך ליעקב (בראשית לב, יט). הנה תיבת ליעקב תשובה למטה בדורון של עשו. ולעבדך, הוא תשובה על ענין הדורון לסמאל שהוא לוקח עונות שלנו בעת ששולחין לו הדורון, וזהו סוד שעיר המשתלח:
59
ס׳וזה לשון תולעת יעקב, סוד שעיר המשתלח כבר הודיענו במה שקדם, כי מחמלת ה' על עמו יעץ אותנו כמה מצות טובות להנצל מיד אחינו בני עשו היושבים בשעיר, ומהם העצה נמרצת הזאת שהיא לשלח השעיר לעזאזל. ובתחילה יש לדעת ולהבין כי המאורע ההוא שאירע ליעקב אבינו ע"ה עם עשו אחיו הכל היה סימן לבניו, והוא ע"ה בהצר לו הזמין עצמו לתפלה, והוא סימן לנו בני הגלות כי אין לנו בענותינו שעיר המשתלח אבל (הושע יד, ג) ונשלמה פרים שפתינו. ואח"כ הזמין עצמו לדורון, והוא סימן לנו בהיותינו על אדמתינו:
60
ס״אוהנה הכהן הגדול בתחלה היה מתודה על השעיר עונותיהם של ישראל, וכתיב (ויקרא טז, כב) ונשא השעיר עליו וגו', וכתיב ביעקב ע"ה (בראשית לב, יד) ויקח מן הבא בידו, והם העבירות שנתלכלכו בהם כל השנה שהשעיר נושא אותם מנחה לעשו אחינו כמו שיתבאר, ואח"כ עזים מאתים וגו':
61
ס״בומעתה הבן, כי מה שבא בתורתינו הקדושה מענין השעיר כבר קדם לנו עניינו ברמז מימות אבותינו עליהם השלום. ומה שהיה המעשה הזה בשל ראש השנה בשעיר ולא בעז, זה ידוע לחכמי האמת, והוא כי כל מה שהדברים נמשכים מהאצילות הטמא ההוא למטה יותר נמשכת בהם הטומאה, נמצא כל הרחוק מחבירו טמא מחבירו, לפיכך כל הדברים הנמשכים מהשר ההוא אשר מגמת השעיר עליו כל מעשיהם בעז ששערו משוך יותר משאר בהמות והוא מורה על תוקף הדין כמו שהם מורים על חוזק האף והחימה, אבל השר ההוא מלך על כולם ואין טומאתו כטומאתם, אבל מקומו קרב אל המקדש יותר מהם, ולפיכך חלקו השעיר שאינו שעיר ואינו חלק. אינו חלק בשביל מה שבו הטומאה, ואינו שעיר כי אין טומאתו חמורה כשאר תחתונים, ולפיכך חלקו השעיר ולא דבר אחר:
62
ס״גועוד יש בדבר ענין נעלם מצוי אצל בעלי הכשוף, שכל מעשיהם בדבר שלא נזקק לנקיבה מעולם, הבאים מכחו כל מעשיהם בעת שנזקק לנקיבה, ולזה בשביל כבודו שהוא מלך נותנין לו שעיר שלא נתן חילו לאחר. והשעיר הזה היו נותנין לשר הנזכר במה שיתעסק בעוד שיכנס בן אצל אביו, ובזה היו מעבירין אותו מן המקדש. וזאת היתה עצה נפלאה כדי לכפר על ישראל והיה נהנה משלחן המלך ולפיכך שני שעירים, ולא ידע כי בנפשו הוא, כי כשישראל משלחין לו דורון זה שמח בנפשו שסעד עם המלך, וסימן (אסתר ה, יב) אף לא הביאה אסתר המלכה וגו', וכתיב (שם ט) ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב, ומיד מהפך בזכותן של ישראל, והקב"ה שומע עדותו ומכפר עליהם, והקב"ה מטיל לכל עונותיהם של ישראל על ראשו ומחלק אותם על עמו דכתיב (ויקרא טז, כב) ונשא השעיר עליו את כל עונותם, וכתיב (מיכה ז, יט) ותשליך במצולות ים כל חטאתם, והוא מושל על כל הנמשכים ממנו והוא מצולת הים האחרון, וחושבין שהם מתנות גדולות שהעביר הקדוש ברוך הוא מישראל ונותנין להם, עד כאן לשונו. וזהו (בראשית לב, יט) מנחה היא שלוחה לאדוני:
63
ס״דאחר כך נתגלה סמאל ויאבק איש עמו (שם כה), וכל הענין עד שקרא שמו ישראל. ואמר (שם כט), לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל. וארורין הם הרשעים שאין טובתן שלימה, שהוא לא קראו בשם ישראל רק על העבר דהיינו הברכות שנטל, שלא יאמרו שבאו לו בעקבה ובמרמה רק בדרך שררההגה"הכמו שכתב רש"י, וכן הוא בזוהר פרשת תזריע (מה, א) וזה לשונו, ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני, אם תברכני מבעי ליה, מאי אם ברכתני. אלא אמר ליה יעקב, ודאי אבא בריך לי אינון ברכאן דבעא לברכא לעשו, ומסתפינא מינך על אינון ברכאן אי אודית עלייהו אי לאו, או תשתכח עלי מקטרגא בגיניהון. מיד אמר ליה, ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך. מאי קאמר ליה, אלא הכי קאמר ליה, לאו בחכימו ולאו בעוקבא דילך רווחת לאינון ברכאן, לא יאמר עוד שמך יעקב דהא לאו בעוקבא הוה, כי אם ישראל, ישראל ודאי אודי עלך, ומניה נפקו ברכאן בגין דאנת אחיד ביה. ועל דא אנא וכל שאר אוכלוסין אודינא עלייהו, כי שרית עם אלהים ואנשים ותוכל, יכילת להון ואינון לא יכלין לך. ולא שביק ליה יעקב עד דאודי ליה על אינון ברכאן, הדא הוא דכתיב, ויברך אותו שם, עד כאן לשונו:. אבל יש עוד ביותר ענין פנימי משם יעקב וישראל הרומז על העתיד, וזה נעשה בבית אל מפי הקב"ה שבירכו והמשיך עליו ברכה ממקור הברכות כאשר אבאר לקמן:
64
ס״הוישקהו ויבכו (בראשית לג, ד). הביא רש"י נקוד על וישקהו, וחולקין בדבר הזה בספרי, יש שדורשין נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו. ורשב"י אמר שנשקו בכל לבו. מר אמר חדא, ומר אמר חדא ולא פליגי. כי עשו למטה הוא כסמאל כחו למעלה:
65
ס״ווהנה אמרו רז"ל (ויק"ר כא, ג) ביום כפור הקטיגור נעשה סניגור ואומר יש לך עם אחד בארץ כו'. ושמעתי פשט מאבא מורי זלה"ה שיש להקשות איך יוכל סמאל להליץ ולדבר טוב, הלא המלאכים אינם מורכבים כחומר האדם, ומי שממונה על הטוב הוא טוב, ומי שעל הרע הוא רע, ואיך סמאל מדבר טוב. אלא הענין שהטובה היא רעה, והסניגוריה היא קטיגוריה, כאלו אומר ראה כי כשישראל רוצים להתנהג בקדושה ובטהרה ולהיותן שלימים ותמימים היכולת בידם, והא ראיה היום הזה שהוא יום הכפורים מתווך ביניהם והם כמלאכי השרת בכל מילי, ולמה לא יעשו כן דבר יום ביומו, הרי שבדברי סמאל ביום כפור דברים טובים מאוד על ישראל, ובבחינת פנימיות הוא קטיגוריא, נמצא דברי שניהם אמת. נשקו בכל לבו, סניגוריא גדולה בדבריו, ובאמת אינו בכל לבו מכח הקטיגוריה היוצא בזה והוא כלול מטוב ורע:
66
ס״זגם רמזתי למעלה ענין סמאל, סם רע, אל הטוב. וכן מלאך המות, מות רע, מלאך טוב. גם הרע מתערב בטוב, וזהו סוד (בראשית לג, טו) אציגה נא עמך מן העם אשר אתי, שהוא סוד הגרים הנוספים. ויען אשר דבר זה לאחר שאמר יעקב עד אשר אבוא אל אדוני שעירה הרומז על העתיד כשיבוא משיח כמו שכתב רש"י, וכן סופי תיבות של אבא* אל* אדוני* שעירה* סופי תיבות אליה כמו שכתב בעל הטורים, על כן השיב לו יעקב על קבלת הגרים (שם) למה זה אמצא חן בעיניך, כי אין מקבלים גרים לימות המשיח שהם עושין בשביל החן וחוט של חסד המשוך על ישראל (יבמות כד, ב):
67
ס״חויעקב נסע סכותה (בראשית לג, יז). זה רמוז על כי אחר מעשה השעיר של יום כפור אזי מצות סוכה לישראל, והוא סוכת שלם. זהו (שם יח) ויבא יעקב שלם:
68
ס״טויקרא לו אל אלהי ישראל (בראשית לג, כ). רז"ל אמרו (מגילה יח, א), אלהי ישראל קראו ליעקב אל. הרמז הוא כי סמאל הוא פלג שם, דחציו הוא סם, וחציו הוא אל נאחז שם בשרשו. אבל ליעקב קרא שם אל, כי יעקב הוא בסוד פנימיות הקדושה והוא כולו לאל, על כן חותמו אל. ושמו מעיד עליו, דהיינו שם קריאת אל. על כן היה ענין יעקב עם עשו וסמאל, ויד יעקב על העליונה, ונתקיים בו (בראשית לב, כט) כי שרית עם אלהים ועם אנשים, כי נצח שני מלחמות מלחמה למטה עם עשו, ומלחמה למעלה עם סמאל וכמו שכתבתי. ושמו נאה לו ישראל זה השם שנתן לו סמאל שרו של עשו בעצמו, ואז הודה לו על הברכות:
69
ע׳אמנם בבית אל קרא לו הקב"ה ליעקב ישראל, ואז נשתנה שם ישראל למעליותא יותר ממה שקרא לו המלאך בשם ישראל, כי קראו בשם ישראל אשעבר, וכן פירש את שם יעקב על שעבר איך שלקח הברכות בעקבה. ואמר שלא יאמר כן רק ישראל כי שרית, אבל חידש את שמותיו במעלה מובחרת על הנצחיית לעתיד וכמו שאפרש בסמוך, אבל ביני ביני נקרא שמו ישראל ג"כ מפי המלאך מאחר ששרה עם אלהים ועם עשו:
70
ע״אלכך צדקו דברי רש"י גם כן במה שפירש שיעקב קרא להקב"ה אתה אל, אתה הוא אלהי שלי ששמי ישראל. וכן (דברים כב, כא) כי עשתה נבלה בישראל. והמלאך הבטיחו שעתיד הקב"ה וישנה שמו ויברכהו, ועל כל זאת לא הניחו יעקב עד שהמלאך הוכרח לברכו כי ביני ביני קיבל הברכה מהמלאך ושינוי השם:
71
ע״בואח"כ קיבל מהשם יתברך בעצמו ובכבודו יותר במעליותא, וקודם שקיבל שינוי השם והברכה מפי הש"י בעצמו עדיין היה בו רושם נגיעת סמאל בכף יריכו כי מטמא במגע, ויצא לפועל ביוצאי ירך יעקב בענין דינה עם חמור בן שכם החוי שהוא הנחש הנקרא חויא, כי הנחש בירך שהוא רוח זנונים כמ"ש בענין גיד הנשה. וכן אח"כ בענין ראובן (בראשית לה, כב) בוישכב את פלגש אביו, אע"פ שבאמת לא חטא כמו שאמרו רז"ל (שבת נה, ב), מכל מקום מעלה עליו הכתוב כאלו שכב, ובאלו המעשים יצא זוהמת הנחש לגמרי ונשאר ירך יעקב נקי מכל סיג ומטתו שלימה, ואז קרא הקב"ה בעצמו ובכבודו את שמו ישראל ויברכהו:
72
ע״גולכאורה יש תמוה דאמר (בראשית לה, ח) ויקרא את שמו אלון בכות, דנתבשר על אבילות אמו כמו שכתב רש"י, ואז בירך הקב"ה אותו וקראו ישראל שהיא המעלה הגדולה הנצחיית כאשר אבאר, ואיך יתגלה עליו נבואה ודביקות גדול הזה בשעת אבילות, דאין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה (שבת ל, ב):
73
ע״דאבל דע כי היה הדבר ההכרחיי דוקא בעת אבילות אמו, ומתחלה אבאר ענין רוממות שם ישראל וגם שם יעקב. ובבראשית רבהאשית רבה אמרו (עי' עח, ג) על פסוק (בראשית לב, כט) לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, תני לא שיעקר שם יעקב, אלא כי אם ישראל יהיה שמך, ישראל יהיה עיקר ויעקב טפל. ר' זכריא משום ר' חמא מכל מקום יעקב שמך, אלא כי אם ישראל שמך יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו, עד כאן. אלו ואלו דברי אלהים חיים:
74
ע״המתחלה אקדים מה שקבלתי במאמר רז"ל (תענית ה, ב) במה שאמרו יעקב אבינו לא מת, שהוא כפשוטו אע"ג דחנטו אותו חנטייא. כיצד, יש לו שני שמות יעקב וישראל, וריבוי השמות מורות על ריבוי כוחות נפשיות ממדריגות הנשמות, וכשהתאבל על יוסף בנו מכח צערא יצא נפש יעקב וחלק זה מת, ולא נשאר בו רק חלק ישראל, וזה הדבר היה לאחר שתכף עליו האבילות והצער, דהיינו כשלקחו את בנימין (בראשית מב, לו) ויאמר אלהם יעקב אביהם אותי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו, אז פרחה ממנו נפש יעקב ומאותו פעם לא הזכירו בשם יעקב רק בשם ישראל, כי יעקב היה מת, עד בבשורת יוסף כתיב (שם מה, כז) ותחי רוח יעקב, שהרוח של יעקב חזר אליו ויחי. אע"ג דלעיל מיניה קודם ותחי רוח יעקב כתיב (שם מה, כה-כו) ויבאו ארץ כנען אל יעקב אביהם, ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי כו', מאחר שבאותו זמן חזר ויחי קראו יעקב, כי בודאי מיד שהתוודע יוסף אל אחיו והיה חדוה ביניהם אז התחיל לבצבץ החיות של יעקב:
75
ע״ונמצא חלק יעקב היה תחיית המתים ואינו בדין שימות עוד, ונשאר זה החלק חי נצחי כי חזר לאחר התחייה להיות בנפש חי נצחי, וחיות הגופני היה מצד נפש ישראל וזה החלק מת כמו שכתוב (שם מז, כט) ויקרבו ימי ישראל למות, אבל יעקב נשאר חי מחופף הנפש בלבוש שלו כמו שרמז הרמב"ן סוף פרשת ויחי:
76
ע״זוהאריך בזה הציוני וזה לשונו, אמרו רז"ל (תענית ה, ב) יעקב אבינו לא מת, לפי פשוטו נתלבש צורה כעין גוף האדם קדמאה קודם חטאו והיה משוטט בעולם הזה לתועלת עם קדוש. וענין המדרש הזה כי נפשות של שאר צדיקים צרורות בצרור החיים ואינם מתלבשים בשום מלבוש אוירא אשר בהם מתלבשים הצורות הקדושות כי אם לעתים ידועים, כענין הנהו קפולאי במסכת שבת פרק שואל (קנב, ב) נחר בהו גברא כו'. ומעשה דרבינו הקדוש במסכת כתובות פרק הנושא (קג, א) שהיה פוטר אשתו ובני ביתו בקידוש מעלי יומא דשבתא. וכן ר' יוסי הגלילי שבא לביתו בכל ערב שבת וב' תלמידים עברו ושמעו קולו שהיה שונה בתורה כו'. אבל יעקב אבינו היה יכול להתלבש ולהראות כענין אליהו הנביא ז"ל. וכשישראל בצער אזי יעקב בלבוש הזה עומד ומתפלל. וזהו שאמר ר' יוחנן בפ"ק דתענית (ה, ב) מקרא אני דורש (ירמיה ל, י) ואתה אל תירא וגו', מה זרעו בחיים אף הוא בחיים:
77
ע״חובזה יתבאר הפסוק לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל. דע כי כשנולד נקרא שמו יעקב על שם (בראשית כה, כו) וידו אוחזת בעקב עשו, ועשו עשה פי' ע"ש עקבה, כמו שאמר (שם כז, לו) הכי קרא שמו יעקב ויעקבני וגו', והא בהא תליא, כי יד יעקב אחז בעשו ולא רצה להניחו שיפטור הרחם מאחר שהוא הבכור באמת נולד מטיפה ראשונה כמו שכתב רש"י בפרשת תולדות. ועשו הערום יצא ראשונה, על כן מדה כנגד מדה נתלבש הוא בעקבה ובערמה ולקח הבכורה והברכה, כך היה שם יעקב בתחלה. אבל לאחר שמת וחזר ותחי רוח יעקב, נקרא יעקב מכח טעם אחר, כי יעקב הוא עקב שהוא עולם הבא הנצחיי שהוא הסוף והתכלית שעליו נאמר (תהלים יט, יב) בשמרם עקב רב:
78
ע״טוזהו רמז מה שכתב רש"י בפרשת תולדות (בראשית כה, כו), ויקרא שמו יעקב, הקב"ה קראו יעקב. דבר אחר, אביו קרא לו יעקב על שם אחיזת העקב. וכל הדברים אמת, הקב"ה לא קראו יעקב על שם אחוזת העקב של עשו, אלא על שם העקב שהוא הסוף דהיינו עולם הבא, וחל שמו של הקדוש ברוך הוא עליו לאחר ותחי רוח יעקב, שאז חלק יעקב נשאר נצחי:
79
פ׳ואז מובן הפסוק לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, על תרין אנפין. הא' כי ימות חלק יעקב מתחלה ואז לא ישאר רק חלק ישראל, וכן היה עד בשורת יוסף. לכך רמז לו הקב"ה עתה באבילות אמו זה הדבר, כי בא לו מצד העונש של כיבוד אב ואם, כי כן היה יעקב בצער ך"ב שנה כמנין ך"ב שנה שלא קיים כיבוד אב ואם, כמו שכתב רש"י בפרשת וישב יעקב (בראשית לז, לד), אמר ללבן זה לי [וגו', לי] הן וסופי ללקות כנגדן כו':
80
פ״אוחטא מניעת הכיבוד היה ביותר בעת מיתת אמו, כי גרם שקללו כרס אמו שיצא ממנו עשו, והוא כמו שכתב הרמב"ן בפסוק ותמת דבורה מינקת וגו' וזה לשונו, וטעם הקללה אינו מחוור, שהרי הזכירו במיתת יצחק (בראשית לה, כט) וקברו אותו עשו ויעקב בניו. אבל יתכן לומר שלא היה לה כבוד במיתתה כי יעקב איננו שם, ועשו שונא אותה ולא בא שמה, ויצחק כהו עיניו ואיננו יוצא מביתו, ולכן לא רצה הכתוב להזכיר שיקברוה בני חת. וכענין זה מצאתי באלה דברים רבה בפרשת כי תצא למלחמה (פס"ר יב, כב) אמרו, אתה מוצא כשמתה רבקה אמרין מאן יפוק קמה, אברהם מת, יצחק יושב בביתו עיניו כהות, יעקב הלך לפדן ארם, יפוק עשו רשיעא קמה ויימרון ברייתא לוטין שדי' דהא כדון ינקין. מה עשו, הוציאו מטתה בלילה. א"ר יוסי בר חנינא לפי שהוציאו מטתה בלילה לא פירשו הכתובים מיתתה אלא מן הצד, הדא הוא דכתיב (בראשית לה, ח) ויקראו שמו אלון בכות שתי בכיות. הדא הוא דכתיב (שם ט) וירא אלהים אל יעקב ויברך אותו, מה ברכו, ברכת אבלים ברכו, עד כאן. והנה בעבור שהיה עשו יחידי בקבורתה פחדו מן הקללה, ולא שיהיה לה לכבוד, וזהו ענין הרמז, עד כאן לשונו. הרי אף שהנבואה זו גדולה וחשוב במאוד ומעלה והתרוממות, מכל מקום נרמז בה עונש שיגיע לו מכח מיתת אמו שלא גרם לה כבוד:
81
פ״בבפעם שנית רומז הפסוק שאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל היינו לאחר ותחי רוח יעקב (שם מה, כז), כי לא יקרא עוד שמך יעקב כבראשונה שקרא אותו אביו על שם אחיזת עקב עשו, כי אם ישראל יהיה שמך. כלומר יעקב הוא ישראל, שם יעקב מורה על העקב והסוף שהוא עולם הבא ואז יהיה ישראל בהתרוממות, לא כענין קריאת שם ישראל שקרא לו המלאך על מה שעבר כי שרית וגו', רק על העתיד כי יהיה מחיצתך לפנים ממחיצת מלאכי השרת בהשגה העליונה והם ישאלו ממנו הלכה כמו שאמרו רז"ל (תנחומא בלק יד) בפסוק (במדבר כג, כג) כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל:
82
פ״גוכן מורה שם ישראל על מעלת הנצחיות שלעתיד, כי לכל צדיק וצדיק יש ש"י עולמות (עוקצין ג, יב). וזהו יש מן ישראל נשאר רל"א. כי הנה מעלת ישראל ורוממותו לעתיד על מלאכי השרת הוא מצד התורה וקיומה והיא כ"ב אותיות, והכ"ב אותיות הם רל"א שערים גלגולי האלפ"א בית"א כמו שכתוב בספר יצירה עיין שם, זהו ישראל י"ש רל"א. והוא ענין הרמז במראה הסולם אשר שם ראה יעקב ג"כ הסוף והתכלית של מקום קודש העליון שהוא עולם הבא, ואמר שם (בראשית כח, יא) וישכב במקום ההוא, ישכב הוא י"ש כ"ב כמו שהארכתי שם (פ' ויצא תו"א ד"ה גם ירמוז). וזהו ענין ישראל יש רל"א. אבל קריאת שם ישראל מהמלאך לא היה הכוונה לזה, על כן עדיין נשאר חיצוניית מנגיעת סמאל ונעשה פגם בתיבת וישכב דכתיב (עי' בראשית לד, ג) וישכב את דינה, וכן בראובן (שם לה, כב) וישכב את בלהה. אמנם עתה לא נחש ביעקב כמלא נימא, כי שם יעקב על העתיד, ויעקב הוא ישראל והוא תוספות מעלה על מה שקראו הקב"ה לעיל ליעקב אל כי א"ל הוא מעשר ישהגה"הוזכה למעשר הזה כשקיים עשר אעשרנו, והיה נותן מעשר אף מבניו כמו שהזכירו רז"ל, עד כאן::
83
פ״דונודע כי החכמה נקרא יש מאין, והחסד נקרא א"ל יעקב קו האמצעי ומטה כלפי חסד שהוא א"ל ושם היה דביקת יעקב בפנימיות קדושתו, אבל לעתיד יתרומם ביותר עד שורש מדת החסד שהוא חכמה הנקרא יש, והמלאכים ישאלו מה פעל א"ל כי למעלה מזה לא יגיעו:
84
פ״הועתה מבואר המדרש דבראשית רבה, מר אמר ישראל עיקר יעקב טפל לו, זה יצדק קודם שמת יעקב והיה שמו יעקב על שם אחיזת עקב עשו. ואמר המלאך לא יאמר עוד בעקבה, רק כי שרית כו', נמצא ישראל עיקר ויעקב טפל לו:
85
פ״וור' זכריה אמר מכל מקום יעקב שמך כו', יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו. ראה איך דקדק זה השלם, אע"פ שאמר יעקב עיקר, לא אמר ישראל טפל לו, אלא אמר ישראל מוסיף, והענין כמ"ש יעקב הוא ישראל, ויעקב הוא עולם הבא שהרי אמרו חז"ל (תענית ה, ב) יעקב לא מת ונשאר נצחיי, ויעקב הוא ישראל מורה על שם ישראל שהוא תוספות התרוממות מעלה י"ש רל"א כדפירשתי גם יעקב אז עיקר כי יעקב לא מת, רק (בראשית מז, כט) ויקרבו ימי ישראל למות. ומכל מקום ישראל תוספות התרוממות והכל על העתיד, על כן הזכיר שני השמות של עתיד שישאלו המלאכים מה פעל אל דכתיב (במדבר כג, כג) כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל:
86
פ״זובזה יובן מאמרם ז"ל בפרק גיד הנשה (חולין צב, א), וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו, איני יודע מי בכה למי. כשהוא אומר (בראשית לב, כז) שלחני כי עלה השחר, הוי אומר המלאך בכה ליעקב, עד כאן. וקשה כפל הענין (ע"ש בגמ'). עוד קשה במה שאמר בכה ויתחנן איני יודע מי בכה, הלא כבר הוכיח שיעקב נעשה שר איך הוה אמינא שהשר בכה לעבד:
87
פ״חהנה יש ב' עניינים יעקב וישראל, ומתחילה יעקב נעשה שר למלאך כמו שנאמר (בראשית לב, כט) כי שרית וקרא שמו ישראל, ומזה החלק של ישראל הוא עדיף ממלאך. אבל מצד החלק הנקרא יעקב איני יודע, כי אפשר מצד חלק זה מעלת מלאך עדיף. על זה הוא אומר המלאך בכה ליעקב, אף מצד בחינת חלק יעקב. וכן יהיה לעתיד כשיתרומם שם יעקב ושם ישראל יתרומם בשתי חלקים על מלאכי השרת, שנאמר (במדבר כג, כג) כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. ומה שנתרומם מתחילה וגבר על סמאל, יתרומם לעתיד על מלאכי השרת בשני חלקיו יעקב וישראל כולם הם חלקי נפשות המתרוממות למעלה בשרשם, הרי נתבאר ענין הפרשה זו:
88
פ״טודע שענין פרשה זו לא לבד על יעקב יצא, כי אם על יוצאי חלציו ג"כ, כי מעשה אבות סימן לבנים, וכמו שהאריך הרמב"ן (בראשית לב, ד) וכתב כמו ששלח יעקב לעשו ואמרו רז"ל בב"ר (עה, ב) יעקב היה מחזיק באזני כלב. א"ל לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב. רומז לבניו בבית שני, כי ישראל התחילו נפילתם ביד אדום כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים ומהם שבאו ברומה והיא היתה סיבת נפילתם בידם, וכל מלחמות יעקב עם עשו רומז על העתיד כמוזכר בב"ר, ואמרו בב"ר (עו, ג) אם יבא עשו אל המחנה וגו', והכהו אלו אחינו שבדרום. והיה המחנה הנשאר לפליטה, אלו אחינו שבגולה. וכן אמרו (שם עז, ד) וירא כי לא יכול לו ויגע בכף יריכו, אלו הם יוצאי יריכו:
89
צ׳וכמו שנהג הוא לדורון ולתפלה ולמלחמה, כן נוהגין אנחנו בדורינו לבני עשו ואין כוחינו אלא בפינו להתפלל להש"י בעת צרה. ומלחמה להלחם עם האומות לא שייך לנו, אך עניין המלחמה עמהם תוקף השתדלות שמחויבין השתדלנים מישראל להעיז פניהם נגד מלך והשרים ולהשתדל עבור ישראל בכל כוחם אף שמראים להם פנים זועפות ודוחים אותם יחזרו וילכו וזהו קיום ועמוד הגולה, כי הפרשה הזו הכל היא לדורות עד שיבא משיח צדקנו. ובב"ר אמרו (עי' עח, טו), ר' ינאי כד הוה סליק למלכותא הוה מסתכל בהדא פרשתא כו':
90
צ״אגם לעשות עמוד וקיום להגולה צריכין אנחנו להכין עצמינו לדורון ולתפלה ולמלחמה בעבודת הבורא יתברך שיצילנו, והם תשובה תפלה וצדקה. לדורון, היא הצדקה. לתפלה, כמשמעה. למלחמה, היא התשובה (אבות ד, א) איזהו גבור הכובש את יצרו, ואז הוא בעל מלחמה גדול כשכובש מלך גדול כזה כרמוז בפסוק (קהלת ט, יד) עיר קטנה וגו' ובא מלך גדול, ואמרו רז"ל (עי' תנחומא בראשית לח) זה יצר הרע כו', ובעל מלחמה וצריך ללבוש תריס וזהו התשובה שהיא כתריס בפני הפרענות, ודבר זה ימשוך עד שיקויים (בראשית לג, יד) אבוא אל אדוני שעירה, וזה יהיה בימי המשיח ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו (עובדיה א, כא). והוא בזכות ג' אלה, בזכות התשובה שנאמר (ישעיה נט כ) ובא לציון גואל ולשבי פשע. בזכות הצדקה שנאמר (שם א, כז) ושביה בצדקה. בתפלה שנאמר (שם נו, ז) והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי, אמן:
91