שני לוחות הברית, תורה שבכתב, יתרו, דרך חייםShenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Yitro, Derekh Chayim

א׳מדוע אתה יושב לבדך (שמות יח, יד). פירש רש"י יושב כמלך, והוקשה הדבר ליתרו שהיה מזלזל בכבודן של ישראל כו'. וקשה שאחר כך אמר יתרו טענה אחרת שלא טוב הדבר משום כי נבול תבול וגומר:

ב׳הענין הוא, המלוכה והשררות שנתן הקב"ה לישראל אינה כמלוכה ושררה של אומות העולם שהם מולכין ומשתררין מפני כבוד עצמם והמלוכה והשררה גשמיית. אבל הניתן לישראל היא רוחניי, דהיינו בשביל קיום התורה והמצות שיכפו את העם לשמור ולעשות ולקיים את התורה, ועל זה נאמר (שם יט, ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, המלכות ושררה יהיה לי לשמי. וכן כתיב (משלי ח, טו) בי מלכים ימלוכו, אמרה התורה המלכות שאתם מולכים יהיה בי, כלומר לצרכי. זהו רמז (דה"א כט, כג) וישב שלמה על כסא ה':

ג׳על כן יתרו מתחילה היה סבור שהוא יושב כך כמלך בעבור שררה, כי לא ידע כי בא העם לשפוט, הוקשה הדבר בעיניו. השיב לו משה רבינו ע"ה, חס ושלום שאני עושה כן לכבוד עצמי, רק לכבוד שמים, כי יבא אלי העם לדרוש אלהים ולשפוט בין איש לרעהו, ואני מחויב לישב והם לעמוד, והכל לכבוד שמו יתברך. אז השיב יתרו, אם כל אלו באים לשפוט נבול תבול גם אתה כו':

ד׳מכאן ילמוד למי שחלק לו הש"י מן הכבוד, שלא יחלוק מן הכבוד לעצמו, רק לשם שמים לקיום התורה והמצוה יזרוק מרה בתלמידים:

ה׳בחודש השלישי וגו' ביום הזה וגו' (שמות יט, א). פירש רש"י, לא היה צריך לכתוב אלא ביום ההוא, מהו ביום הזה, שיהיו דברי תורה חדשים כאילו היום נתנו. כי מחוייב האדם לזכור בכל יום ויום במעמד הר סיני ובמתן תורה, ויתעורר בלבו ובמחשבתו אשר בחר בנו הש"י מכל האומות, כי היינו גוי מקרב גוי ועשה לנו נסים ונפלאות וקרבנו להר סיני שתפסוק זוהמת הנחש מאתנו (שבת קמו, א), ונתן לנו תורתו שהוא חיי עד שלא זכו אליה מלאכי השרת ואנחנו כולנו היו שמה עד סוף כל הדורות, ופנים בפנים דיבר ה' עמנו, ואיך יעלה על דעת האדם על דבר קטן לחזור לסורו להתלבש בזוהמת הנחש ח"ו, וכולנו אנחנו מושבעים ועומדים בהר סיני, והארכתי במוסר זה פרק י' מאמרות:

ו׳ויסעו ישראל מרפידים (שמות יט, ב). פירש רש"י, מה תלמוד לומר כו', מה ביאתן למדבר סיני בתשובה כו'. הנה עשו ישראל תשובה קודם שקבלו את התורה, מכאן רמז למאמר מקצת המקובלים כי לפעמים נמנע מהאדם מלהבין איזה פשט או איזה חקירה והשגה, ודבר זה מחמת הקליפה מאיזה עון שעשה המבדלת בינו לבין העיון. על כן צריך אדם לפשפש במעשיו ולהתודות ולהיות מודה ועוזב. וכן תיקן האלדי בפרדס תפלה על זה קודם שילמוד, וככה ינהוג כל אדם אם קשה לו ההבנה יתחרט על עונותיו ויתודה וישוב אל ה' ויתפלל אליו יתברך שהוא יחוננו דעת וילמדנו בינה. ורמז לדבר סמיכת ברכת אתה חונן לברכת השיבנו אבינו לתורתך כו' והחזירנו בתשובה כו':

ז׳אתם ראיתם וגו' ועתה אם שמוע תשמעו וגומר. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים (שמות יט, ד-ו). ראה נא כמה וכמה מעלות טובות צפונות למקיימי התורה, והואיל ואתו הפסוקים לידי אפרשם קצת:

ח׳אמר והייתם לי סגולה, ואח"כ אמר ואתם תהיו לי, למה שינה הלשון. גם הוא כפל, דהוה ליה למימר והייתם לי סגולה וממלכת כהנים:

ט׳ויש לתרץ זה על דרך מאמר הזוהר בפרשת בלק (ח"ג קצב, א) זה נסחו, תא חזי, כתיב (שופטים ה, ד) ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה וגומר. בשעתא דבעא קודשא ברוך הוא למיהב אורייתא לישראל, אזל וזמין להו לבני עשו ולא קבלוה, כדאמר (דברים לג, ב) ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, ולא בעו לקבלא. אזל לבני ישמעאל ולא בעו לקבלא, דכתיב (דברים לג, ב) הופיע מהר פארן. כיון דלא בעו, אהדר לון לישראל, הכי תנינין:

י׳השתא אית לשאלא, והא תנינין דלית חטאה כד בר נש מדקדק דיוקין דאורייתא וישאל שאלתוי לאנהרא מילוי. האי קרא לא אתישבא ואית לשאלא, קב"ה כד אתי לשעיר למאן נביאה דלהון אתגלי, וכד אזל לפארן למאן נביאה דלהון אתגלי. איתימא דאתגלי לכולהו, לא אשכחן דא לעלמין בר ישראל בלחודייהו, וע"י דמשה. והא אתמר דהכי מבעי קרא למימר, ה' מסיני בא וזרח לשעיר למו הופיע להר פארן, ומהו משעיר למו, ומהו מהר פארן, כלא אית למנדע ולאסתכלא, והא שאילנא ולא שמענא ולא ידענא. כד אתא ר' שמעון אתא ושאיל מלתא כמלקדמין. א"ל הא שאלתא דא אתאמרא, ה' מסיני בא, כמה דאת אמר (שמות יט, ט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן, ומסיני בא ואתגלי עלייהו. וזרח משעיר למו, ממה דאמרו בני שעיר דלא בעאן לקבלא, מהאי אנהר להון לישראל ואוסיף עלייהו נהורא וחביבו סגיא. אוף הכי הופיע ואנהר לישראל מהר פארן, ממה דאמרו בני פארן דלא בעי לקבלא, מהאי אוסיפו ישראל חביבו ונהירו יתיר כדקא יאות:

י״אוממה דשאלת ע"י דמאן אתגלי עלייהו. תא חזי רזא עלאה איהו, ואתגלי מלה על ידך. אוריתא נפקת מרזא עלאה קדישא דמלכא סתימא, כד מטא לגבי דרועא שמאלא חמא קב"ה בההוא דרועא דמא בישא דהוו מתרבי תמן אמר. אצטריך לי' לבררא וללבנא דרועא דא, ואי לא ימאיך ההוא דמא בישא דיפגים כלא, אבל אצטריך לבררא מהכא כל פגימו. מה עבד, קרא לסמאל ואתא קמיה וא"ל, תבעי אורייתא דילי. אמר, מה כתיב בה. אמר ליה, לא תרצח. דליג קב"ה לאתר דאצטריך. אמר, חס ושלום אורייתא דא דילך היא, ודילך יהא, לא בעינת אוריתא דא:

י״באתיב ואתחנן קמיה, אמר מאריה דעלמא אי אתיהבת לי כל שלטנו דילי אתעבר, דהא שולטנו דילי על קטולא, וקרבין לא יהון ושלטנו דילי על ככבא דמאדים, אי הכי כלא אתבטיל מעלמא. מאריה דעלמא טול אוריתך ולא יהא חולקא ואחסנא לי בה. אבל אי ניחא קמך הא עמא בנוי דיעקב לון אתחזי. ואיהו חשיב דהא דלטורא אמר עלייהו, ודא הוא וזרח משעיר למו, משעיר ממש נפק נהורא לון לישראל, אמר סמאל, ודאי אי בנוי דיעקב יקבלון דא יתעברון מעלמא ולא ישלטון לעלמין:

י״גאתיב ליה כמה זמנין ואמר לא יכילנא דאת בוכרא ולך אתחזי. אמר ליה, הא לית בכירותא דילי, והא אזדבן ואנא אודיתא. אמר ליה, הואיל ולא בעת למהוי לך בה חולקא, אתעבר מינך בכלא. אמר יאות. אמר ליה, הואיל וכך הב לי עיטא איך אעביד דיקבלון לה בנוי דיעקב דאת אמר. אמר ליה, מרא דעלמא אצטריך לשחדא לון, טול נהורא מנהירו דחילי שמיא והב עלייהו ובדא יקבלון לה, והא דילי יהא בקדמיתא. אפשיט מיניה נהירו דחפיא עליה ויהיב ליה למיהב לון לישראל, הדא הוא דכתיב וזרח משעיר למו, משעיר ממש דא סמאל דכתיב (ויקרא טז, כב) ונשא השעיר עליו, למן לישראל:

י״דכיון דביער דא ואעבר דמא בישא מדרועא שמאלא, אהדר לדרועא ימינא, חמא ביה אוף הכי, אמר הכי נמי אצטריך לנקיא מדמא בישא דרועא דא:

ט״וקרא לרה"ב אמר ליה, תבעי את אורייתא דילי. אמר ליה מה כתיב ביה. דליג ואמר לא תנאף. אמר ווי אי ירותא דא יחסין לי קב"ה, ירותא בישא דאתעבר כל שלטני, דהא ברכתא דמיא נטילנא, ברכתא דנוני ימא, דכתיב פרו ורבו, וכתיב (שם טז, יב) והוא יהיה פרא אדם. שארי לאתחננא קמיה מאריה, אמר ליה, מאריה דעלמא, תרין בנין נפקנא מאברהם, הא בנוי דיצחק הב לון ולון אתחזי. אמר ליה, לא יכילנא דאנת בוכרא ולך אתחזי. שארי לאתחננא ואמר, מאריה דעלמא בכירותא דילי יהא דיליה, והאי נהורא דאנא יריתנא על דא טול והב להון, וכך עבד דכתיב הופיע מהר פארן:

ט״זמאי שנא בסמאל כתיב וזרח, וברה"ב כתיב הופיע. אלא נטל בההוא נהירו דאפשיט מניה סמאל, חרב וקטולא לקטלא בדינא ולקטלא כדקא יאות, הדא הוא דכתיב (דברים לג, כט) ואשר חרב גאותך, אע"ג דלא הוה דילך. ונטל בההוא ברכתא דאפשיט מניה רה"ב זעיר כמאן דאופע זעיר מברכתא דלהון למעבד פריה ורביה, ובגין כך הופיע מהר פארן, ולא כתיב וזרח. כיון דנטל מתנן אלין לישראל מאינון רברבן ושלטנין, אתא וקרא להו רבבות קודש דממנן על שאר עמין, ואתיבו לי' אוף הכי. ומכלהו קביל ונטיל מתנן למיהב לון לישראל:

י״זלאסיא דהוה ליה חדא מנא מליא מסמא דחיי, ונטר ליה לבריה. בעא למיהב לי' לבריה ההוא פלייטן מסמא דחיי. אסיא הוה חכים אמר עבדין בישין אית בביתי, אי ינדעין דאנא יהיב לברי נבזבזא דא ביש בעינייהו ויבעון לקטלא ליה. מה עביד, נטל זעיר מסמא דמותא ושוי אפתחא דמנא, קרא לעבדוי אמר לון אתון מהימנן קדמי, תבעון לההוא סמא. אמרו נחמי מאי היא, נטלו למטעם, עד דלא ארחו בעו למימת, אמרו בלבייהו אי ההוא סמא יהיב לבריה, בהאי ימות ואנן נירת לריבוננא. אמר קמיה, מרנא, סמא דא לא אתחזי אלא לברך, והא אגרא דפולחננא קמך שבקנא קמך והב לשוחדא דיקח סמא דא:

י״חכך קודשא בריך הוא הוא אסיא חכים, ידע דאי יהיב אורייתא לישראל עד לא אודע לון, בכל יומא הוו רדפין לון לישראל עלה וקטלין לון. עבד דא, ואינון יהבו ליה מתנן ונבזבזין בגין דיקבלון לה, וכלהו קביל לון משה למיהב להו לישראל, הדא הוא דכתיב (תהלים סח, יט) עלית למרום שבית שבי וגו'. ובגין כך ירתי ישראל אורייתא בלא ערעורא ובלא קטרוגא כלל. בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא:

י״טתא חזי, עדים דבני ישראל אלין נבזבזן הוו דנטלו, ובגין כך לא הווה שליט עלייהו מותא ולא סטרא אחרא ולא די לון די נטלו אורייתא בלא ערעורא כלל אלא דקבלו נבזבזן ומתנן מכלהו. כיון דחטו מה כתיב (שמות לג, ו), ויתנצלו בני ישראל את עדים, אינון מתנות באדם. מה אשתאר מנהון, ההוא שבי דכתיב עלית למרום שבית שבי וגו':

כ׳אוספו וחטו מה כתיב (במדבר כא, א), וישמע הכנעני מלך ערד, וכתיב (שם) וילחם בישראל וישב ממנו שבי. ועכ"ד זמנא דישראל תבין לאבוהון דבשמיא, אינון נבזבזין וכלא יתהדר לגביהו, ואתכפרין ביה, ולזמנא דאתי כלא יתהדר, דכתיב (דברים ל, ג) ושב ה' אלהיך את שבותך וגומר, עד כאן לשון פה קדוש:

כ״אהרי שישראל קבלו נבזבזן משרי האומות אדום וישמעאל, והוא כדמיון הפסוק (במדבר כג, ט) הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב, ששכר הטוב המוכן להם הוא להם לבדם, ואף בטובת הגוים הם ג"כ בטובתם, וזה אינו נחשב אין עולה להם מן החשבון עיין שם ברש"י:

כ״בעל זה אמר והייתם לי סגלה מכל העמים, כלומר מסגולתם וטובתם יהי' ג"כ לכם ואתם, כלומר מה שאתם בעצמכם תשיגו לזה אין ערך, כי תהיו ממלכת כהנים, כל ישראל בני מלכים הם כלומר מלכות שמים. ותהיו גוי קדוש, כלומר גוי שיאמר לעתיד לפניהם קדוש כמו שאמרו רז"ל (ב"ב עה, ב) לעתיד יאמרו המלאכים לפני הצדיקים קדוש:

כ״גגם יש לפרש אלו הפסוקים על מה שאמרו רז"ל (יומא עב, ב) ג' כתרים הם, כתר כהונה זכה אהרן. כתר מלכות זכה דוד. כתר תורה מונח לכל. על זה אמר והייתם על הכלל כולו, אתם אתם כולכם תהיו לי סגלה. איתא בפרק החובל (ב"ק פז, ב) יעשה סגלה, מאי סגלה רב חסדא אמר יקנה ספר תורה. כלומר כולכם אם תרצו לזכות בכתר תורה תבואו ותטלו:

כ״דועל שני כתרים אחרים אמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, ממלכת כתר מלכות. כהנים, כתר כהונה. ואמר ואתם, דוקא אתם השייכים לזה דהיינו אהרן ודוד:

כ״העוד נוכל לפרש, והייתם לי סגולה מכל העמים, והייתם, קאי על כל העולם. מי שרוצה לזכות בהתורה אפילו מהעמים יבא ויזכה כדאיתא בריש מסכת ע"ז (ג, א) תניא ר' מאיר אומר אפילו גוי העוסק בתורה הרי הוא כו', זהו והייתם לי סגלה מכל העמים, אבל אתם בית ישראל תהיו לי ממלכת כהנים, כי אין הכהונה אלא מישראל דהיינו מאהרן. גם מלכות, (דברים יז, טו) שום תשים עליך מלך מקרב אחיך וגו':

כ״ואתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים וגומר (שמות יט, ד). במסרה אמר ד' אתם ריש פסוק. א' (שם ה, יא) אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו וגומר. ב' הך דהכא. ג' (דברים כט, ט) אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם וגומר. ד' (ישעיה מג, י) אתם עדי נאם ה' ועבדי אשר בחרתי, למען תדעו ותראו ותבינו כי לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה:

כ״זבכאן יהיה רמוז שלא יתפעל אדם בראותו צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, כי הצור תמים פעלו כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא (דברים לב, ד). בפרק קמא דברכות (ז, א), הודיעני נא את דרכיך (שמות לג, יג), אמר לפניו, רבש"ע מפני מה יש צדיק וטוב לו, ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו, ויש רשע ורע לו. א"ל משה, צדיק וטוב לו, צדיק בן צדיק. צדיק ורע לו, צדיק בן רשע. רשע וטוב לו, רשע בן צדיק. רשע ורע לו, רשע בן רשע. ופירשו המקובלים זה הדבר על סוד הגלגול, והמגולגל נקרא בן להראשון:

כ״חועל אלו הד' דרכים יהיו ד' אתם. אתם לכו קחו לכם תבן וגומר, כבר כתבתי בפרשת שמות ובשאר מקומות כי נזדככו ונתגלגלו במצרים מדור אנוש ודור המבול ומדור הפלגה. והיאורה תשליכוהו, זהו מדור המבול. ותוכן לבנים תתנו, זהו מדור הפלגה כו'. וישראל בעצמם היו גוי מקרב גוי ויתערבו ביניהם וילמדו ממעשיהם, נמצא לו היו בחלק רשע בן רשע מצד המגולגלים. על כן רשע ורע לו דהיינו כובד הגלות, אתם לכו קחו לכם תבן וגו':

כ״טאתם ראיתם וגומר. אף בצאת ישראל ממצרים עדיין לא נטהרו והיו נתונים בדין כמו המצרים שהיה מדת הדין מקטרג הללו מגדלי בלורית והללו וכו' (ויק"ר כג, ב), רק הוציאם ממצרים מאחר שהיו בני האבות והיו בהם ניצוץ, כמו שכתוב (דברים ד, לז) ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים, על כן זה הפסוק המספר בטובה גדולה שלהם ההוצאה ממצרים אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וגומר הוא בחלק רשע בן צדיק:

ל׳אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם וגו'. במעמד ההוא דיבר להם התוכחות שבמשנה תורה, ואחר כך אמר להם (דברים כט, יז) פן יש בכם איש או אשה וגומר, והיה רע ומר לישראל עד שהוכרח משה לומר להם אתם נצבים שיהיו התוכחות מקיימים אתכם כו'. וענין רע ומר שהיה להם הוא בחלק צדיק ורע לו צדיק בן רשע, כי הם היו מאותן שפירשו לחיים שנאמר אליהם (שם ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם [היום] כמו שכתב רש"י, ולאבותיהם קרא משה ממרים שחטאו בעגל ובמרגלים, ואין לך פקידה ופקידה שאין בו מעון העגל (סנהדרין קב, א) בסוד הגלגול:

ל״אאתם עדי נאם ה' ועבדי אשר בחרתי וגומר. זהו רומז על הטובה העתידה, ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה וגומר (ישעיה כה, ט), והוא יתברך יבחור בנו ויכרות עמנו ברית חדשה אשר לא תופר, ואז יהיה מזוכך הכל האבות והבנים, ואז יקוים צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק. ורבותינו ז"ל שנו על מדה זו (אבות ד, טו) אין בידינו משלות רשעים ואף לא מיסורי צדיקים:

ל״בוהנני אומר דרך צחות, מה שכתב רש"י אתם ראיתם, לא מסורת בידכם, רומז שעל מה שרומז מסורת הנ"ל אין בידינו כדתנן אין בידינו לא משלות וכו':

ל״גוידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר (שמות כ, א). זה לשון החזקוני, כביכול כאדם שמסדר בלבו דברים כדי לאומרם לאחרים, כך וידבר בינו לבין עצמו, ואח"כ לומר לישראל, עד כאן לשונו. צא ולמד מה יעשה בשר ודם הדיוט איך שמחויב לחזור למודו תמיד:

ל״דעשרת הדברות יקרא אדם בכל יום באימה ויראה ורתת וזיע, ויראה שיקיים הכל הן ותולדותיהן כיוצא בהן ודקדוקיהן ופרטיהן. ובפרט בלא תשא, ויראה שלא יצא מפיו עולמית שום לשון שבועה אפילו קלה שבקלות. והראב"ע האריך מאוד בעון הזה, ואמר כי הוא קשה מכל הלאוין הבאין אחריו. כי הרוצח והנואף שהן עבירות קשות לא יוכל לרצוח ולנאוף בכל עת שירצה כי יפחד. ואשר הרגיל עצמו להשבע לשוא ישבע ביום אחד כמה שבועות בלא מספר, ומרוב רגילות לפני הדיבור יקדימו השבועה, והוא להם לשון צחות. ואלו לא היה בישראל רק עבירה זו תספיק להאריך הגלות ולהוסיף מכה על מכותינו. ואני אראה להם שגעונם, כי הרוצח אם רצח אויבו מלא תאותו בנקמתו. וכן הנואף לשעתו, והגונב להנאתו. ועד שקר להרצות או להנקם. אבל הנשבע לשקר, מחלל הש"י בפרהסיא בלא הנאה שיש לו, עד כאן:

ל״הוירא העם וינועו ויעמדו (שמות כ, טו). פירש רש"י, אין נוע אלא זיע. מי שרוצה לזכות בכתר תורה כאלו קבלה עתה מסיני, ילמוד ברתת ואימה ויראה ולא דרך תענוג ובישיבה ובסמיכה. וגם יקדש עצמו מטומאת קרי. ויהיו ידיו נקיות מבלי שיהיו עסקניות ואז קדוש יאמר לו:

ל״ואשר לא תגלה ערותך (שמות כ, כג). זה לשון רש"י, והרי דברים ק"ו ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהן צורך לא תנהוג בהם מנהג בזיון, חבירך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה, עד כאן לשונו:

ל״זבעזרת שהכל נהיה בדברו. נשלם פרשת יתרו