שני לוחות הברית, עשרת הדברות, מסכת מגילה, תורה אורShenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Megillah, Torah Ohr
א׳ענין ד' פרשיות. לעולם קורין פרשת שקלים או לפני ר"ח אדר או ביום ראש חודש והטעם לפי שבאחד באדר משמיעים על השקלים (שקלים א, א) שהתורה אמרה (במדבר כח, י) זאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה ומפי השמועה למדו שמר"ח ר"ל ואמר בחדשו כלומר חדש והבא לי קרבן מתרומה חדשה פי' מתרומת שקלים חדשים ולפיכך משמיעים חדש אחד קודם ניסן כדי שיכין כל אחד ואחד מחצית השקל שלו ויהיה הכל גבוי ומובא למקדש כשיבא ניסן ועל כן כשחל אדר בתוך ימי השבוע מקדימין להשמיע ביום שבת שעברה שאם יאחרו עד שבת הבאה לא יהיה חודש שלם בין ההכרזה לראש חודש ניסן אבל כשיבא ראש חודש בשבת אין צריך להקדים שהרי יש כאן חודש ועוד אמרו רז"ל טעם אחר במסכת סופרים (כא, ד) לפי שהיה גלוי וידוע למי שאמר והי' העולם שהמן הרשע היה עתיד לשקול שקליו לישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו זכר לאותן שקלים קורין פרשת שקלים בשבת הסמוכה לראש חודש אדר מלפניו ופרשת זכור קודם פורים להקדים זכירה לעשיי' כמו שכתוב והימים האלה נזכרים ונעשים ועוד דכתיב זכור את עשה לך עמלק ואמרו חז"ל יכול יהא בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי זכירה בלב אמור ומה אני מקיים זכור הוי אומר בפה ופרק פרה אדומה להודיע לעם שהם טמאי מתים שיטהרו באפר פרה לפי שבר"ח ניסן מתחילין הרחוקים לעלות לירושלים ולפיכך אין מפסיקין בין פרשת פרה אדומה לפרשת החודש ועוד שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים ו, א) דורשין בהלכות פסח קודם הפסח ל' יום וטמא לא היה יכול לעשות פסח עד אחר הזאה וטהרה ולפיכך קורין פרשת פרה בשלישית שיש בה הלכות טהרה ודיני הזאה כדי שילמדו ישראל לטהר עצמן לפני הפסח ויעשו הפסח בטהרה ופרשת החודש ברביעית מפני ראש חודש ניסן שעניינו של יום הוא וחודש ניסן הוא ראש לכל החדשים ולסדרי הרגלים ואמרו רז"ל (ירושלמי מגילה א, ה) בדין היה להקדים פרשת החודש לפרשת פרה שהרי באחד בניסן הוקם המשכן ובשני לו נשרפה הפרה ולמה קדמה פרשת פרה לפי שהיא טהרתן של ישראל פי' מטומאת מת כדי שלא יהיו נדחין לפסח שני:
1
ב׳לשון כנפי יונה (סי' נ"ג) סוד פורים נצח והוד
2
ג׳תרין פלגא דגופא והם פורים וחנוכה
3
ד׳חנוכה בהוד ופורים בנצ"ח
4
ה׳ונצחון של ישראל שהיו בימי פורים מי יוכל לשער וכתיב במלכות שאול שאמר שמואל הנביא (ש"א טו, כט) וגם נצח ישראל לא ישקר ובבוקר יאכל עד זה שאול ולערב יחלק שלל זה מרדכי ואסתר (אסתר רבה י, יג). ויש ענין גדול בפסוק זה וגם נצח ישראל לא ישקר ונודע כי נצח והוד הם היריכים נצח ירך ימין והוד ירך שמאלי ומרדכי לא יכרע בירכים שלו וקשר בירך שלו שטר מכירה בטולמא דלחם שנמכר לו המן כי כן עשו מכר את הבכורה באכילה ליעקב וכתיב שם (בראשית כה, ל) הלעיטני נא מן האדום האדום הזה וזה לשון הציוני פרשת תולדות ויצא הראשון אדמוני סודו מובן כי היה סיגו דיצחק וזהו סוד ראשית גוים עמלק ועמלק שורש הנחש הקדמוני רמז לזה כתבו המקובלים כי היה לו דמות נחש על יריכו ואונקלוס הגר כיון הסוד יודע ציד נחשירכן וביעקב כתיב ויגע בכף יריכו רצה הנחש לכנס לפנים כשראה פרצוף אדם הראשון וירא כי לא יכול לו ועל נחש העמוני בתחלת מלכות שאול והנה הנחש שוכן בירך כי משם תולדות המלכים וע"י חטא שאול נטרד, עכ"ל:
5
ו׳עוד שם בהגה"ה שנאמר ויצא הראשון אדמוני ולא כאדמוני של דוד שנאמר בו אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי לפיכך תולדותיו פרץ פורץ גדר ישכנו נחש כי אדמוני היה ממ"ה יפה עינים הוא ממדת חסד אברהם טוב רואי ממדת ת"ת ובג' מדות הללו נתאחז דוד והיה נלחם בדין וכשפרנס את ישראל היה ביפה עינים ובטוב רואיירד לסתרי תורה, עכ"ל:
6
ז׳ולירד לעומק הענין צריך לידע מה שכתב הפרדס בשער ירך יעקב והגלאנט"י (דף צא, צב, צג) בפסוק צדו צעדינו כו' ואעתיק הנה מה שכתב אח"כ הגלאנט"י וזה לשונו, ואען ואומר כי ראוי לשום לב מה המעשה אשר עשה שמואל שתיקן את המדה הזאת ומה קשר היה לו עם שאול בסיום התיקון עד כשנתקלקל את אשר החלו לעשות אמר לו שמואל וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כו' ומה היא הבנת הפסוק ומה גם אומר וגם. עוד מה תיקן דוד ובמה תיקן וכי מפני שאמר נעימות בימינך נצח נתקן אתמהה. עוד מה שייכת היה לו לשמואל לתקן דבר זה על ידו יותר משאר נביאים:
7
ח׳והענין כי הראשון שבראשון היה לבנימין הצדיק אבינו הראשון יתרון ומעלה נפלאה שלא השתחוה לעשו כמו שהשתחוו כל אחיו כי עדיין לא נולד וידוע כי סוד השתחויה המש כת השפע מלמעלה למטה ואחר שאחד עשר כוכבים השתחוו לעשו סטרא אחר אסטרא דע"ז החזיקו בידו של עשו והמשיכו אותו עליהם לשר ולפטרון אתרע מזלייה ותחתיו והחזיקו והעמידו הפגם שפגם שרו של עשו בירך יעקב בערב במקומו וגבר עליהם סטרא אחרא ע"י וכמו שהקשו בזוהר (ח"א קעא, ב) על יעקב והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים (בראשית לג, ג), וכי יעקב שלימה היה משתחוה לעשו הרשע דאיהו בסטרא דאל אחר ומאן דסגיד ליה סגיד לאל אחר ותרצו שם והו"א שהוא השכינה עבר לפניהם וישתחוו ארצה שבע פעמים לשכינה ההולכת לפניו הרי שלא מצא ורז"ל התנצלות כי אם ליעקב לבדו אמנם השבטים כרעו ונפלו ובנימין הצדיק שעדיין לא נולד לא בא לעשו מידו שום חיזוק ושום השפעה ולכך היה לאל ידו של שאול בן בנו להכניעו ועל ידו יחזור הירך במקומו אל הימין ויתקן הפגם שפגם סמאל בירך יעקב נצח בכח קטרוגו שהמשיך הגבורות מפנות ערב אליה כאמור והנה כשמשח שמואל את שאול ברוח הקודש ידע שמואל שהתיקון יעשה ע"י שאול ע"י משחו אותו בשמן כמו שיתבאר בס"ד והנה תחלת כל דבר אמר שמואל לטבח (ש"א ט, כג) תנה את המנה אשר נתתי לך אשר אמרתי שים אותה עמך וכתיב וירם הטבח את השוק והעליה וישם לפני שאול ויאמר הנה הנשאר שים לפניך אכול כי למועד שמור לך לאמר העם קראתי וכו' לרמוז לו שהשוק העליון שהוא ירך יעקב שהוא חשוך ואין נביא יכול להתנבאות מתוכם שכן כתיב (שם ג, כא) ודבר ה' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ והטעם היום מקור הנבואה הזאת סתום ואטום בכח הדין ואמר לו הנה הנשאר כלומר הנה הוא הנשאר שלא השתחוה לעשו כשאר השבטים ואתה לך בכחך זה ותיקן כי למועד שמור לך כלומר ממועד מועדים וזמנים חלפו למו שמור לך כי אי אפשר לה תתקן כי אם על ידך א"נ למועד הזה שאתה בו שמור מאז לך שתתקנהו קום אכול ואחר שאכל וקבל עליו לתקן באיזה ענין ייחוד שיעשה ברוך היודע מיד התחיל לתקן ונפתח מקור הנבואה ואמר לו כששלחו (שם י, ה-ו) ופגעת חבל הנביאים יורדים מהבמה ולפניהם תוף וכנור והמה מתנבאים ונחה עליך רוח ה' והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר וכן היה ותצלח עליו רוח ה' ויתנבא בתוכם והיה כל יודעו מאתמול שלשום ויראו עם נביאים נבא וכו' תמהו ואמרו הגם שאול בנביאים עד הנה הגיעה פתיחת המקור שאפי' שאול שהי' רועה אחר הבקר כמ"ש והנה שאול בא אחר הבקר א"נ שהיה חורש בשדה בצמד בקר גם הוא בנביאים וזהו סוד אומרו לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד הרואה כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה פי' לנביא יקרא היום דוקא ומהיום והלאה נקרא נביא כי לפנים לא היה נקרא אלא הרואה מחמת היות דבר ה' יקר והטעם שנמשך ע"י שמואל הוא כי הוא הי' לוי מקורו בגבורה ממקום הנקרא פנות ערב שמשם נמשך הדין אל הירך הזה ולהיות שמואל מגבורה ימשוך על ידי השמן שהוא מצד החכמה סוד המתקת והתבסמות הדינים לירך הזה באופן שיתקן ותחזור ימינית וזהו שרמז לו שמואל בצואת הריגת עמלק אותי שלח ה' למשחך למלך כלומר אותי דיקא למשחך למשוח אותך דוקא בשמן כי ע"י זה נתקן בקצת ועתה שמע לקול דברי ה' כלומר תוכיות דבריה' שהוא לך והחרמת את עמלק כי אתה מבנימין ועמלק הוא בנו של עשו ולא יכול ליפול כי אם על ידך לכן הזהר והשמר אל תכשל וזהו ג"כ שרמז לו הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה כי בבחינה זו שלא השתחוה בנימין הצדיק לעשו נמצא תאתה הבא מכחו ראש שבטי ישראל אתה ולכן אין מי שיתקן זה אלא אתה ויהי כאשר חמל שאול על אגג כו' חרה לו לשמואל מאד ויצעק אל ה' כל הלילה (שם טו, ט-יא), להיותו חושש שמא ח"ו תחזור המדה הזאת אל השכחה והועילה צעקתו בקצת שכן אמר לו אח"כ וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם (שם כט), כלומר הגם כי חטאתו עברת מאמר השם גם נצח ישראל לא ישקר באמונתו מהיותו מתוקן בסוד הימין לא ינחם ותתהפך ממה שחזרה הימין ותהיה אל השמאל וכן היה כי אחרי כן כששלח שאול מלאכים לקחת את דוד נאמר (שם יט, כ-כא) ויתנבאו גם המה וישלח עוד אנשים אחרים ויתנבאו גם המה וכתיב ושמואל עומד נצב עליהם שכלם היו מתנבאים מכחו אמנם לא היתה כ"כ מוחזקת עד שבא דוד ע"ה זהו שרמז לו יתברך לשמואל בראותו את שאול זה יעצור בעמי כלומר יעצור הפגם שלא תמשך עוד אמנם לא יתקן מכל וכל וימחה הפגם עד שיבא דוד כמו שנבאר בס"ד והנה כששאול ידע שחטא חלה את פני שמואל ואמר לו (שם טו, ל) כבדני נא נגד זקני עמי ושוב עמי ואשתחוה לה' כלומר אתקן איזה דבר שאשוב ואשתחוה לה' אולי אועיל בהשתחויתי להדום רגליו כיתרון שהיה לבנימין הצדיק אבי הראשון מכל השבטים שכלם השתחוו לעשו והוא לא השתחוה לפי שעדיין לא נולד ועשה כן שמואל דכתיב (שם לא) וישב שמואל אחרי שאול וישתחו שאול לה' והנה כששמואל רצה להרוג את אגג אמר אגג (שם לב) אכן סר מר המות כלומר אחר שכבר שאול המתקן הפגם קלקל איני מרגיש מר המות בחשבו שתחזור הפגם למקומו שאם היה שאול הורג אותו ואת כל עמו ואת כל קניינו לפי חרב היה מוחק הפגם ההוא מהמקום ההוא אמנם עתה שחמל על אגג ועל מיטב הצאן קילקל את אשר התחיל לתקן ולכן שמואל היה מתאבל על הדבר הזה בחשבו כי לא תשוב עוד ירך לאיתנו עד שאמר לו הקב"ה עד מתי אתה מתאבל על שאול שנראה שלא יש עוד מתקן הפגם כי אם על ידו שוב ומלא את קרנך שמן תחזור להמשיך בשמן משחת קודש ממקור השמן ולך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו מלך שיתקן הפגם הנזכר ע"י שירותיו וזמירותיו כי ע"י השיר מתתקנין ומתבסמין ג' בתי דינים עליונים בסוד אודנין דמלכא בסוד הטה ה' אזנך בסוד נח"ל ברי"ת אם זכית אליו וע"י שמן משחת קודש שתמשחהו וע"י שירותיו וזמירותיו יתמתקו ויתבסמו הגבורות שבגבורה מקום הנקרא פנות ערב שמשם נמשך הדין אל הירך זה ובזה תשוב לאיתנה וזהו נעימות בימינך נצח (תהלים טז, יא), ע"י זמירות נעימות כמ"ש (ש"ב כג, א) נעים זמירות ישראל תחזור אל הימין מדת הנצח וזהו קרע ה' את ממלכתך מעליך ונתתה לרעיך הטוב ממך כי הוא יתקן הפגם ממך ועתה ראה גם ראה איך נענש שאול מדה כנגד מדה הוא לא רצה לתקן המדה הזאת שממנה נמשך רוח הקודש רוח אלהים טובה לכך ורוח ה' סרה מעם שאול ובעתתו רוח רעה מאת ה' ולכן אותו רוח רעה לא היה סר מעל שאול אלא על ידי דוד שהי' מנגן בסוד המתקן הדין בשיר והוא הוא אשר הי' המתקן בעצם וזהו ורוח לשאול וסרה מעליו רוח הרעה. וכן הוא אומר ויהי ממחרת ותצלח רוח אלקים רעה על שאול ויתנבא בתוך הבית ויטל שאול וכו' כי היתה הנבואה שלא כהוגן לרעה ולא לטובה ומשם והלאה היה שאול עוין את דוד היה נותן עיניו בו להרגו ובזה יצא לנו טעם נכון למה לא ענהו ה' גם בחלומות גם באורים גם בנביאים על כי הוא פגם מקום הנבואה כאמור והנה אחר שבא דוד בשירותיו וזמירותיו תקן המדה ההיא בעצם ונ"ל שלכך הפך הסדר ואמר (תהלים קלד, ט) וחסידיך ירננו ולויך מבעי ליה אלא אמר דוד מארי דעלמא הא סדרית סדרא הכי שהחסידים ירננו כי ע"י חסידותם ורינתם הם שני מיני מתוק ויתמתק כל הצריך לימתק ומשם והלאה נתפתח מקור הנבואה שהרי כל הנביאים נתנבאו בימות המלכים שבאו אחרי דוד ובזה תטעום נופת צופים מאמר הסבא בפרשת משפטים דף קי"ב (ע"ב) מרדכי הוה אחמי לההוא רשע דהמן ההוא ידך דיליהו על דא הוה רגיז מלה דאתחזי ליה ואיהו ארגיז ליה בהדי' וכו' עכ"ל הכוונה לומר שמרדכי שהיה מבנימין שלא השתחוה לעשו גם הוא שבא מכחו לא יכרע ולא ישתחוה וכי מקום הברכים דהיינו שוק הימין במקומו הוא עומד ולכן כל סיטרא דידיה דהיינו המזיקין אזלי בתר ברכי דרבנן לייגעם וכדאיתא התם (ברכות ו, א) הני בירכי דרבנן דשלהי מנייהו הוי ולדעתי שזהו סוד ועברתו שמרה נצח כלומר שמר העברה על מקום הנצח שחטפהו ממנו והוא כפתור ופרח עד הנה עזרנו ה' להמתיק הפסוקים בנופת צופים וישמע חכם ויוסף לקח עכ"ל. והארכתי מזה בדרוש פרשת ואתה תצוה. גם שם נמצא סוד סעודת פורים:
8
ט׳והאלהי האר"י ז"ל העמיק במאוד בסודות פורים ומגילה והסעודה. אך מאחר שלאו כל מוחא ומוחא סביל דא כי אם להבאים בסודו, על כן לא אעתיק מדבריו רק מעט מזעיר ממה שכתבו תלמידיו בסודי הסעודה. וזה לשונו (פרי עץ חיים שער הפורים פ"ה), כי אכילה בגי' אדנ"י שהיא רחל וזהו אכיל"ה אכ"ל י"ה כי ימשכו אליה מוחים אשר כלם בסוד י"ה כמבואר אצלינו במקום אחר גם שתי"ה פי' ש"ת י"ה והם בסוד ח"ב הנקראים י"ה י"ה כי הדעת שלה הוא ק"ל ולא בה אלא נהירו דתרין גליפין בה. אמנם קריעת המגילה הוא ענין ג' והוא להוציא אותם האבות לחוץ מיסוד רחל בסוד מגילה כנז' ודי בזה. זהו סוד על מקרא מגילה כד"א למקרא העדה ותצא לאה לקראתו ולהוציא לחוץ ותתגלה שם. סוד הברכות (שם פ"ו) כשאר ברכות המצות המבוארות במקום אחר ברו"ך בבינה את"ה ה' אלקינו חג"ת אש"ר בבינה קדשנו בסוד התפארת במצוותיו נ"ה. וצונ"ו ע"י יסוד. ע"ל מקרא מגילה סוד המלכות מגילה נקב"ה היוצא חוץ מיסוד והוא סוד ומרדכי יצא וכו' בלבוש מלכות וכו' ועטרת זהב גדולה. מסטרא דאבא גדול על כולא אדם קדמאה ודי בזה למבין. וזהו סוד מלפני המלך שנגלה לחוץ מן המלכות. וזהו סוד שעשה ניסים לאבותינו כמ"ש ואל עמים ארים נסי הוא הנס המתגלה בזמן הזה אשר כמוהו לא נהיה גם שהחיינ"ו ביסוד וקימנו בסוד נ"ה כמה דאת אמר (דברים יא, ו) ואת כל היקום וכו' והגיענ"ו לזמן הזה דא מלכות שהגיענו אל הג' הנזכר שהם נה"י לזמן הזה לצאת ולהגלות בחוץ ודי בזה עד יערה עלינו רוח ממרום. משלוח מנות ומתנות אמרו רז"ל (מגילה ז, ב) ב' מנות לאיש א' ושני מתנות לב' עניים. גם יש לראות למה ברעהו אמר מנות ובאביונים אמר מתנות בשני תוין:
9
י׳אמנם כבר ידעת כי היסוד נקרא איש ועיקר הארה זו ביום זה הוא גילוי יסוד אבא והוא זכר ובהיותו מלובש בתוך יסוד האיש ולכן אמר מנות בתי"ו א' לבד כי ת' היא מצד הנוקבא באופן שהם ב' מנות א' מצד אבא דהיינו מן כאשר ידעת וא' מצד (נוקבא ו"ת. ואמר איש לרעהו) איש שהוא היסוד לרעהו הוא יסוד דז"א כי עם היות אבא גדול בהיותו יורד למקום יסוד ז"א נקרא רעהו. על דרך ז"א כאשר יורד ליצירה שנאמר שלף איש נעלו ונתן לרעהו ומתנות לאביונים. מצד אימא ולכן הם בב' תוי"ן כי הם מצד הנוקבא והם ב' מתנות לב' אביונים שהם נ"ה שהם אביונים כאשר ידעת ענין הערבה שאין בה לא טעם ולא ריח והם נקראים אביונים כי אימא עד הודאת פשטת, גם מ"ש ז"ל (ירושלמי מגילה א, ד) כי בימי הפורים נותנים לכל הפושט ידו הענין הוא כי הגבאי של צדקה הוא היסוד ובימי החול שהוא היסוד ז"א צריך לראות למי נותן צדקה. אבל עתה שהוא יסוד אבא הארה גדולה אין להקפיד אלא כל הפושט ידו נותנים לו. ומ"ש (מגילה ז, ב) שצריך יין כדי שישתכר עד שלא ידע וכו' הכוונה היא שלעולם בתוך הקליפה יש ניצוץ של קדושה המאיר בתוכה ומאיר אותה ולכן צריך לומר ברוך המן להמשיך אור גם אל הניצוץ ההוא ולכן צריך לאומרו שלא בכוונה אחר שהוא שכור וכבר יצא מדעתו שאם יהיה בכונה ח"ו יאיר גם לקליפה ונלע"ד כי גם כשאנו ממשיכים אור מוח הבינה ברחל ע"י שתיית היין בריבוי גדול יש הארה גדולה שיהיה בה כח להאיר גם עד הניצוץ ההוא אשר בתוך הקליפה וצריך לכוין באכילה י"ה דיודין ולכוין שהם דע"ב ובשתיה לשני י"ה דיודי"ן ולכוין שהם דס"ג עולה ע' כמנין יין ולכוין להמשיך לה מוחים אל מוחים מוח חכמה ע"י אכילה ומוח הבינה ע"י שתיה. ולהיות כי בנוקבא מוח בינה גובר לכן צריך השתיה מרובה עלה אכילה ע"כ:
10
י״אסוד צדקה דע כשצדיק יסוד עולם משפיע למדת צד"ק שהיא המלכות אז אותו השפע נקרא צדק"ה נמצא הנותן צדקה מעורר צדי"ק להתאחד במדת צד"ק ומביא שלו"ם ביניהם ומחבר הספירות כאחד ומביא שלום וזהו והיה מעשה הצדקה שלום בסוד ונתתי שלו"ם בארץ הוא הברית שלום בארץ העליונה:
11
י״בזה לשון תולעת יעקב דף ע"א, דע כי סגולת מצוה יחוד וחבור וכו' עד בפרק סדר תעניות ושאר צדיקי ישראל, עד כאן לשונו. בפ"ק דבבא בתרא (ו, א) אמר ר' יצחק הנותן פרוטה לעני מתברך בו' ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות ומייתי לה מקרא זה סוד פרוט"ה פר"ט ו"ה. ו"ה רמז לי"א ברכות שיראה שיהיו בפרטות וגם יחשוב עלו"ה מהשם שיהיו נפרטים והשם יהיה שלום:
12
י״גנשלם פרק נר מצוה
13