שני לוחות הברית, שער האותיות, קדושת האכילה, עמק ברכה ה׳Shenei Luchot HaBerit, Shaar HaOtiyot, Kedushat HaAchilah, Emek Beracha 5
א׳יאכל אדם כפי המועיל, ולא כפי התאוה:
1
ב׳סעיף ה' כבר נזכר בכמה ספרים שיכוין אדם באכילתו לפי המועיל ולא לפי הערב, רצו לומר שיאכל האדם מה שהוא מועיל לבריאות גופו, כדי שיהיה בריא וחזק לעבודת הש"י. ולא יאכל כפי הערב, רצו לומר מה שערב אל החיך טוב הריח שנפש האדם מתאוה לו ונהנה ממנו, ויכול להיות שמזיק לו שיהיה סבה לחולי קשה, כמו שהאריך בזה הרמב"ם ז"ל בספר המדע בהלכות דעות פ"ג, ובח' פרקים פ"ה, עיין שם:
2
ג׳וכתב בעל שבילי אמונה בהקדמה נתיב ה' וזה לשונו, מבואר הוא בעיני כל בעלי שכל כי התורה הקדושה והטהורה שנתנה לנו מפי הגבורה ע"י משה רבינו ע"ה נתנה לנו לשלימותינו, ועם היות שחלקיה משתרגים, שיש בהן שס"ה מצות לא תעשה כמנין ימות החמה, ורמ"ח מצות עשה כנגד אבריו של אדם, שכלל כולם תרי"ג מצות, אמנם כולם נכללים בשתי כוונת, והם הנהגות בריאות הגוף, והנהגת בריאת הנפש. רצוני לומר, תיקון הגוף, ותיקון הנפש. תיקון הגוף, יהיה בתיקון ענייני מחייתו, ולהנהיג גופו בהנהגת הבריאות, וישתדל בענין שלא יביא לידי מחלה. ואולם תיקון הנפש, הוא לעבוד בוראו יתברך, ולהתעסק בחכמה שכליית שיהיה משכיל בפועל, ולידע דרך אמונתו, כי לכך נתנה בו נשמתו:
3
ד׳ותיקון הגוף הוא קודם בזמן ובטבע לתיקון הנפש וכו', עד כי האדם אי אפשר לו שיצייר מושכלות, ואפילו ילמדוהו אליו, וכל שכן שיתעורר לו מעצמו בעוד שיש לו כאב או חום או קור חזק או רעב או צמא. אבל אחר הגיע השלימות הראשון, אזי אפשר לו להגיע אל השלימות האחרון אשר הוא נכבד ממנו בלא ספק כו', עד וע"כ צריך האדם להיות בכל מעשיו במאכליו ובמשתיו ותנומתו והקיצו וכל תנועותיו כדי לקיים בריאות הגוף לעבודת בוראו, ויחשוב כי קיום הגוף לעבודת הש"י והגוף אין לו קיום כי אם בהנהגת הבריאות, כי בה יהיו כלי הגוף בריאים ויכולים לעשות עסקיהם הראויין, כי כשתמצאם הנפש בריאים וחזקים, אזי תוכל הנפש לעשות מעשיה, ולעבוד עבודתה, ולקנות המדות הטובות, כמו שביארתי. וכשיסתכל המשכיל בענין הזה, אזי ישכיל וידע כי כן צריך האדם לשמור חוקי בריאות הגוף ודרכי רפואותיו, כמו חוקי בריאות הנפש שהם המצות וכל דתות הבורא ית', כי היא התורה והמצות, כי לא יתקיימו המצות אלא בבריאות הגוף, כמו שנתבאר היטב והאריך בזה במקצת. וסוף דבריו, הנה ידעת כי בריאת הגוף ושלימות מן החלאים הוא עבודה מעבודת הבוי"ת, כי בשלום הגוף תתחזק הנפש לעשות מעשיה ולקנות המדות הנכבדות, ולא יתכן כל זה כי אם בבריאות הגוף:
4
ה׳(וזה לשון הרמב"ם בהלכות דעות פ"ג (הל"ב), צריך האדם שיכוין לבו וכל מעשיו כולם כדי לידע את השם ב"ה בלבד וכו'. האריך בזה עד שכתב בסוף אותו הפרק זה לשונו, אלא ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה' ברוך הוא, שאי אפשר שיבין וישכיל בחכמה והוא רעב וחולה או אחד מאיבריו כואב וכו'):
5
ו׳וכתב עוד בנתיב ז' זה לשונו, והנהגתו באכילה ע"פ הבריאות ביארתי בנתיב ה', ושם ביארתי בהקדמה שהוא מצוה להתנהג בהנהגת הבריאות, ולא לאכול כל דבר להנאתו. וכן אמר הפייט, תהא מחשבתך לעד באכלך לתועלת בדיני הרפואה, ולא תהיה אכילתך לטעם, ולא מצד מוצאו החיך הנאה, ע"כ:
6
ז׳ובעל ראשית חכמה האריך בזה בשער הקדושה, וזה קיצור לשונו שם, וכן ראוי למי שהוא רוצה להתקדש, שלא יאכל אכילתו אלא לרפואה כדי שלא יחלה ויתבטל מהתורה ומהמצות. לכן ראוי שלא ימלא נפשו ממאכלים גסים, ואפי' מדברים טובים לא ישלים תאותו. וכבר הבאנו לעיל (בסימן מ"ב) (עי' במאכלות האסורים משום סכנה ד"ה איסור משקין) בשם הטור דמצוה להנהיג עצמו במדה טובה לשמור בריאותו כדי שיהא בריא וחזק לעבודת הש"י. על כן ראיתי לזכור כאן מקצת אותן הדברים אשר יעשה אותו האדם וחי בהם חיי הבריאות:
7
ח׳כתב ראש הרופאים ז"ל בספר המדע הלכות דעות פ"ד (הל"א) זה לשונו שם, הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי ה' הוא, שהרי אי אפשר שיכוין או שידע דבר בידיעות הבורא יתברך והוא חולה. צריך אדם להרחיק את עצמו מדברים המאבדים את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המחלימים והמברים את הגוף. ואלו הן:
8
ט׳לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב וכו'. לא יאכל אדם עד שיתמלא כריסו, אלא יפחות כמו רביעית כו'. לא יאכל אדם עד שילך קודם אכילה, עד שיתחיל גופו לחום וכו'. לעולם כשיאכל אדם ישב במקומו כו'. וכל המייגע אחר אכילה מביא על עצמו חלאים רעים וקשים. יישן בתחלת הלילה על צד שמאל, ובסוף הלילה על צד ימין. ולא יישן סמוך לאכילה, אלא ימתין אחר אכילה כמו ג' או ד' שעות וכו':
9
י׳דברים המשלשלים את בני מעיים, כגון ענבים ותאנים ותותים ואגסים ואבטיחים וכו', אוכל אדם אותם קודם אכילה וכו':
10
י״אודברים שמאמצין את בני מעיים, כגון רמונים ותפוחים וכו', אוכל אדם אותם תיכף למזונו, ולא ירבה לאכול מהם:
11
י״בכשירצה אדם לאכול בשר עוף ובשר בהמה כאחד, אוכל בתחלה בשר העוף. וכן בצים ובשר עוף, אוכל בתחילה בצים. בשר בהמה דקה ובשר בהמה גסה, אוכל בתחלה בשר בהמה דקה. לעולם יקדים אדם דבר הקל, ואח"כ הכבד:
12
י״גבימות החמה אוכל מאכלים הקרים, ולא ירבה בתבלין, ואוכל את החומץ. ובימות הגשמים אוכל מאכלים החמין, ומרבה בתבלין, ואוכל מעט מן החרדל. ועל דרך זה הולך ועושה במקומות הקרים, ובמקומות החמים, בכל מקום ומקום הראוי לו וכו':
13
י״דלעולם ישתדל אדם שיהיו מעיו רפין כל ימי חייו, ויהיה קרוב לשלשל מעט. זה כלל גדול ברפואה, שכל זמן שרעי יוצא בקושי חלאים רבים באים. ובמה ירפא אדם מעיו וכו', עד ועוד כלל אחר אמרו בבריאת הגוף, כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה, ואינו שבע ומעיו רפין, אין חולי בא עליו וכחו מתחזק, ואפילו אוכל מאכלים הרעים. וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל, או מי שמשהה נקבו, או מי שמעיו קשין, אפילו אכל מאכלים טובים ושמר עצמו ע"פ הרפואה, כל ימיו יהיו מכאובים וכחו תשש עליו:
14
ט״וואכילה גסה לגוף של אדם כמו סם המות, והוא עיקר לכל החלאים. רוב החלאים שבאים על האדם, אינו אלא או מפני מאכלים רעים, או שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה, ואפילו ממאכלים טובים. הוא ששלמה אמר בחכמתו, (משלי כא, כג) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. שומר פיו, מלאכול מאכל רע, או מלשבוע. ולשונו, מלדבר אלא בצרכיו וכו':
15
ט״זעוד שם, יש מאכלות שהם רעים ביותר עד מאוד, ראוי לאדם שלא לאוכלן לעולם, כגון הדגים הגדולים המלוחים הישנים, והגבינה המלוחה הישנה, והכמהין ופטריות, והבשר המלוח הישן, ויין מגתו, ותבשיל ששהה עד שנדף ריחו, וכן כל מאכל שריחו רע ביותר, הרי אלו לגוף כמו סם המות עד לעולם. ימנע אדם עצמו מפירות האילנות, ולא ירבה מהן ואפי' יבישין, ואין צריך לומר רטובין. אבל קודם שיתבשלו כל צרכן, הרי הן כחרבו"ת לגוף, וכל החרובין רעים לעולם. כל פירות החמוצין רעים, ואין אוכלים מהן אלא מעט בימות החמה במקומות החמין. והתאנים וענבים ושקדים טובים לעולם, בין רטובים בין יבשים, ואוכל אדם מהן כל צרכו. אבל לא יתמיד אכילתו בהן אעפ"י שהן טובים מכל פירות האילן. והדבש והיין, רע לקטנים ויפה לזקנים, וכל שכן בימות הגשמים. וצריך האדם לאכול בימות החמה, שני שלישים מה שהוא אוכל בימות הגשמים. עד כאן קיצור דבריו כי דלגנו הבלתי הכרח כל כך לכתוב:
16
י״זבעוד שהאדם אוכל, לא ישתה אלא מעט, כי אם ישתה בעת אכילתו הרבה יהיה סבה שלא יתבשל המאכל כל צרכו, כמו הקדירה שאם ישימו בו מעט מים יתבשל המאכל כל צרכו, ואם מרובה לא יתבשל עד זמן ארוך, כך כתב בעל צדה לדרך במאמר א' כלל ג' (וכן הוא בשבילי אמונה בנתיב ה'). ודוקא בתוך האכילה, אבל אחר אכילה ישתה שתייה מרובה בבת אחת, כדי שישפשף המאכל שבאצטומכא, כמו שאמרו רז"ל בפ' כיצד מברכין (ברכות מ, א), ת"ר המקפה אכילתו במים אינו בא לידי חולי מעים. ופירש רש"י, שותה מים הרבה אחר אכילתו עד שאכילתו צפה במים, ויצף הברזל (מל"ב ו, ו) מתרגמינן וקפא ברזלא, ע"כ:
17
י״חויתר דברי המאכלים הבריאים לגוף או המזיקים לגוף, ובמה ירפא אדם מעיו עד שיהא קרוב לשלשול מעט, אשר זהו כלל גדול ברפואה שכל זמן שרעי יוצא בקושי חלאים רבים באים, או איזה מאכלים טובים לאכול בימות החמה, ואיזה טובים בימות הגשמים, ויש מן המאכלים שאין ראוי לאוכלן לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, יעיין במיימוני במקום הנזכר, ובשבילי אמונה במקום הנזכר, ובצידה לדרך מאמר א' כלל ג'. וגם יעיין בזה במנורת המאור נר ד' פ"ג, וטוב לו:
18
י״טויחזור אחר מאכלים דקים, שהרי לפי דקותם יזדכך השכל ויתפקח הלב, כמו שאמרו ז"ל חמרא וריחני פקחין (מס' יומא (עו, ב)):
19
כ׳ויזהר מהמאכלים הגסים כפי כחו, שהשכל יתעבה בהם וישחית מצלילותו וזכותו, (כי המאכל ישוב לגוף האוכל והיו לבשר אחד), ודבר זה בדוק ומנוסה מאנשי המדינה האוכלים למעדנים, והמשקה שלהם דקים וזכים, הלא הם המשכילים בכל חכמה ומביני מדע יותר מבני הכפר האוכלים השעורים והבצל ושאר מאכלים. כל זה מצאתי:
20
כ״אשלשה דברים אמרו רז"ל (שבת מא, א), אכל ולא שתה, אכילתו דם והוא תחילת חולה מעים, ולא אמרו אלא בסעודת שחרית. אמרו רז"ל בפרק כירה (שם) אכל ושתה ולא הלך ד' אמות, נרקבין בני מעיו והוא תחילת רוח רעה, ולא אמרו אלא ערבית. היה צריך לנקביו, דומה לתנור שהסיקוהו על גבי אפרו, והוא תחילת ריח הפה, ע"כ. אמרו רז"ל לא יאכל תלמיד חכם מעומד ולא ישתה מעומד:
21
כ״בכתב הטור סימן קע"ג זה לשונו, וא"א הרא"ש זלה"ה היה רגיל ליטול ידיו בין בשר לדגים, דחמירא סכנתא מאיסורא, ע"כ. (וכן כתב בטור יורה דעה בשמו סימן קי"ו). וכתב בתורת חטאת כלל כ' בשם איסור והיתר הארוך, דגים שנמלחו עם עופות אין לאוסרם משום סכנה, שאין סכנה במליחה, עכ"ל. וגם טוב להפסיק ביניהם במשקה אשר ישתה, כי היכי דלא ליגעו ביחד באצטומכא שהיא כמבשל:
22
כ״גכלל הדברים, הטובה שברפואות היא שמירת הבריאות, אשר יתרחק האדם מהמאכלים והמשקים הגסים והכבדים המסכנים החולאים, וגם מהרבות מהמאכלים והמשקים אעפ"י שהם קלים, לפי שמרבים הם עפושים בבני אדם, וגורמין להם סבות ומקרים לבוא לידי חולאים. וכשהוא זהיר בדברים אלו, אל יצטרך לרופא, זולתי אם יהא לו טבע רעוע. ואם יצטרך לו, ואע"פ שהתירו לשאול ממנו עצה, כאמרם ז"ל (ברכות ס, א) ורפא ירפא (שמות כא, יט) מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות, יתפלל לפני הש"י ויצעק ויתחנן לו, והוא ישמע תפלתו. וגם ילך אצל חכם שיתפלל בעדו, כדאמרינן (בפרק יש נוחלין (ב"ב קטז, א)) דרש רב פנחס בר חמא, כל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר (משלי טז, יד) חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה. ועל כולם ישים אדם בטחונו בבורא עולם, אשר בידו לשמור הבריאות ולרפאות החולאים, כמו שכתוב (שמות טו, כו) אני ה' רופאך:
23