שני לוחות הברית, תורה שבעל פה, כלל לשונות סוגיות י״אShenei Luchot HaBerit, Torah Shebe'al Peh, Kelal Leshonot Sugyot 11
א׳אות כ"ף
1
ב׳כל תיבה זו דרכה לקבץ פרטים רבים ולפעמים נמצא שאינו מקבץ רק פרט אחד והטעם שאומר מלת כל על פרט אחד אין הכוונה שמלת כל היא על הפרט אחד אלא שמביא כלל ע"ד הקדמה להוציא תולדה על הפרט דוק ותשכח בפרק הזהב (ב"מ מז, ב) פיסק' משך ממנו פירות תנן ר"ש אומר כל שהכסף בידו ידו על העליונה מוכר מצי הדר ביה לוקח לא מצי הדר ביה וקשה מאחר שתיבת כל אינו מקבץ אלא למוכר ולא ללוקח למה אמר כל וצריך לומר שמביא ראיה מן הכללות להוליד דין למוכר בכל נושא שיזדמן מן הראוי הוא שמי שהכסף בידו ידו על העליונה הלכך המוכר שהכזף בידו מצי הדר ביה:
2
ג׳כל היכא דתני הכל אומר הגמרא הכל לאתויי מאי ומייתי הרבה בשמעתת' קמייתא דערכין ובהרבה מקומות אבל אי תני כל זמנין דריש מיניה חידוש וזימנין לא כגון כל מקום שמכניסין בו חמץ אומר כל לאתויי מאי (פסחים ח, א), ויש כל אין מספר דלא בעי לאתויי מאי ורבינו שמשון כריתות ס"ל דתיבת כל לא אתי לשום דרשא בשום מקום ואותן שמדקדק בהן לאו מלישנא ומשמעות' דכל אלא מיתור' כגון הך דכל מקום שאין מכניסין בו חמץ דמשנה יתירה היא דהא באידך בבא קתני שתי שורות במרתף במקום שמכניסין בו חמץ משמע הוא מקום שאין מכניסין בו חמץ א"צ בדיקה וא"כ הך דכל מקום יתורא הוא ואתי להא דתניא כו' וכן כל כיוצא בזה ע"כ ומהרי"ק השיג ע"ז וכבר כתבתי למעלה (כלל ב' רבי):
3
ד׳כחה דהתירא עדיף כך דרך התלמוד להשיב בכמה מקומות ולא פריך ולפלגו בתרווייהו כדפריך בריש ביצה (ב, ב) אדמפלגי בביצה לפלגי בתרווייהו ולתני תרנגולת היא וביצתה ב"ש אומרים כו' ויש מחלקים היכ' דהלשון ארוך אין לאשמועינן תרווייהו אלא כחה דהתירא עדיף לבד אבל היכא דהלשון קצר להודיעך כח דהאוסר והמתיר אומר שתיהם כי ההיא דביצה וי"א דביצה דוק' פריך הכי משום דתרנגולת וביצתה חדא מילתא היא:
4
ה׳כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון פעמים מקשה התלמוד מאיסורא דאוריית' לאיסור' דרבנן ומתרץ לא דמי דאורייתא לדרבנן ואין להקשות דקארי לה מאי קארי לה משום דהמקשה היה סובר לדמותם מכח ההיא סברא דכל דתיקון רבנן כו' וכן הוא בפ"ק דיבמות (יא, א) גבי צרת סוטה דמקשה מסוטה דאורייתא ומתרץ אמינא אנא דאורייתא זאת אמרת רבנן ואמרינן ודקארי לה מאי קארי לה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון:
5
ו׳כדי לאכול בהם וכו' כל מקום ששנינו כדי לאכול בו או כדי לאכול בהם אינו אלא כדי לאכול בו בלפתן כאדם שטובל ואוכל דהיינו שעור מועט אבל מקום ששנינו כדי לאכול הימנו או כדי לאכול מהם אינו אלא מהן עצמן ואין אכילת דבר אחר עמהם:
6
ז׳כיצד כל כיצד שבתלמוד היא מלה מורכבת משלש מלות באיזה צד על איזה ענין כו' כ"כ הרמב"ם בריש פרק כיצד מברכין וכן תמצא בהדיא באיזה צד במשנה בריש הזהב ובפרק כיצד מברכין:
7
ח׳כל שכן זה מורגל בכל התלמוד ונ"ל שכך פירושו כל ר"ל שבכאן כל כלומר כל הקולות או החמורות והן גורמות שכן יהיה הדין:
8
ט׳כביכול זה הלשון מורגל בתלמוד ובמדרשים בריש יומא (ג, ב) מה ת"ל קח לך כביכול משלך אני רוצה יותר משלהם פרש"י ז"ל לפי שהוא דבר קשה לומר שהקב"ה קץ בישראל אמר כביכול כלומר על כרחינו יאמר כן כאלו אי אפשר לומר וכן כל כביכול שבתלמוד וכתב מהרי"ק ונ"ל שיש ט"ס וצריך למחוק א"כ ולכתוב במקומו כאלו אפשר ע"כ נמצא לפרש"י צריך לקרות כביכול בחיר"ק תחת הכ"ף ושו"א תחת הבית כו' ואז פיורוש כאלו יכול ואפשר לומר כן ובהליכות עולם כתב כביכול רוצה לומר התורה שנתנה בכ"ב אותיות יכולה לומר דבר זה אבל לנו אי אפשר לאומרו א"ג כ"ב ר"ת כתבו בתורה בענין אמרם בהרבה מקומות אלמלא מקרא כתוב אין הפה יכול לאומרו וכן ראיתי בתוספות מגילה עכ"ל:
9
י׳כל יתור כנטול דמי פ' בטריפות כל היתר בנושא אחר כדין הנטול באותו הנוש' דמי מה הנטול ברגל מד' רגלים טרפה אף בעלת חמש טריפה ומה הניטל בכליות כשרה אף היתר בהן כגון שיש ג' כליות כשרה וזהו לפי דרך רש"י והרמב"ם ז"ל אבל הרשב"א כתב בתורת הבית שלו דכנטול בלחוד קאמרינן כאלו נטל הוא לבדו וכ"ת א"כ יתר ברגל למה היא טריפה משכחת לה כגון שהיתה מחובר במקום בוקה דאטמ' הענין שאם תעקור את זה ישמוט בוק' דאטמ' של חבירו וכן גם הוא מחובר במקום צומת הגידין בענין שאם ניטל כו' יחתוך צומת הגידין של חבירו הא יכול לטלו בלא קלקול חבירו אפילו ברגל כשרה עיין בהר"ן פרק אלו טרפות:
10
