שני לוחות הברית, תורה שבעל פה, כלל לשונות סוגיות י״גShenei Luchot HaBerit, Torah Shebe'al Peh, Kelal Leshonot Sugyot 13
א׳אות מ"ם
1
ב׳מקרא נדרש לפניו או לפני פניו פלוגת' היא בפרק במה מדליקין (שבת לב, ב) גבי בעון ביטול תורה בנים מתים וי"א בעון מזוזה ופלוגתייהו במקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו פי' קרא דלמען ירבו ימיכם וימי ביניכם נדרש לפניו ואקרא דלקמי' קא דמשתעי בד"ת דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ומ"ד בעון מזוזה קאי סבר מקר' נדרש לפניו ולפני פניו ודכוותיה במציע' פ' השואל (ב"מ צה, א) גבי וכי ישאל וכן בכל דוכת' וכן יש דעות רבות אם המקרא נדרש לאחריו או אין נדרש לאחריו בפ"ד דמנחות (יט, א)
2
ג׳מודים חכמים לתנ' בתר' כשיש מחלוקת בין תנאים באיזה נושא אחד אומר חייב בכל ואחד אומר פטור בכל כגון שהנושא ההוא יש בו ב' ג' דברים של הפסד האחד חייבו בכולן והאחד פטרו בכולן ואח"כ מביא נושא אחר ואומר ומודים המחייבין לפטור לנושא הרצון לומר שמודים שהוא פטור מכולן כדקאמרי' בענין הפטור ואפשר לומר שאע"פ שאמר ומודים שאין הכוונה רק שמודה שהוא פטור במקצת וחייב במקצת עי' בפרק הספינה (פז, ב) במשנה השולח את בנו אצל חנוני שאומר שם ומודים חכמים לר' יודא ואין ההודאה אלא בצליחות בלבד אבל בהפסד השמן לעולם חייב:
3
ד׳מטבע שקל מן התורה הוא סלע מדבריהם והסלע ד' דינרים והדינר משקלו צ"ו שעורים והוא ששה מעין והמעה ט"ז שעורים והוא שני פונדין והפונדיון ח' שעורין והוא ב' איסרין והאיסר ארבע שעורין והוא שני מסמסין והמסמם שני שעורין והוא שני קונטריקון והקונטרק שעורה אחת והוא שתי פרוטות והפרוטה משקל חצי שעורה של כסף:
4
ה׳מר אמר חדא ומר אמר הדא ולא פליגי בפ"ק דמציע' (י, ב) קטנה אין לה חצר ואין לה ד' אמות ר' יוחנן אמר יש לה חצר ויש לה ד' אמות ואף על גב דמשמע דפליגי קאמר התם דחד מיירי בגיטין וחד מיירי במציאה ול"פ וכה"ג איכ' טובא בתלמוד. וכן יתבונן האדם לראות בעומק שכלו להשוות הדיעות החלוקות בכל מה שיוכל להשוותם הן בתלמוד הן בפוסקים. וגדולה מזו מצינו שהגמרא מהפך לשון רבים ליחיד כדי למעט הסברות אמרי' בפ"ק דנדה דף ה' מאן חכמים ר' אליעזר וכתבו התוספות אע"ג דתנא בל' חכמים ניח' לי' לאוקמי' כר' אליעזר ולא לימא ג' מחלוקת בדבר:
5
ו׳מנא לן מנא הני מילי זהו כשבעי תלמוד' ראי' מן הפסוק. אבל כדבעי מאי קרא לא קא בעי אלא אסמכתא:
6
ז׳מאן חכמים ר' פלוני לפעמים דתלמוד שואל על חכמים הסתומים במשנה מי הם ואמרו מאן חכמים ומשיב ר' פלוני וקשה אמאי קרי במשנה ליחיד בשם רבים והרמב"ם ז"ל בהקדמת סדר זרעים כתב שהטעם בהיות המקבלים רבים שקבלו מן החכם ההוא ובעבור היות אנשי הדעת ההוא דבים קראם חכמים אפילו שיהיה לאיש א' עכ"ל:
7
ח׳מהא ומהכא כל מהא הוא ברייתא כלומר תפשוט מברייתא זו וכל מהכא שמעתתא:
8
ט׳מנלן מנלן הראשון בניחותא. הב' בתמיה מיידי אריא פרש"י ז"ל וכי ראיה היא זו ומהרי"ק כתב וז"ל ולע"ד נראה שהוא כמו מידי עיריא שהעי"ן מתחלפת באל"ף וה"ק וכי הם מעורבות זו עם זו כלומר דומות זו לזו שיהיה דינם שוה הא כדאיתא והא כדאיתא:
9
י׳מר בפ"ק דעירובין בתוספות ז"ל והא מר הוא דאמר הקדש זכה לדמיו מכאן משמע דגרסינן רבה שלא אמר אביי מר לרבא חבירו אע"ג דאמר רב יוסף לאביי תלמידו מר דגבר' רבא הוא ידע מאי קאמינ' בפ' ו' דזבחים (סא, ב), התם שאני שהבין אביי מה שלא הבינו אחרים עכ"ל. וכתב מהרי"ק ע"ז ואיני יודע מי דחקם לכך שהרי מצינו דקרי מר אפילו לאינש דעלמ' בפרק הפועלים גבי עובד' דר' אליעזר בר שמעון עכ"ל. ובפרק ערבי פסחים (פסחים דף ק"ד) מצינו דקרי רב יודא לרב יצחק בריה מר דשדר אותו לעולא לראות היאך הוא מבדיל כו' א"ל רברבנותיה דמר ושררותי' דמר גרמ' ליה למר דלא תימ' שמעתת' מפומיה:
10
י״אמאי משמע יש מי שקור' המ"ם בפת"ח ומפרש ששואל מהו המשמעות בלשון מאי דבכל דוכת' ואינו כן אלא המ"ם והאל"ף שניהם בנקודות ציר"י וה"ק משמעות דקרא מאיזה מקום הוא בברכות פ"ק (ה, א) אר"י כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם מאי משמע כלומר מאיזה מקום למדת דרוממות אל בגרונם בק"ש משמע ומשיב מר זוטרא מריש' דעניינא דכתיב יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם. ע"ש נסתכל ביום המיתה ואמר שירה שנאמר ברכי נפשי את ה' וגו' מאי משמע דעל יום המיתה נאמר אמר רבה בר רב שילא מסיפ' דעניינ' כו' בשם הר"י דליאון ז"ל:
11
י״במעשה רב יש מחלוקת בזה בין הפוסקים בפרק המפלת (כד, ב) בדין הפילה שפיר מלא מים דרב אזל לקול' ואינה חוששת לולד ושמואל אזיל לחומרא והרמב"ם ז"ל פסק כרב לקול' והרמב"ן והרשב"א ז"ל פסקו כשמואל לחומרא ונתן טעם הרשב"א אמר אף על גב דק"ל כרב באיסורי בין לקולא בין לחומרא כיון שעשה מעשה שמואל לחומרא בנהרדעי קי"ל דמעשה רב עכ"ל הרשב"אר ז"ל ובעל מגיד משנה כתב עליו דאין אומרים מעשה רב למי שעושה מעשה כפי דעתו.:
12
